טז:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בית
שמאי אומרים מלמעלה ובית הלל אומרים מלמטה. בכל
בית שמאי אומרים מלמעלה. דיו אם עשאה מלמעלה מתוך אוגנו:
קג א ב
א) ב)
ג)
מן הכותל שביניהן. אותה הנעשית לחוץ בין החצרות ותלויה על פני
הספרים גרסינן איפכא בפ' כיצד משתתפין :
❖
פירסו סלקא דעתך מהיכן הביאום. והלא היה אסור להכניס
ד) ה)
פי הבור ואע"פ שלא נעשית בשביל המים דקא סבר מחיצה תלויה
❖
טלטול: בשיטת רבי יוסי. דמתניתין:
מתרת בחצרות אפילו כל
ולהוציא והא הכל מודים לא
גרסינן דמחיצה בלא גג לאו
לא רבי יהודה סבר לה כרבי יוסי.
אהל הוא ומחיצה כזו מותר לעשות
מוסף רש"י
רבינו חננאל
שתהא מחיצה תלויה מתרת בסוכה
בשבת כדאמרינן בפרק כל גגות
בית שמאי אומרים
מלמעלה ובית הלל
מן הכותל שביניהם.
אמר להו שמואל נגידו לי
ולא רבי יוסי סבר לה כרבי יהודה
אומרים מלמטה אמר ר' יהודה לא תהא
אמר ר' יהודה לא תהא
מחיצה גדולה מן הכותל
בבור שתהא מתרת בשבת: דרבנן.
גלימא כך פי' בקונטרס וכמו כן
מחיצה גדולה מן הכותל שביניהן אמר רבה
שביניהם. פירוש תנא קמא
בפרק כל הכלים גבי
הא דאסרינן להביא מימי חצר זו לזו
(ערובין פו.) דאמר
דמתני' סבר המשלשל
בר בר חנה אמר רבי יוחנן ר' יהודה בשיטת
פקק החלון דהאי חלון למעלה בגג
בלא עירוב מדרבנן הוא דמדאורייתא
מחיצה תלויה מתרת.
דפנות מלמעלה למטה,
רבי יוסי אמרה דאמר מחיצה תלויה מתרת
משלשם מן הסכך עד
אבל מן הצד לא שייך איסור אהל
לא מיתסר אלא מרשות היחיד לרשות
קרקעיתה של סוכה, אם
ולא היא לא ר' יהודה סבר לה כר' יוסי ולא
הרבים: אבל שבת דאיסור סקילה
והביא ראיה כמו כן מההיא דכל
מגיע הדופן המשולשל
ר' יוסי סבר לה כר' יהודה לא ר' יהודה סבר
הוא. במלאכות דאורייתא מחמירין
הגגות דאמר להו שמואל נגידו לי
(שם פו:) אבל
קרוב לקרקעית הסוכה
שבת דאיסור סקילה.
פחות מג' טפחים, אמרינן
אפילו במידי דרבנן דאית בה: ואם
לה כר' יוסי עד כאן לא קאמר ר' יהודה התם
גלימא ואהדרינהו רב לאפיה ופריך
(ד')כל פחות מג' כלבוד
תאמר. כיון דרבי יוסי לא סבר לה
לשמואל למה לי למעבד הכי הא אמר
אלא בעירובי חצירות דרבנן אבל הכא סוכה
דמי וכאלו בקרקעית
כרבי יהודה בשבת: מעשה שנעשה
זה מטלטל עד עיקר המחיצה ומשני
הסוכה הגיע, לפיכך הוא
דאורייתא לא ולא רבי יוסי סבר לה כר' יהודה
(שם) ואם תאמר.
דופן כשר, אבל אם למעלה
בציפורי. שהתירו בשבת על ידי
שמואל דעבד לצניעותא בעלמא משמע
עד כאן לא קאמר ר' יוסי הכא אלא בסוכה
מג' טפחים פסולה, שאינו
דאם היה שמואל אוסר כרב ניחא ליה
מחיצה תלויה כדאמר רב דימי לקמיה:
דופן כשר. אבל אם הדופן
דמצות עשה אבל שבת דאיסור סקילה לא
(שם) מעשה שנעשה
על פי מי נעשה. והלא רבי יוסי ראש
במאי דעבד שמואל הכי ולא הוה
עולה מקרקעית הסוכה
ואם תאמר מעשה שנעשה בציפורי על פי מי
בציפורי.
ולמעלה, אם יש בזה
קשיא ליה מידי היכי שרי למיעבד הכי
של ישיבת ציפורי הוה כדאמרינן
על
הדופן י' טפחים אפילו
נעשה לא על פי רבי יוסי אלא על פי רבי
אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד
בסנהדרין צדק צדק תרדוף
פי מי נעשה.
נשאר בין הדופן ובין
ישמעאל ברבי יוסי ומאי מעשה דכי אתא
הסכך יותר מי' טפחים
דהא לא קפיד רב על עשיית המחיצה
הלך אחר בית דין יפה אחר רבי יוסי
אחריו אויר, דופן כשר
לציפורי: לא על פי רבי יוסי נעשה.
אלא משום דקסבר אסור לטלטל
רב דימי אמר פעם אחת שכחו ולא הביאו
הוא והסוכה כשרה. ר'
שכבר נפטר: אלא על פי רבי
הסדין לתוכה וקשיא לפירוש הקונטרס
יוסי אומר גם הדופן היורד
ס"ת מערב שבת למחר פירסו סדינין על גבי
(ערובין שם) שכחו ולא
מן הסכך אם יש בו י'
ישמעאל בנו. ומאי מעשה דכי אתא
מאי הקשה היאך הביאו הסדינים
העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו פירסו
הביאו ס"ת.
טפחים, אפילו נשאר בין
דלמא דרך מלבוש הביאום ועוד קשה
רב דימי אמר פעם אחת שכחו
קרקעית הסוכה ובין הדופן
סלקא דעתך מהיכן הביאום בשבת אלא
דלשון חלון שייך בכותל ובגג ארובה
בציפורי ולא הביאו ספר תורה בערב
יותר מי' טפחים כשר,
מצאו סדינין פרוסין על גבי העמודים והביאו
דין דופן העולה ממטה
כדתנן משילין פירות
שבת ד)[שהיה דרכן להצניע ספר תורה
למעלה ודין הדופן היורד
ספר תורה וקראו בו אמר רב חסדא אמר
דרך ארובה וכמה ארובות שבדלת
בבתים מפני הנכרים ואותו הבית
שוין, ורואין הדופן היורד
אבימי מחצלת ארבעה ומשהו מתרת
דפרק בתרא דיומא היינו
שהניחו לתוכו] היה בבית אחד שבחצר
התלוי כאלו יורד וסותם.
א
וקאמר ר' יהודה בענין בור
בסוכה משום דופן היכי עביד תלי ליה
בית הכנסת ובתים הרבה היו פתוחין
בארובות שבגג כמו ארובות השמים
שבין שתי חצירות והבור
לחצר ולא עירבו או שהיו חצרות
ועוד מוכח פרק מי
באמצע פחות משלשה למטה ופחות משלשה
חפור בעוביו של כותל
הרבה פתוחות לאותו מבוי ובית
שהוציאוהו
וכותל המחיצה שבין שתי
למעלה וכל פחות משלשה כלבוד דמי
החצירות יורד וסותם על
הכנסת פתוח לו והיה ספר התורה
דשייך מן הצד עשיית אהל גבי עשיית
פשיטא מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי
פי הבור, ונשאר מקצת
בחצר שכנגד בית הכנסת ולא נשתתפו
דופן פריך והא אתמר עלה הכל
פי הבור פתוח בחצר זה
לבוד לא אמרינן קמ"ל מיתיבי מחצלת שבעה
ומקצת בור מצד האחר
במבוי ואסור להוציא מן החצרות
מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה
ומשהו מתרת בסוכה משום דופן כי תניא
בחצר האחרת, שבהן
למבוי ופרסו סדינין על גבי עמודים
ביו"ט ובפרק כיצד משתתפין
(שם)
ממלאין מים מן הבור,
ההיא בסוכה גדולה ומאי קא משמע לן
שהיו לרוחב המבוי וחלקו את המבוי
גריס בקונטרס כמו שכתוב
ב
ואמר ר' יהודה רואין זה
דמשלשלין דפנות מלמעלה למטה כרבי
הכותל שעל פי הבור יורד
ולא היו פתוחים מן המחיצה ולפנים
בספרים פירסו לכתחלה מי שרי
וסותם עד התהום ומחלק
אלא בית הכנסת וחצר שכנגדו והביאו
והאמר מר הכל מודים שאין עושין
יוסי אמר רבי אמי פס ארבעה ומשהו מתיר
המים. נמצאת משנת ר'
ספר התורה שהרי שאר החצרות
אהל עראי לכתחלה בשבת ונראה
יהודה ששנה כי הכותל
בסוכה משום דופן ומוקים ליה בפחות
שהוא תלוי בחללו של
נסתלקו ואין איסור כאן: מהיכן
לר"ת דמן הצד נמי שייך עשיית אהל
משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות
בור המחלק בין שתי
הביאום. והלא היה אסור להכניס
וכל היכא דאמרינן דמחיצה זו מועלת
חצירות, יורד וסותם ומתיר
משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי מאי קמ"ל
להתיר חשיב עשיית אהל בתחלה כי
ולהוציא. והלא הכל מודים כו' לא
הבור זה לזה [וזה לזה],
הא קמ"ל שיעור משך סוכה קטנה שבעה:
על דעת ר' יוסי דמתני'
הך דפרסו סדינין והוי כדופן שלישי
גרסינן דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא
ששנה כי הדופן [היורד]
מתני'
של סוכה דחשבינן אהל בפרק מי
ומחיצה כזו מותר לעשות כדאמרינן
מן הסכך ותלוי, אם יש
שהוציאוהו אבל דופן רביעי אינה אלא תוספת אהל
בפרק כל גגות אמר להם שמואל נגידו לי גלימא:
בו י' טפחים, אע"פ שבין
הדופן ובין קרקעית הסוכה
סדינין פרוסין. והיו גבוהין מן הארץ דהוה ליה מחיצה תלויה:
דבלאו הכי משתריא ורב שהקפיד בפרק כל גגות
אויר הרבה, הדופן התלוי
מחצלת שרחבה ארבעה ומשהו. וארכה כאורך הדופן: מתרת
אעשיית מחיצה הקפיד דלדידיה כיון דאסור לטלטל לא היה לפרוש
מתיר הסוכה. ואמרינן
בסוכה. אם תולה אותה באויר בפחות משלשה סמוך לסכך ופחות
שם סדין בשבת משום עשיית אהל והא דפריך שמואל למה לי למיעבד
דר' [יוסי] דמתיר מחיצה
תלויה בסוכה, בשבת
הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר המחיצה כל שכן דאם היה אסור
משלשה לקרקע וכגון שאין הסוכה גבוהה אלא עשרה מצומצמין:
חולק על ר' יהודה ואוסר,
מחצלת שבעה ומשהו. אלמא חד לבוד אמרינן ותו לא: בסוכה
לטלטל דטפי הוי קשיא לן היכי שרי למיעבד הכי אלא האמת מקשה
וכן ר' יהודה חולק ואוסר
בסוכה, ופשוטה היא.
גדולה. הגבוהה הרבה שאין יכול לומר בה שני לבודין הלכך בעי
ומאן דשרי תוספת אהל אפילו באהל שלמעלה מן הגג נמי שרי
והמעשה שנעשה בציפרי
כדמוכח פרק המוצא תפילין גבי הנהו דיכרי דהוו בי
מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה סמוך לסכך דהויא לה
בעת ששכחו להביא ספר
רב הונא ביממא בעו טולא בליליא בעו אוירא ולקמן פ' הישן
מחיצה עשרה ותו לא איכפת לן אם תלויה היא וקמ"ל דמשלשלין מלמעלה
תורה מערב שבת, ומצאו
סדינין וסמכו עליהן משום
למטה כר' יוסי: פס ד' ומשהו מתיר בסוכה. אם גבוה י' ורחבה ד'
גבי עובדא דרבי אליעזר ששבת בסוכתו של ה) (רבי יהודה) ברבי
אילעאי בקיסרי: מהו דתימא חד לבוד אמרינן תרי לבוד לא
מחיצה והביאו [ספר]
ומשהו: ומוקי לה בפחות מג' סמוך לדופן. השני במקצוע וכי אמרינן
תורה בשבת, על פי ר'
אמרינן. ותימה דהא נמי מלתא דפשיטא היא דמכשירין לעיל
לבוד איכא דופן שבעה וזה משך סוכה קטנה כדי ראשו ורובו:
ישמעאל בר' יוסי נעשה,
ולא על פי ר' יוסי.
קנה קנה פחות משלשה דדופן סוכה כדופן שבת ושמא סלקא דעתך
מתני'
אמר אבימי מחצלת ד'
לחלק בין שתי לערב ואין להקשות דתיסגי בשני חבלים שעוביין יתר מטפח ואמרינן לבוד כדאשכחן פרק קמא דעירובין דמקיפין
טפחים ומשהו, מעמידה
בשלשה חבלים והכא בשנים סגי הא אמרינן התם דלא התירו אלא בשיירא:
באמצע בפחות מג' סמוך
כי תניא ההיא בסוכה גדולה. בגבוה הרבה שאין יכול לומר שני לבודין הלכך בעי מחצלת שבעה ומשהו ומעמידה בפחות משלשה
(לדופן) [לסכך] ופחות מג'
סמוך לקרקעית הסוכה,
ועולה לו משום דופן, סמוך לקרקע כך פירש בקונטרס אבל בכל הספרים גרסינן מאי קמ"ל דמשלשל דפנות מלמעלה למטה כר' יוסי לפיכך צריך לפרש
דמעמידה למעלה בפחות משלשה סמוך לסכך ואפילו גבוה הרבה מן הארץ כשרה כרבי יוסי דמתניתין דאמר מחיצה תלויה מתרת:
דקיימא לן כל פחות מג'
פס ארבעה. בהאי דמעומד שייך לשון פס ולעיל דרחבה לגובה הדופן שייך לשון מחצלת: בפחות משלשה סמוך לדופן. מצות
כלבוד דמי, ואמרינן תרי
לבוד, [לבוד] בסכך ולבוד
סוכה בשתי דפנות דשיטה דכולהו אמוראי דלעיל בפירקין כרבנן דאמרי שתים כהלכתן היינו כמין גאם ואם האחת מן הדפנות שלימות
בקרקעית הסוכה. ומסקנא
דשמעתא כר' יוסי, דהא
ונתונה מזרחית מוקי לה להאי פס ארבעה ומשהו לצד דרום או לצד צפון בפחות משלשה לדופן מזרחית ונחשב כסתום ויש כאן שתי דפנות שלימות
אותבינן מחצלת ז' ומשהו
ותימה למה לי פס ארבעה יעשה פס
שני טפחים ויעמידנו סמוך לדופן וירחיק שלשה טפחים פחות משהו ויעמיד פס אחד של שני טפחים
מתרת בסוכה משום דופן,
ומשהו
ואוקימנא בסוכה גדולה,
ומשלשלין דפנות מלמעלה למטה. ולא עוד שרבי יוסי נמוקו עמו.