סוכה פרק ראשון סוכה
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפקותא
דדיקלא. מוצא הדקל כשהוא סמוך לקרקע יוצאין
דסרי ריחייהו. מבאיש ריחם: היזמי והיגי. מיני סנה: דנתרי
פא א ב
א)
טרפייהו. נושרין עלין שלהן: אפקותא דדיקלא. מוצא הדקל
בו דוקרנין הרבה סביב ואע"ג דאגידי שהם מחוברים
ב)
כשהוא סמוך לקרקע יוצאים בו דוקרנין הרבה סביב סביב: ואע"ג
בענפי האילן יחד כך פירש בקונטרס ואין זה אצוותא דדיקלא דפרק
פב ג
דאגידי. שמחוברין ענפי האילן יחד ודמי לחבילין דאמרן אין מסככין
כל שעה דההוא עשב הגדל סביב הדקל ויוצאים
ג)
בהן: ואע"ג דהדר אגיד להו איהו.
בו משום מרור ואי מן הדקל הוא
ד) ה)
הענפים של מעלה כדי להשכיבן מפני
הא אמר התם מה מצה מן הזרעים
דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק אמר רב חנן
❖
פג ד
א
(א)
ואפשר דהיינו ערקבלין דסוף עושין
שמתפצלין לכאן ולכאן ונוקפיןד) למעלה
בר רבא הני היזמי והיגי מסככין בהו אביי
פד ה
ואין סותמים הנקב: אגד בחד לא
פסין דמפרש התם
אמר בהיזמי מסככינן בהיגי לא מסככינן
הגהות הב"ח
שמיה אגד. כל דבר יחידי המחובר
בגמרא אצוותא חריותא ופי' שם
❖
פה ו ז
מאי טעמא ב כיון דנתרי טרפייהו שביק לה
בקונטרס שהוא סיב הגדל סביב
יחד ואוגדו בפני עצמו אינה אגודה
(א) גמ' לה
ונפיק אמר רב גידל אמר רב האי אפקותא
(ב) שם
ג
הדקל וצריך לומר דמין זרע הוא
עד שיתן דבר אחר עמו ויאגדם יחד:
שתחילתו (ג) שם
דדיקלא מסככין בהו אע"ג דאגידי אגד בידי
לעזי רש"י
דוקרי דקני. כעין אפקותא דדיקלא
ומיהו מדתנן בפרק לולב הגזול
❖
שתחילתו
❖
שמים לא שמיה אגד אע"ג דהדר אגיד
אין אוגדים את הלולב אלא
אלא שזה של קנים וזה של דקלים:
פיל"א. יעה.
קנים ודוקרנים. משמע תרי מילי
להו איגד בחד לא שמיה אגד אמר רב
במינו ואמר רבא בגמרא אפילו בסיב
גליון הש"ס
ואפילו בעיקרא דדיקלא שמע מינה
ודוקרנים כמו יחפור בדקר
חסדא אמר רבינא בר שילא הני דוקרי דקני
רבינו חננאל (המשך)
גמרא שנים מחלוקת
פל"א בלע"ז: קנים של דוקרנים.
דאין זה עשב אלא מן הדקל עצמו
מסככין בהו אע"ג דאגידי נינהו אגד בידי
ר"י ורבנן כו'.
[השיב אביי במרירתא
הוא ואין זה ערקבלין:
שיוצאים בגזעם כמין דוקרנים הרבה:
שמים לא שמיה אגד אע"ג דהדר אגיד להו
מרריתא
דאגמא ואמר כל שנשתנה שמו
דאגמא. פי' בקונטרס
מסככין בהן. ולא משווינן להו
קודם מתן תורה, ובאתה תורה
איגד בחד לא שמיה אגד תניא נמי הכי
כחבילה: מרריתא דאגמא. חזרת
חזרת של אגם ואין
והקפידה עליו זהו שם לווי. סבר
קנים ודוקרנין מסככין בהן קנים פשיטא
אביי שאין עליך לדוק בדוקיא
של אגם: אזוב. כל היכא דכתיב
משמע כן בפרק כל שעה
הזואלאבדבריםשנשתנושמותן
אימא קנים של דוקרנין מסככין בהן ואמר
אזוב דריש ליה הכי: ולא כל אזוב
דאמרינן רבינא אשכחיה לרב
קודם מתן תורה ובאתה תורה
רב חסדא אמר רבינא בר שילא הני
שיש לו שם לווי. הכא נמי מרור
אחא בריה דרבא דהוה מחזר
והקפידה עליו ונקרא בה, פי'
ד
בתורה,כשםהשנישנשתנהאליו
כתיב ולא מררתא דאגמא דהוא שם
אמרריתא אמר ליה מאי דעתיך אי
מרריתא דאגמא אדם יוצא בהן ידי חובתו
ולא נקרא בשם הראשון, כגון
לווי: כל שנשתנה שמו קודם מתן
משום דמרירי טפי והאנן תנן חזרת
בפסח מיתיביה ה אזוב ולא אזוב יון ולא
זה חוששין לשם לווי ואין
תורה. שיש בו מכמה מינין וכל
אלמא אין זה חזרת אלא מין אחר
כשר אלא שנקרא סתם. ודברים
אזוב כוחלי ולא אזוב מדברי ולא אזוב רומי
שנשתנה שמן אין אנו יודעים
אחד שם לווי לו כמו אזוב כוחלית
הוא ששמו מרריתא ויש ממנו שמגדל
❖
ולא אזוב שיש לו שם לווי אמר אביי כל
אותן אלא זה רבותינו הודיעונו
וקודם מתן תורה היה זה שמו ובאתה
באגם ושורש שלו נקרא תיעה בפרק
שלא נשתנו שמן, ובשמועה
שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאת' תורה
תורה והקפידה שכתוב בכמה מקומות
אלו טרפות מאי
באלו טרפות בתורין של רחבה].
אמר רב חסדא אגד בחד
והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי והני
מוסף רש"י
תיעה עיקרא דמרריתא:
אזוב ולא נכתב באחד מהן אחד
לא שמיה אגד כדאמרן,
משום דשכיחן באגמא. כי האי
לא נשתנה שמייהו קודם מתן תורה כלל
משמות הללו ש"מ אסתם אזוב קפיד
אזוב ולא אזוב יון.
שלשה הוי איגוד, שנים
מחלוקת, רבנן סברי הוי
רחמנא: הני. מרריתא לא נשתנה
רבא אמר הני מרריתא סתמא שמייהו והאי
גוונא משני רבא פרק
(חולין
איגוד ור' יוסי סבר
שמם קודם מתן תורה וכשניתנה
אלו טרפות גבי תורין
דקרי להו מרריתא דאגמא משום דמשתכח
סב:) מצות אזוב שלשה
לא הוי איגוד. דכתיב
קלחים.
תורה לא היו קרויין אלא מרור סתם
של רחב' ואביי נמי אף על גב
ולקחתם אגודת אזוב,
באגמא אמר רב חסדא איגד בחד לא שמיה
וכתיב ולקח אזוב וטבל
וכשהזכיר מרורים אף זה היה
דמשני הכא והתם שינויי אחריני מכל
אגד שלש שמיה אגד $שנים מחלוקת ר' יוסי
ובהן שלשה גבעולין.
במים, וילפינן לקיחת
במשמע: לא שמיה אגד. לא לענין
מקום מודה לרבא דהא בפרק אותו
אזוב [מלקיחת אזוב],
ורבנן דתנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהן
כלומר דבעינן איגוד. ותנן
ואת בנו מכשירין עזי
חבילה
לסכך ולא לענין אגודת
❖
(שבת קט:)
שלשה גבעולין רבי יוסי אומר מצות אזוב
במסכת פרה פרק י"א
שלשה קלחין. שרשין: ובהן
דבאלא לגבי מזבח:
אזוב:
מצות אזוב שלשה קלחים
בשלש שמיה אגד.
שלשה גבעולין ושיריו שנים וגרדומיו כל
שלשה
גבעולין.
גבעול לכל קלח.
תימה
ובהן שלשה גבעולים, ר'
יהודה אומר של שלשה
שהוא קא סלקא דעתין מדשיריו שנים תחילתו
גבעול
הוא קנה האמצעי שהזרע
דבמסכת אבות
רבינו חננאל
שלשה. אזוב שיש בו
כקנבוס ופשתן: רבי יוסי
משמע דפחות מחמשה לא שמיה
בראשו
נמי שנים והאי דקתני שלשה למצוה ומדרבי
ג' קלחים מפסגו ואגדו.
היזמי והיגי, מיני
אומר.
אגד דתנן עשרה שיושבין ועוסקין
לקמן מפרש פלוגתייהו:
פסגו ולא אגדו, אגדו
קוצים הם. כיון שנמשכת
יוסי שלשה למצוה לרבנן שלשה לעכב
ולא פסגו, לא אגדו ולא
ומתייבשין נושרין עליהן
שיריו.
אם נפל האחד לאחר זמן
בתורה שכינה ביניהן שנאמר אלהים
והתניא ר' יוסי אומר אזוב תחילתו שנים
(ב)
פסגו [כשר]. ר' יוסי
על המטעמים ועליהם
כשרים בשנים: גרדומיו.
שיריו
נצב בעדת אל ומנין אפילו חמשה
אומר שלשה גבעולים,
עצמם, ולפיכך אמרו אין
ושיריו אחד פסול ואינו כשר עד שיהא
שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה ומנין
כשמזין
בו פעמים הרבה מתוך
שירים שנים, וגרדומיו
מסככין בהם, חיישינן
תחילתו שלשה ושיריו שנים איפוך לר' יוסי
כל שהוא. ואוקימנא לר'
דלמא נקטה דעתיה
שאפילו שלשה שנאמר בקרב אלהים
שגבעוליו רכים משתברים וכל שהוא
יוסי ג' גבעולים לעכב,
מינייהו ונפיק ושביק
שלשה לעכב לרבנן ו שלשה למצוה והתניא
המשתייר באגודה כשר ובלבד שישתייר
ישפוט ואית ספרים דגרסי איפכא
כלומר השנים אינן
לסוכה. אפקותא דדיקלא,
אזוב תחילתו שנים ושיריו אחד כשר ואינו
דחמשה נפקא לן מבקרב משום
מכל אחד ואחד כל שהוא שתהא שם
נאגדין לפיכך פסולין.
פירוש הצואר של דקל
ז
(ג)
לרבנן למצוה שלשה ואם
שנחתך מן הדקל והחריות
אגודתו קיימת: קא סלקא דעתיה.
פסול עד שיהא תחלתו
ושיריו אחד שיריו
דאעדת דרישיה דקרא קאי ובלשון
עשה שנים כשר. כדתניא
עמו דבוקים, מסככין,
בקרב משמע אמצע כלומר בחצי עדה
דהא דאמר רב חסדא שנים מחלוקת
אחד פסול הא אמרת שיריו אחד כשר
אזוב לרבנן תחלתו שנים,
ולא גזרינן משום חבילות,
דהיינו חמשה ישפוט ושלשה נפקא לן
רבי יוסי ורבנן הכי מפרש פלוגתייהו
ושיריו אחד כשר, ואינו
דהני אגידתן איגוד
אלא
פסול אלא עד שיהא
בידי שמים הוא, כלומר
מואגודתו על ארץ יסדה ובפ"ק
והכי שמעינן לה דמדשיריו שנים לר'
אחד כשיריו. ירושלמי אין
ברייתן כך היא. ואע"פ
יוסי תחילתו נמי שנים דיעבד: למצוה. לכתחילה: ומדרבי יוסי.
דברכות לא משמע
כן דאמר התם מנין לעשרה שמתפללין
חבילה פחות מכ"ה.
שחוזר ואוגדן, אינן
דומין לחבילות הנאגדין,
ששכינה ביניהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה
בעי שלש מיהא למצוה מכלל לרבנן דאמרי שלשה לעכב דאי אינהו
מפני שכל החריות הללו
שיושבין בדין ששכינה ביניהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט ולגירסא
נמי למצוה ולא לעכב מאי אתא רבי יוסי לאיפלוגי ומאי מחלוקת
שעיקרן באפקותא כאחד
דקאמר רב חסדא דלרבי יוסי שמיה אגד ולרבנן לא שמיה אגד: אזוב
קמייתא ניחא ושמא דאף על גב דבעלמא חשיבא אגודה בשלשה
מהן חשובין, וקיימא לן
אגד בחד לא שמיה אגד.
שתחילתו שנים. פסול וכן אזוב שלשה ונפלו שנים מן האגודה
האי קרא דואגודתו על ארץ יסדה לא מיתוקם אלא בחמשה משום
דוקרני דקני, עיקר הקנים
ונשתייר אחד פסול: ואינו כשר כו'. כלומר אין תחילתו כשר אלא
דכתיב אף ידי יסדה ארץ וביד יש בה חמש אצבעות:
שנתלשו ויש בהן קנים
מצות אזוב שלשה קלחים.
בשלשה דבציר מהכי לאו אגודה היא ואין שירים כשרים אלא בשנים:
גבי אזוב דפרה לא כתיב אגודה
הרבה דבוקים בעיקרן,
מסככים בהן. דינם כדין
איפוך. סברא דידן דאמרן לעיל קא סלקא דעתיה דנפרשה לרב
אלא גבי אזוב דפסח מצרים כתיב ובסיפרי
האפקותא. כיון שהזכיר
יליף בג"ש לקיחה לקיחה מה להלן שלשה דאין אגודה בפחות
חסדא הכי דלר' יוסי שלשה לעכב כדמפרש הכא בהדיא ומכלל דשלשה
שמועות של רב חסדא
(לרבנן שמע רבי יוסי) דקאמרי למצוה ולא לעכב: והתניא.
משלשה אף כאן שלשה ורבנן דלא ילפי לעיל גבי לולב לקיחה
ה)
משמיה דר' אבונא בר
רב שילא, הזכיר נמי
בניחותא: לרבנן לא גרסינן. שאין זו לשון גמרא ומיהו על כרחך
לקיחה דמכשרי בשאינו אגוד קסברי דמאזוב לאזוב נאמרה גזרה
מרריאתא והאזוב שיש לו
רבנן קאמרי לה דהא ר' יוסי שלשה לעכב שמעינן לה: אזוב שתחילתו
שוה ותימה דאי גזרה שוה היא הא קתני סיפא דהך משנה בסוף
שם לווי פשוטה היא.
שנים. כשר: ושיריו אחד. נמי כשר: ולא פסול. בתחילתו עד שיהא
פרק אחד עשר דפרה לא אגדן כשר ומ"ש מלולב לרבי יהודה דתניא
אגוד כשר שאינו אגוד פסול משום דיליף לקיחה לקיחה:
אחד. וקס"ד דסיפא נמי הכי מיפרשא ואין שיריו פסולים עד שיהא
ובהן שלשה גבעולין. גבעול אחד לכל קלח וקלח דאי שלשה
אחד ולהכי פריך שיריו אחד סלקא דעתיך ליפסל והא קתני כשר:
לכל קלח וקלח אם כן היינו ר' יהודה דקתני סיפא ר'
אלא
יהודה אומר שלש על שלש ומשנה זו שנויה באורך במסכת פרה אלא שהגמרא קצרה: וגרדומיו כל שהוא. בפרק
דאמרי בני רבי חייא גרדומי תכלת כשרין וגרדומי אזוב כשרין אגב תכלת
נקט אזוב דגרדומי אזוב תנינא
התכלת
דמשנה היא במסכת פרה אי נמי
משום אזוב
דמצורע איצטריך:
ירקות