יז:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הבגד
ג' על ג'. משנה היא במסכת כלים פרק כ"ז והכי
משום שיעורא ולאו שיעורא הוא. דארבע אמות הוו שיעור לפסול
קח א
א)
ב)
מיתניא הבגד מטמא משום ג' על ג' למדרס ומשום ג' על
ובפחות מכאן אינו שיעור לפסול ואין הטעם משום דופן עקומה אלא
ג)
כך שיעורו לפסול הלכה למשה מסיני כשאר כל השיעורין: האי לאו
ג' לטמא מת השק ארבעה על ארבעה והעור
חמשה על חמשה
קט ב
ד)
שיעורא הוא כיון דלא שוו
גרסינן. ולא גרסינן וכיון: אלא לדידכו
ומפץ ששה על ששה שוין למדרס ולטמא מת והשתא הבגד ג'
קי ג
ה) ו)
קיא ד
ז) ח)
דאמריתו שיעורא דידהו משום
אצבעות על ג' אצבעות לטמא מת
קיב ה
ט)
הפלגה. דהא ארבעה דקאמריתו לא
דמרבינן לה פרק במה מדליקין
משום
שיעורא ולאו
שיעורא הוא האי לאו
מדכתיב והבגד דחזי
תנן להו במתניתין לענין סכך פסול
שיעורא הוא כיון דלא שוו שיעורייהו להדדי
❖
לעניים אבל מדרס תלוי במידי דחזי
והא סברא מנא לכו אתון היינו
לא מצטרפי אלא לדידכו דאמריתו שיעור
❖
לישיבה ובפחות מג' טפחים על ג'
טעמייכו משום דבכל מקום חשובין
משום הפלגה מה לי איתפלג בסכך פסול
טפחים לא חזי אבל שק ועור ומפץ
ד' טפחים להיות מקום חשוב לעצמו
רבינו חננאל
שוין למדרס ולטמא מת: ותני עלה
מה לי אתפלג בסכך פסול ואויר אמר ליה
אתם אומרים שאף זה מקום הוא
מוסף רש"י
משום שלא שוו
אביי ולמר נמי נהי דלא שוו שיעורייהו
הבגדוהשקוהעורוהמפץמצטרפין
לעצמו וחוצץ בסוכה זו לעשותה
הבגד שלשה על
בשיעורייהו,
דאויר
בסוכה גדולה בסוכה קטנה מי לא שוו
זה עם זה. משנה היא פרק קדשי
כשתים ואין דפנות להם מה לי איתפלג
שלשה.
שיעורו בטפחים והסכך
באמות, לפיכך לא
כו': בסוכה קטנה. ששיעורה
שיעורייהו א"ל התם לאו משום דשוו
מזבח במסכת מעילה וקתני
הבגד והשק
מצטרפו, אלא לדידכו
(שבת עו.)
מצומצם: מי לא שוו שיעורייהו. על
סיפא א"ר שמעון מ"ט מפני שהן
שיעורייהו להדדי הוא אלא משום דליתיה
השק והעור העור
אידי ואידי טפחים נינהו.
והמפץ מצטרפין זה
ראויין ליטמא במושב והכי תנן
כרחך אחד זה ואחד זה פסולה בג'
ולרבה נהי דלא שוו
לשיעורא דסוכה הוא וכל היכא דלא שוו
עם זה.
בסוכה גדולה, אבל בסוכה
במעילה הבגד והשק השק והעור
טפחים דכיון דנפק מתורת לבוד חשיב
שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן א הבגד
קטנה דאין בה אלא
העור והמפץ מצטרפין דווקא כסדר
לבצוריה לשיעוריה דסוכה וכיון דשוו
ז' טפחים הלא נפסלת
שלשה על שלשה השק ארבעה על ארבעה
ב
הזה לפי ששיעורן קרובין זה לזה אבל
שיעורייהו לענין שום סוכה ליצטרפי:
בד' טפחים סכך פסול.
העור חמשה על חמשה מפץ ששה על ששה
ומשני רבה התם לגבי
א"ל התם. דשניהם פוסלין בה בג'
בגד ועור או שק ומפץ דשיעורן
סוכה קטנה כיון דהוי
ותני עלה הבגד והשק השק והעור העור
רחוקים זה מזה אין מצטרפין ודוקא
לא משום דשוה שיעורן לפסול אלא
ג
בה ד' טפחים סכך פסול,
והמפץ מצטרפין זה עם זה התם כדקתני
הויא ליה רובה דסוכה
משום דליתיה לשיעורא דסוכה: הבגד
חמור מצטרף לקל ולא קל לחמור
סכך פסול, ובטל המיעוט,
ג' על ג'. טפחים אם ייחדו למשכב
כדתנן התם במסכת כלים
טעמא אמר רבי שמעון מה טעם הואיל
ונמצאת כאילו כולה סכך
הזב מטמא ליעשות אב הטומאה
היה עושה ב' מן הבגד ואחד מן
פסול וליכא לסוכה כלל.
וראוי לטמא מושב כדתנן ד המקצע מכולן
ואקשינן לרבה וכל היכא
במשכב הזב או במדרסו: הבגד
השק שלשה מן השק ואחד מן העור
טפח על טפח טמא טפח על טפח למאי חזי
דלא שוו בשיעורייהו לא
והשק. הואיל וממשן קרוב להיות
ארבעה מן העור ואחד מן המפץ
מצטרפי, ותנן במסכת
ואמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי
שוה: מצטרפין. להשלים את הקל
טהור חמשה מן המפץ ואחד מן העור
כלים בפרק כ"ז הבגד
הואיל וראוי (ליטלו) על גבי החמור בסורא
(מעילה יח.) הואיל
מטמא משום שלשה על
ארבעה מן העור ואחד מן השק ג'
שאם אין בשק ד' הבגד שהוא חמור
וראוי לטמא מושב.
שלשה למדרס, משום
אמרי להא שמעתא בהאי לישנא בנהרדעא
מן השק ואחד מן הבגד טמא זה הכלל
משלימו אבל השק אינו משלים הבגד
שלש על שלש לטמא מת,
מתנו אמר רב יהודה אמר שמואל סכך
החמור: שק. מנוצה של עזים עשוי
כל שחיבר לו מן החמור ממנו טמא
השק ד' על ד' טפחים
ה
והעור ה' על ה' מפץ
פסול באמצע פוסל בארבעה מן הצד פוסל
מן הקל ממנו טהור ומתוך הכלל
והוא עב יותר מן הבגד ואינו מגיע
ו' על ו'. [פי'] הבגד
והעור
לעוביו של עור: וכן השק
דאתא לרבויי משמע דלאו דוקא קתני
בארבע אמות ורב אמר בין מן הצד בין
מטמא בטפחים למדרס
מצטרפין. להשלים שק את
מתניתין דמצטרפין כסדר הזה:
שיעור
ובשיעור שלש אצבעות
באמצע בארבע אמות תנן נתן עליה נסר
כדתנן המקצע מכולן טפח.
(שבת
לטמא מת, והשק שיעור
העור: מה טעם. מצטרפין הואיל
שהוא רחב ארבעה טפחים כשרה בשלמא
עו.) ליטלו על גבי
טומאתו בטפחים. ותנן
וראויין בשיעור אחד לטמא
מושב
משנה היא התם במסכת
החמור.
במעילה פרק ד' בסופו,
לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בארבע
(שם)
הזב: כדתנן המקצע מכולן. מאחד
הבגד והשק השק והעור
כלים דמאיזה מהם
שני סדינין מצטרפין.
אמות משום הכי כשרה אלא לשמואל דאמר
העור והמפץ, מצטרפין
שיקצע טפח ויעשנו טלאי למרדעת
מכל אלו קיצע טפח על טפח. מקצע
זה עם זה, הנה אע"ג
באמצע בארבעה אמאי כשרה הכא במאי
של חמור טמא וה"ה דהוה מצי למימר
שמשויהו סביב סביב באזמל ומתקנו
דשיעור האי באצבעות
עסקינן מן הצד תא שמע שני סדינין
ושיעור האי בטפחים דלא
הואיל ושוין לכי האי דתניא במסכת
יפה אפילו אין בו אלא טפח על טפח
שוו בשיעורייהו ומצטרפי.
טמא כדמפרש: הואיל וראוי ליטלו.
מעילה בסוף פ' קדשי מזבח
מצטרפין שני נסרים אין מצטרפין רבי מאיר
ומשני רבה שאני התם דקא
קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב
לעשותו טלאי ע"ג מרדעת החמור
(לעיל יד.) שני נסרים
מפרש טעמא (בסוכה)
אומר נסרים כסדינין בשלמא להך לישנא
אין מצטרפין.
[בסיפא], אמר ר' שמעון
שלש למושב טפח לאחיזה כל שהוא
כנגד בית מושב האדם וכיון דשוו
דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע
מה טעם הואיל וטמא
כלומר לעשות טלאי למשכב כגון לכר
שיעורייהו באחד מטומאות הזב
מושב. ותנן בזה הענין
אמות מאי מצטרפין מצטרפין לד' אמות אלא
❖
או לכסת או לשאר דברים המיוחדים
ליעשות אב הטומאה מצטרפין אף
(שם)
בכלים פרק כ"ז זה
להך לישנא דאמר רב באמצע בארבעה
הכלל כל שחיבר לו מן
למשכב שיעור הטלאי ג' טפחים דומיא
למדרס. ויש מפרשים המקצע מכולן
החמור ממנו טמא, מן
היכי דמי אי דאית בהו ד' למה להו אצטרופי
דלמושב טפח דהיינו לעשות טלאי
יחד שחיבר קיצועיהן שקיצץ כל המינין
הקל ממנו טהור, המקצע
רבינו חננאל (המשך)
אי דלית בהו ד' קניא בעלמא נינהו לעולם
למושב כגון למרדעת של חמור
ועשה מהן טפח על טפח ותפרן יחד
מכולם טפח על טפח
טמא. ומתמהינן טפח על
אמות בין באמצע בין
והראשון נראה לי: בסורא מתנו להא
דאית בהו ארבעה ומאי מצטרפין מצטרפין
כדמוכח הכא וכן ההיא דתניא
טפח למאי חזי, ושנינן
מן הצד, אלא לשמואל
שמעתא. דרב דאמר סכך פסול
בתוספתא המקצע למשכב אין פחות
לארבע אמות מן הצד ת"ש סככה בנסרין
הואיל וראוי ליטלו על גבי
באמצע למה לי מצטרפין,
פוסל בד' באמצע: בהאי לישנא.
משלשה ולמושב טפח ולמעמד כל
אי אית בהו ד' בלא
חמור, דלא חייש להכי.
של ארז שיש בהן ד' דברי הכל פסולה אין
מצטרפין פסול הוא, אי
בסורא מתנו כדאמרן,
שהוא ואותו מעמד היינו אחיזה
דאמר לעיל דאשכחינהו רבה לרבנן
בהן ד' רבי מאיר פוסל ורבי יהודה מכשיר
דלית בהו ד' קנים
אויר פוסל בג' סכך
דבי רב דיתבי וקאמרי לה: בנהרדעא
דמעילה והתם מפרש מאי לאחיזה
בעלמא נינהו. ומשני מאי
פסול פוסל בד' טפחים,
ומודה
מצטרפין דקתני, לעולם
וכן הלכתא. בפומבדיתא
מתנו. דלא אמרה רב אלא שמואל
אמר ריש לקיש שכן ט) עומד ונוולא
דאית בהו ד' טפחים,
מתנו, אמר רב יהודה
ורב פליג עלה: באמצע בארבעה. דמקום חשוב הוא להפליג ולחוץ
במתניתא תנא הואיל וראוי לקוצצי תאנים ופירש בערוך ראוי אותו
ומצטרפין לד' אמות מן
אמר שמואל סכך פסול
שאין הדפנות מועילות שוב זו לזו ונראות כשתי סוכות: מן הצד
משהו לאורגים כשהן מחליקין את המטות של אריגה בסובין או בשום
הצד. ורב פפא אכרע' לה
באמצע הסוכה בארבעה
לשמעתא קמי הא, דכל
טפחים מן הצד בארבע
בארבע אמות. אבל פחות מכאן כשרה דמסלקינן להו בפחות מכאן
דבר כדי לחזק כורך משהו בגד על אצבע ומחליק את הטוי ואותו
היכא דהוו הנסרים ד'
אמות, ורב(ה) אמר בין
סמרטוט שעל אצבעו משמר אצבעו שאין החוט מחתכו ואותו שכורך
בעקימת דופן ובלבד שישתייר הכשר סוכה בכשר אבל ארבע אמות
טפחים בין לר' מאיר ובין
באמצע בין מן הצד בד'
לא אתמר בהו דופן עקומה: ורב אמר בין באמצע כו'. שזהו
באצבעו קרוי נוולא וראוי נמי לקוצצי תאנים אותן שמבקעין את
לר' יהודה אין מסככין
אמות. ומקשינן אדשמואל
בהן משום גזרת תקרה,
תנן נתן עליה נסר שרחב
שיעורו לפסול: תנן נתן עליה נסר כו'. קא סלקא דעתך באמצע:
התאנים ומולחין אותן כורכין משהו על אצבען שלא ידבק
וכל היכא דלית בהו ג'
ארבעה טפחים כשרה.
שני סדינין מצטרפין. לשיעור סכך פסול לפסול הסוכה משום
בשומן התאנים:
על ג', כקנים בעלמא
ומשני נסר מן הצד הוא,
דבר המקבל טומאה: שני נסרים אין מצטרפין. לפוסלה משום
אין
נינהו ולדברי הכל כשרה,
לפיכך הסוכה כשרה שאין
נפסלת הסוכה מן הצד
אבל היכא דאית בהו
גזרת תקרה שאפילו כולה מסוככת בנסרים כשרה. רבי יהודה קאמר לה דאית ליה מסככין בנסרים: רבי מאיר אומר אף נסרים.
אלא בד' אמות. ת"ש שני
[מג'] ועד ד' פלוגתא דר'
מצטרפין לשיעור סכך פסול לפוסלה: ה"ג בשלמא להך לישנא דאמר רב בין באמצע בין מן הצד בארבע אמות מאי מצטרפין כו'. דקא
סדינין מצטרפין שני נסרין
מאיר ור' יהודה, ר' מאיר
סלקא דעתך באמצע קאמר ולרב איבעי לן לאוקמה בנסרים שיש בהן ד' כדאוקי רב לעיל פלוגתייהו דרבי יהודה ורבי מאיר ורבי מאיר
אין מצטרפין, ר' מאיר
פוסל ור' יהודה מכשיר.
אומר נסרים מצטרפין
והלכה כר' יהודה. ת"ש
לטעמיה דאמר אין מסככין בנסרים ומאי מצטרפין דקאמר רבי מאיר מצטרפין לארבע אמות לשיעור סכך פסול: אלא להך לישנא דאמר
כסדינין. בשלמא לרב מאי
סיככה בנסרים שיש בה
רב באמצע בארבעה טפחים. כדאשכחינהו רבה לרבנן דבי רב דאמרי הכי האי מצטרפין דרבי מאיר היכי דמי דבעי צירוף אי דאית בהו ד' טפחים ,
מצטרפין
מצטרפין לד'
ארבעה למה להו צירוף ואי דלית בהו ארבעה קנין בעלמא
נינהו דהא רב
הוא דאמר בשמעתא דלעיל בנסרים שאין
בהן ארבעה דברי
הכל כשרה. ולשמואל ליכא לאותובי מינה דשמואל לטעמיה
דאמר בנסרים
שאין בהן ד' מחלוקת ומוקי להא בנסרין
שאין בהן ארבעה
בעלמא נינהו: ח) ומודה רבי מאיר. בכל
ומאי מצטרפין מצטרפין לארבעה
טפחים דלדידיה ליכא
למיפרך
קנין
אלו שהוא פוסל
בהן