סוכה פרק
ראשון סוכה
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סוכה
מתני' סוכה ישנה. כדמפרש שעשאה קודם לחג שלשים יום ולא
ישנה בית הלל מכשירין. בירושלמי תני צריך לחדש בה
נו א
א) ב)
ג) ד)
פירש שהיא לשם חג: בית שמאי פוסלין. דבעו סוכה לשמה וזו
דבר חבריא אמרין טפח רבי יוסי אמר כל שהוא ומאן
ה)
סתם נעשית. ואילו תוך שלשים לחג הוה כיון דשואלין בהלכות החג
דאמר כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה ובתר הכי איתא התם
נז ב
ו) ז)
קודם לחג שלשים יום סתם העושה לשם חג הוא עושה אבל קודם
מצה ישנה פלוגתא דבית שמאי וב"ה א"ר דברי הכל הוא מכיון שלא
❖
ח)
שלשים סתמא לאו לחג: ובית הלל
עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא
מתני' סוכה ישנה בית שמאי פוסלין ובית
ואם
עשאה לשם חג
מכשירין. דלא בעינן סוכה לשם חג:
דקדק בה:
נח ג
א
תורה אור השלם
וכו'. אפילו לבית הלל נפקא מינה
כשרה. לבית שמאי איצטריך:
הלל מכשירין ואיזו היא סוכה ישנה כל
גמ' סוכה לשם חג. דכתיב סוכות
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שאין צריך לחדש בה דבר ואפילו לא
שעשאה קודם לחג שלשים יום אבל אם
❖
לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם
לה' לשם מצות המלך: על החגיגה.
נפקא מינה אלא לב"ש יש לו לתנא
עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה:
לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג
שלמי חגיגה שם שמים חל עליהם
לפרש במה נחלקו ולא שייך לאקשויי
גמ' מ"ט דבית שמאי אמר קרא חג הסוכות
הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיְיָ:
1
ויקרא כג לד
לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין
טעמא דב"ש אתא לאשמועינן אלא
לעזי רש"י
2. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה
שבעת ימים לה' סוכה העשויה לשם חג
דזכו בהו בתר הכי משלחן גבוה
היכא דפליגי תנאי אליבא דב"ש ולא
פירניי"ש. ציציות
לְךָ
שִׁבְעַת יָמִים
בעינן ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב
כעבד הנוטל פרס: חג. חגיגה:
נפקא מינה מידי בפלוגתא אליבא
(חוטים היוצאים מן
בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
דברים טז יג
האריגה בסוף הבגד).
חג הסוכות תעשה. סוכות תעשה
ששת דאמר רב ששת משום ר"ע $ מנין
דבית הלל כי ההיא דרבי אליעזר
ב
3. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה
לומשיי"ש (לומישיל"ש).
לחג סרס המקרא ודרשהו: בחולו של
דמילה ובפרק ארבעה
❖
לעצי סוכה שאסורין כל שבעה ת"ל חג
פקעות (של חוט).
לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת
מועד. אם לא עשאה מתחילה:
אחין קשיא ובפ'
(א)
כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ:
הסוכות שבעת ימים לה' ותניא רבי יהודה
דברים כב יב
פלוגתא דרבי אליעזר בפרק הישן
קמא דביצה וכולן פירשנו
בן בתירה אומר כשם שחל שם שמים על
4. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
מנין
רבינו חננאל
לעצי סוכה
במקומם:
: ופרכינן לבית הלל דלא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ
החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר
פיסקא סוכה ישנה בית
שאסורים כל שבעה. משמע דאסירי
בעו לשמה נימא גבי ציצית נמי לית
לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי
חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף
שמאי פוסלין ובית הלל
בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ
להו דרב יהודה אמר רב: עשאה.
מדאורייתא ודרשה גמורה היא
מכשירין. מתני' בשלא
עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל
סוכה לה' ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי
❖
לציצית: מן הגרדין. פרניי"ש שתולין
מדפריך והא קרא להכי הוא דאתא
תְּכֵלֶת: במדבר טו לח
עשאוה לשם סוכה של
אין הכי נמי אלא מאי טעמייהו דבית שמאי
מצוה, לפיכך גרסינן
ותימה דבפרק כירה
בסוף הטלית מותר האריגה וגדל שם
בירושלמי תני צריך לחדש
הציצית מינה ובה: מן הקוצין. חוטין
משמע שהוא מדרבנן דמייתי התם
כתיב קרא אחרינא חג הסוכות תעשה לך
2
בה דבר, חברייא אמרי
הגהות הב"ח
ראיה דרבי שמעון אית ליה גבי נר
שנתקוה) בשתי וקושרים אותן ותלויין
טפח ר' יוסי אומר כל שהו.
שבעת ימים סוכה העשויה לשם חג בעינן
(א) תוס'
מאי טעמייהו דבית שמאי
מתוך שהוקצה למצותו הוקצה לאיסורו
לראשיהן בבגד לאחר שנארג וקרי
ובית הלל ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה
דכתיב חג הסוכות תעשה
מהא דתניא דאין נוטלין עצים מן
להו קוצין על שם שבולטין כקוצים:
לך שבעת ימים, סוכה
בחולו של מועד ובית שמאי סבירא להו
מן הנימין. כגון טלית שתפרוה או
הסוכה בי"ט ור' שמעון מתיר ושוין
(ב) ד"ה
העשויה לשם חג בעינן,
כרבי אליעזר דאמר אין עושין סוכה בחולו
עלייהו
ובית הלל האי קרא מיבעי
בסוכת החג בחג שהיא אסורה ובפ'
שעשו בה אימרא במחט וראשי חוטי
(ג) ד"ה
להו לעושה סוכה כל
של מועד ובית הלל לית להו דרב יהודה
המביא כדי יין מייתי
התפירה תלויין בה ומהן גדלו הציצית:
שבעה ואפילו בחולו של
❖
אמר רב דאמר רב יהודה אמר רב עשאה
פסולה. הואיל ותלויין ועומדים כל
דרשה דהכא ואפילו הכי משמע התם
מכפרת כו'
מועד. ואסיקנא (לב"ה)
ג
[לד"ה] עצי סוכה אסורין
מן הקוצין ומן הנימין ומן הגרדין פסולה מן
בסוף שמעתין דלא אסירא אלא
אלה בבגד ולא נתלו בה לשם ציצית
כל שבעה ושם שמים
לאו עשיה לשמה היא: מן הסיסין.
מטעם מוקצה דקאמרינן עצי סוכה
הסיסין כשרה כי אמריתה קמיה דשמואל
חל על הסוכה. ואקשינן
גליון הש"ס
פקעיות כדוריות של חוט לומשיי"ש:
דחיילא קדושה איתקצאי לשבעהוי"ל
ובית הלל לית להו הא
(ב)
אמר לי אף מן הסיסין נמי פסולה (אלמא)
גמ' מנין לעצי סוכה.
דרב יהודה, דאמר עשאה
כשרה. הואיל וכשנתלו בבגד לשם
דהאי דאסור מדאורייתא היינו בעודה
דבעינן טויה לשמה ה"נ נבעיא סוכה עשויה
לציצית מן הצמר שנסבך
ציצית נתלו עשיה לשמה היא דטויה
קיימת אסור ליטול ממנה עצים אבל
❖
בקוצים ונמרט, או מן
לשמה שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה
3
החוטים של גרדי, או מן
לשמה לא בעינן שאין טויה מן
משנפלה דבטלה מצותה לא אסירא
לך לך לשם חובך הכא נמי חג הסוכות תעשה
הנימין פסולה. מן הסיסין,
העשיה: כי אמריתה קמיה דשמואל.
אלא מדרבנן והא דפריך בביצה
פיר' הן פקעיות כשרה.
מוסף רש"י
לך לך לשם חובך ההוא מיבעי ליה למעוטי
רב יהודה תלמידו של רב ושל שמואל
וכי מהני ביה תנאה היינו משום
ו)
כי אמריתה קמיה דשמואל
כך חל שם שמים על
גזולה התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה
אמר לי אף מן הפקעיות
היה לאחר פטירתו של רב היה אומר
דכיון דלא מהני ביה תנאי בעודה
הסוכה.
נמי פסולה, דבעינן טויה
שמועות משמו כך אמר לי רב
קיימת כשנפלה נמי לא יועיל דמיגו
התם כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם:
4
לשמה. ובסוכה אמאי לא
וכשהרצתי דברים לפני שמואל נחלק
דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי
(לקמן
בעו בית הלל לשמה.
מתני'
לז:) שבעת ימים לה'.
ושנינן שאני התם לגבי
עליו. מ"מ תרוייהו עשיה לשמה בעו:
לשבעה ומשני דסיפא אתאי לסוכה
ציצית דכתיב גדילים
אלמא לא גרסינן. אלא ה"ג אף מן הסיסין פסולה דבעינן טויה
דעלמא והדר פריך מנויי סוכה דמהני ביה תנאה ומשני באומר איני
(ביצה ל:)
תעשה לך לשם חובה, לכך
לשמה דמאן דגרס אלמא משמע דהאי דמותיב קאמר לה ואם
בודל מהם כל בין השמשות דלא הוקצו למצותו ולא דמו לעצים שהם
אין עושין סוכה בחולו
בעינן עשייה שהיא הטויה,
של מועד.
לשם גדילים, למעוטי
עיקר המצוה ועל כרחך בודל מהם ויש בהם סתירת אהל ואע"ג
כן לא מותיב אלא מדשמואל ולאו מילתא היא דרב נמי עשיה
מי שלא נטוה לשם
(לקמן
לשמה בעי: למעוטי גזולה. דבעינן תעשה לך משלך:
דמעיקרא ידע האי טעמא אורחא דהש"ס לפרש דבריו דרך קשיא
כז:) עשאה.
גדילים. ועשו להם ציצית,
מן הקוצין.
ותירוץ ור"ת מפרש דעצים של כדי הכשר סוכה חיילא קדושה עלייהו
מתני'
דייקינן האי דכתיב להם
משלהם למעוטי גזול,
ואסירי מדאורייתא אבל היותר מכדי הכשר לא מיתסרי אלא מדרבנן והא דפריך נמי ז) וכי מהני ביה תנאה משום דמסתמא כי היכי דלא
אבל גבי סוכה דליכא קרא
מהני תנאה במאי דאסירי מדאורייתא הוא הדין דלא מהני במאי דאסיר מדרבנן ולא מפליג נמי תנא בין צריך לסוכה בין לא צריך
אחרינא למעוטי גזולה,
ואההיא דביצה קשיא מפרק במה מדליקין דמשמע דנויי סוכה אסורין משום בזוי מצוה ולא משום מוקצה ובמקומה פירשנוה:
ודרשינן חג הסוכות תעשה
מה חגיגה לה' אף סוכה לה'. קסבר רבי יהודה בן בתירא דאי לאו משום חגיגה מוקמינן לה לסוכה לשם חג: ההוא מיבעי ליה
לך למעוטי גזולה, אבל
ומן הנימין.
עשויה לשמה לא בעינן
(מנחות מב:)
למעוטי גזולה. תימה תיפוק ליה משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה דמהאי טעמא פסלינן ח)אתרוג הגזול ביום טוב שני לקמן
לדברי בית הלל. וקיימא
(שם) מן
לן בהא כשמואל דבעינן
בריש לולב הגזול ובההיא שמעתא גופא קשיא דקאמר בשלמא בי"ט ראשון בעינן לכם משלכם אלא בי"ט שני אמאי ומשני
הגרדין. (שם)
טויה לשמה.
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה והשתא אם כן ל"ל לכם משלכם ומיהו התם איכא לשנויי דאיצטריך למעוטי שאול אבל גבי סוכה
פסולה.
ליכא לשנויי הכי לרבנן דאמרי לקמן פרק הישן דאדם יוצא ידי חובתו בסוכה של חבירו ונפקא להו מדכתיב כל האזרח בישראל
(שם)
ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת וי"ל דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן ומיהו קשה
מפרק הניזקין גבי חטאת גזולה שלא נודעה לרבים (ג) דאמר עולא בגמרא בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מאי
טעמא דיאוש כדי לא קני ושמעינן ליה לעולא דיאוש כדי קני גבי עורות של בעל הבית וגנב וגזלן ואומר ר"ת דטעמא
דעולא בגיטין משום מצוה הבאה בעבירה אלמא דאורייתא היא ומיהו בלאו הכי לא יתכן דהא בהדיא קאמר עולא משום דיאוש לא קני
ועוד דבפרק מרובה דריש רבא בהדיא דיאוש לא קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול אלא נראה דההוא דהגוזל בתרא לאו
יאוש כדי הוא דאיכא יאוש ושינוי השם כדקאמר התם במרובה דמעיקרא קרי ליה משכא והשתא קרי ליה אברזא ואע"ג דגבי
קרבן נמי איכא שינוי השם כדאמר התם דמעיקרא חולין והשתא הקדש מכל מקום ממעט מדכתיב קרבנו כיון דקודם הקדש
לאו שלו הוא ואף על גב דחל עליו הקדש מחמת שינוי
השם
דאתי השתא לא חזי להקרבה דבעינן קרבנו
בשעה שמקדיש:
הא