נה:
החליל פרק
חמישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובחילוק
מתני' יו"ט הראשון של חג כו'. וכל המשמרות עולות לרגל
לחם
הפנים. דוקא בחילוקו שוין אבל סילוקו
כה א
א)
ב) ג)
וסידורו
והקטרת הבזיכין למשמר הקבוע דהכי תניא
ושש עשרה מהם מקריבין שש עשרה בהמות הללו:
❖
כו ב
ד)
נשתיירו כו'. דכל המשמרות זוכות בחובות הבאות מחמת הרגל
בתוספתא לחם הפנים עבודתו במשמר הקבוע ואכילתו בכל המשמרות
כז ג
ברגל ואין משמר של אותה שבת יכולה לעכב עליהן כדאמרינן
והיינו טעמא משום דבגמרא מרבינן
ליה חלק כחלק יאכלו משמע
בגמרא: יום הראשון. שהיו שמונה
לאכילה רביה רחמנא ולא לעבודה
תורה אור השלם
כח ד
מתני' יום טוב הראשון של חג היו שם
משמרות לי"ד כבשים ששה משמרות
ומוסף שבת לא מפרשה מתניתין מידי
א
1. וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי מֵאַחַד
מן השמונה היו מקריבין שני כבשים
ושיירא והוי בכלל דשאר קרבנות
י"ג פרים אילים שנים ושעיר אחד נשתיירו
שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל
כט ה ו
כל אחת מהן הרי שנים עשר
צבור וכי קאמר בגמרא לאתויי
אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא
שם י"ד כבשים לשמונה משמרות ביום
❖
בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ אֶל
כבשים: והשאר. שנים הנותרות
פר העלם דבר של צבור ושעירי
ראשון ששה מקריבין שנים שנים והשאר
הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ:
❖
מקריבות אחד אחד: בשני. שנתמעט
ע"ז הוה מצי לאתויי מוסף
דברים יח ו
אחד אחד בשני חמשה מקריבין שנים שנים
אחד מן הפרים ונשתיירו תשעה
שבת דבהדיא קתני בתוספתא שהוא
רבינו חננאל
והשאר אחד אחד בשלישי ד' מקריבין
משמרות לי"ד כבשים: חמשה מהם
למשמר הקבוע והא דמרבה לחם
מתני' יום [טוב] הראשון
מוסף רש"י
שנים שנים והשאר אחד אחד ברביעי
מקריבים שנים שנים. הרי עשרה:
הפנים טפי דיאכלו משמע מידי
של חג (שהוא) [היו] שם
כנגד שבעים אומות.
י"ג פרים כו'. פי' בכל
והשאר. ארבעה הנותרות מקריבות
שלשה מקריבין שנים שנים והשאר אחד
דאכילה הוא עיקרו והיינו לחם הפנים
הרגלים (ב)כל המשמרות
כל אחת כבש אחד: בשלישי.
שכבר נעשה מצותו משבת שעברה
אחד בחמישי שנים מקריבין שנים שנים
של כהנים באות לחוג,
שסידרוהו על השלחן ואינו מחוסר
שנתמעט עוד אחד מן הפרים ונשארו
והיה האות להיות כולן
והשאר אחד אחד בששי אחד מקריב שנים
(במדבר כט
מקריבין קרבנות של רגל,
עשרה משמרות לי"ד כבשים: ארבעה
מעתה אלא סילוק דאי משום הקטרת
והשאר אחד אחד בשביעי כולן שוין בשמיני
יח) כנגד אומה יחידה.
וכשם שכולן מקריבין
ב
מקריבין שנים שנים. דהוו להו
בזיכין להתיר לחם
קאתיין ואין
❖
(שם כט לו)
כך היו כולן חולקין.
חזרו לפייס כברגלים אמרו מי שהקריב
שמונה: והשאר אחד אחד. ששה
עבודה
זו בגוף הלחם:
ביום טוב הראשון של
פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין
חג היו שם ל' בהמות,
כבשים לששה משמרות: בשביעי
עד
חלילה: גמ' נימא מתני' רבי היא ולא רבנן
י"ג פרים ושני אילים
רבינו חננאל (המשך)
כולן שוין. כל המשמרות המקריבות
ושעיר אחד הרי י"ו, וי"ד
כרבי. מתני' בשלשה
דתניא פר הבא בשמיני בתחילה מפיסין עליו דברי רבי וחכמים אומרים
כבשים. הפרים והאילים
כבשים שוות שכל אחת מקרבת אחד
והשעיר חולקין י"ו משמר
פרקים בשנה היו כל
שהרי אינם אלא שבעה פרים ואילים
אחת משתי משמרות דלא שלשו בפרים עושה אותו אפילו תימא רבנן
[כל משמר] בהמה אחת,
המשמרות שוין באימורי
שנים ושעיר אחד לעשרה משמרות
נשארו י"ד כבשים לח'
רגלים ובחילוק כו'. ש"מ
אטו שתי משמרות לא אפוסי בעי כמאן אזלא הא דתניא כל המשמרות
משמרות, ביום הראשון
דלית למשמר הקבוע
נשתיירו י"ד כבשים לי"ד משמרות:
שונות ומשלשות חוץ משני משמרות ששונות ואין משלשות נימא רבי ולא
שש משמרות מקריבין שני
בההוא שבוע, לא באימורי
בשמיני
חוזרים לפייס כברגלים.
שני כבשים, הרי י"ב
הרגלים ולא בלחם הפנים,
רבנן אפי' תימא רבנן מאי לא שלשו בפרי החג ומאי קמ"ל הא קמ"ל
פר אחד
ואיל אחד ושבעה כבשים
כבשים, ושתי משמרות
אלא כאחת מן המשמרות
מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר אלא חוזרין חלילה א"ר (אליעזר)
מקריבין אחד אחד. יום
כולן. ובעצרת נמי, שתי
הקריבים בשמיני אין קריבים כסדר
שני חסרו הפרים, [נמצאו]
הלחם לכ"ד משמרות היו
הני שבעים פרים כנגד מי כנגד שבעים אומות פר יחידי למה כנגד אומה
קרבנות
החג שקרבו לפי סדר
י"ב פרים, ואילים שנים,
מתחלקות, ואמר' לראש
יחידה משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה ליום
משמרות כדבעינן לפרושי במסקנא
ושעיר ט"ו בהמות לט"ו
המשמרה הא לך מצה
משמרות, נשתיירו י"ד
דהוא מן לחם הפנים,
אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך א"ר יוחנן
אלא כל המשמרות באות ומפיסות
כבשים לט' משמרות,
והא לך חמץ דהוא משתי
עליהן כמו שמפיסין בשאר רגלים
אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו בזמן שבהמ"ק
חמשה מקריבין שנים
הלחם. פי' אימורי הרגלים,
קיים מזבח מכפר עליהן ועכשיו מי מכפר עליהן: מתני' בשלשה
שאין קרבנותיהן מרובין להקריבן לפי
שנים וד' מקריבין אחד
האמור בקרבנות הרגלים,
ג
אחד. יום ג' י"א פרים
כגון חטאת צבור וכיוצא
הסדר ולהשוות בהן כל המשמרות אף
פרקים בשנה היו כל משמרות שוות באימורי הרגלים ד ובחילוק לחם
ושני אילים ושעיר, [הרי]
בו דתנן בהו דנאכלין
בשמיני כולן מפייסין והזוכה בפייס
י"ד בהמות לי"ד משמרות,
לזכרי כהונה לפנים מן
הפנים בעצרת אומר לו הילך מצה הילך חמץ משמר שזמנו קבוע
ה
נשתיירו שם י"ד כבשים
הקלעין, וכן כל חובות
מקריבו ובסדר יומא מפרש
הוא מקריב תמידין נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור ומקריב את
לי' משמרות, ד' משמרות
הבאות מחמת הרגל ברגל.
היאך מפיסין: אמרו מי שהיה מקריב
הכל: גמ' אימורי הרגלים של גבוה נינהו אמר רב חסדא מה שאמור ברגלים
מקריבין שנים שנים,
אבל עולות, דגבוה נינהו.
היום פרים לא היה מקריב למחר.
וששה משמרות מקריבין
והיינו דאמר רב חסדא
ת"ר מנין שכל המשמרות שוות באימורי הרגלים ת"ל ובא בכל אות
אחד אחד. וכן סדר כל
מאי אימורי, מה שאמור
פרים שאין המשמרות שהקריבו
1
יום עד השביעי, ובשביעי
ברגלים. ותלמודא מכי יבא
כבשים אתמול מניחים אותם אלא
נפשו ושרת יכול אף בשאר ימות השנה כן תלמוד לומר מאחד שעריך
כולן שוין, כי שבעה פרים
הלוי מאחד וגו' ושרת
חוזרין חלילה ונמצאו כולן שונות
לשבעה משמרות ושני
בשם ה' וגו', בשעה שכולן
לא אמרתי אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד: ובחילוק לחם
אילים לשני משמרות,
נכנסים בשער אחד, ושרת.
ומשלשות בפרים חוץ משתים ששונות
הפנים כו': תנו רבנן מנין שכל המשמרות שוות בחילוק לחם הפנים
ו
ושעיר למשמרה [אחת]
ותלמודא דלחם הפנים,
ואין משלשות. כיצד ביום הראשון היו
הרי י', ונשתיירו י"ד
תלמוד
י"ג פרים והקריבו י"ג משמרות כדרך
כבשים לי"ד משמרות, כל
אחת כבש אחד. בשמיני
שסדרום בדברי הימים יהויריב ראשון ואחריו ידעיה חרים כו' כולן כמות שהן סדורים נשתיירו עשתי עשרה אחרונות
חזרו לפייס כרגלים.
לאילים ולכבשים למחרת היו שנים עשר פרים
ומקריבין אותן הנך י"א משמרות וחוזר יהויריב ומקריב אחד נמצא ששנה יהויריב
ופליגי רבי ורבנן לעניין פר
לבדו בשלישי היו אחד עשר פרים והקריבום י"א משמרות שאחרי יהויריב נמצא ששנו י"ב משמרות ברביעי היו עשרה פרים
הבא בשמיני, דרבי סבר
מפיסין עליו כל המשמרות
והקריבום עשרה משמרות שלאחריהם הרי ששנו נמצאו כ"ב משמרות שונות בחמישי תשעה פרים שתי משמרות האחרונות הקריבו
ככל הרגלים. וחכמים
שנים מהן וחזר יהויריב ושש משמרות שלאחריו והקריבו שבעה
הרי ששילשו שבעה משמרות בששי שמונה פרים והקריבום
סברי אין מפיסין עליו אלא
השמונה שלאחריהם הרי ט"ו משמרות ששילשו בשביעי שבעה פרים לשבעה משמרות נמצאו כולן משלשות חוץ משתים
שתי משמרות שלא שילשו
בפרי החג, והן מפיסין
האחרונות: גמ' לימא מתניתין. דקתני בשמיני חוזרים לפייס כברגלים וקא סלקא דעתיה דכל המשמרות באות ומפיסות רבי היא ולא
עליו בלבד. לפי שפרי
רבנן: בתחילה מפיסין עליו. כל המשמרות כאילו הוא תחילת קרבנות ולא אמרינן ליקרבו חד מהנך שלא שילשו: לאו אפוסי בעי. בין
החג כולן הן ע', ותנן
מי שהיה מקריב בפרים
שתיהן איזה מהן תזכה בו ודלמא ההוא פייס דקאמר מתני' בין שתיהן היה דהא לא תנן ביה בתחילה: מאי קמ"ל. וכי מניינא אתא
היום לא היה מקריב למחר
לאגמרינן שכן עולה החשבון כשחוזרין חלילה: ומשני קמ"ל מאי דאשמועינן נמי תנא דמתניתין מי שהיה מקריב פרים היום כו':
אלא חוזרין חלילה, הלכך
שבעים פרים. פרי החג שבעים הם חוץ משל שמיני כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין
כשתחלק את ע' פרים
בחג על המים: פר יחידי. של שמיני: שאהנה ממך. אין לי הנייה וקורת רוח בשל אלו אלא בשלך: מתני' בג'
לכ"ד משמרות, נמצאו
ביד כ"ב, ג' פרים לכל
פרקים. בשלשה רגלים: באימורי רגלים. בעורות של עולות ובחזה ושוק של שלמי חגיגה הבאות מחמת הרגל ובגמרא מפרש
משמר ומשמר, נשארו ב'
מאי לשון אימורים דקתני: ובחילוק לחם הפנים. אם אירעה שבת ברגל שבשבת מסלקין אותו ומסדרין לחם אחר תחתיו כדכתיב
משמרות בידם ב' ב',
ואלו הן שתי [משמרות]
ביום השבת יערכנו: ובעצרת. כשאירע בשבת ויש בו חילוק חמץ דשתי הלחם וחילוק לחם הפנים שהוא מצה כדאמרינן
שלא שילשו בפרים.
בכל המנחות באות מצה : אומר לו. לכל אחד כשנותנין לו חלקו הילך מצה וכשנותנין לו בשתי הלחם אומרים לו הילך
ומתני' לא מכרעא [כרבי],
חמץ לפי שאין חולקים קרבן כנגד קרבן אלא מכל אחד חלקו כדקיימא לן בקידושין ובמנחות מלכל בני אהרן תהיה
דאתיא נמי כרבנן. והא
דתניא כל המשמרות כולן
ולפיכך מודיעים אותו: משמר שזמנו קבוע. שהיה משמש בשבת זו שהרגל חל בתוכה: מקריב תמידין. שהרי אינם בשביל
שונות ומשלשות בפרים,
הרגל: ונדרים ונדבות. שנדבו ונדרו כל השנה ומקריבין אותם עכשיו אין שאר המשמרות זוכין בהם שאין זוכין אלא חובות שמחמת
חוץ משתי משמרות
הרגל: והוא מקריב את הכל. בגמרא מפרש לאתויי מאי: גמ' אימורין דגבוה נינהו. ומאי שוות איכא: במה שאמור ברגלים.
ששונות ואינן משלשות.
איכא לאוקמא בפרי החג
בחילוק קרבנות האמורים ברגל הראויין להתחלק כגון חזה ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ויחיד ועורות של עולות ראייה ומוספי
וחושבנא בעלמא קמ"ל,
צבור ושעירי חטאות: ובא בכל אות נפשו ושרת ככל אחיו. שאין המשמר מעכב עליו וכיון דזוכה בעבודתו זוכה באכילתו דכתיב
אבל בפר דשמיני משמרה
לכהן המקריב אותה לו תהיה ובכ"ד מקומות נקראו כהנים לוים: ת"ל מאחד שעריך. רישיה דקרא וכי יבא הלוי מאחד שעריך ודריש
אחת מהנך תרתי דאמרן
שקלא ביה ולא פליגא
בעיר אחת: מנין שכל המשמרות שוות.
ליה הכי כמו
באחד
שעריך כשכל ישראל נכנסין
בשער אחד כלומר
ברגל בחילוק לחם הפנים:
אדרבנן, ואיכא לאוקמא
תלמוד