סוכה פרק
ראשון סוכה
טז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מטה
מטמאת חבילה. משנה היא פרק י"ח דכלים ומטמאת
חבילה. ביחד: ומטהרת חבילה. אם טמאה היא אין טבילה עולה
צט א
א) ב)
לה אברים אברים אלא מתקנה ומטבילה: למסמכינהו אגודא.
חבילה כשהיא מחוברת יחד אבל נתפרקה אבר אבר אינה
ק ב ג
ג) ד)
לקרבן אצל הכותל הרחב כמלא רוחב מטה ונותן עצים מן הכרעים
מקבלת טומאה אפילו בקצרה ושתי כרעים ומכל מקום מודה רבי
ומשדא אשלי. ונותן חבלים
ולכותל למראשותיה ולמרגלותיה:
אליעזר שאם נתפרקה וחזר וחיברה חוזרת לטומאתה כדקאמר
ה) ו)
קא ד
ז)
ומסרג וראויה למשכב ומטמא מדרס:
ומטהרת חבילה אם טמאה היא אין
❖
ח)
שיפא. לישק"א: ושל גמי. יונ"ק:
טבילה עולה לה אברים אברים אלא
מטה מטמאת חבילה ומטהרת חבילה דברי
שיריה. כגון נפחתה ונשתייר בה:
מתקנה ומטבילה וחכמים אומרים
ר' אליעזר וחכמים אומרים אמטמאת אברים
קב ה
אע"פ. שפחותה עכשיו מכשיעור
מטמאת אברים כדמסיק בארוכה
הגהות הב"ח
ומטהרת אברים מאי ניהו א"ר חנן אמר רבי
לטומאה דתנן מפץ
ושתי כרעים כן ריהטא דמתני' דכלים
(א) תוס'
ארוכה ושתי כרעים קצרה ושתי כרעים למאי
ששה על ששה: אין מסככין. הואיל
לכאורה אבל בתוספתא דכלים לא
אית
חזיא למסמכינהו אגודא ולמיתב עלייהו
❖
❖
ומכלי קאתו ותחלתה היתה מקבלת
משמע הכי דתניא כיצד כרע שפירשה
ומשדא אשלי גופא אמר ר' אמי בר טביומי
טומאת משכב הזב והנדה: גדולה
מן הארוכה עם הקצרה רבי אליעזר
סככה בבלאי כלים פסולה מאי בלאי כלים
מסככין בה. דלאו כלי הוא דסתמא
אומר הרי זה חיבור ואם הטבילה אינה
גליון הש"ס
לעזי רש"י
לסיכוך: אף היא מקבלת טומאה.
אמר אביי מטלניות שאין בהם שלש על
חוצצת וחכמים אומרים אינו חיבור
גמ' תנ"ה וכו' איכא
לישק"א. כריך (צמח).
ואם הטבילה חוצצת ולפי שיטת
קסבר סתמא לשכיבה וכלי היא:
❖
שלש דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים
דרמי ליה מירמא.
יונ"ק. אגמון.
אלא שאין שם חלל טפח. גובה במשך
התוספ' הכי פירושא דמתני' ומטמאת
תניא כוותיה דרבי אמי בר טביומי מחצלת
חבילה דכשם כשכולה שלימה אם
אורך ורחב שבעה טפחים כשיעור
של שיפא ושל גמי שיריה אע"פ שנפחתו
תוס' ד"ה
רבינו חננאל (המשך)
נטמא אחד מאבריה נטמאת כולה
סוכה ואח"כ הגדיש כל הגדיש על
דלא חזי' וכו' ואפי' חישב.
מכשיעורה אין מסככין בהן מחצלת הקנים
כך נמי כשפירש הכרע מן הארוכה
אותו חלל דעכשיו נעשה שם סכך
דאוקימנא למתני' בדאית
❖
גדולה מסככין בה קטנה אין מסככין בה ר'
תורת כלי עליה, ונדחת
ועומדת עם הקצרה חיבור הוא ואם
מאליו ולא היה עליו שם סכך מתחילה:
היות סיוע לרמי בר טביומי
אליעזר אומר אף היא מקבלת טומאה ואין
אבל אם יש שם כו'. חלל טפח אהל
נטמאת הכרע נטמאת הקצרה והיינו
דאמר סיככה בבלאי
מסככין בה: החוטט בגדיש: אמר רב
כלים פסולה. ופשט אביי
דקתני בתוספתא רבי אליעזר אומר
הוא נמצא שם סכך על אותו גדיש
ב
מוסף רש"י
מטלניות שאין בהן ג' על
הרי זה חיבור ומטהרת חבילה אם
וכשחוטט בו מלמטה למעלה עד
הונא לא שנו אלא שאין שם חלל טפח
ג
המשלשל דפנות.
ג' דלא חזו לא לעניים ולא
הטביל הכרע והקצרה ביחד אין
שמגביה את החלל לשיעור גובה
לעשירים. ואע"ג דתניא
במשך שבעה אבל יש שם חלל טפח
כוותיה דתניא מחצלת של
הקצרה חוצצת עליה כי היכא דלא
עשרה אין זו עשייתו שהרי אינו מתקן
במשך שבעה הרי זה סוכה $ תניא נמי הכי
שיפא ושל גמי אע"פ
חייצא במטביל את השלימה וחכמים
אלא הדפנות ובדפנות לא אמרינן
שנפחתו שיריה יו[תר]
החוטט בגדיש לעשות לו סוכה הרי זה סוכה
(שבת צז. וכעי"ז ערובין
אומרים מיטמאת אברים ולא חבילה
תעשה ולא מן העשוי והרי היא כסוכה
פו:) אם גבוה מן
מכשיעור אין מסככין
והאנן תנן אינה סוכה אלא לאו שמע מינה
הארץ שלשה טפחים.
בהן, ושל קנים גדולה
ואם נטמאת הכרע היא טמאה ולא
שפחותה מעשרה וחקק בה והשלימה
מסככין בהן, ר' אליעזר
כדרב הונא שמע מינה איכא דרמי ליה
לעשרה: איכא דרמי לה מירמא. לא
קצרה ואינה חיבור כשלימה והיינו זה
(ערובין
אומר אם אינה מקבלת
מירמא תנן החוטט בגדיש לעשות לו סוכה
דקתני בתוספתא וחכ"א אינה חיבור
מתני להא דרב הונא בלשון לא שנו
שם) מלמטה למעלה.
טומאה. לא דייקא
מתניתין כוותיה. מתני'
(שם) אם
אינה סוכה והא תניא הרי זו סוכה אמר רב
ומטהרת אברים מטביל הכרע בפני
ולפרושי מתני' אלא רמי מתני' מירמ'
גבוה עשרה טפחים
החוטט בגדיש לעשות לו
עצמה ולא חבילה הכרע עם הקצרה
אברייתא ודרב הונא אשנויא אתמר:
הונא לא קשיא כאן בשיש שם חלל טפח
כשרה.
סוכה אינה סוכה. אמר
מתני' המשלשל. כל מלמעלה
שהקצרה חוצצת עליה ואינה כשלימה
רב הונא לא שנו אלא
במשך שבעה כאן בשאין שם חלל טפח
שאין חלל טפח במשך
למטה קרי שלשול: מלמעלה למטה.
דהמטביל מטה שלימה אע"פ שלא
במשך שבעה: מתני' ד המשלשל דפנות
שבעה טפחים. יש מי
פירקה טהורה:
שהתחיל לארוג המחיצה אצל הסכך
(שם) כשם שמלמטה
שאומר לא שנו כי אינה
מלמעלה למטה אם גבוה מן הארץ שלשה
ומטהרת חבילה. משמע
למעלה.
ואורג ובא כלפי מטה: שלשה טפחים
סוכה, אלא בזמן [שאין]
טפחים פסולה מלמטה למעלה אם גבוה
שם חלל טפח במשך
פסולה. דהיינו כדי שיזדקר הגדי
דפשוטי כלי עץ
כך מלמעלה למטה.
שבעה טפחים, מחודש
עשרה טפחים כשרה רבי יוסי אומר כשם
בבת ראש דאמרן פסולה: מלמטה
טמאין כגון מטה דחזיא למדרסות
עשוי עכשיו לסוכה בהגג,
שמלמטה למעלה עשרה טפחים כך מלמעלה
טפח גובה במשך שבעה,
למעלה. שהתחיל לארוג מלמטה
(א) ואיתלהו טהרה במקוהוהא דמשמע
(שם) בור שבין שתי
למטה עשרה טפחים: גמ' במאי קמיפלגי
אבל אם יש טפח שם,
סמוך לקרקע ומגביה ועולה כיון
פרק רבי עקיבא
חצירות.
הא קיימא לן דטפח אהל
שהגביה עשרה כשרה ואף על פי שלא
דמפץ אין לה טהרה במקוה אומר
אין ממלאין ממנה
הוא, ומשך ז' טפחים הוא
מר סבר מחיצה תלויה מתרת ומר סבר
בשבת.
משך סוכה קטנה, וכאילו
הגיע לסכך: רבי יוסי אומר כשם
ר"ת דהתם בשל שיפא ושל גמי והא
מחיצה תלויה אינה מתרת תנן התם
(ערובין פו.) בין
עכשיו היא עשוי[ה] לשם
שמלמטה למעלה. דיו באריגת י':
דאמרינן פ' כיצד הרגל
בתוך אוגנו.
החג. ויש מי שאומר
ה בור שבין שתי חצירות אין ממלאין ממנה
כך מלמעלה למטה. דיו באריגת
גבי מפץ וקמייתי לה בין לטומאת
לא שנו אלא שאין שם
בשבת אלא אם כן עשה לה מחיצה
חלל אפילו טפח, בתחלת
עשרה ואפילו גבוהה הרבה מן הארץ
ערב בין לטומאת שבעה דמשמע
גדישת הגדיש עשוי לשם
עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה
כשרה וקסבר מחיצה תלויה עשרה
שיש לו טהרה לאחר שבעה דאפילו
צל בעלמא, אבל יש שם
מתרת: גמ' בור שבין שתי חצירות.
בין בתוך אוגנו רבן שמעון בן גמליאל אומר
באנו לפרש דלדין טומאת שבעה
חלל טפח במשך שבעה
❖
(שם)
טפחים שיעור משך סוכה
חציו בחצר זו וחציו בחצר זו ומחיצה
קאמר כלומר להיות אב הטומאה
בית
קטנה, ונמצאת הסכך
בין החצירות ומהלכת ותלויה על פי
משום דאין לך דבר הטמא טומאת
ההיא עשויה לשם צל
הבור ואין פתח ביניהם לערב זו עם זו: אין ממלאין ממנה. לא זו
שבעה אלא אם כן הוא אב הטומאה מכל מקום אי לית ליה טהרה
סוכה בעלמא. וקיימא לן
רבינו חננאל
סוכת רקב"ש סוכת גנב"ך
ולא זו לפי שמימי חצר זו מביא לזו: בין מלמטה. סמוך למים: בין
במקוה אין יכול ליעשות אב הטומאה כדמוכח בשילהי עירובין
סוכה מכל מקום כשרה,
מטה מיטמאת אברים
מתוך אוגנו. כלומר בין מלמעלה רחוק מן המים ובלבד שתהא בתוך
אלא צריך לומר דההיא ברייתא דמפץ במת מנין משמע דמיירי
וזה שחוטט בגדיש למטה
ומיטהרת אברים. ר' חנין
ומסיר האלומות להשלים
אמר בארוכה ושתי כרעים
אוגן של בור דמוכחא מילתא דבשביל אוגן המים נעשית. ומפרשינן
ליה בכל מפץ בין בשל עץ כגון מחצלת של קנים בין בשל שיפא וגמי
ז' טפחים כדי הכשר סוכה,
בקצרה ושני כרעים,
ודייקינן פרק אמר רבי עקיבא ממפץ של שיפא וגמי
טעמא בעירובין שמחיצה תלויה מתרת במים דקל הוא שהקילו חכמים
שפיר דמי, מאחר שהסכך
דעדיין תורת כלי עליה,
במים אבל מחיצה החוצצת את החצירות ומהלכת ע"פ הבור שלא נעשה
ובפרק כיצד הרגל דייקינן ממפץ של עץ והא דאית להו
לשום סוכה בעלמא
דחזיא למיסמכא אגודה
נעשית, ואינה עשויה לשם
ולמיתב עלה ולמישד
בשביל המים אינה מתרת דאין מחיצה תלויה מתרת במים אלא הנעשית
לפשוטי כלי עץ טהרה במקוה אף על גב דקרא דבמים יובא דבסוף
אוצר, שאין דרך בני
אשלא עלה. פירש גאון
בשביל להתיר מלוי המים כגון גזוזטרא שלמעלה מן הים דתנן
פרשת שמיני כתיב גבי מקבלי כלי עץ דכתיב מכל כלי עץ או בגד
אדם להגדיש תלוי, וכיון
למיתב עלה ולמישד
או עור או שק מכל מקום נפקא לן מאידך קרא דכתיב בפרשת
בעירובין דעושין לה מחיצה תלוי' וכגון זו שבתוך אוגן הבור:
שתלה זה נתברר לשם
אשלא, ראויה היא לישב
סוכה הניחו, לפיכך כשר.
עליה ולטוות נעורת
מדין כל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו דליכא למימר מה מעשה
בית
ושאר השמועה פשוטה
או פשתן או קנבוס.
עזים מטלטל מלא וריקן דלא שייך למדרש הכי אלא גבי שק שאין דרך לעשותו אלא מלא וריקן שעשוי לשאת בו משאות כדכתיב
היא. [מתני'] המשלשל
[לאש]לא, שכל הנטווה גם
ולהשיב כספיהם איש אל שקו: דלא חזי' לא לעניים ולא לעשירים. $ ואפילו חישב עליהן בטלה דעתו והא דמשמע
דפנות מלמעלה למטה אם
צריך לישב הטווה על גבי
גבוהות מן הארץ כו'. תנן
מקום גבוה כדי להפשיל
בזבחים פרק דם חטאת דמטלית פחותה משלש על שלש מהניא ביה מחשבה דלא דמי דהתם מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו
התם בעירובין פרק ח' בור
וירד למטה, וכשזוקפין
אבל
אם יש שם חלל טפח. מצינן למימר רב הונא לטעמיה דאמר לעיל גבי בין סוכה לסוכה
כדפרישית פרק כ"ח דכלים:
שבין שתי חצירות כו' עד
ארוכה (וקצרה) [או קצרה]
טפח ושמא מאן דאמר התם ארבעה הכא מודה דהא לשמואל דאמר התם עשרה הכא לא שייך:
על גבי שתי כרעים
בין מלמטה בין מתוך אוגנו. ויש ספרים שכתוב בהן בין מלמטה מתוך אוגנו ולא יתכן דאם כן מלמעלה היינו חוץ לבור דאי בתוך
וסומכין אותה [בכותל]
ויושבים עליה, וככלי
הבור סמוך לשפתו היינו מתוך אוגנו ואם כן היינו כותל שביניהן דקאמר ר"י שמפסיקין בין שתי החצרות ומהלכת על פי
חשובה ואע"פ שאינה
מטה על מתכונתה, לפיכך
הבור ועוד דאם כן לא הוי למעלה דת"ק כגון למעלה דרבן שמעון בן גמליאל דפליגי אמוראי פרק כיצד משתתפין
מיטמאת אברים ומיטהרת
דרב הונא אמר למטה למטה ממש למעלה למעלה ממש וזה וזה בבור ורב יהודה אומר למטה למטה מן המים [למעלה למעלה מן המים]:
אברים הללו. ומשום הכי
בית