החליל פרק
חמישי סוכה
נה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אתקין
אמימר דמדלגי דלוגי. יום ראשון של חול המועד אומר
וא"ר יוחנן. לכך
סודרין אותן למעלה משאר אברים להראות שהן
כב א
א) ב)
❖
חשובין ולהודיע שהוקבע החדש בזמנו: יכול כשם שתוקעין. על
במוסף ביום השני וביום השלישי לפי שהוא ספק שני
כג ב
מוסף של ר"ח בפני עצמו כשחל בחול ועל מוסף שבת בפני עצמה
ספק שלישי וכן בכל יום ויום של חול המועד ספק הראוי ופירש
כשהיא לבדה: כך תוקעין על כל מוסף
ומוסף. כשחלו להיות יחד:
בקונטרס כי היכי דאתקין
אמימר לענין תפלה עבדינן נמי לענין
תורה אור השלם
כד ג
ת"ל ובראשי חדשיכם. גבי תקיעות
קוראי התורה ורביעי שנתוסף לחול
1. וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם
כתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם
המועד יותר משאר ימים וניכר שהוא
ואמר ר' יוחנן לידע שהוקבע ר"ח בזמנו תרי
❖
וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי
ובראשי חדשיכם ותקעתם וגו':
בא לכבוד היום הוא קורא ספיקי היום
היכירא עבדינן דחזי האי חזי וחזי בהאי חזי
חָדְשֵׁיכֶם
וּתְקַעְתֶּם
הוקשו כל החדשים כולן. לענין
כמו שש"ץ אומרן ואם שבת הוא קוראן
בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם
מיתיבי דתני רבא בר שמואל יכול כשם
א
וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ
מוסף רש"י
תקיעות שתקיעותיהן שוות: שני
המפטיר וג' הקוראים תחילה שנים
שתוקעין על שבת בפני עצמו ועל ראש חדש
לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי
ראשים. ר"ח ור"ה וקרייה רחמנא
ראשונים קוראים שתי ספיקות היום
הבו לה' וגו' בינו
אֱלֹהֵיכֶם
אֲנִי
יְיָ
בפני עצמו כך יהיו תוקעין על כל מוסף
בוערים בעם.
אֱלֹהֵיכֶם: במדבר י י
חדשכם חסר כתיב לענין תקיעות:
והשלישי בפרשת יום המחרת והרביעי
2. מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיְיָ
ומוסף ת"ל 1 ובראשי חדשיכם תיובתא דרבי
בחולו של מועד. דסוכות: מה היו
חוזר וקורא מה שקראו שנים
בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיְיָ כָּבוֹד
אחא תיובתא מאי תלמודא אמר אביי אמר
אומרים. בשיר המוספין: בראשון.
הראשונים והשתא לפי סדר זה ישתנה
תהלים כט א
וָעֹז:
3. וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים
ביום הראשון דחוש"מ: אומרים הבו
קרא ובראשי חדשיכם הוקשו כל חדשים
הסדר ביום הושענא רבא שאם יקראו
מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא
לה' וגו'. כל המזמור על שם שהיום
שנים הראשונים שתי ספיקות היה
❖
כולם זה לזה רב אשי אמר כתיב חדשכם
(לעיל מז.)
בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ:
השלישי זקוק לקרות ביום השמיני
תחלת שמחת בית השואבה דהיינו
תהלים נ טז
וכתיב ובראשי ואיזה חדש שיש לו שני
4. מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים
עצרת תהיה לכם ואין נכון לקרות
כבוד ועוז ובאותו מזמור קול ה' על
ראשים הוי אומר זה ר"ה ואמר רחמנא
מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי
רבינו חננאל (המשך)
המים על שם ניסוך המים: ולרשע
בחג פרשה שאינה של חג ואם מתחיל
תהלים צד טז
אָוֶן:
חדשכם חד היא ועוד תניא בחולו של
ב
5. בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם
אמר כו'. וכל המזמור דברי כבושין
הראשון וקורא פרשה שלפני הספיקות
ואיך נדחו דבריו. ופריק
מועד בראשון מה היו אומרים הבו לה'
רבינא ר' אחא לא דיקדק
וּכְסִילִים מָתַי תַּשְׂכִּילוּ:
2
ושני ושלישי קוראים הספיקות נמצא
הן לנאספים לעזרה למצות החג
פירוש מתניתא דאייתי ליה
תהלים צד ח
בני אלים בשני מה היו אומרים ולרשע
שאין סדר זה כסדר שאר הימים
ושמחים שמחת החג ומוכיחם מה לך
3
6. הֲסִירוֹתִי מִסֵּבֶל שִׁכְמוֹ
בידיה, וכך פירושה, האי
אמר אלהים בשלישי מה היו אומרים מי
דתניא הכל לפי המוספין,
ועוד דבחנוכה כשקוראין בפרשת
לספר חקי כלומר למה לך לבא לבית
כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה:
4
לומר שמרבה בתוקעין או
תהלים פא ז
נשיאים רגילים שנים הראשונים
זה עם שאר עמי אם אינך חוזר
יקום לי עם מרעים ברביעי מה היו אומרים
7. לֹא יָדְעוּ וְלֹא יָבִינוּ
מאריך בתקיעות. כלומר
לקרות נשיא אחד דיומא ושלישי קורא
בתשובה ובאותו מזמור כתיב זבח
מרבין כהנים, ותוקעין
בינו בוערים בעם בחמישי מה היו אומרים
בַּחֲשֵׁכָה יִתְהַלָּכוּ יִמּוֹטוּ
5
ומריעין ותוקעין ומאריכין
דלמחרת אלמא חשיב ראשון עיקר
לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך
כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ:
הסירותי מסבל שכמו בששי מה היו אומרים
❖
6
לפי המוספים, והכל ביחד,
תהלים פב ה
ובחג איפכא דאדרבה האחרון נחשב
על שחג הסוכות זמן בל תאחר הוא
אבל לזה בפני עצמו ולזה
7 ימוטו כל מוסדי ארץ ואם חל שבת באחד
עיקר לפיכך ראוי להנהיג שכל
לשלש רגלים כסדרן וסוף המזמור
בפני עצמו לא. ואנן דאית
מהם ימוטו ידחה רב ספרא מנח בהו סימנא
לן תרי יומי היכי עבדינן
הארבעה הקוראים בתורה אין
זובח תודה יכבדנני ושם דרך אראנו
הגהות הב"ח
במקרא בסיפרא ובתפלה.
הומבה"י רב פפא מנח בהו סמנא הומהב"י
וגו': מי יקום לי עם מרעים. ובינו
קוראים כי אם בספיקות יום
(א) רש"י
אביי אמר שני נדחה,
וסימנך אמבוהא דספרי תיובתא דר' אחא
ראשון של חול המועד קורא ראשון
בוערים במזמור אחד הם ובינו
ניתוסף
פירוש בשני ימים טובים
❖
קרינן בין בסיפרא בין
בר חנינא תיובתא והא ר' אחא בר חנינא
ביום השני ושני ביום השלישי וחוזר
בוערים מוקדם ומי יקום לי מאוחר
בצלותא ובחמשה עשר
שלישי וקורא ביום השני ורביעי
והם מקדימין את המאוחר. ונראה
קרא ומתניתא קאמר אמר רבינא לומר
יום וגו', ובשלישי קורין
ביום
השלישי וכיוצא בזה קורין
בעיני מפני שפרשת מי יקום לי
וביום השלישי, נמצא יום
רבינו חננאל
שמאריכין בתקיעות רבנן דקיסרי משמיה דר'
שני שנדחה. רבא אמר
בספיקות בכל יום ויום:
מדברת על צרותן שהיו משועבדין
אחא אמרי לומר שמרבה בתוקעין ואנן דאית
שביעי נדחה. פי' שני ימים
ואמר ר' יוחנן [התם]
ובחילוק טובים קורין ובחמשה
בבית שני תחת מלכי פרס ומלכי
לידע שהוקבע ראש חודש
לן תרי יומי היכי
עבדינן אביי אמר שני
עשר יום, ומחר שהוא
בזמנו. ואסיקנא תרי
יון ומלכי רומי ואף על פי כן
ידחה רבא אמר שביעי ידחה תניא כותיה דרבא אם חל שבת
חולו של מועד קורין
הכירא עבדין ליה, דחזי
ג
אינן נמנעים מלשמוח שמחת מלכם
וביום השני ואחריו וביום
האי חזי, ודלא חזי האי חזי
להיות באחד מהן
ימוטו ידחה אתקין אמימר בנהרדעא
דמדלגי דלוגי:
ומתפללים מי יקום לנו להצילנו מן
השלישי ואחריו וביום
האי. תא שמע יכול כשם
הרביעי ואחריו וביום
שתוקעין של ראש חודש
מתני'
המרעים האלה לולי ה' עזרתה
החמישי ואחריו שהוא
בפני עצמו ושל שבת בפני
לי כמעט שכנה דומה נפשי אם אמרתי מטה רגלי וגו' שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו כלומר אף לפי צרותינו אין אנו נמנעין מלבא
יום ערבה [ו]ביום השישי,
עצמו כך היו תוקעין על
להשתעשע בתנחומיך וכו' עד סוף המזמור. ולמחר בינו בוערים בעם מפני שעכשיו זמן מתנות עניים שהוא זמן אסיף זמן לקט שכחה
ולמחר שהוא יום טוב
כל מוסף ומוסף, ת"ל
קורין ביום השמיני, וכן
ובראשי חדשיכם. ואמרינן
ופאה ומעשר עני וכשמגיעין ימים האחרונים שהן קרובים לפרוש ולשוב לבתיהם קורין לפניהם להוכיחם שיעשרו כראוי ואע"פ שהמעשרות
ביום טוב שני, נמצא
בה תרי טעמי, חדא הוקשו
בצנעה ולא יאמרו מי רואנו ומי יודענו לכך אומר בינו בוערים בעם שאומרים בלבם מי יגיד מעשינו הנוטע אזן הלא ישמע אם יוצר עין
יום שביעי הוא שנדחה.
כל החדשים זה לזה,
הלא יביט היוסר גוים הלא יוכיח וגו' עד מי יקום לי: הסירותי מסבל שכמו. דברי תנחומין הן אם תזכו בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר
תניא כרבא הא דתניא
שאין תוקעין בכל ראש
ימוטו ידחה פי' האי
חודש. ואמר רב אשי כתיב
רעם אבחנך על מי מריבה כו' על המים שנידונין עליהם בחג לפי מה שאני בוחנך אפסוק לך על שם שמתפללין על הגשמים וצריכים להם
שיר דפריש בהא בריית',
ראשי, דמשמע ב', וכתיב
וכתיב במזמור זה אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו שאשלח לכם ברכה וסוף המזמור ויאכילהו מחלב חטה וגו':
שיר דיומי דחולו דמועד
חדשכם חסר דמשמע
ימוטו כל מוסדי ארץ. במזמור אלהים נצב בעדת אל ואומרים כל המזמור על שם שכתוב בו עני ורש הצדיקו אלו מעשרות שכך הוא נדרש
דחג הסוכות הוא. ימוטו
חדא, שנאמר ובראשי
ידחה דקתני, יום (טוב)
חדשכם, ש"מ איזהו חודש
בחולין צדק משלך ותן לו בפרק הזרוע לא ידעו ולא יבינו ומי שאינו נותן לבו להבין לכך בחשכה יתהלכו זו מיתה כדתנן
ערבה, שהוא ששי לימי
שיש לו שני ראשים ואתה
בארבעה פרקים הדבר מתרבה כו' במוצאי החג שבכל שנה מפני גזל מתנות עניים וגורם קללה לעולם ורעבון שימוטו
חולו של מועד. אתקין
מזכירו חודש אחד, הוי
כל אפסי ארץ: ואם חל שבת באחד מהן. ודחו שיר המועד מלפני שיר שבת: ימוטו ידחה. שהוא שיר אחרון ונדחה מפני שאמרו
אמימר בנהרדעא דמדלגין
אומר זה ראש השנה
דלוגי. מצאנו שפירש
שהוא גם ראש חודש, ואי
באחד בשבת שיר שהיה ראוי לומר אתמול שאין מדלגין סדר השיר ובשני שיר של אחד בשבת נמצא האחרון נדחה: הומהב"י. סימן
גאון זצ"ל הכין מנהג
אתה מחשבו אלא (ראש)
סדר הפרשיות הוא ומחליף להקדים הסירותי לבינו בוערים בעם: וסימנך. שלא תטעה איזה סימן של רב ספרא: אמבוהא
באתרין בתרין מתיבתא,
[חודש] אחד. תוב מקשינן
ביום הראשון וביום השני
אדר' אחא מיהא דתניא
דספרי. גדודי אנשים ונשים רגילים להלך במבוי של מלמדי תינוקות שהתינוקות ואבותיהם ואמותיהם מצויין אצלם אף כאן מי ששמו
שהן ימים טובים, קורין
בענין שיר של כל יום
ספרא היה סימנו הומבה"י שדומה לתיבת אמבוהא: תיובתא דר' אחא. דאמר תוקעין על כל מוסף אלמא דאמר לכל אחד שירו והכא
ובחמשה עשר בלבד.
מששת ימי סוכה, וקתני
קתני ימוטו ידחה אלמא לא אמרו בשבת של חול המועד אלא שיר של שבת: אמר רבינא לומר שמאריך בתקיעות. ברייתא קתני
ביום השלישי שהוא חול
בזמן שחלה שבת להיות
[המועד], קרי כהן וביום
באחד מהן, ימוטו, שהוא
סתמא הכל לפי המוספין תוקעין ור' אחא פירשה שתוקעין על כל מוסף ולא ה"ל לפרושי הכי דודאי אין אומר אלא שיר אחד ואין
השני, ולוי קורא וביום
שיר של לוים ביום האחרון
כאן אלא תשע תקיעות לשלשה פרקי השיר וברייתא קמ"ל שמאריך במשך התקיעות כשיש שני מוספין ואומרין השיר לאחר שקרבו
השלישי, וישראל קורא
מחולו של מועד ידחה,
נסכי שניהם: שמרבה בתוקעין. שמוסיפין חצוצרות ותוקעין יחד וכולהו חד מיחשבי דתנן בערכין אין פוחתין משתי חצוצרות
ביום (הרביעי) [השלישי],
כלומר האחרון (אחרון)
והרביעי דהוא מפטיר,
נדחה. ואי איתא לדר'
ומתשע כנורות ומוסיפים עד לעולם: אנן דאית לן תרי יומי היכי עבדינן. משום דאיירי בשתי פרשיות המאורעות ליום דדחינן
קורא וביום השני וביום
אחא אמאי נדחה, ליתני
חדא מינה קבעי לה ואנן דמיבעי לן למימר בצלותא דמוספין את מוספי היום וקרבנות החג אינן שוין שהפרים מתמעטין והולכין
השלישי. וכן מזכירין תרי
לשבת וליתני דיומיה, דהא
ואית לן תרי יומי י"ט מספיקא ולא מצינן למימר בי"ט שני פרשת וביום השני דא"כ עבדינן ליה חול ומיבעי לן למימר ביה ובחמשה
עניני ובשביעי קור' ביום
תנן בשיר על כל פרק
הששי וביום השביעי.
תקיעה. ועלתה בתיובתא
עשר יום כיומא קמא היכי עבדינן בראשון של חול המועד ובשאר הימים מי אמרינן ביומא קמא וביום השני דה"ל למימר מאתמול
וכן בתפלה.
לרב אחא. ואמרינן
והא
וכן כסדר ונמצא שביום השביעי של ערבה נאמר וביום הששי ועל כרחך למחר שהוא יו"ט לא מצית למימר וביום השביעי דאם
ר' אחא מתניתא
תני,
כן עבדת ליה חול ונמצא שביעי נדחה או דלמא יומא קמא אמרינן וביום השלישי ושני נדחה ממקומו מפני שהוא ספק ידחה לגמרי:
ימוטו ידחה. שהוא אחרון אלמא פרשה שנדחת היום אומרים אותה למחר ואחרונה נעקרת: אתקין אמימר דמדלגי דלוגי. ונמצאו כולן עומדין.
אומרין ביום ראשון של חול המועד ביום השני וביום השלישי ספק שני ספק שלישי ולמחר אומרים ביום השלישי וביום הרביעי ובשלישי דחול
המועד ביום הרביעי וביום החמישי וברביעי ביום החמישי וביום הששי ובחמישי דחול המועד שהוא הושענא רבא אומרים ביום הששי וביום
השביעי כספיקו והיינו דלוגי שאומרים היום מה שאמרו אתמול כדאמרינן גבי ר"ח רב אמר דולג שאומר השני אחד מן הפסוקים
שאמר ראשון. וכי היכי דאתקין אמימר לענין תפלה עבדינן נמי לענין קוראי התורה שהרביעי הקורא שהוא (א) מוסף בחולו של מועד יותר
משאר ימים וניכר שהוא בא לכבוד היום הוא קורא את ספיקי היום כמו ששליח צבור אומרן ואם שבת הוא קוראן המפטיר
והשלשה שקורין תחילה אין מקפידין על קריאתם יקראו מה שירצו ומכל מקום כך היו
נוהגין
רבותי שני
ראשונים קוראים
שנים ספיקי היום
והשלישי בפרשת
יום המחרת שאינה מספיקות
היום כלל והרביעי חוזר
וקורא
מה שקראו
שנים הראשונים:
מתני'