נו:
החליל פרק
חמישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בוצינא
גמ' והני תרתי מאי עבידתייהו. אדר' יהודה קאי דאמר הנכנס
טבא
מקרא. משל
הדיוט הוא האומר לחברו דלעת
לה א
א)
❖
ב)
נוטל שבע: בשכר הגפת דלתות. שמשמר הנכנס מגיף
קטנה
אני נותן לך
במחובר אם תרצה להניחה עד
ג)
הדלתות ערבית שפתח אותן משמר היוצא: ונימא ליה. יוצא לנכנס:
שתיגדל ותיעשה קרא תניחה טוב לו ליטלה מיד שמא לאחר זמן
ד)
דל בדל. הסר חוק זה מכאן
בשביל שיסירוהו אצלך אם תטול עכשיו
יתחרט בו זה או שמא לא יצטרך זה
לזה כך פי' בקונטרס $ ור"ת
ה) ו)
תורה אור השלם
ז)
מפרש דעל כרחך בוצינא וקרא שני
שבע יטול לשבת הבאה משמר הנכנס
ח)
1. אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי
שבע ואתה ד) טול עתה בשוה כדי
מינים הם דקשואין מתרגמינן בוצינא
והני תרתי מאי עבידתייהו אמר
ר' יצחק
❖
פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ:
❖
שתטול גם אתה לשבת הבאה בשוה.
ודלעת היינו קרא כדמוכח בנדרים
בשכר הגפת דלתות ונימא ליה
דל בדל
ישעיהו ג י
דל הסר כמו דל רגלים
פרק הנודר מן המבושל
אמר אביי בוצינא טבא מקרא
אמר רב
גליון הש"ס
דאמרינן מאי דלעת הרמוצה קרי
וכדגרסינן בריש מסכתא דל
יהודה ובמוספין חולקין מיתיבי א משמרה
רבינו חננאל
קרקוזאי וקישואין ודילועין ב' מינים
עשתרות קרנים איכא צל סוכה דל
תוס' ד"ה בוצינא וכו'
היוצאת עושה תמיד של שחר ומוספין
ור"ת מפרש.
בשכר הגפת דלתות,
כדמוכח במסכת כלאים
דפנות ליכא צל סוכה דל מעשר
שהיוצאין פתחו והבאין
משמרה הנכנסת עושה תמיד של בין
בהמה : בוצינא טבא
דתנן נוטע אדם קישות ודלעת בתוך
❖
צריכין לסגור [השערים
הערבים ובזיכין ואילו מוספין חולקין לא
מקרא. משל הדיוט הוא האומר
גומא א' ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו
שפתחו היוצאין]. וזהו
ששנינו הנכנס נוטל שבע,
קתני האי תנא בחלוקה לא קא מיירי אמר
לחבירו דלעת קטנה אני נותן לך
וזו נוטה לצד זו ונוטה שער של זו
[ב'] בשכר הגפת דלתות.
מוסף רש"י
במחובר אם תרצה לתולשה עכשיו
לכאן ושער של זו לכאן ועוד ראיה מהא
רבא והא תנא דבי שמואל דמיירי בחלוקה
ואמרינן לימא ליה משמר
בוצינא טבא מקרא.
תלוש ואם תרצה להניחה עד שתיגדל
דאמרינן בפרק שלשה שאכלו
היוצא למשמר הנכנס,
ובמוספין חולקין לא קתני דתנא דבי שמואל
נחלוק אלו י"ב חלות
ותיעשה קרא הניחה ותגדל טוב לו
בוצינא מקטפי' ידיע משמע
משמרה היוצאת עושה תמיד של שחר
שש שש, וכן בשבת
ליטלה מיד שמא לאחר זמן יתחרט בו
דלאחר שנגמר הפרי נקרא בוצינא
הבאה תחלקו אותם עם
ומוספין משמרה הנכנסת עושה תמיד של
זה או שמא לא יצטרך זה לזה ה"נ
ואומר ר"ת שהקישות מין פרי קטן
המשמר הנכנס שש שש.
בין הערבים ובזיכין ארבעה כהנים היו נכנסין
וזהו פירוש דל בדל.
גבי משמרות מי שראוי ליטול עכשיו
מדלעת שממהר להתבשל ויכול
(פירוש לישנא קלילא הוא
שם שנים ממשמר זו ושנים ממשמר זו
לא ימתין לשבת הבאה: ובמוספין
לתולשו מיד והדלעת גדולה ואינה
(כתובות
מן דילי ודילך, כלומר
פג:)
וחולקין לחם הפנים ואילו במוספין חולקין
לא תיסב דילי כי היכי
חולקין. כי היכי דפלגי בלחם הפנים
ממהרת להתבשל ואין יכול לתולשה
(תמורה ט.)
דלא לישקלן בשבת הבאה
עד לאחר זמן ואוהב אדם דבר מועט
משמר הנכנס והיוצא פלגי נמי
לא קתני תיובתא דרב יהודה תיובתא:
❖
הדרן עלך מסכת סוכה
דילך). ודחינן אמר אביי
לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן ח):
בעורות המוספין של כל שבת:
בוצינא טב מקרא, כלומר
הנכנסין חולקין בצפון: ת"ר הנכנסין חולקין
הנאה הבאה [נ"א: הנאה
ובזיכין. מסלקין ומסדרין לחם הפנים
בצפון כדי שיראו שהן נכנסין והיוצאין
הדרן עלך החליל
קרובה] עכשיו ואפילו היא
רבינו חננאל (המשך)
ומקטירין שני בזיכי לבונה שסילקו
מועטת, כגון הנאת קישות
חולקין בדרום כדי שיראו שהן יוצאין: בילגה
וסליקא לה מסכת סוכה
מעל השלחן והן מתירין את הלחם
שהיא קטנה ואדם אוכלה
כ"ד משמרות] לויה. אלו
לעולם חולקת בדרום: ת"ר מעשה במרים
מיד, חפץ בה ובוחר
חלונות של לוים, שהיו
באכילה כדכתיבה) והיה ללחם לאזכרה:
באכילתה מיד, מאכילת
נותנין בהן כלי שיר. והן
בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת
האי תנא לא איירי בחלוקה כלל.
דלעת שהיא צריכה איחור
זולתי חלונות כהנים. ועוד
לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה
ואם תאמר מאחר שהמשמר היוצא
עד שתתבשל, בוחר
תנן בסוטה בפרק עגלה
הקרוב ואפילו היא פחות,
ערופה יוחנן כהן גדול
על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל
עושה המוספין היאך יחלקו בהם
מן הרחוק. כך אני
העביר הודיית המעשר
משמר הנכנס אינהו נמי מהפכי בהו
ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק וכששמעו חכמים בדבר קבעו את
טוב לי שתי חלות
ואף הוא ביטל את
בצינורא על המזבח כל היום לאחר
בשבת זו [מ]יותר מחמשה
המעוררין ואת הנוקפין.
טבעתה וסתמו את חלונה ויש אומרים משמרתו שוהה לבא ונכנס ישבב
לשבת אחרת. אמר רב
ופירש בתלמוד בענין
שיצא משמר היוצא ומתניתין דאיירי
אחיו עמו ושימש תחתיו אע"פ ששכיני הרשעים לא נשתכרו שכיני בילגה
יהודה ובמוספין חולקין.
הנוקפין, אמר רחבה שהיו
בחלוקה ולא תנא חלוקה דמוספין
ואיתותב רב יהודה,
מסרטין לעגל בין קרניו
נשתכרו שבילגה לעולם חולקת בדרום וישבב אחיו בצפון בשלמא למ"ד
ונתברר, כי המוספין של
כדי שיפול לו דם בעיניו,
היינו טעמא דלא אותביה דאיכא
משמרתו שוהה לבא היינו דקנסינן לכולה משמר אלא למ"ד מרים בת בילגה
משמר היוצא הן בלבד.
ובא הוא ואסר לעשות
למימר תנא דמתניתין איידי דאיירי
מתני' הנכנסין חולקין
כך משום דמחזי כמומא.
שהמירה דתה משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה אמר אביי אין כדאמרי אינשי
בלחם הפנים דרגלים הוא איירי
בצפון והיוצאין בדרום,
במתניתא תנא שהיו מכין
שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה ומשום אבוה ואימיה קנסינן לכולה
בילגה לעולם חולקת
העגל בין קרניו כדרך
בלחם דשאר ימות השנה ואגב גררא
בדרום, טבעתה קבועה
שעושין לעבודה זרה, אמר
בעלמא נסב חלוקה בשארי שבתות:
משמרה אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו
[שנאמר
וחלונה סתומה. פי' בילגה,
להן יוחנן כהן גדול
נכנסין. לעזרה: כדי שיראו
שם המשמרה. ומסקנא
עד מתי אתם מאכילין
1 אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו]:
דשמעתא, מפני ששהתה
למזבח נבלות, נבלות והא
נכנסין. טעמא דמתניתין קא מפרש
הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה
ולא באה בשבתה במקדש
שחוטות נינהו, אלא אימא
וגמרא היא: מרים בת בילגה. ממשמר
לעבוד עבודתה, קנסוה
טרפות, חיישינן שמא ניקב
בילגה היתה וכן שמה: כשנכנסו יוונים
חכמים בחלוקה ובטבעתה
קרום של מוח. מה עשה
ובחלונה. פי' בחלוקה,
תיקן להם טבעות בקרקע.
להיכל. בימי מתתיהו בן יוחנן:
שחולקת בדרום לעולם.
כאשר כבר פירשנו למעלה
לוקוס.
הוא זאב בלשון יווני: וכששמעו חכמים בדבר. לאחר שגברה יד בית חשמונאי: סתמו חלונה. של משמרה ולקמן פריך ומשום
ותנא לפיכך בילגה נראית
ענין הטבעות. וחלונות
דידה קנסינן לכולה משמרה: משמרתו של בילגה שוהה לבא. כשהגיע שבת שלה לא היו באים ומוכחא מילתא שאין העבודה חביבה
יוצאה לעולם. טבעתה
של כהנים היו נותנין
קבועה. פירוש שהיתה
בהן בגדיהן, וכתוב היה
עליהם: ונכנס ישבב אחיו. סדר משמרות בילגה אחר ישבב וכשישבב יוצא בילגה נכנס וכששהה משמרת בילגה לבא עיכבו ישבב
לכל משמר טבעת של
עליהם תשמיש הכלים.
במשמרתו ולא יצא לפיכך קנסוה: ואע"פ שכל שכיני הרשעים לא נשתכרו. דאוי לרשע אוי לשכינו: שכיני בילגה נשתכרו. היינו
ברזל קבועה בקרקע,
דתנן במסכת תמיד פרק
ישבב: שבילגה לעולם חולקת בדרום. ואפי' בכניסתו וישבב לעולם בצפון אף ביציאתו שהרי בילגה נכנס אחריו ושבח הוא להם
(ופורס) שקושרין חבל
ה' מסרום לחזנים והיו
ברגלי השור ומכניסין חבל
מפשטין את בגדיהם ולא
לחולקי צפון: משום ברתיה קנסינן ליה לדידיה. כלומר אפי' לאבוה מי הוה לן למיקנסיה: שותא דינוקא בשוקא דאבוה או דאימיה.
ההוא בטבעת, ומושכין
היו מניחין עליהם אלא
משל הדיוט הוא מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע אף ו) (זה) אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה
החבל מעט מעט ומפילין
מכנסים בלבד, וחלונות
השור בניחותא דחיישינן
היו שם וכתוב בהן
כן. שותא דיבור כמו לא תיפוק לכו שותא ובקדושין שותא דמר לא ידענא: אוי לרשע ואוי לשכינו. בתורת
לריסוק אברים. ופירש
תשמיש הכלים. וכך
כהניםז) תניא וחלצו את האבנים נגע באבן שבמקצוע שניהן חולצין ואע"פ שהנגע לא נראה אלא בביתו של זה מחמת שהיתה עינו
בתלמוד ארץ ישראל רב
היו להן חלונות לתת
צרה
בכליו
חבירו לקה
בשבילו מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו וממילא טוב לצדיק טוב
לשכינו דמדה טובה
מרובה:
בהן סכינים ששוחטין
אמר משום ר' יהודה
בהן, דתנן וט"ו אמה
טבעות שעשו רחבות
הדרן עלך החליל וסליקא לה מסכת סוכה
מן הדרום והוא היה
מלמטן וצרות מלמעלן.
נקרא בית החליפות,
ושנינו במדות פרק ג'
ששם גונזין את הסכינין.
טבעות היו לצפונו של
וקנסו בילגה ששהתה לבוא, בשלשתן. על אלו נאמר אוי לרשע אוי לשכנו אשרי לצדיק אשרי לשכנו.
מזבח, שש הסדרים של ד'
ד', ויש
אומרים ד' של שש שש, שעליהן שוחטין את הקדשים.
הדרן עלך החליל וסליקא מסכתא דסוכה
ותנא בתוספתא כ"ד
טבעות
היו שם
כנגד
כ"ד משמרות
[כהונה, כ"ד חלונות היו שם כנגד