י:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
סה א מוצאי י"ט האחרון של חג. לקמן בפ' לולב וערבה
הכל לפי תנאו. וכגון דאמר איני בודל מהם כל בין השמשות של יום
א)
ב) ג)
מפרש מאי שנא מאתרוג דשרי ביום טוב האחרון ומסיק משום
טוב הראשון דלא חל קדושה עלייהו והכי מוקים לה במסכת ביצה
ד) ה)
דסוכה אי אתרמי ליה סעודתא בין השמשות בעי למיכל בסוכה
בהמביא ותנאה אחרינא לא מהני בהו. קתני מיהת סדינין
ו)
והיינו סייעתא: דילמא מן
הצד. לדפנות קאמר אבל למעלה אימא
ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא אבל אתרוג לא
❖
סו ב
חזי בין השמשות דמעיקרא קדים
לך אפילו לנאותה נמי מסכך במקבל
נפיק ביה ואף על גב דממ"נ מוקצה
טומאה קרי לה: אין ממעטין. קרמין
עד מוצאי יום טוב האחרון של חג ואם התנה
סז ג
הגהות הב"ח
הוא בין השמשות דשמא יום הוא
הפרוסין למעלה לנוי אין ממעטין
עליהם הכל לפי תנאו דלמא מן הצד אתמר
❖
(א) תוס'
והוי שביעי של חג לא שייך כי האי
בגבוהה מעשרים להכשירה דלאו מין
נויי סוכה אין ממעטין בסוכה אמר רב אשי
דשאני
גוונא לאוסרו בשמיני במיגו
סככה נינהו דאי סכך הוו הוה
א ומן הצד ממעטין מנימין עבדיה דרב אשי
❖
דאיתקצאי לבין השמשות מאחר דלא
מיפסלה משום מקבל טומאה ולא
דשמיני
רבינו חננאל
איטמישא ליה כתונתא במיא ואשתטחא
נאסרה אלא מחמת יום שעבר וכן
לפוסלה משום פחותה מי': ומן הצד
עד מוצאי יום טוב
אמטללתא אמר ליה רב אשי דלייה דלא
משמע בפ"ד גבי הפריש ז'
ממעטין. לה משיעור ז' טפחים
האחרון, ואם התנה עליהן
מוסף רש"י
לימרו קא מסככי בדבר המקבל טומאה והא
אתרוגים לז' ימים דאמרינן התם
דהא אינה מחזקת ראשו ורובו
בשעה שעיטרה, על מנת
ואם התנה עליהם.
שיסתפק מהן כל ימי
קא חזו ליה דרטיבא לכי יבשה קאמינא
לך
דכל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה
ושולחנו: איטמישא. נישורה במים:
המועד, מותר להסתפק
למחר ולא אסרינן למחר אף על גב
והא קחזו לה דרטיבא. שהיא לחה
אתמר נויי סוכה המופלגין ממנה ארבעה
רב
מהן אפילו ביום טוב.
דאיתקצאי בין השמשות משום ספיקא
קתני מיהא עיטרה בקרמין
ומוכחא מילתא דלנגבה שטחוה ולא
נחמן
אמר כשרה רב חסדא ורבה בר
רב
ובסדינין, כרב חסדא. ודחי
דיום שעבר ומהאי טעמא גבי שבת
לסכך: לכי יבשה קאמינא לך.
הונא אמרי ב פסולה רב חסדא ורבה בר
רב
רב אשי דלמא כי מכשר
ויום טוב בפ"ק דביצה דאמר
דתשקלה: נויי סוכה. סדינין הפרוסין
האי תנא בעיטרה מן
הונא
איקלעו לבי ריש גלותא אגנינהו רב
(שבת כב.) הישן תחת
רב נולדה בזה אסורה בזה מפרש
הצד, אבל תחת הסכך
תחת סכך לנוי: פסולה. משום
נחמן בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה
המטה בסוכה לא יצא
פסולה ודלא כרב חסדא.
טעמא משום הכנה ולא בעי למימר
אהל מפסיק ואשתכח דלא גני
ידי חובתו.
עבדיה דרב אשי איטמישא
טפחים אשתיקו ולא אמרו ליה ולא מידי אמר
מיגו דאיתקצאי אע"ג דרב כרבי
בסוכה ולרב נחמן כיון דלנוי סוכה
כתנתיה במיא, ושטחה על
להו הדור בהו רבנן משמעתייהו אמרו ליה
גבי סוכה כדי להתייבש,
יהודה סבירא ליה דאית ליה מוקצה
יהבינהו בטלה לגבה: רב נחמן. אב
❖
(לקמן כ:)
ואמר ליה הסר אותה,
וכן שני ימים טובים של גליות דנולדה
אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין מן הסוכה אמר
בית דין היה ונגיד ומצוה בבית ראש
שלא יאמרו הרואין אותה
בזה מותרת בזה ובפרק בכל מערבין
על גבי סכך הסוכה, בבגד
גולה ועושין על פיו: שלוחי מצוה
רב יהודה אמר שמואל מותר לישן בכילה
ג
מסככים. פשוטה היא.
גבי לגין של טבול יום
אנן. להקביל פני ראש גולה דחייב
רבינו חננאל (המשך)
בסוכה אע"פ שיש לה גג והוא שאינה גבוהה
[נויי סוכה המופלגין
שמלאוהו מן החבית של מעשר טבל
אדם להקביל פני רבו ברגל ופטרינן
עליונה חשובה אהל עד
ממנה ד']. פירוש הסדינין
עשרה תא שמע הישן בכילה בסוכה לא
ואמר הרי זה תרומת מעשר לכשתחשך
שיהא בה חלל י' טפחים.
שמעטרין הסוכה בהן
כדתנן לקמן שלוחי מצוה
יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן כשגבוהה
ודחינן התם לגבי סוכה
שאינן דבוקות בדפנות
דבריו קיימין ואם אמר ערבו לי בזה
פטורין מן הסוכה: כילה. הפרוסה
על גבי סוכה דלמפסלא
אלא [מרוחקין ד', ר'
עשרה מיתיבי הישן תחת המטה בסוכה לא
לא אמר כלום משום דסוף היום
סביבות המטה ואע"פ שיש לה גג
לסוכה קאתי, בעי שמואל
נחמן אמר כשרה רב חסדא
יצא ידי חובתו הא תרגמה שמואל במטה
של ע"ש קונה עירובו או משום דבעינן
י' טפחים ואמר כהכשרה
ורבה בר רב הונא] אמרי
שאין גגה משופע כשל נקליטין אלא
כך פוסלה, אבל הכא
פסולה, וקיימא לן יחיד
גבוהה עשרה ת"ש או שפירס על גבי קינופות
סעודה הראויה מבעוד יום הא אם
שוה כשל קינופות: והוא שאינה
בכילה דלשוויה אהלא
ורבים הלכה כרבים. אמר
תחילת יום של שבת קונה עירוב
פסולה התם נמי דגביהי עשרה והא לא קתני
גבוהה עשרה. מן המטה דבציר
קא בעי, בבציר מי'
רב יהודה אמר שמואל
ולא בעי סעודה הראויה מבעוד יום
טפחים לא הוי אהלא. הא
מותר לישן בכילה בסוכה
הכי דתניא נקליטין שנים וקינופות ארבעה
מגובה עשרה לאו אוהלא הוא: הא
אע"פ שיש לכילה זו
דאמר שמואל הישן בכילה
הוי עירוב ולא אמרינן לאו ראויה
לא קתני הכי. בברייתא דמפרש להו
פירס על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין
ערום, מוציא ראשו חוץ
גג טפח, ובלבד שלא
היא בשבת מיגו דאיתקצאי בין
לכילה וקורא קריית שמע.
תהא גבוהה י' טפחים.
בגוה דהכי תנא נקליטין שנים
כשרה ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן
ואקשינן עליה ממתני'
אוקימנא בשאינה גבוהה
השמשות משום יום שעבר וכל הני
כדפירשתי לעילג) יוצאין באמצע המטה
המטה עשרה מכלל דקינופות אף על פי
י' טפחים, וכי הכילה
דקתני הישן (במטה) [תחת
לא דמו לסוכה דאסרינן משום דאי
למראשותיה ולמרגלותיה: דקביעי.
אמרינן חזינא לה כמאן
המטה] בסוכה לא יצא
שאין גבוהין עשרה שאני קינופות דקביעי
איתרמי ליה סעודתא בין השמשות
ידי חובתו. ומשני במטה
דחביטא רמיא על גופו
אבל כילה לא קביעה בחזקה כקינופות
והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא ואמר
היא וכלבוש חשוב, אבל
גבוהה י' טפחים. והרי
אף על גב דלא מיחייב למיכל בה
הלכך כי לא גבוהה עשרה לא חשיב:
אם היא עשרה טפחים
קנופות דאינן גבוהין י'
אלא משום ספיקת יום שעבר (א) שאני
שמואל כהכשרה כך פסולה אמרי התם
התם דלמפסל סוכה. קאתייה משום
לא יוציא ראשו חוץ
טפחים, דתניא בהדיא
סוכה דמכל מקום חייב למיכל בה
[לכילה ויקרא, למה זה
נקליטין שנים וקינופות
דלמפסל סוכה בעשרה הכא דלשויי אוהלא
סוכה תחת סוכה: כהכשרה כך
דומה לעומד בבית ערום
ד', פירס על גבי קינופות
מחמת מה שיהיה ומאן דאסר התם
בציר מעשרה נמי הוי אוהלא אמר רב
פסולה. כל כמה דלא מקרייא עליונה
שלא יוציא ראשו חוץ]
פסולה, על גבי נקליטין
אתרוג אפילו בשמיני ופירש שם
לחלון ויקרא. דייקינן מינה
כשרה, ובלבד שלא יהו
סוכה לא מיפסלא תחתונה: הכא
תחליפא בר אבימי אמר שמואל הישן
בקונטרס מיגו דאסור בין השמשות
מדקתני למה זה דומה
נקליטין גבוהין מן המטה
דלשוייה אוהלא. שלא ישן תחתיו אבל
בכילה ערום מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא
לעומד בבית, דבית אע"פ
י' טפחים. מכלל דקינופות
בשמיני משום דספק יום דשביעי
שאר הסוכה כשרה: בציר מעשרה
שאינה גבוה עשרה טפחים
אע"פ שאין גבוהין י'
קריאת שמע מיתיבי הישן בכילה ערום לא
הוא איתקצאי לכולי יומא אלמא
אסור להוציא ראשו חוץ
טפחים פסולה. ודחי שאני
נמי הוי אוהלא. היכא דקביעא:
יוציא ראשו חוץ לכילה ויקרא קריאת שמע
אהני מיגו דאיתקצאי משום יום שעבר
לחלון ויקרא שם,
קינופות דקביעי במטה,
וקורא קריאת שמע. דכיון דלאו אהל
ואפילו פחות מי' כיון
הכא במאי עסקינן כשגבוהה עשרה ה"נ
לאסור בשמיני לא יתכן דאפילו רב
הוא לא אמרינן למקום שרובו שם
דקביעי אהל הן. והרי
אסי דאסר ביצה פ"ק דביצה
מסתברא מדקתני סיפא הא למה זה דומה
סוכה על גבי [סוכה]
ראשו נזרק וליתסר משום לא
בשני ימים טובים של גליות לא אסר
דקביעה ואמר כהכשרה
לעומד בבית ערום שלא יוציא ראשו חוץ
יראה בך ערות דבר ד) אלא הרי
כך פוסלה, כלומר אינה
אלא משום דמספקא ליה אם קדושה
לחלון ויקרא קריאת שמע שמע מינה
הוא כמוציא ראשו חוץ לחלוקו:
אחת הן או לא אלא היינו טעמא
ה"ג
ובית
משום דגזר אתרוג אטו סוכה ומיהו
פ' לולב וערבה הפריש שבעה אתרוגים לשבעה
ימים רב אסי אמר כל אחת ואחת יוצא
אין ראיה מרב אסי למאי דגריס לקמן
בה ואוכלה למחר דקסבר לכולי יומא איתקצאי ותו לא ושרי ליה למחר ולא אסר ליה במיגו דאיתקצאי לפיכך דוחק התלמוד לפרש טעמא
גבי ביצה משום דמספקא ליה והפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דקאמר רב בפ' לולב וערבה כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר
אע"ג דרב כר' יהודה סבירא ליה לא אסר למיכלה ביומא במיגו דאיתקצאי דלמצותה לחודה איתקצאי ותו לא והיכא דמיקלע שבת במוצאי
יום טוב של חג נוהגין איסור להסתפק מנויי סוכה עד מוצאי שבת ולכאורה שרי דמאיזה טעם נאסור [אי] משום דקדושה אחת היא שבת
ויום טוב האמר רב פ"ק דביצה הלכה כארבעה זקנים ואליבא דר' אליעזר דאמר שתי קדושות הן ואי משום הכנה מה הכנה
יש כאן: נויי סוכה. קרמים הפרוסים למעלה לנוי אין ממעטין בסוכה גבוהה מכ' להכשירה דלאו מין סככה הוא דאי סככה הוי הוה
מיפסל משום דמקבל טומאה ולאו לפוסלה משום פחותה מי' כך פירש בקונטרס ולא דמי להוצין יורדין לתוך י' דפסלינן לעיל
משום דירה סרוחה דשאני הכא דלנוי עשויין: שלוחי מצוה אנן. וכגון שהיו מתבטלים מן המצות אם היו מחזרין אחר סוכה
אחרת: ובלבד שלא יהיו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה. מן הדין אפילו גבוהין י' שרי דלא חשיבי אהל להפסיק כיון דאין
בגגו טפח דהא בשילהי פירקין מסקינן דכן הלכה סוכה העשויה כמין צריף פסולה לפי שאין לה גג דשפועי אהלים לאו
כאהלים דמו ומינה דייק רב יוסף בגמרא דמותר לישן בכילת חתנים בסוכה והא דאסרינן הכא גבוהין עשרה היינו מדרבנן ודוקא בנקליטין
דקביעי אבל כילת חתנים דלא קביעי אפילו גבוה י' שריא כי היכי דהחמירו בקינופות לאסור אפילו אין גבוהין י' משום דקביעי ובכילת חתנים
דלא קביעי שרי אפילו ביש לה גגה) וכדאמרינן לאידך לישנא דנקליטין לגבי כילה קביעי אי נמי בהכי פליגי הנך תרי לישני ועל כרחך בהא פליגי
הנך תרי לישני דלא אפשר לומר דפליגי ביש לה גג ואינה גבוהה י' דללישנא בתרא אסור דהא בהדיא בגמרא תרגמא שמואל
מוציא
ראשו
חוץ לכילה וקורא
ק"ש. לא חייש שמואל ללבו
בגבוה י':
רואה את הערוה :
למתניתין דהכא ו)
אי