סוכה פרק
ראשון סוכה
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יורדין לידי טומאה במחשבה. כ) מי שחשב עליו שזה יהא גמר מלאכתן כגון שעיבדו לדרגש או לדולבקי כיון שעיבדו מקבל טומאה ואלמלי
צב א
א)
ב) ג)
עיבדו לרצועות וסנדלין אין מקבלים טומאה עד שיגמרו למלאכת הסנדלין: ואין עולים מטומאתן. ממחשבת תורת קבלת טומאה אין
ד) ה)
מתורת קבלת טומאה: אלא בשינוי
עולין במחשבה כגון עיבדו לשלחן ולדרגש וחישב עליו לרצועות וסנדלין אין מחשבתו מבטלתן
צג ב ג
ו)
מעשה. עד שיתן בו איזמל: (ב) מעשה
מבטל מידי מעשה. אפילו עשה בו מעשה מוכיח מתחילה
לשלחן כגון שקיצצו סביבותיו ליפותו
ז)
ח)
כיון שנתן איזמל בו לחתכו לסנדלין
❖
ט) י)
כל ידות האוכלין שבססן בגורן
מבטל מעשה ראשון וכל שכן שמוציא
יורדין לידי טומאה במחשבה ואין עולין
כ) ל)
מידי מחשבה שלא היה בה מעשה:
מ)
טהורות. משנה היא פ"ק
מטומאתן אלא בשינוי מעשה (א) מעשה
❖
דעוקצין : בעתר. בפרק
וכי תימא הני מילי. דלא מבטלין
לעזי רש"י
מוציא מיד מעשה
ומיד מחשבה מחשבה
בתרייתא לקמייתא בכלים דחשיבי
הבא על יבמתו פי'
מרציא"ה (מציידי"ש).
אינה מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד
ומשיצא עליו שם כלי במחשבה אינה
בקונטרס עתר פל"א בלע"ז ולא יתכן
מובס, מוכה.
הגהות הב"ח
מחשבה וכי תימא
הני מילי כלים דחשיבי
❖
פורק"א. קלשון.
נוחה להפקיע שמה: שבססן. לקמיה
דבלא ידות נמי יכול להפך בה את
(א) גמרא
אבל ידות דלצורך אכילה נינהו במחשבה
מפרש מאי היא: טהורות. דגלי
התבואה והיא נקראת רחת שמטהרין
שהמעשה מבטל
נעשה ובמחשבה סלקא והתנן כל ידות
דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו
א
בה את התבואה מן המוץ שלה
רבינו חננאל
ומחשבה מבטלת
האוכלין שבססן בגורן טהורות (ור' יוסי
מלקבל טומאה הידות האלה עוד ולא
כדכתיב אשר זורה ברחת
(ב) רש"י
יורדין לידי טומאתן
הביאה טומאה על האוכל עד שיגיע
❖
מטמא) בשלמא למאן דאמר בססן התיר
ובמזרהוכאןפירשפורק"אוכןעיקרמ):
שהמעשה
במחשבה ואין עולין מידי
טומאה באוכל עצמו: ור' יוסי מטמא.
טומאתן אלא בשינוי
אי
אגודן שפיר אלא למאן דאמר מאי בססן
מעשה, מעשה מבטל מיד
טעמא מפרש לקמן: בשלמא למאן
בססן ממש מאי איכא למימר הכא נמי שבססן ממש אי הכי מאי טעמייהו
מעשה ומיד מחשבה,
מוסף רש"י
דאמר. האי בססן היינו שהתיר
מחשבה אינה מבטלת
דאחרים דאמור כרבי יוסי דתנן רבי יוסי מטמא האי מאי בשלמא התם
יורדין לידי טומאתן.
אגדן של עומרין לשון מתבוססת
לא מיד מעשה ולא
טעמא דרבי יוסי חזיא לכדרבי שמעון בן לקיש דאמר רבי שמעון בן לקיש
(שבת
מיד מחשבה. פי' עור
בדמיך מתגוללת כלומר
נח:) במחשבה.
היה, חישב עליו להיות
הואיל וראויות להופכן בעתר אלא הכא למאי חזיא חזיא לכי סתר למנקט להו
כיון שהתיר אגדן השבלין מתגוללין
קטבליא, במחשבתו נעשה
בגילייהו גופא כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורות ורבי יוסי מטמא
כלי ואם נגעה בו
בגורן לפי שנוחין להתפזר. או לשון
טומאה נטמא, אבל אם
כנה דמתרגמינן ואת כנו וית בסיסיה
מאי בססן רבי יוחנן אמר בססן ממש ר' (אליעזר) אומר התיר אגדן בשלמא
היתה קטבליא וחישב
כלומר הכנו לדשן: שפיר.
(שם נב:)
לעשות עור, אינה יוצאה
לרבי (אליעזר) דאמר בססן התיר אגדן היינו דמטמא רבי יוסי אלא לרבי
מתורת כלי במחשבה
לא קשיא לך דאליביה מצית למימר
יוחנן דאמר בססן ממש אמאי מטמא רבי יוסי א"ר שמעון בן לקיש הואיל
עד שיעשה בה מעשה.
דקיימי רבנן כוותיה כיון שהתיר אגדן
כדתנן שלחן שנטלה אחת
וראויות להופכן בעתר א"ר (אליעזר) למה נמשלה תפלתן של צדיקים
דלא הוי אלא כמחשבה בעלמא דגלי
מרגליו טהורה כו'. זהו
כעתר לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום אף
פירושו כל היורדין לידי
דעתיה דלא ניחא ליה בידות שלהן
טומאה במחשבה, אין
תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות:
שאין הידות ראויות לשבלין אלא כדי
(מנחות סט.)
עולין מידי טומאה אלא
מתני' מסככין בנסרים דברי רבי יהודה ורבי מאיר אוסר נתן עליה נסר
לאוגדן בהם והאי מוכח דלא בעי
בשינוי מעשה. וכי תימא
ב
שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו: גמ' אמר רב
ידות האוכלין במחשבה
לאוגדן: אלא למאן דאמר בססן ממש.
סגיא להו, והתנן בפרק
שדשן לידות ברגלי בהמה או במקבת
מחלוקת בנסרין שיש בהן ארבעה דרבי מאיר אית ליה גזרת תקרה ורבי
ראשון בעוקצין כל ידות
ג
כמו בשמך נבוס קמינו
האוכלין שבססן בגורן
יהודה לית ליה גזרת תקרה אבל בנסרין שאין בהן ארבעה דברי הכל כשרה
טהורין, כלומר הכניסן
בוססו את חלקתי והכא
ושמואל אמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל
לאוכלין ונמלך עליהן
דאיכא מעשה רבה הוא דאמר דקא
בגורן טהורין, ור' יוסי
פסולה אין בהן ארבעה ואפי' פחות משלשה הא קנים בעלמא נינהו א"ר פפא
(קדושין נט.)
מטמא. פסיגא של אשכול
מטהרי רבנן אבל במחשבה לא אמר:
ואין עולין מטומאתן.
הכי קאמר יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה פחות משלשה דברי הכל כשרה
שריקנה טהורה, שייר בה
מאי איכא למימר. אי בקוצר לאכילה
גריגיר אחד טמאה. פי'
מ"ט קנים בעלמא נינהו כי פליגי משלשה עד ארבעה מר סבר כיון דליתנהו
מוקמת לה לההיא דלעיל מאי טעמא
בססן פססן, כדגרסי' בע"ז
שיעור מקום לא גזרינן ומר סבר כיון דנפקי להו מתורת לבוד גזרינן תנן נתן
כיצד מבטלה, קטע ראש
דרבנן: הכא נמי. פלוגתא דאחרים
(שבת נח:)
אזנה, פסה, והוא כמו
ורבנן כשבססן ממש כשנמלך לסיכוך:
עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו בשלמא
אלא בשינוי מעשה.
חתכה. ואמרינן בשלמא
האי מאי. בשלמא גבי פלוגתא דר'
לר' אלעזר דאמר להתיר
לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן ארבעה דברי הכל
איגודן, הנה במחשבה
יוסי דקא מיירי בגורן איכא למימר
פסולה משום הכי לא יישן תחתיו אלא לרב דאמר בשיש בהן ארבעה מחלוקת
נתנן טהורות אליבא
טעמא דרבי יוסי דאע"ג דבססן חזו
דרבנן, שפיר, אלא לר'
אבל אין בהן ארבעה דברי הכל כשרה לר' יהודה אמאי לא יישן תחתיו מי
למיהוי ידות וניחא ליה שיהו מחוברות
יוחנן דאמר בססן ממש,
סברת דברי הכל היא סיפא אתאן לרבי מאיר תא שמע שני סדינין מצטרפין
כלומר אין מסתלקת תורת
באוכל כמו שהן. בוססות מרציא"ה
טומאה מהן אלא בשינוי
שני מעשה, מאי טעמיהו
בלע"ז: הואיל וראויות להפך. ראשי
(קדושין נט.)
השבלים: בעתר. על ידי הידות. עתר פורק"א. ואלמלא הידות אין נוחין להפכן בה דמתוך שהם קצרים יוצאין מבין ב' עוקציה של
דרבנן דמטהרי הכא
במחשבה בלבד. ושנינן
עתר ונשמטין ממנה והוא כשבססן תחלתן לא לבטלן נתכוון אלא לרככן: אלא הכא. דבעי להו לסכך: למאי חזו. ידות אוכלים
הכא נמי רבנן דאמרי' אם
משבססן ואינן אגודות בהן: בגילייהו. בקשין שלהם יאחזום וינטלו ראשי השבלים עמהם: משום הכי מטמא רבי יוסי. דקסבר
פסולת מרובה על האוכלין
מעשה זוטא לא בטלה תורת ידות מינייהו. שאלתי את מורי מגופה דמשנה דמייתי אגב גררא בשמעתין מי שייך למיתני גופא כדגר'
טהורה, שפססן ממש
דהוא מעשה. ואקשינן
במימרות האמוראים ואמר לי רבי משום דהך משנה מן הטהרות שאין מהם שום גמרא בעולם ולא מפורשת כשאר המשניות לפיכך
מעשה
(שבת נב:)
אי הכי מאי טעמייהו
נוהג הש"ס לומר גופא כדי לפרש: למה נמשלה כו'. אגב דאמר הואיל וראויות להפך בעתר נקט נמי הא מלתא למה נמשלה כו'
מוציא מיד מעשה
דאחרים דפסלי, הא עבד
דכתיב ויעתר (אל ה') ויעתר לו : מתני' מסככין בנסרים. בגמרא מפרש פלוגתייהו: נתן עליה נסר שהוא
ומיד מחשבה.
בהו מעשה ובטלינהו.
ל)
ושנינן אחרים כר' יוסי
רחב ארבעה. בגמרא מפרש מאן קתני לה: ובלבד שלא יישן תחתיו. דנסר רחב ד' סכך פסול הוא כדאמר בגמרא לרב אליבא דר'
סבירא להו, דאף על
מאיר ולשמואל לדברי הכל וסוכה כשרה וכגון דיהביה אצל הדופן דסכך פסול אינו פוסל מן הצד אלא בד' אמות דאמרינן דופן עקומה:
גב דעבד בהו מעשה
גמ' מחלוקת בנסרים שיש בהן ארבעה. שרוב תקרות הבית עשויות מהן: ר' מאיר. דפסיל אית ליה גזרת תקרה אי מכשרת בהו
סבר הואיל וראוי להפכן
בעתר, לא בטלה [תורת]
אתי למימר מה לי לסכך באלו מה לי לישב תחת קורות ביתי אף היא בנסרים מקורה וההוא ודאי פסול דסוכה אמר רחמנא ולא ביתו של כל
(קדושין נט:)
ידות מינייהו, אחרים נמי
ימות השנה: אבל בנסרים שאין בהם ד'. שאין רוב תקרות עשויות מהן: דברי הכל כשרה. דלא דמי לתקרה דלגזור בהו: בשאין בהן ד'
מחשבה אינה מוציאה.
סברי כיון דלכי סתר
לה לסכך חזו למנקט
מחלוקת. בההוא מכשר ר' יהודה משום דאין רוב תקרות עשויות מהן לא גזרינן בהו ור' מאיר חייש למיעוט שיש מיעוט העושין תקרה מהן:
להו מגיליהו, לא בטלי.
אין בהן ארבעה. קפסיל ר' מאיר: אפילו בפחותות משלש. בתמיה: הא קנים בעלמא נינהו. וא"כ במאי מכשר: א"ר פפא הכי קאמר.
תרגום לקושש קש לגבבא
שמואל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה כו': שיעור מקום. דאין רשות בפחות מארבעה: לא גזרינן. משום תקרה דלא חשיבי לעשות
גילי. למה נמשלה תפלת
(שם) כעתר.
צדיקים כעתר, שנאמר
תקרה מהן: כיון דנפקי מתורת לבוד. שאם היה אויר במקום אחד מהם לא מצי למימר לבוד חשיבי להיות דומות לתקרה וגזרי': תנן נתן
ויעתר יצחק לה' [וגו'].
(יבמות סד. ועי"ש בהגהות
עליה נסר כו'. קא סלקא דעתיה דברי הכל היא וכשרה וכגון שנתנו מן הצד דאמרינן דופן עקומה ולא חשיב סכך למיפסלה: שני
מתני' מסכככין בנסרים
הב"ח)
סדינין מצטרפין. לארבעה טפחים לפסול בסוכה משום סכך פסול שסיכך בדבר המקבל טומאה וסכך פסול באמצע פוסל בארבעה:
דברי ר' יהודה ר' מאיר
אוסר. אמר רב בנסרין
שני שיש בהן ד' טפחים
מחלוקת, ר' מאיר גזר הני משום תקרה, סבר מאן דחזי דמכשרינן בנסרים שיש בהן ד' טפחים אתי לאכשורי תקרה, ור' יהודה לא גזר. ושמואל אמר בשיש בהן ג' טפחים מחלוקת, ר' יהודה סבר כיון דלית בהו ד'
טפחים דאינון מקום לא גזרינן, ור' מאיר סבר כיון דנפקי משלשה דהוא לבוד גזרינן. ואקשינן עליה דרב ממתני', דתנן נתן עליה נסר שרחב ד' טפחים כשרה ובלבד שלא יישן תחתיו. קס"ד מתני' דברי הכל היא, קשיא
לרב דאמר בשיש בהן ד' טפחים ר' יהודה מכשיר אי הכי לר' יהודה אמאי לא יישן תחתיו, לאו מכלל דסבר ר' יהודה דנסר פסול הוא. ומשני רב, הא מתני' לאו דברי ר' יהודה היא אלא ר' מאיר היא דאית ליה גזרת
תקרה, ורבי יהודה פליג ואמר כשרה ויישן תחתיו. תא שמע שני סדינין מצטרפין