יד:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
דאית בהו ארבעה למה להו לאצטרופי. לההוא לישנא דאמר רב
שני נסרים אין מצטרפין. לפוסלה דאפילו כולה מסוככת בהן כשרה
צד א
א) ב)
ג)
ור' יהודה היא: בשלמא לשמואל כו'. נוקמא להך פלוגתא נמי בשאין
לקמן דבאמצע פוסל בארבעה פריך דלאידך לישנא דאמר
❖ לארבע אמות. ולרבי יהודה אין מצטרפין דאפילו
ד)
דאפילו באמצע אינו פוסל אלא בארבע אמות לא קשיא מידי:
בהן ד' וקאמר רבי יהודה שני נסרים של שלשה טפחים ואע"ג דנפיק
מצטרפין
מתורת לבוד אין מצטרפין לפוסלה שאף כולה מסככין בהן ורבי מאיר
ה)
ו)
אומר נסרים מצטרפין לארבעה אם
מכוסה כולה בהן
רבינו חננאל
כשרה: ומודה רבי מאיר שאם
ז)
באמצע סוכה הן לפוסלה: למה לי
שני נסרין אין מצטרפין ר' מאיר אומר אף
ח)
ושני נסרים אין מצטרפין,
❖
יש בין נסר לנסר כמלא נסר. אנסר
לאצטרופי. דקא אמר ר"מ נסרים
נסרין כסדינין בשלמא לשמואל דאמר
ר' מאיר אמר נסרין
כסדינין. ואקשינן אליבי'
שיש בו ארבעה נמי קאי כדמוכח
כסדינין ומצטרפין חדא מינייהו פסלה
בשאין בהן ארבעה מחלוקת אבל יש בהן
דרב, אם אלו הנסרין בכל
לקמן דפריך מינה לשמואל דאמר
לה: קנים בעלמא נינהו. דהא אמר רב אין
אחד יש בו ד' טפחים
ארבעה דברי הכל פסולה מאי מצטרפין
מוסף רש"י
בהן ארבעה דברי הכל כשרה: לד'
סכך פסול באמצע פוסל בארבעה
למה צריכין צירוף, ד'
מצטרפין לארבעה אלא לרב דאמר בשיש
שני נסרין אין
טפחים ויותר מד' דינם
אמות מן הצד. דמן הצד אין סכך פסול
והכי נמי הוה מצי למיתני ומודה רבי
מצטרפין.
אחד, צירוף למה לי אף
בהן ארבעה מחלוקת אבל אין בהן ארבעה
פוסל אלא בד"א דבבציר מהכי גמירי
יהודה והא דנקט רבי מאיר רבותא
על גב דלא מצטרפי
דברי הכל כשרה ה"ד אי דאית בהו ארבעה
דופן עקומה וקאמר רבי יהודה שני
היא כדפירש בקונטרס דאפילו רבי
פסולין הן. ומשני רב
לעולם דאית בהן בכל
למה להו לאיצטרופי אי דלית בהו ארבעה
נסרים של ארבעה ארבעה וכן סידר
מאיר דמחמיר מודה בהא ועוד משום
אחד [ד' טפחים, והאי]
(לקמן
והולך עד ד"א אין מצטרפין שאף כולה
דעיקר ומודה אאין בהן ארבעה
אמאי והא קנים בעלמא נינהו לעולם דאית
יז:) אף נסרין כסדינין.
דקתני מצטרפין ש[יש בין
דאיפליגו בהו קאי ודוקא נקט בין
ראוי לסכך בהן דלית ליה גזרת תקרה:
כולם ד' אמות שהם]
בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין לארבע
(שם) משם
פוסלין אסוכה כדבעינן
בשעת הסכנה. שגזרו העובדי כוכבים
נסר לנסר כמלא נסר דאי איכא פחות
אמות מן הצד לישנא אחרינא בשלמא ח)
ראיה.
(לקמן כח.)
למימר [סכך פסול] פוסל
אע"פ שסכך פסול בפחות מד' ישנים
גזרה על המצות: והביאנו נסרים. שאין
ומודה ר' מאיר.
מן הצד בד' אמות, כדתנן
לשמואל דאמר בשאין בהן ארבעה מחלוקת
תחתיו היכא דמקום הפסול מרובה
הנכרים מכירין שתהא לשם סוכה:
בית שנפחת וסיכך על
אבל יש בהן ארבעה דברי הכל פסולה
גביו כו'. תניא כרב סיככה
ומודה ר' מאיר. בין שיש בהן ארבעה
גרע ומיהו בנסר ארבעה למאי דמוקי
(לקמן יז:)
בנסרין של ארז שאין
מאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן
בין שאין בהן ארבעה: שאם יש בין
לה לשמואל לקמן בסוכה בת ח' אמות
בהן ד' טפחים כשרה,
הצד אלא לרב בשלמא לר' מאיר מאי
יש בהן ד' טפחים, ר'
נסר לנסר כו'. ולקמן מוקי
מצומצמות דכי יהיב נסר ופסל עד
מאיר פוסל ור' יהודה
לה בסוכה בת שמונה אמות מצומצמות
אמצעה מהאי גיסא וחוזר ומתחיל
מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצד
מכשיר. תניא כשמואל
מצדה השני ונותן תחלה נסר ואחר כך
דכי יהיב נסר ופסל עד אמצעה מהאי
סיככה בנסרין שיש בהן
אלא לר' יהודה דאמר אפי' יש בהן ארבעה
ד' טפחים פסולה, ושאין
פסל דהוו להו שני פסלים באמצע
גיסא וחוזר ומתחיל מצדה השני ונותן
כשרה מאי אין מצטרפין קנים בעלמא נינהו
בהן ד' טפחים, ר' מאיר
דאיכא בהו הכשר סוכה בשאר
נסר תחלה ואח"כ פסל כמו כן עד
פוסל ור' יהודה מכשיר.
איידי דקאמר ר' מאיר מצטרפין אמר רבי
הפסלים לא נפקא מינה מידי בין
אמצעה הוו להו שני פסלים באמצע
והלכה כרבי יהודה. ומודה
יהודה אין מצטרפין תניא כוותיה דרב תניא
ר' מאיר שאם יש בין נסר
כמלא נסר לפחות ממלא נסר דאי
והן של שמונה טפחים ואיכא הכשר
לנסר כמלא נסר שמניח
כוותיה דשמואל תניא כוותיה דרב סככה
משום הכשר סוכה שבאמצע אפילו כל
סוכה ונסרים שבה לא פסלי לה
פסל ביניהם כו'. ואע"ג
בנסרים של ארז שאין בהן ארבעה דברי
השאר מכוסה בנסרים עד הדופן
דאמרינן דופן עקומה עד הפסלים
דקיימא לן רב ושמואל
הלכתא כרב באיסורי, והא
האמצעיים: פסל. פסולת גורן ויקב
הכל כשרה יש בהן ארבעה רבי מאיר
אמרינן דופן עקומה ואי משום להכשיר
איסורי היא, אלא כיון
שאר הפסלין שבין נסר לנסר הוו להו
דהוא סכך כשר. והכי נמי מצי למיתני
פוסל ורבי יהודה מכשיר א"ר יהודה מעשה
דחזינן רבנן בתראי דשקלי
כבאמצעה דאמר שמואל באמצע
ומודה רבי יהודה בהנך דאית בהו
וטרי בהני נסרין דאית
בשעת הסכנה שהביאנו נסרים שהיו בהן
בהו ארבעה טפחים אם
בארבעה א"כ אינו מועיל וזהו כללו
ארבעה דפוסלין שאם יש בין נסר
ארבעה וסיככנו על גבי מרפסת וישבנו
הפכן בצדיהן וסיכך בהן
של דבר דנסר ופסל כמלא נסר
לנסר כו' והאי דנקט רבי מאיר
פסולה או כשרה, ופשט
תחתיהן אמרו לו משם ראיה אין שעת
בה נמי רב נחמן פסולה
בנסרים פחותים מארבעה אפילו כל
רבותא היא דאפי' רבי מאיר דמחמיר
הסכנה ראיה תניא כוותיה דשמואל סככה
ואוקימנא נעשו כשפודין
מודה בהא: ומודה רבי יהודה.
הסוכה עשויה כן כשרה אפילו תחת
של מתכת, שמעינן מיניה
בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה דברי
הנסרים ואפילו לרבי מאיר דהא ליכא
דאף על גב דאיהו מיקל בשאין בהם
מדפליגי בהפכן על צדיהן
הכל פסולה אין בהן ארבעה ר' מאיר פוסל
מכלל שאם סיכך בהן
ארבעה במקום אחד וכי פסיל להו ר'
ארבעה מודה הוא בנסר אחד ובו
(כרבנן) [כדרכן] דברי הכל
מאיר היכא דאיכא תרתי נסרים
ארבעה שאם נתנו בסוכה מן הצד
ורבי יהודה מכשיר ומודה רבי מאיר שאם
פסולה. וסוגיא דשמעתא
בהדדי דמצטרפין שני הנסרים
שאע"פ שהיא כשרה מן הצד על ידי
לפסילותא ריהטא. והא
יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל
נמי דתניא ושאינה מחזקת
דופן עקומה לא יישן תחתיו: הפכן
לארבעה אי נמי היכא דליכא בין נסר
ביניהם וכשרה ומודה רבי יהודה שאם
ראשו ורובו ושולחנו, או
על צידיהן. נסרים שיש בהם ארבעה
לנסר כמלא נסר דלא הוי מחצה על
שנפרץ בו כדי שיזדקר
נתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים
מחצה והיכא דנסרים רחבים ארבעה
שסיכך בהן ולא הטיל רחבן על
הגדי בבת [אחת], או
כשרה ואין ישנים תחתיו והישן תחתיו לא
שנתן עליה נסר שרחב
ויש בין נסר לנסר כמלא נסר לרב
הסוכה אלא השכיבן על צידן שהוא
ד' טפחים אף על פי
יצא ידי חובתו אתמר הפכן על צידיהן רב
פחות מג': פסולה. כדמפרש לקמן
דאמר לקמן בין מן האמצע בין מן
שלא הכניס לתוכה אלא
הונא אמר פסולה ורב חסדא ורבה בר רב
הצד אינו פוסל אלא בד' אמות
דכיון דיש שם פסול עליהן נעשו
ג' פסולה. ואוקימנא כגון
א
(דאית בה כפי) [דאותבה
הונא אמרי כשרה איקלע רב נחמן לסורא
מיתוקמא הך ברייתא דעבידא כולה
כשפודין של מתכת הפסולין לסכך בכל
בפי] הסוכה, והכניס מן
ענין שהופכן: כשרה. דטעמא משום
הכי וכשרה תחת הפסל ולא תחת
עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא
הנסר שלשה בסוכה וטפח
הנסר ולשמואל מיתוקמא כששני
גזירת תקרה וכי האי גוונא לא עבדי
חוץ לסוכה, דהויא ליה
אמרי ליה הפכן על צידיהן מהו אמר להו
האי טפח פסל היוצא מן
אינשי תקרה: עול לגביה רב חסדא
הפסלים באמצע וליכא ארבע אמות
פסולה נעשו כשפודין של מתכת אמר
הסוכה, וסבר האי תנא
ורבה. לשאול אולי יאמר כדבריהם:
עד הדופן וכולה פסולה אף תחת
פסל היוצא מן הסוכה
להו רב הונא לא אמרי לכו אמרי כוותי
נידון כסוכה.
ושאינה מחזקת כדי ראשו ורובו
הפסלים חוץ מתחת שני הפסלים
אמרו ליה ומי אמר לן מר טעמא ולא קבלינן
ושולחנו גרסינן. ול"ג אלא: או שנפרצה
שבאמצע דכשרה:
הפכן על צידיהן. אליבא דרב לא
מיניה אמר להו ומי בעיתו מינאי טעמא
בה פרצה. באחת הדפנות סמוך
ולא אמרי לכו לימא מסייע ליה אינה
לקרקע: שיזדקר גדי. דהיינו שלשה
מיתוקמא הך פלוגתא
טפחים: בבת ראש. בהדיא ובריוח:
דאמוראי אלא כרבי מאיר וברחבים
מחזקת כדי ראשו ורובו ושולחנו או שנפרצה
היכי דמי. דרחב ארבעה ולא הכניס
ארבעה וקיימא לן בפרק מי שהוציאוהו
בה פרצה כדי שיזדקר בה גדי בבת ראש או
בו אלא שלשה: לאו שהפכן. כולן על
ר' מאיר ורבי יהודה
שנתן עליה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים
צידיהן וסיככה כולה בהן: דאנחה.
הלכה כרבי יהודה אבל לשמואל
אע"פ שלא הכניס לתוכה אלא שלשה
ונסר אחד דווקא קאמר: אפומא
מיתוקמא שפיר ככולי עלמא ומתוך
טפחים פסולה היכי דמי (מאי) לאו כגון
דמטללתא. אצל רוח רביעי שאין שם
כך נראה דהלכה כשמואל אף על גב
שהפכן על צידיהם לא הכא במאי עסקינן
דופן דלפקיה מיניה ע"י דופן עקומה
דבעלמא הלכה כרב באיסורי ועוד
כגון דאנחה אפומא דמטללתא דעייל תלתא
לקמן פ' לולב הגזול דקאמר
דהא אין כאן דופן אלא פתח ואע"ג דלא
לגיו ואפיק חד לבר דהוה ליה פסל היוצא מן
רבי יהודה סוכה אינה נוהגת אלא
עיילי' כולי' לתוך חלל דפנות הצדדים
פסול דההוא טפח דאבראי מיחשב נמי
בארבעה מינין שבלולב ופריך מההיא
הסוכה וכל פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה:
כי סוכה דאלו סכך כשר הוה מותר
ברייתא דתניא כוותיה דשמואל
מתני'
לישן שם ויוצא ידי סוכה דאמרינן
דקתני סיככה בנסרים של ארז ולא
לקמן פסל היוצא
מן הסוכה כי האי גוונא נידון כסוכה:
מייתי מההיא דתניא כוותיה דרב שמע מינה הא דשמואל עיקר:
רבי
מתני'