ג:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואין
עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. תימה האי בית מאי
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות. דתנן במסכת עירובין
יד א
א) ב)
ג)
נותנין קרפף לשתי עיירות אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו
עבידתיה לר"מ דאמר פרק כיצד מעברין
ד) ה) ו)
שבעים אמה ושיריים עושה קרפף לשתיהן להיות אחת. שתי עיירות
נותנין קרפף לזו וקרפף לזו בלא בית כך היא וכן לרבנן
❖
ז)
המובדלות זו מזו קמ"א אמות ושליש ויש באמצע בית נמצא אותו בית
אליבא דרב הונא דבגמרא ולחייא
בר רב דאמר קרפף אחד
טו ב
בתוך שבעים אמה וד' טפחים לשתיהן
לשתיהן אותו קרפף אינו צריך בית
לעזי רש"י
נעשה אותו בית כעיבור להן כאשה
ואי כשיש יותר ממאה וארבעים
ואין עושין אותו עיבור בין שתי עיירות ואין
טז ג
עוברה שכריסה בולט ומצטרפת
ואחת אמה ושליש אמה בין שתי
האחין והשותפין חולקין בו לימא רבי היא
פורטק"א (פורק"א).
אכסדרה.
להיות שתיהן כאחת ללן באחת מהן
עיירות דהוא שיעור שני קרפיפות
ולא רבנן אפילו תימא רבנן עד כאן לא
יז ד
אלויי"ר (אלידוי"ר).
שיהו שתיהן לו כד' אמות ומונה
שעכשיו מצטרף בית זה לצרפן דכשיש
מרפסת.
קאמרי רבנן התם אלא לענין סוכה דדירת
אלפים מחוצה להן ואם יש בית
בו ד' חשיב למעט האויר ולצרפן ואי
אשקל"א (דיגרי"ד).
עראי היא אבל לגבי בית דדירת קבע הוא
❖
יח ה
מדרגות.
פחות מד' אמות אינו חשוב לצרפן:
לית ביה ארבע אמות לא חשיב והוי
אפי' רבנן מודו דאי אית ביה ד' אמות על ד'
ואין האחין או השותפין חולקין בו.
כמאן דליתא ואין העיירות מתחברות
אמות דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ביה
יט ו
קס"ד השתא שאין יכולין לכוף זה
בין לרב הונא בין לחייא בר רב א"כ
מוסף רש"י
אינשי: אמר מר פטור מן המזוזה ומן
את זה לחלק לפי שאין בו כדי לזה
מה לו להזכיר שתי עיירות הוה ליה
חצר לפי פתחיה
וכדי לזה: לימא רבי היא. דלא
למימר ואין עושין אותו עיבור לעיר
כ ז
המעקה ואין מטמא בנגעים ואינו נחלט
מתחלקת.
חשיב סוכה בציר מד' אמות: ולא
אחת כיון שאין בו ד' אמות דאי הוה
בבתי ערי חומה ואין חוזרין עליו מעורכי
רבנן. דכי היכי דמכשרי בסוכה
בו ד' אמות וקאי לתוך שבעים אמה
המלחמה מ"ט דבית כתיב בהו בכולהו ואין
ושיריים הוה מתעבר עם העיר
אלמא דירה היא והוא הדין לכל מילי
כא ח ט
מערבין בו ואין משתתפין בו ואין מניחין
דבית: כולהו בית כתיב בהו.
למדוד מן הבית דשל עיר אחת
בו עירוב מ"ט דלא חזי לדירה עירובי
א
יכולין לעשות בורגנין ללכת במקום
מזוזות ביתך כי תבנה
חצירות אין מניחין בו אבל שיתוף מניחין
שירצו כדאמרינן בפרק עושין פסין
בית חדש ובא אשר לו הבית
כב י
ב
בו מ"ט דלא גרע מחצר שבמבוי דתנן
אתיתו מברניש לבי
כי ימכור בית מושב
כנישתא דדניאל דהוי תלתא פרסי
אשר בנה בית חדש :
עירובי חצירות בחצר שיתופי מבוי במבוי
כג כ
(ב"ב יא.)
הכי גרסינן אין מערבין ואין
אמאי סמכיתו אבורגנין הא אבוה
לכל פתח ופתח ארבע
והוינן בה עירובי חצירות בחצר והתנן הנותן
❖
אמות.
משתתפין בו ואין מניחין בו עירוב
דאימך אמר אין בורגנין בבבל נפק
עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת אינו
ג
דלא חזי לדירה עירובי חצירות אין
אחוי ליה מתוותא דמיבלען בשבעים
(שם)
עירוב ד והדר שם אינו אוסר אלא אימא
מניחים בו אבל שיתופי מבואות מניחין
אמה ושיריים ואומר רשב"ם דגרסינן
רבינו חננאל
עירובי חצירות בבית שבחצר ושיתופי
ה
ו
בו כו': דלא חזי לדירה.
הכא ואין עושין עיבור לעיר וכן
ואוקימנא אפילו לרבנן
מבואות בחצר שבמבוי והאי לא גרע מחצר
משמע בירושלמי דגרסינן ואין עושין
וטעמא דעירובא מפרש בעירובין
דמכשרי בסוכה במחזקת
שבמבוי ואין עושין אותו עיבור בין שתי
אותו חיבור לעיר ור"ת מקיים גירסת
משום דירה דבית שנותנין
ראשו ורובו, משום דהיא
ז
דירת עראי, אבל בית דהיא
עיירות דאפי' כבורגנין לא משוינן ליה מ"ט
הספרים ומפרש דאין נותנין לזה הבית
בו הפת של עירוב הוי כאילו כולן דרין
דירת קבע, אפילו רבנן
דין עיבור שבין ב' עיירות דלרבנן
בתוכו ונמצאת כל החצר משתמשת
בורגנין חזו למילתייהו והאי לא חזי למילתיה
מודו (ו)שאינו בית דירה.
לעיר אחת בפני עצמה אין לה קרפף
לבית אחד הלכך בית דראוי לדירה
לא מקרי בית דירה עד
ואין האחין והשותפין חולקין בו טעמא דלית
שיהא בו ד' אמות על
כדאמרינן לא אמרו
בעינן ופת נמי אינו צריך ליתן כיון
ביה ד' אמות הא אית ביה ד' אמות חולקין
ד' אמות וכל שכן [יותר
קרפף אלא בין שתי עיירות ואם היה
דלא מיקרי דירה אין הדר בו אוסר
מ]ד'. אמר מר פטור מן
והתנן אין חולקין את החצר עד שיהא
ח
המזוזה ומן המעקה כו'.
לזה הבית ד' אמות היה לו דין עיר
על בני חצר שאין רשותו כלום:
בה ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה
הני הא בהדיא כתיב בהו
דלא גרע מחצר. שאינו מקורה
אחת לתת לו קרפף כמו לעיר והיינו
קרא בית, מזוזה, שנאמר
אלא אימא אין בו דין חלוקה כחצר דאמר
נותנין לבית זה ולעיר שאצלו ב'
והאי נמי סלק הקיפו וקרויו כמי
ט
וכתבתם על מזוזת ביתך.
רב הונא חצר לפי פתחיה מתחלקת ורב
מעקה, שנאמר כי תבנה
קרפיפות כמו בשתי עיירות לרב הונא
שאינו נמצא שיתוף עומד באויר
בית חדש. אינו נחלט,
ולחייא בר רב קרפף אחד לשתיהן
החצר ותנן דשיתוף
פתח ופתח ארבע
חסדא אמר נותן לכל
י
שנאמר כי ימכור בית
דעל כרחך לאו דוקא נקטי רבנן
נותן באויר החצר. משום דעירוב
מושב וגו'. וכתיב בערכי
אמות והשאר חולקין אותו בשוה
דהני
המלחמה, מי האיש אשר
שתי עיירות דהוא הדין עיר ובית
החצר לצירוף הבתים הוא להיות
מילי בית דלמהוי קאי
יהבינא ליה חצר
בנה בית חדש. בנגעים,
אלא אגב דנקט ר"מ עיר נקטי רבנן
כולם כדרים בבית אחד הלכך בעינן
כתיב כנגע נראה לי בבית.
האי דלמיסתר קאי לא יהבינן
ליה
שתי עיירות דהא לחייא בר רב
בית הראוי לדירה ושיתוף המבוי
ואין מערבין בו ואין
חצר: היתה גבוהה מעשרים אמה ובא
כ
משתתפין בו ואין מניחין
דאמר קרפף אחד לשתיהן על כרחך
אינו אלא לצרף החצרות וחצרות לאו
בו עירוב. מאי טעמא,
למעטה בכרים וכסתות לא הוי מיעוט
לא נקטי רבנן שתי עיירות דווקא
דירה נינהו והלכך לא בעי דירה
דכיון דאין בו ארבע
ואע"ג
דהוא הדין עיר ובית דע"י בורגנין
אלא באוירא של חצר דיו ובמקום
אמות על ארבע אמות לאו
דירה היא. אבל שיתופי
משתמר ויהיו כל החצרות כולן כאילו תשמישן להיות אחד: מי
המובלעים בתוך שבעים אמה ושיריים הולך כדמוכח פרק עושין
מבוי מניחין בו, וקיימא
מינטר לא גרסינן. דאי משום נטירותא תרוייהו נטירותא בעו ועוד
פסין ומיהו אין נראה שיחשב בית כעיר לגמרי ליתן
לן עירובי חצרות בבית
קרפף לבית אחד בפני עצמו לר"מ ולרב הונא אליבא דרבנן ליתן
דבחצר מנטר הוא בכלי ומעירוב פריך דבעיא בית דירה כדמוכח
שבחצר ושיתופי מבוי
בחצר שבמבוי, (והא)
לקמן. אלא הכי גרסינן עירובי חצירות בחצר והתנן הנותן את
לשני בתים בלא עיר קרפף לזו וקרפף לזו ואע"פ שלחייא בר רב
ובית שאין בו ד' אמות,
עירובו כו'. עירוב הגבוי מבתי החצר ונתנו בבית שער היינו בית
אליבא דרבנן הוי בית כעיר לגמרי שנותנין לשני בתים בלא עיר
לא גרע מחצר שבמבוי.
ואין עושין אותו עיבור בין
קרפף אחד לשתיהן דאי לאו הכי עיר שאין לה חומה במה יתחברו
קטן שלפני שער החצר או מבפנים או מבחוץ ושומר הפתח יושב
שתי עיירות, משום דאתקן
שם: אכסדרה. שלפני הבית שקורין פורטק"א: מרפסת. עלייה
הבתים ליחשב אחת אם לא על ידי דמיבלען כל אחת ואחת בתוך
לדירה ולא חזי לדירה,
שבעים אמה ושירים של חברתה דאין סברא להצריך שיגיע זו לזו:
ארוכה על פני החצר ז) על פני רשות הרבים ובה פתחים הרבה
אבל בורגנין חזו למלתיהו.
ואין האחין והשותפין
לפי מחיצותיה ודיורין בכל אחת ואחת ועושין מרפסת ארוכה לפני
ואע"ג
חולקין בו. ואוקימנא אין
הפתחים כאורך עלייה וכולן עולים בסולם אחד למרפסת ודרך המרפסת נכנסין ויוצאין כולן. מרפסת אלויי"ר סולם אשקל"א: אינו
בו דין חלוקה כמו בית,
עירוב. דלא חזי לדירה שכל היוצא ונכנס עובר עליו: אלא הכי קאמר עירובי חצירות בבית שבחצר. והאי בחצר דקתני לאו באוירא אלא
שיש בו חלק בחצר. כי
הא דאמר רב הונא חצר
באחד הבתים שבה ולאפוקי בית שבחצר אחרת שאין מצרפן. ושיתופי מבואות דקתני במבוי ה"נ קאמר באחת החצרות שבמבוי ולאפוקי חצר
מתחלקת לפי פתחיה, רב
שבמבוי אחרת: בורגנין. צריף שעושין מן ערבה וקנים לשומרי פירות או לציידי עופות ותניא בעירובין בכיצד מעברין בורגנין
חסדא אמר נותן ד' אמות
מתעברין עמה: למלתייהו. ללינת לילה לאדם אחד: הא לא חזי למלתיה. דכל בית עשוי לדירת קבע תמיד: הכי קאמר אין בו
לכל פתח ופתח והשאר
חולקין בשוה. הני מילי
דין חלוקה כחצר. ומהו דין חלוקה כדרב הונא ורב חסדא: חצר מתחלקת לפי פתחיה. חצר שהיו בתים פתוחין לה וחלקוה שני
בית דקאי לדירה, אבל
אחין ביניהם זה נטל שלשה בתים קטנים וזה נטל כנגדן בית גדול אם באו לחלק אוירא של חצר זה שנטל שלשה בתים הקטנים
האי כיון דלמיסתר קאי
נוטל ג' חלקים כמנין שלשה פתחים וזה נוטל רביע לפי שהחצר עשוי ליציאה וביאה שדרך החצר נכנסין ויוצאין מן הבתים לרה"ר
לית ליה מידי בחצר. היתה
גבוהה מכ' אמה ומיעטה
ומכניסין משאותיהן ופורקין לפני פתחיהם לפיכך חצר מתחלקת לפי הפתחים: ורב חסדא אמר. אין צריך ליתן לכל פתח אלא ד"א
בכרים וכסתות,
כנגדן מן הפתח והלאה ורחבן ברוחב הפתח ואפילו הוא רחב י' אמות נוטל ד' אמות במשך וכנגד כל רחבו לפרק משאו. ובית
קטן זה הפחות מד' אין לפתחו דין חלוקה ליטול בחצר לא כרב הונא ולא כרב חסדא: דהני מילי. דשקיל חלק בחצר בית דלמיהוי
קאי ומבעי ליה לחצר לפרק משאו: היתה גבוהה מעשרים. פיסקי שמועות הן של כל בני הישיבה שהיו במדרשו של רב אשי שסידרו הגמרא:
ובא למעטה. למעט גובה חללה מכ'
לא
הוי מיעוט. שאין
ונותן בקרקעיתה להגביה:
סופו
להניח שם כל ז' מפני הפסד ממונו:
ואע"ג