סוכה פרק ראשון סוכה
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא
נצרכה אלא לקיטוניות שבה. מה שדחק בקונטרס לרב חנן
משום אוירא. רוח שהוא שולט בה מפני החום: אלא למ"ד בקטנה
ז
א)
א
ב)
פליגי. אבל בגדולה אפילו רבנן מודו: וכי דרכה של מלכה. והלא
בר רבה מה ראיה לרבי יהודה הא אי אפשר לשבעה בנים
ג)
נערותיה ומשרתיה מסובים עמה: לקיטוניות שבה. סוכה גדולה
בשבעה טפחים לאו פירכא היא דדילמא ארוכה טובא אבל לא היתה
לבני מסיבת' וקיטונית קטנה בתוכה לצניעות והיא בקיטונית יתבא
רחבה ז) שבעה טפחים ובניה באותו אורך הוו יתבי:
ד)
דאמר לך מני ב"ש היא ולא
ח ב
ה)
ואע"ג דפסולה לא איכפת לן דאשה
ו) ז)
תזוז מינה כו'. בסדר
פטורה מן הסוכה: ורבי יהודה סבר
משום אוירא אלא למאן דאמר בסוכה קטנה
ט ג
❖
כו'. וא"ת לרב חנן דמוקי פלוגתא
רב עמרם פסק בששה מקומות
ח)
מחלוקת וכי דרכה של מלכה לישב בסוכה
בשאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו
הלכה כב"ש חדא האי דסוכה צריכה
קטנה אמר רבה בר רב אדא לא נצרכה אלא
ושולחנו הכא כיון דבניה גבה הויא
שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו
י ד
לסוכה העשויה קיטוניות קיטוניות וכי
רבינו חננאל
לה גדולה ומודו בה רבנן ומאי ראיה
ואידך במנחות פרק התכלת
דרכה של מלכה לישב בסוכה העשויה
אבל לדברי (ה)כל מי
גבי סדין בציצית ב"ש פוטרין
של רבי יהודה י"ל דשולחנה בתוך
שאומר בסוכה קטנה
קיטוניות קיטוניות אמר רב אשי לא נצרכה
וב"ה מחייבין עוד לשם כמה חוטין
הסוכה הגדולה היתה ובניה על
יא ה
פליגי וכי דרך מלכה
אלא לקיטוניות שבה רבנן סברי בניה בסוכה
הוא נותן ב"ש אמרי ד' ובה"א ג'
השולחן היו יושבין ראשן ורובן ולא
לישב בסוכה קטנה.
ושנינן, בסוכה שהיתה
מעליא הוו יתבי ואיהי יתבה בקיטוניות
עוד התם כמה תהא משולשלת בית
כמסובין הן ולא ד) כזקופין. ולי נראה
יב ו
עשויה קיטוניות היתה כו'.
שמאי אומרים ד' ובה"א ג' בכל הני
דודאי לרב חנן קשיא והאי תירוצא
משום צניעותא ומשום הכי לא אמרי לה
ואסיקנא הלכתא צריכה
עבדי כב"ש ואידך במסכת ברכות
לרב הונא הוא וכן עיקר דשיעור
שתהא מחזקת ראשו ורובו
דבר ור' יהודה סבר בניה גבה הוו יתבי
יג ז
ושולחנו. ואמרינן אמר
ראשו ורובו אמרינן לקמן דאינו אלא
פרק אלו דברים בש"א
ואפ"ה לא אמרי לה דבר אמר רב שמואל
ליה ר' אבא מני הא,
ז' טפחים ואי אפשר לשבעה בנים
מכבדין [את] הבית ואח"כ נוטלין לידים
ואמר רב הונא בית
בר יצחק הלכה צריכה שתהא מחזקת
א
בשבעה טפחים: כב"ש. דאי כב"ה
ואמרינן בגמ' בכוליה פירקין הלכה
שמאי היא ולא תזוז
ראשו ורובו ושולחנו א"ל רבי אבא כמאן
מינה. ואקשינן עלה ממאי
לא בעי שולחנו כדלקמן בפרק הישן
כב"ה בר מהך עוד התם בסוף
דחלוקת בית שמי ובית
כב"ש א"ל אלא כמאן איכא דאמרי אמר
: ודיקא נמי גרסינן. ודיקא
פירקא גבי מי שאכל ח)ושתה ולא בירך
הילל בסוכה קטנה, דתנן
רבי אבא דאמר לך מני א"ל ב"ש היא ולא
מי שהיה ראשו ורובו
דמייתי בגמרא עובדא דרבה בר בר
נמי כדלקמןה) בגדולה פליגי והוא יושב
בסוכה ושלחנו בתוך
על הפתח מבחוץ וראשו מושכב לתוכה
חנה דאשכח יונה דדהבא וחד תלמיד
תזוז מינה מתקיף לה רב נחמן בר יצחק
הבית, בית שמי פוסלין
ושולחנו לפני גופו בבית: מדקתני.
דעבד כב"ש ואשכח ארנקי ואידך
ובית הילל מכשירין.
ממאי דב"ש ובית הלל בסוכה קטנה פליגי
דייקת מינה הנה בית
גבי פלוגתא מי שהיה ולא איירי
תלמיד דעבד כב"ה ואכליה אריה
דלמא בסוכה גדולה פליגי וכגון דיתיב
הילל מכשירין אע"פ שאין
בשיעורא דסוכה: ואם איתא.
וקצת קשה הא דקאמר התם בכוליה
מחזקת אלא ראשו ורובו
אפומא דמטולתא ושולחנו בתוך הבית
פירקין הלכה כב"ה בר מהך ושמא
דבשיעורא דסוכה פליגי ליתני סוכה
בלבד, ובית שמי פוסלין.
דבית שמאי סברי גזרינן שמא ימשך אחר
[דילמא] בסוכה גדולה
משום דב"ה נמי מודו דלכתחילה
המחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה
פליגי, וכיון דיתיב אפומא
שולחנו ובית הלל סברי לא גזרינן ודיקא נמי
מיהא עבדינן כב"ש ועל מה שפסק
ושאינה מחזקת אלא כדי ראשו ורובו
דמטללתא ושלחנו בתוך
דקתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה
ב"ש פוסלין כו': אמר מר זוטרא
בהך דהכא כב"ש אין להקשות מהא
הבית. ואוקימנא לעולם
בסוכה גדולה וכי דאמרין,
דיקא נמי. דבקטנה פליגי ובשיעורא
ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין ובית הלל
דאמרינן פ"ק דברכות דאמר
מדקתני במשנתינו מי
דפוסלין ומכשירין על כרחך אסוכה
רב יוסף עשה כדברי ב"ש לא עשה
מכשירין ואם איתא מחזקת ואינה מחזקת
שהיה ראשו ורובו, ולא
מהדרי: אלא לא גרסינן. והכי גרסינן
ולא כלום ומייתי ראיה מההיא מילתא
קתני מי שהיה בסוכה
מיבעי ליה ובסוכה קטנה לא פליגי והתניא
שאינה מחזקת אלא ראשו
לעולם בתרתי פליגי: פטור מן
דסוכה מעשה ברבי יוחנן החורני
מחזקת ראשו ורובו ושולחנו כשרה רבי אומר
ורובו. ודחינן להאי סברא
המזוזה. כולה מפרש טעמא לקמן :
שחלה והלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה
ו)
משום דקשיא לן ואם
עד שיהא בה ארבע אמות על ארבע אמות
ואינו נחלט. אלא פודהו לעולם
איתא שסוכה גדולה היא
לבקרו ומצאוהו שהיה יושב ראשו
ותניא אידך רבי אומר כל סוכה שאין בה
וכשרה, ומש'ום שיושב
ויוצא ביובל אם לא גאלו כשאר קרקע
ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית
על פי הסוכה ושולחנו
ארבע אמות על ארבע אמות פסולה וחכ"א
בלא בנין: מעורכי המלחמה. מי
אמרו לו זקני ב"ש א"כ היית נוהג
בתוך הבית פליגי, אי הכי
אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו כשרה
לא יצא ידי סוכה היה
כל ימיך לא קיימת מצות סוכה כל
האיש אשר בנה בית חדש וגו'
להן לומר, אלא מדקתני
: ואין מערבין בו. דרך
ימיך ומסקינן התם דהלכה כרבי
ואילו שולחנו לא קתני קשיין אהדדי אלא
פוסלין שמע מינה בסוכה
יוחנן החורני דההיא פלוגתא בסוכה
בתיהם להיות פתוחין לחצר והרבה
קטנה פליגי. ואמרי' אי
לאו ש"מ הא ב"ש הא ב"ה אמר מר זוטרא
הכי דבסוכה קטנה פליגי,
גדולה כדמסקינן דבתרתי פליגי
בתים פתוחים לחצר אחת והן יוצאין
מתניתין נמי דיקא מדקתני ב"ש פוסלין וב"ה
ליתני מי שהיה בסוכה
בההיא הלכה כב"ה אבל הכא בסוכה
דרך חצר לרשות הרבים נמצא החצר
שאינה מחזקת אלא ראשו
מכשירין ואם איתא בש"א לא יצא וב"ה
קטנה ובהא הלכה כב"ש מיהו
רשות לכולן והבתים כל אחד מיוחד
ורובו בלבד ב"ש פוסלין
אומרים יצא מיבעי ליה ואלא קשיא מי
כו', מי שהיה סתם
שמעתין דהתם תימה היכי דייק מינה
לבעליו ואמרו חכמים אין מוציאין
למה לו. ותריצנה בתרתי
שהיה לעולם בתרתי פליגי פליגי בסוכה
דעשה כב"ש לא עשה ולא כלום
מרשות לרשות בלא עירוב שיערב
פליגי בגדולה וקטנה,
קטנה ופליגי בסוכה גדולה וחסורי מיחסרא
דראיה דמייתי בעשה כב"ה מיירי
כל הרשויות להיותם רשות אחת
וחסורי מחסרא והכי קתני,
מי שהיה ראשו ורובו
והכי קתני מי שהיה ראשו ורובו בסוכה
ועוד וכי צריך ראיה על זה היכא
ותיקנו ליתן כל בית ובית שבחצר
בסוכה ושלחנו בבית, או
דהלכה כב"ה שאם עשה כב"ש לא
פת וכולן בסל אחד ומניחין אותו
ושולחנו בתוך הבית ב"ש אומרים לא יצא
שאינה מחזקת ראשו ורובו
ב
עשה ולא כלום וצ"ל דאיצטריך התם
באחד מן הבתים ונעשים כולם כאילו
ושלחנו, ב"ש פוסלין
וב"ה אומרים יצא ושאינה מחזקת אלא כדי
וב"ה מכשירין. וקיימא לן
לאיתויי היכא דב"ה מחמירים מדרבנן
דרין באותו בית וכל הבתים דירה
ראשו ורובו בלבד ב"ש פוסלין ובית הלל
כבית שמאי. והני מתנייתא
וב"ש מוקמי לה אדאורייתא ולא
אחת ואשמעינן הכא דבית שאין בו
דקתני חדא, מחזקת ראשו
מכשירין מאן תנא להא דתנו רבנן בית
ורובו ושלחנו כשרה, רבי
גזרינן אם עשה כדברי ב"ש לא יצא
ד' על ד' אין צריך ליתן את הפת:
שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות
אמר עד שיהא בה ד'
ואין משתתפין בו. שתיקנו חכמים
ידי חובתו אפי' דאורייתא כדאשכחן
על ד' אמות. ותניא אידך
פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא
לב"ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא
על כל חצר הפתוחה למבוי כדרך
ג
ד
ה
כל שאין בה ד' אמות
על ד' אמות פסולה,
בנגעים ואינו נחלט בבתי ערי חומה ואין
דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמרי
שתיקנו עירוב לבתי החצר שיהו
ו
ז
וחכמים אומרים אפילו
לא קיימת מצות סוכה מימיך דאפי'
נותנין בשיתוף ואם בית קטן זה
חוזרין עליו מעורכי המלחמה ואין מערבין
אינה מחזקת אלא ראשו
מדאורייתא לא קיים ומדבית שמאי
פתוח לחצר שבמבוי ואין בית
ורובו כשרה. ואוקימנא
בו ואין משתתפין בו
ואין מניחין בו עירוב
נשמע לב"ה: בית שאין בו ד'
קמייתא כב"ש ובתריתא
אחר פתוח לה אין משתתפין בו
ואין
כב"ה. פשוטות הן. מאן
אמות. בירושלמי חשיב שאין טובל
בשיתוף: ואין
אין צריכה ליתן
תנא להא דתנו רבנן בית
מניחין בו עירוב. החצר לאחר
למעשר והנודר מן הבית מותר ליכנס בו ועוד הוה ליה למימר
שגבו אותו מן הבתים:
שאין בו ד' אמות על ד'
אמות, פטור מן המזוזה
לענין פתח בית אב של נערה המאורסה:
ואין
ומן המעקה, כו'.
ואין מניחין בו עירוב. דלא חזי לדירה ואפי' לשמואל דאמר פרק מי שהוציאוהו עירוב משום קנין
לא מיקנו רשותייהו בשביל בית דלא חזי לדירה ודכוותיה אשכחן התם שמואל גופיה דאמר בית שמניחין בו עירוב אין צריך
ליתן פת מאי טעמא כולהו הכא
דיירי ואף על פי דאית ליה
עירוב משום קנין ומקנו
אהדדי משום דמנחי עירובן בביתו:
ואין