סוכה פרק ראשון
סוכה
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
קביעי להוי כקינופות. אע"פ שזה יש לה גג וזה אין לה גג מ"מ
ה"ג ובית נמי אע"ג דלא גבוה עשרה כיון דקביע הוי אוהלא דלא
א) ב)
א
ג) ד)
גרע מקינופות. והך מלתא שמעתא באפי נפשה הוא דלא תימא בית
לא חשיב גג כיון דאין גבוהין עשרה ובשניהם אית ביה חדא
סח ב
ה)
ככילה דאי לא גבוה לישתרי להוציא ראשו חוץ לחלון: כילת חתנים.
לריעותא דנקליטין אין לה גג וגבוה עשרה וקינופות יש לה גג
ו)
מותר
לישן בכילת חתנים בסוכה אע"פ שיש
אינה כשאר כילה ואין עושין לה גג
והיא סביבות המטה וגגה
ו)ואין גבוהים י':
לה גג ואע"פ שגבוהה עשרה. אין
משופע כשל נקליטין: ליהוי כקינופות.
❖
סט ג
ז)
וליפסלא אף בפחות מי': לגבי קינופות
הלכה כן דאמרינן בסוף פירקין
ובית נמי אע"פ שאין גבוה עשרה כיון דקביע
לא קביעי. לחשוב כמותה ליפסול
אביי אשכחיה לרב יוסף
אוהלא הוא דלא גרע מקינופות ל"א אמרי
ע ד
אף בפחות מי': לגבי כילה קביעי.
דגני בכילת חתנים בסוכה אמר כמאן
הגהות הב"ח
לה אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לישן
א
הלכך אינהו פסלי בי' אפילו לית להו
כר"א משמע דלא שרי אלא בלא גג
(א) במשנה דבר
בכילת חתנים בסוכה לפי שאין לה גג אע"פ
❖
עא ה
רב
גג וכילה לא פסלה אפילו בי' כי לית
ואמר בפרק הישן
שגבוהה עשרה מיתיבי הישן בכילה בסוכה
לה גג: כר' יהודה. לקמן מפרש
שרא ליה לרב אחא ברדלא למיגני
עב ו
לא יצא ידי חובתו הכא במאי עסקינן בשיש
בפרק הישן: נוהגים היינו ישנים
בכילת חתנים בסוכה משום בקי
גליון הש"ס
לה גג ת"ש נקליטין שנים וקינופות ארבעה
תחת המטה. דמטה לגבי סוכה אהל
כלומר דמצטער פטור מן הסוכה
ב
עג ז
רש"י ד"ה לפרזומא כו'
פירס על גבי קינופות פסולה על גבי נקליטין
עראי הוא שמסלקין אותה ממקום
משמע דהא לאו הכי אסור בשיש לה
אבל כסות לילה חייב.
למקום: דלגבה עשויה. לשכב על
גג או כאידך לישנא דשמואל בגבוה
כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן
❖
עד ח
עשרה ואע"פ שאין לה גג:
גבה ולא תחתיה להיות לו אהל הלכך
המטה עשרה טפחים הא גבוהין מן המטה
דרב עמרם חסידא רמא תכלתא
לאו שם אהל עליה וטעמא לאו משום
❖
עשרה פסולה אע"פ שאין לה גג שאני נקליטין
לפרזומא דאינשי ביתיה.
עראי הוא אלא לאו שמה אהל: אבל
מוסף רש"י
דקביעי אי קביעי ליהוי כקינופות לגבי
כילה דלתוכה עשויה. ולאהל הלכך
וכן רב יהודה פרק התכלת
קינופות לא קביעי לגבי כילה קביעי דרש
לא אתי אהל ארעי
לעזי רש"י
שם אהל עליה ואע"ג דעראי הוא
דקסברי לילה זמן ציצית ולא
ומבטל אהל קבע.
רבה בר רב הונא מותר לישן בכילה אע"פ
לא מיפקע שמיה קמ"ל רבה דטעמא
מצות עשה שהזמן גרמא הוא ונשים
טרלי"ד (טרייליי"ר).
דרבי יהודה התם כו': מתני'
(לקמן כא:) הדלה עליה.
שיש לה גג אע"פ שגבוהה עשרה כמאן כר'
חייבות כרבנן דפרק התכלת
להגביה גפן על כלונסאות.
איר"א (יידר"א). קיסוס
הדלה. טרלי"ד בלע"ז: קיסוס.
דאמרי הכל חייבין בציצית נשים
יהודה דאמר לא אתי אהל עראי ומבטל
❖
(צמח מטפס).
ועבדים ור"ש פוטר בנשים וכוותיה
איר"א בלע"ז והוא נדלה כגפן:
(לעיל ט:) ואת הקיסוס.
אהל קבע דתנן א"ר יהודה נוהגין היינו
פסולה. שאין מסככין במחובר דאמר
קי"ל מדדחיק גמרא בריש פרק שני
לישן תחת המטה בפני הזקנים ולימא הלכה
רבינו חננאל (המשך)
מר באספך מגרנך ומיקבך
דזבחים לאוקומי תנאי התם
כרבי יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה הוה
בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר:
כולהו כר' שמעון דממעט כסות לילה
מעשה לשם סוכה בסכך
(שם)
אמינא הני מילי מטה דלגבה עשויה אבל
רמי תכלתא לפרזומי
עצמה. אמר ליה רב
הרבה מהן. ומבטלן ברוב: או
ומרבי כסות סומא ועובדא דר' יהודה
דאינשי ביתיה.
הונא, שמואל אומר צריך
כילה דלתוכה עשויה אימא לא קמ"ל טעמא
שקצצן. אף לאחר שסככה בהן ולא
בר אילעאי פ' במה מדליקין
לנענע אף על פי שחתכם,
❖
דרבי יהודה דלא אתי אהל עראי ומבטל
אמרינן תחילת עשייתה בפסול
שהיו תלמידיו מחבין ממנו
(מנחות מג.)
אבל רב מכשר אפילו
בלא נענוע, אלא כיון
ופסולה: זה הכלל כו'. בגמרא יליף
אהל קבע לא שנא מטה ולא שנא כילה:
כנפי כסותן דאמרינן ואינהו סבור
שקצצו והוציאו מתורת
מתני' הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת
לה: ואין גידולו מן הארץ. כגון עורות
גזרה משום כסות לילה ואיכא טעמא
מחוברין דיו. כי הא דרב
ג
רבינו חננאל
בהמה ואפילו לא מקבלי טומאה כגון
אחרינא פ' התכלת ומדנקט
עמרם חסידא תלה ציצית
ואת הקיסוס וסיכך על גבה פסולה ואם היה
ד
שמחוסרין מלאכה: גמ' ויתיב. רב
[דאי] בית נמי בדאית
בטלית בני ביתו, זה פי'
האי טעמא שמע מינה דהוא עיקר
סיכוך הרבה מהן האו שקצצן כשרה זה הכלל
בפרוזמא דאינשי ביתיה,
ביה י' טפחים למה
יוסף וקאמר הכי הא דתנן או
ועוד בפרק במה מדליקין
לי למימר, אלא שמע
ותלאם קודם שחתך ראשי
כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ
ו (א)
מינה אפילו פחות [מ]י'
החוטין ויפריד החוטין
גבי האי דפריך דכי היכי דמרבי שאר
שקצצן כשרה אמר רב עלה נהי דאין
אין מסככין בו וכל דבר שאינו מקבל טומאה
זה מזה, אתא לקמיה
טפחים כיון דקבוע אהלא
בגדים לענין טומאה נרבי נמי לענין
צריך לחזור ולסותרה כולה אבל צריך
וגידולו מן הארץ מסככין בו: גמ' יתיב רב
הוא, דלא גרע מקינופות.
דרב חייא בר אשי אמר
ציצית מאשר תכסה בה ומשני דההוא
הוא לנענע קצת אותם שהוסככו
לישנא אחרינא אמר רב
ליה הכי אמר רב מפסיק
יוסף קמיה דרב הונא ויתיב וקאמר או שקצצן
ראשי חוטין וכשירין. ש"מ
יהודה אמר שמואל מותר
מיבעי לרבות כסות סומא ומייתי
במחובר לאחר קציצתן דתהוי להו הך
לישן בכילת חתנים בסוכה
מדקאמר רב גבי ציצית
ברייתא דר"ש שמע מינה דכן הלכה
כעשייה דאי לא פסולה משום תעשה
כשרה ואמר רב צריך לנענע אמר ליה רב
ז
לפי שאין לה גג,
פסיקתן זו היא עשייתן,
ולא מן העשוי דהכי משמע סוכות
וסתם ברייתא דפ"ק דקדושין
כך שמע מינה דגבי סוכה
ואע"פ שגבוה י' טפחים.
הונא הא שמואל אמרה אהדרינהו רב יוסף
מיתיבי הישן בכילת
קציצתן מן הקרקע של
תעשה כשאתה עושה אותה תהא
גבי מצות עשה שהזמן גרמא
לאפיה ואמר ליה אטו מי קאמינא לך דלא
חתנים כו'. ואסיקנא
גפן ושל דלעת ושל קיסם
ראויה לסוכה ולא מן העשוי בפסול
דקחשיב ציצית ועוד דרבנן דר"ש מוקי
היא עשייתן. ואקשינן
נקליטין לגבי קינופות לא
אמרה שמואל אמרה רב ואמרה שמואל
שאינו ראוי לסוכה ואתה מתקנו
פרק התכלת
וראיתם
קביעי, נקליטין לגבי כילה
על שמואל מיהא דתני
אמר ליה רב הונא הכי קאמינא לך דשמואל
קביעא. דרש רבא בר רב
ר' חייא, הטיל ציצית
בתיקון מועט כי האי דמכשר לה
אותו לכדתניא וראיתם וזכרתם ראה
לשתי קרנות, והחוטין
הונא מותר לישן בכילה
אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר כי הא
בקציצה ולא הדר סתר לה ומיהו
מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה
בסוכה, ואע"פ שיש לה גג
מתוחין מזה הקרן לזה
דרב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרזומא
נענוע קרוב לסתירה הוא שמגביה
בה ואיזו זו קריאת שמע אלמא קסברי
הקרן כמתחיות חוטין
ואע"פ שגבוה י' טפחים.
במסכת, ואחר כך פיסק
כמאן כר' יהודה דאמר
דאינשי ביתיה תלאן ולא פסק ראשי חוטין
כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה
קריאת שמע דאורייתא וקיימא לן
באמצע ונתפזרו הקרנות
נוהגין היינו שהיינו ישנים
את חבירו ומניחו: אהדרינהו רב
דקריאת שמע דרבנן בפ' מי שמתו
שלהן אתא לקמיה דרב חייא בר אשי אמר
כשירין, שנמצא בכל
תחת המטה בסוכה כו'.
יוסף לאפיה. בכעס: אכשורי
ומיהו מזה אין ראיה
קרן ציצית כמצותן. הנה
קסבר לא אתו אהלי עראי
ליה הכי אמר רב מפסקן והן כשרין אלמא
בפסיקה בלבד [כשרין],
ומבטלי אהלי קבע, לא
מכשר. בלא נענוע דקסבר קציצתה
דהא רב יהודה דאמר ק"ש דרבנן
פסיקתן זו היא עשייתן הכא נמי קציצתן זו
דלא בעינן מעשה אחר,
שנא כילה ולא שנא מטה
זו היא גמר עשייתה. והיכי דמי
ואשכחן דרמא תכלתא לפרזומא דאינשי
אלא אמרינן זה מעשה
לא מבטלי סוכה. הדלה
היא עשייתן וסבר שמואל לא אמרינן פסיקתן
הוא חשוב. ודחינן לההיא
עליה את הגפן ואת הדלעת
תעשה ולא מן העשוי כגון החוטט
ביתיה דפרק התכלת והוא דריש כאידך
זו היא עשייתן והא תני שמואל משום ר' חייא
דתני ר' חייא, כגון
כו'. יתיב רב יוסף וקאמר
בגדיש לעשות לו סוכה שהסיכוך
תנא דדריש וזכור מצוה אחרת
שקישר ועשה מעשה אחר
הא דתנן או שקצצן כשרה,
הטיל לשני קרנות בבת אחת ואחר כך פסק
היה מאליו ואינו נוגע בו לעשות
ואיזו זו כלאים ועוד יש ראיה מפרק
שפסק ביניהם. והא אתא
אמר רב עלה וצריך לנענע
לאשמעינן, מהו דתימא
אחר שקצצן, כלומר צריך
ראשי חוטין שלהן כשרין מאי לאו שקושר
שום מעשה אלא פוחת אחת מדפנותיו
שני דברכות דאמר רב יוסף
ונכנס לעומקו ונוטל העומרים
כמה מעליא הא שמעתא דבמערבא
ואח"כ פוסק לא שפוסק ואח"כ קושר פוסק
ח
ומשליך והסוכה נעשית מאליה
(אמרי) לא ז)(אמר) מצות ציצית בלילה
ואחר כך קושר מאי
למימרא מהו דתימא
דופנותיה וסככה אבל זה שקיצצן זהו
ומסיק דאתחולי הוו מתחלי וכיון
בעינן
מעשה שלה שנגמר בהכשר: רמא
דמתחלינן גמרינן משמע מהא דלילה
לאו זמן ציצית: פסיקתן זו היא עשייתן. גרע עשאה מן
תכלתא. הטיל ציצית: לפרזומא דאינשי ביתיה. לטלית אשתו
דקסבר לילה זמן ציצית הוא וראיתם אותו
פרט לכסות
הקוצים ומן הגרדין דלעיל דאף על פי שעושין אחרי כן
סומא $ אבל כסות לילה חייב והויא מצות עשה שלא הזמן גרמא
הציצית לגמרי לא חשבינן ליה עשייתן משום דבעינן תלייה לשם מצוה:
ונשים חייבות: תלאן. לציציות בכנפות הטלית חוט אחד כפול ד'
פסולין
ותוחבו בכנף ועודנו חוט א' כופלו והרי הן שמנה כפלים ופוסק ראשין שלהן ונעשין שמנה חוטין ורב עמרם שכח ולא פסקן עד שעשה
כל הגדילים וקשריהם ונמצאת עשוין בפסול דאין בה אלא חוט אחד ואתא לקמיה כו': הטיל לב' קרנות בבת אחת. שעשה ארבע
כפלים ארוכין כשיעור שתי ציציות ותוחב ראשו אחד בכנף זה וראשו אחר בכנף זה וכפף הראשין עד שהגיעו זה לזה לאמצע ארכה:
מאי לאו קושר.
עשה הגדיל בזו ובזו
ואחר
כך
פסק אמצעה ונעשו
שתים ואע"פ
שנעשו בפסול
דכולה קודם שנפסקה חוט אחד הוא:
בעינן