סוכה פרק ראשון סוכה
יב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
מה חגיגה בעלי חיים. לעיל
פסולת גורן. קשין: פסולת יקב. זמורות ואשכולות ריקנים: גורן
גבי
הא דילפינן איסור
עו א
א) ב)
ג)
עצמו ויקב עצמו. הקשין עם התבואה ואשכולות עם הענבים דהוה
הנאה לא שייך לאקשויי הכי:
❖
בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. רבי יוחנן לא יליף מענני
ד)
ליה דבר המקבל טומאה האוכל: יקב כתיב. דמשמע לאחר שנעשה
יין: קרוש. קפוי: הא מילתא הוה בידן. עד השתא היינו סבורין
כבוד מפרש בירושלמי דין כדעתיה ודין כדעתיה רבי
עז ב
לידע טעם משנתנו מן המקרא הזה
יוחנן אמר עננים למעלה היו כלומר
תורה אור השלם
עח ג
דבפסולת הכתוב מדבר דאי אפשר
מן השמים הן באין ואין זה גידולו מן
אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה נמי בעלי
1. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ
❖
לסכך ביין: ואתא רבי ירמיה.
הארץ דקתני מתניתין ור"ל אמר
חיים כי אתא רבין אמר ר' יוחנן אמר קרא
שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ
שהזכיר לנו יין קרוש הבא משניר:
למטה היו ר' יוחנן מדמי להו כאדם
מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן
1
דברים טז יג
ושדא ביה נרגא. קצצה בגרזן כלומר
המשלח לחברו חבית וקנקנים וריש
2. וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ
ויקב הכתוב מדבר ואימא גורן עצמו ויקב
לעזי רש"י
השיב תשובה ניצחת: רב אשי אמר.
לקיש מדמי ליה כמאן דאמר לחבריה
וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם
עצמו א"ר זירא יקב כתיב כאן ואי אפשר
טוייל"ש (טודילי"ש).
וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ
שפיר משמע פסולת מקרא דכתיב
שלח קופתך וסב לך חיטין והכי נמי
❖
קנים, גבעולים.
הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת
לסכך בו מתקיף לה רבי ירמיה $ ואימא יין
באספך מגרנך משמע שאתה אוספו
איתא בבראשית רבה ר'
וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס
קרוש הבא משניר שהוא דומה לעיגולי
ונוטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל
יוחנן אמר אין עננים אלא למעלה
וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ
עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת
דבילה אמר רבי זירא הא מלתא הוה בידן
ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא
שנאמר וארו עם ענני שמיא ריש
רבינו חננאל
❖
כַּכָּתוּב: נחמיה ח טו
הפסולת: צאו ההר. $ פסוק הוא
לקיש אמר אין עננים אלא מלמטה
ואתא ר' ירמיה ושדא ביה נרגא רב אשי
ונדחית.
ואיפשיטא
שנאמר מעלה נשיאים מקצה הארץ
בספר עזרא לעשות סוכות ולא הזכיר
מדכתיב באספך מגרנך
אמר מגרנך ולא גורן עצמו מיקבך ולא
[ו]מיקבך, בפסולת גורן
על דעתיה דרבי יוחנן לאחד שכיבד
כאן אלא דבר שאינו מקבל טומאה
גליון הש"ס
יקב עצמו רב חסדא אמר מהכא 2 צאו ההר
ויקב הכתוב מדבר, ונדחית
וגידולו מן הארץ: היינו עלי הדס
את חבירו בחבית של יין וקנקנים על
גמ' ואימא יין קרוש.
גם זו. ודקדק רב אשי
והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס
היינו עץ עבות. מהו זה ומהו זה
דעתיה דר"ל לאחד שאמר לחבירו
מדכתיב [מ]גרנך ש"מ
ועלי תמרים ועלי עץ עבות היינו הדס היינו
מגורן ולא גורן עצמו,
תן לי סאה חיטין אמר לו הבא לי
להזכיר שניהם במקרא הלא אחד
שם חבילי קש.
וכן מיקב ולא יקב עצמו,
עץ עבות אמר רב חסדא הדס שוטה לסוכה
קופתך ובא מדוד כך אמר הקב"ה
הם דההדס הוא עץ עבות על שם
למעוטי יין קרוש וכיוצא
ועץ עבות ללולב: מתני' $ חבילי קש
רש"י ד"ה
בו. ונמצא קשיא דרבי
לארץ אייתי ענני וקביל מיטרא:
שהעלין מורכבין זה על זה כמין
א
אמר רבי זירא הא מלתא הוה
צאו ההר פסוק הוא
ירמיה דחויה, ועמד לדברי
עבותות ושרשרות: הדס שוטה. שאינו
וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן
בספר עזרא.
ר' עקיבא בפסולת גורן
וכו' ואתא רבי ירמיה שדא
כשר ללולב לפי שאין עבותו עשויה
ויקב. רב חסדא [אמר]
בוכולן שהתירן כשרות גוכולן כשרות לדפנות:
של שלש שלש עלין: מתני' וחבילי
מהכא צאו ההר והביאו
גמ' א"ר יעקב שמעית מיניה דרבי יוחנן
ביה נרגא. משמע דרבי זירא לא
עלי זית ועלי עץ [שמן]
זרדין. מין קנים הם שעושין זרדין
מוקי ליה לקרא בפסולת גורן ותימה
ועלי הדס ועלי תמרים
תרתי חדא הא ואידך החוטט בגדיש לעשות
דבפ"ק דר"ה
טוייל"ש בלע"ז ואוגדין אותם ובעודן
דריש חג
ועלי עץ עבות לעשות
לו סוכה אינה סוכה חדא משום גזרת אוצר
[סוכות] ככתוב, כהני, מה
לחין בהמה אוכלתן ולכי יבשי עומדים
האסיף מאי אסיף קציר ופריך רבי
הני גדולי קרקע ולא
וחדא משום תעשה ולא מן העשוי ולא
להיסק: אין מסככין בהן. כשהן
חנינא מי מצית אמרת מאי אסיף
מקבלי טומאה אף כל
ידענא הי מינייהו משום אוצר והי מינייהו
קשורין ובגמרא מפרש טעמא: וכולן.
קציר והכתיב מגרנך ומיקבך בפסולת
כוותיהו. ואסיקנא הדס
הוא עבות, מאי היא עבות
הפסולין ששנינו בסכך: כשרין
משום תעשה ולא מן העשוי א"ר ירמיה
גורן ויקב הכתוב מדבר אמר רבי
[ל]לולב, שאר מיני הדס
לדפנות. דכל סוכה הכתוב סכך
זירא הא מלתא הוה בידן ואתא רבי
❖
ניחזי אנן דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר'
לסוכה. [מתני] חבילי
משמע דדופן לא איקרי סוכה ודנפקא
חנינא ושדא ביה נרגא אלמא מודה
קש וחבילי עצים כו'.
יוחנן מפני מה אמרו חבילי קש וחבילי עצים
אמר ר' יעקב שמעתי
לן דפנות מבסכת בסכת
ר' זירא דבפסולת גורן ויקב הכתוב
וחבילי זרדין אין מסככין בהן פעמים שאדם
מר' יוחנן דאמר בהלין
מוסף רש"י
בסכות מייתורא דקראי ילפינן ולא
מדבר וי"ל דהכא נמי מודה בה רבי
מתני', הא דקתני [אין]
בא מן השדה בערב וחבילתו על כתפו
בפסולת גורן ויקב
מסככין בחבילות והא
ממשמעותא הלכך סוכות תעשה
זירא ולא קאמר אלא דלא ידע לשנויי
קושיא דר' ירמיה: חבילי זרדין.
הכתוב מדבר.
ומעלה ומניחה על גבי סוכתו כדי ליבשה
דקתני החוטט בגדיש,
באספך מגרנך אסככה הוא דקאי:
פי' חוטט כמו חופר,
גמ' שמעית מר' יוחנן תרתי. פי'
ונמלך עליה לסיכוך והתורה אמרה תעשה
מפרש בירושלמי דאין חבילה
כדגרסינן כפא דחט נגרא
ולא מן העשוי מדהא משום גזרת אוצר
בגויה נשרוף חרדלא.
טעם שני דברים האמורים במשנתנו
פחותה מעשרים וחמשה קנים:
החוטט בגדיש לעשות לו
שמעתי ממנו: חדא הא. דחבילין
הא משום תעשה ולא מן העשוי ורבי יעקב
אין סוכה אינה סוכה. חדא
(ר"ה יג.)
מ"ט לא מסככי בהו וחדא הא דתנן
פסולה משום גזירת אוצר,
הך דרבי חייא בר אבא לא שמיע ליה אמר רב אשי אטו חבילי קש וחבילי
וחדא פסולה מדאורייתא
במתניתין החוטט בגדיש לעשות לו
עצים משום גזרת אוצר איכא משום תעשה ולא מן העשוי ליכא
מדכתיב תעשה, ולא מן
סוכה נוטל מן העומרים למטה סמוך
העשוי, ולא ידענא לפרש
והחוטט בגדיש משום תעשה ולא מן העשוי איכא משום גזרת אוצר
לארץ ונכנס לתוכו ועושה חלל
הי מינייהו דאורייתא והא
ליכא ור' יוחנן אמר לך הכא דקתני אין מסככין בהן לכתחלה הוא
מינייהו מדרבנן. ופשטנא
כשיעור סוכה וסכך עשוי ועומד
הני חבילות דקתני אין
דאין
מאליו אינו סוכה ופירש לי ר' יוחנן
מסככין לכתחלה,
טעמיה בחדא מינייהו אמר טעמא משום גזרת אוצר דמדאורייתא כשרה היא ורבנן הוא דגזור שאם אתה אומר כן אין אדם עושה סוכה אלא
הולך ואוכל וישן באוצרו במקום שלא נשתמש שם כל ימות השנה והוא עשוי ועומד ולא לשם סכך של צל דנהוי שם סוכה עליה ואפילו שם סוכה
שאינה של חג אלא כבית בעלמא ובחדא מינייהו פירש טעמא דפסולה מדאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי: ולא ידענא הי מינייהו. פירש
לי ר' יוחנן משום גזירת אוצר והי מינייהו משום תעשה ולא מן העשוי: נחזי אנן. ונשמעה ממה דאמר ר' יוחנן בדוכתא אחריתי: פעמים
שאדם בא מן השדה. כל ימות החמה: ומניחה ע"ג סוכה. שיש לו כל ימות השנה למקנהו ומניח החבילין שם לייבשן ולא לסכך וכשמגיע
החג נמלך עליהם לסכך: והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי. בפסול וזה שנסכך שם שלא לשם סכך אפילו לצל אלא לייבש אין שם סוכה
חל עליו והלכך גזור רבנן שלא יסככו בחבילין אפילו הוא מטילן עליה לשם סוכת החג גזירה משום חבילין דכל השנה דאיכא פסול דאורייתא
אלמא טעמא דמתניתין דהכא משום גזירת אוצר היא ומדרבנן. כל דבר שאדם מקצה ומכניס לקיום קרי אוצר וחבילין שאדם מכניס כל
ימות הקיץ לימות חורף קרי אוצר: ומדהא משום גזרת אוצר. שמע מינה הך דחוטט בגדיש פסולה מדאורייתא משום תעשה ולא מן העשוי
היא דהא שמעיה ר' יעקב לר' יוחנן בחדא מינייהו פסולה דאורייתא: ורבי יעקב. דלא ידע לפרושי הי מינייהו פסולה דאורייתא והי
מדרבנן: הך דרבי חייא. דמפרש בהדיא לא הוה שמיע ליה: אמר רב אשי. מקשי אדרבי יעקב: אטו. תרוייהו טעמי מי ליכא למימרינהו
בשתי המשניות: חבילי קש משום גזירת אוצר איכא. מדרבנן: משום תעשה ולא מן העשוי. דאורייתא ליכא בתמיהה מי לא משתמע נמי
מתניתין דבאותם שניתנו שם כל ימות החמה קאמר דלא נמלך עליהם לסיכוך דהויא לה היא גופה פסולה דאורייתא ומהיכא שמע ר' יוחנן
דמתניתין דהכא לאו מדאורייתא קאמר: וחוטט בגדיש נמי משום תעשה ולא מן העשוי איכא משום גזירת אוצר ליכא. מי לא מצינן למימר
נמי דאפילו סתר הכל כלפי מעלה ונענע עומרין שעל הסכך וחזר והניחן לשם סוכה קא פסיל ליה מתניתין מדרבנן משום גזירת אוצר
דזימנין דלא מנענע ונעשין מאיליהן כדאמרת גבי חבילים דפסלת להו אפילו מניחן שם לשם סכך מדרבנן משום גזירה דכל ימות השנה לאוצר
ומהיכא דייק רבי יוחנן הנך טעמי דמוקי להך מדאורייתא והך מדרבנן: אמר לך. ר' יוחנן מתניתין גופייהו דייקי כוותאי מתניתין דהכא קתני
אין