יא:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פסולין
לעולם. כולהו אמוראי וכולה שיטתא כשמואל ולא אמר
בעינן כנף בשעת פתיל. בשעה שפותלו שתולה בו הפתילים בעינן
עה א
א)
ב) ג)
כנף אחד ולא שנים: לעולם. ואפילו מפסקן לשנים לאחר קישור
קציצתן זו עשייתן וגבי סוכה צריך נענוע:
❖
דשלפינהו שלופי. קצת קשה
ד)
וקשיא לרב: וסיכך על גבן פסולה. ול"ג בברייתא אם היה סיכוך
דהא מפרש טעמא בברייתא
ה)
הרבה מהן או שקצצן: דשלפינהו שלופי. פשחן מן האילן עד שניתקן
משום תעשה ולא מן
העשוי וי"ל אסמכתא בעלמא
ו)
הוא אי נמי הכא מיירי כשנפשח
ומתוך שאין קציצתן ניכרת כל כך
תורה אור השלם
ז)
ומעורה בקליפה ואין יכול להחיות
ששוכבין ראשי פשיחתן אצל האילן
בעינן כנף בשעת פתיל וליכא קמ"ל מיתיבי
1. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ
לא הוי עשיה מעלייא: מ"מ תלאן
לה כי ההיא דפ' העור והרוטב
תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן פסולין
שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ
ח)
ואח"כ פסק קשיא לרב. דמכשר:
דאע"ג דחשיב כתלוש מ"מ
מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
מאי לאו פסולין לעולם ותיובתא דרב אמר
ט)
דברים טז יג
כתנאי. אי אמרינן קציצתן זו היא
כיון דלא נקצץ לגמרי לא אמרינן זו
2. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב
לך רב מאי פסולין פסולין עד שיפסקו
דברי
❖
ר"ש בן
עשייתן או לא: עבר וליקטן. ענבי
היא עשיה:
וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף
ושמואל אמר פסולין לעולם וכן אמר לוי
א
(א)
יהוצדק. תנא היה ואפשר שזה הוא
וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף
ההדס דתנן לקמן אם היו
וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן
פסולין לעולם וכן אמר רב מתנה אמר
הנזכר בכמה מקומות בש"ס א"ר יוחנן
ענביו מרובין מעליו פסול דהוה
הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם
הגהות הב"ח
שמואל פסולין לעולם איכא דאמרי אמר רב
משום ר"ש בן יהוצדק ואין זה הוא
ליה מנומר ולא הדר הוא ואם
לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח
(א) גמ' ושמואל אמר
בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:
מתנה בדידי הוה עובדא ואתאי לקמיה דמר
מיעטו כשר ואין ממעטין בי"ט
דפרק זה בורר
שמות יב כב
דמתקן מנא להכשיר את הפסול
דקרנהו ריש לקיש רועי בקר ואמר
שמואל ואמר לי פסולין לעולם מיתיבי תלאן
(ב) רש"י
3. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
ילפי
וקתני בברייתא עבר על דברי
להו ר' יוחנן אי קרינכו רועי צאן מאי
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
ואחר כך פסק ראשי חוטין שלהן פסולין ועוד
❖
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
חכמים שאמרו אין ממעטין בי"ט
עבידנא לכו דלא הוה מהדר ליה
תניא גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
1
ולקטן בי"ט פסול: סברוה. רבנן
הכי אלא מוחה היה על כבוד רבו :
ט)
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
מכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת
והכא במילף לולב מסוכה
דבי מדרשא דבעו למישמע מינה
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
מוסף רש"י
הדלעת ואת הקיסוס וסיכך על גבן פסולה היכי
ויקרא כג מ
קמיפלגי. והא דאיפלגו
דבלקיטתן זו היא גמר עשייתן
4. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי
תעשה ולא מן העשוי.
דמי אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום
פליגי: דכולי עלמא. תרוייהו הנך
בעבר וליקטן ולא איפלגו בליקטן
(לקמן יב. טו. לג.)
לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
עבר וליקטן.
תעשה ולא מן העשוי תיפוק ליה דמחוברין
תנאי סבירא להו: לולב צריך אגד.
מערב י"ט דבעי לאשמועינן אין
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
שמות טו ב
דיחוי אצל מצות כדאיתא בפרק לולב
לאגוד שלשה המינין כאחד ושייכא
נינהו אלא בשקצצן וקתני פסולה וש"מ דלא
5. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ
בה עשיה: וילפינן לולב מסוכה.
הגזול א"נ משום דמעי"ט
אמרינן קציצתן זו היא עשייתן ותיובתא דרב
וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי
הָאֲדָמָה: בראשית ב ו
בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה
היה יכול לתקן לכתחילה להתיר אוגדו
אמר לך רב הכא במאי עסקינן דשלפינהו
6. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם
מעשה והקפידה תורה על העשוי
ולחזור ולאוגדו אי נמי כדפי' בקונטרס
❖
(לקמן לג.)
שלופי דלא מינכרא עשיה דידהו מכל מקום
כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת
בפסול אף לולב כן: לא ילפינן לולב
לקמן דנקט פלוגתייהו בי"ט למימר
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי
תלאן ואח"כ פסק קשיא לרב קשיא לימא
אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי
מסוכה. לפסול בה את העשוי:
דבתר אוגדיה פליגי דהא בי"ט לא
אגיד ליה: לקיחה לקיחה לא
יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:
כתנאי עבר וליקטן פסול דברי רבי שמעון
רבינו חננאל (המשך)
ואיבעית אימא. אם הוה סבירא
❖
ויקרא כג מג
בר יהוצדק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע
ילפינן. בריש קדושין ילפי'
להו לתרוייהו לולב צריך אגד ושייכא
זו היא עשייתן, וחכמים
סברי הני מילי סוכה
לולב צריך אגד וילפינן לולב מסוכה דכתיב
ביה עשיה דכולי עלמא (ב) דילפינן
קיחה קיחה משדה עפרון אבל הכא
אבל לולב אמרינן לקיטתן
רבינו חננאל
לולב מסוכה למיפסל ולקיטתן לאו
לא ילפינן גזירה שוה דלקיחה:
גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי מאי לאו
זו היא עשייתן. איבעית
מקיש סוכה לחגיגה. הכא
זו היא עשייתן: ר"ש סבר לולב
בעינן ענף נוטף בשעת
אימא בהא פליגי תנא
בהא קא מיפלגי דמאן דמכשיר סבר אמרינן
נתינת פתיל בכנף הבגד
קמא סבר לולב צריך
צריך אגד. לאגוד שלשה המינים
מייתי קרא דחג הסוכות
גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב
וליכא, דהוא מתוח הוא
אגוד, ואגודתו זו היא
ושייכא ביה עשיה ועל כרחך מבעוד
תעשה לך ולעיל דאסרינן
ואינה ענף נוטף, קמ"ל
עשייתו , ויליף לולב
נמי אמרינן לקיטתן זו היא עשייתן ומאן
דלא חיישי'. ת"ש תלאן
מסוכה. וחכמים אומרים
יום אגדו עם ענביו וכי לוקטו בי"ט
עצי סוכה משום דאיתקש לחגיגה
דפסיל סבר לא אמרינן גבי סוכה קציצתן זו
ולא פיסק ראשי חוטין
לולב אין צריך איגוד
הוה ליה מן העשוי: לא ילפינן.
מייתי קרא דחג הסוכות שבעת ימים
שלהן פסולה. מאי לאו
ולקיטתו זהו עשייתו.
וגידולו מן הארץ.
היא עשייתן וגבי לולב נמי לא אמרינן
לה':
בריש
לא למדוה ואין אדם דן גזירה שוה
פסולה לעולם. ומשני רב
וכפלוגתא דהני תנאי,
לקיטתן זו היא עשייתן לא דכ"ע לא אמרינן
פסולה עד שיפסיקו. ולוי
חכמים דמכשרי אם מיעטו
בכל מערבין גבי
מעצמו אלא א"כ למדו מרבו ורבו
תני פסולה לעולם. אמר רב
כתנא קמא דתני לולב בין
מעשר שני דכתיב ונתתה הכסף
מרבו עד משה רבינו ושמא מקראות
גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן והכא
מתנה בדידי הוה עובדא
אגיד בין לא אגיד כשר.
בבקר ובצאן חשיב בהמה גידולו מן
הללו לא לדרוש גזירה שוה נכתבו:
ואמר שמואל פסולה
ואוקימנא נמי להא דתניא
במילף לולב מסוכה קמיפלגי מאן דמכשר
לעולם. ואע"ג דמשני רב
סתמא, לולב מצוה לאוגדו
ואנוהו התנאה לפניו במצות. סוכה
הארץ אבל בפ' השוכר את הפועלים
סבר לא ילפינן לולב מסוכה ומאן דפסיל
בהדלה על הגפן וכו'
לא אגדו כשר, כרבנן
נאה לולב נאה ציצית נאה: ואד
גבי דיש ובפ"ק דקדושין
דלשלפינהו שלופי [דלא]
דמכשרי בשאינו אגוד,
סבר ילפינן לולב מסוכה ואב"א אי סבירא לן
יעלה מן הארץ. שמע מינה עננים
גבי הענקה לא חשיב
מינ[כ]ירא עשיה דידהו,
אבל מצוה לאוגדו משום
דלולב צריך אגד כולי עלמא לא פליגי
ולפיכך קתני פסולה כו',
זה אלי ואנוהו. ותנא קמא
בהמה גידולי קרקע דלגבי דבר
גידולי קרקע נינהו וסוכה מעננים
קיימא לן פסול לעולם,
דתני עבר וליקטן פסול,
דילפינן לולב מסוכה והכא בהא קמיפלגי
היוצא מן הקרקע ממש כגון דיש
ילפינן שהרי זכר לענני כבוד הוא
חדא דהא לוי ושמואל
כר' יהודה דתני אגוד כשר
מר סבר צריך אגד ומר סבר אין צריך אגד
וגידולין לאו יוצא מן הקרקע היא
כדכתיב כי בסוכות הושבתי
פליגי עליה דרב והם
שאינו אגוד פסול. וסוגיא
רבים לגביה, ותוב דהא
כרבנן. זה הכלל דבר
ומתרגמינן ארי במטלות ענניי: אין
ובפלוגתא דהני תנאי דתניא לולב בין אגוד
אלא שהיא גדילה מן הקרקע:
עלתה ליה בקושיא. ואתינן
שאינו מקבל כו'. פירוש
מקבל טומאה. דלא נאמרה טומאה
אי
בין שאינו אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד
לאוקמי שמעתא דרב
אליבא דר' אליעזר דאמר
אלא בכלים ואוכלין ומשקין ואדם וזה
כתנאי, ר' שמעון בר' צדוק
הא [ד]כתיב כי בסוכות
כשר שאינו אגוד פסול מ"ט
דרבי יהודה יליף לקיחה לקיחה מאגודת אזוב
דאמ' עבר וליקט ביום
הושבתי, אותם סוכות ענני
איננו אחד מאלה: ענני כבוד היו.
כתיב התם 2 ולקחתם אגודת אזוב וכתיב הכא 3 ולקחתם לכם ביום הראשון
טוב הענבים של הדס,
כבוד היו. בעינן סוכה
סוכות שאמר הכתוב שהושיבם
כיון שהיו ענביו מרובין
כעין אותם הסוכות, מה
מה להלן באגודה אף כאן נמי באגודה ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפינן
מעליו, אע"פ דמיעטן
ענני כבוד שהן עולים
במדבר: סוכות ממש. מפני החמה
כמאן אזלא הא דתניא לולב מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר אי ר' יהודה
היום בפסילתו עומד.
מן הקרקע ואין מקבלים
בשעת חנייתן היו עושים סכות: מאי
וילפינן לולב מסוכה,
טומאה, כדכתיב ואד יעלה
כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן אמאי מצוה לעולם רבנן היא ומשום
איכא למימר. מי יאמר לנו שלא היו
תנא קמא דפסיל כשמואל
מן הארץ, הנה הענן שהוא
ולוי, חכמים שמכשירין
גדולי קרקע ואינו ככלי
שנאמר זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות: זה הכלל כל דבר
מסוככות בכלים ובגדים ועורות: כי
4
כרב דאמר קציצתן זו
המקבל טומאה, אף סוכה
חגיגה. כל בהמה לרבי יוחנן גדולי
שמקבל טומאה כו': מה"מ אמר ריש לקיש אמר קרא ואד יעלה מן הארץ
5
היא עשייתן. ודחינן לא
כמו כן בעינן, שפיר.
קרקע הן שמן הקרקע גדילים וניזונין
כולי עלמא, והן תנא
אלא לר' עקיבא דאמר
מה אד דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאין
קמא וחכמים, (ו)כולהו
סוכות ממש היו, מנא
אבל דגים ומלח וכמהין ופטריות לאו
מקבל טומאה וגידולו מן הארץ הניחא למ"ד ענני כבוד היו אלא למ"ד סוכות
סבירא להו גבי סוכה
ליה דבר שגידולו מן
גידולי קרקע נינהו וגבי מעשר קרינן
בעינן מעשה לשם סוכה
הארץ ואינו מקבל טומאה.
ממש עשו להם מאי איכא למימר דתניא 6 כי בסוכות הושבתי את בני
להו לבהמות גידולי קרקע דאמר קרא
דמוכח, דקיימא לן תעשה
ואתינן לפרושא מהאי
ישראל ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר ר"ע אומר סוכות ממש עשו להם הניחא
ולא העשוי, ולא אמרינן
קרא מדכתיב חג הסוכות,
ונתתה הכסף בכל אשר
קציצתן זו היא עשייתן.
ופשטינן חג דכתיב הכא
לר"א אלא לר"ע מאי איכא למימר כי אתא רב דימי א"ר יוחנן אמר קרא 1חג
תאוה נפשך וגו' מה הפרט מפורש
אלא בהא פליגי, תנא
בהמה שחוגג בה הוא,
הסוכות תעשה לך מקיש סוכה לחגיגה מה חגיגה דבר שאינו מקבל טומאה
פרי מפרי וגידולי קרקע וכו'. ומיהו
קמא סבר ילפינן לולב
ואיתקש סוכה לחגיגה,
מסוכה, כשם דלגבי סוכה
מה בהמה גידולי קרקע
וגידולו מן הארץ אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ
כיון דלא קמה מילתייהוח) דרבי יוחנן
לא אמרינן קציצתן זו
ואינה מקבלת טומאה אף
דהא פרכינן עלה אי מה חגיגה בעלי
אי
היא עשייתן, כך גבי
סוכה כמותה,
לולב לא אמרינן לקיטתן
חיים וכו' וילפינן טעמא מגרנך
ומיקבך לא סמכינן עלה לאכשורי לסכך בעורות דנהי דגידולי הארץ איקרי על שם שהארץ מגדלתן במרעה ופרנסה אבל גידולים מן הארץ
לא אקרי אלא דבר הצומח מן הקרקע ולא בהמות דתניא בהשוכר את הפועלים פועלים אוכלין בדבר שגידולו מן הארץ וגמר
מלא
תחסום שור בדישו מה דיש מיוחד דבר שגידולו מן הארץ כו' יצא
החולב והמחבץ והמגבן אלמא לאו גידולין מן הארץ קרי להו תנא:
פסולת