סוכה פרק
ראשון סוכה
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
לבוד באמצע. היינו למעלה דדפנות מכשירין לעיל
אמאי כשרה. בכל אחת מהנסרים
בהן ואשיש בהן ד' נמי קאי:
קיג א
א)
קנה קנה פחות מג' ומקורת מבוי פריך שפיר דהיינו נמי
שיש שיעור לפסל היכא דליכא למישרייה בדופן עקומה וזו כולה
ב)
למעלה ופריך בין למאן דאמר פ"ק דעירובין קורה משום
מבולבלת בהן ואם גדולה היא אותם שחוץ לארבע אמות פוסלות
קיד ב
ג)
בה: שאין בה אלא שמונה אמות מצומצמות. לא פחות ולא יותר
היכרא בין למאן דאמר משום מחיצה וא"ת אם אין לבוד באמצע א"כ
ד) ה)
ו)
שהן ארבעים ושמונה טפחים וכגון
צלתה מרובה מחמתה תיפסל עד
❖
שהתחיל בה מב' צדדיה דיהב נסר
שתהא מכוסה יפה ומעובה כמין בית
ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר
קטו ג
ברישא והדר פסל ונסר ופסל ונסר
שלא יהא בה נקב לאו פרכא היא
כמלא נסר שמניח פסל ביניהם וכשרה
ופסל מהאי גיסא הרי כ"ד טפחים
דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני
הגהות הב"ח
בשלמא למ"ד בין באמצע בין מן הצד בד'
קטז ד ה
הרי סיכוך עד אמצעה וחוזר ומתחיל
כולה ובסיכוך נחלקו לשנים והא דאין
(א) גמ'
אמות משום הכי כשרה אלא למאן דאמר
מצדה השני ועושה כמו כן והוו להו
סכך פסול פוסל בפחות מארבעה
אמות
באמצע בארבעה אמאי כשרה אמר רב
❖
(ב) רש"י
שני פסלים באמצע דאיכא הכשר
ואע"ג דאין לבוד באמצע לא דמי
ה"מ
הונא בריה דרב יהושע הכא בסוכה דלא
סוכה והרי ח' טפחים הן הלכך
לאויר דהא מה נפשך יתר משלשה
מן הצד הוא דאמרינן
הויא אלא שמנה מצומצמות עסקינן ויהיב
כשרה על ידי אותן שני פסלים ותחת
הרי יצא מתורת לבוד ואפילו הכי
כשמיעטו לאויר הוי
(א)
רבינו חננאל (המשך)
מיעוט דאויר הנשאר
נסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי גיסא
הנסרים לא יישן והסוכה אינה נפסלת
אינו פוסל לפי שאינו חשוב להיות
אמרינן ביה לבוד מן
גביו אם יש בין כותל
בהן דאמרי' דופן עקומה עד הפסלים
חוצץ ומפסיק בינתים:
ונסר ופסל ונסר ופסל ונסר ופסל מהאי
הצד אבל אם יש אויר
לסיכוך ד' אמות פסולה,
אין בארובה פותח טפח טומאה
ג' באמצע ומיעטו עד
האמצעים דהא פחות מארבע אמות
שמע מינה ד' אמות פסולה
גיסא דהוו להו שני פסלין באמצע ואיכא
פחות פליגי ביה אי
הא פחות מד' כשרה,
בבית כנגד ארובה טהור
הוא. וא"ת בנסרים ופסלים הפחותים
❖
הכשר סוכה באמצע אמר אביי אויר
הוי מיעוט
וזהו אחד מן המחיצות
טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו
מד' לא מתכשרא בשנים האמצעים
והיא דופן עקומה דקיימא
שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין
טהור. בסיפא גרסינן כי רישא
דזימנין דליכא הכשר סוכה ולרבי
לן הלכה למשה מסיני
בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים
אליבא דר' מאיר. וכיון
מוסף רש"י
מאיר דאמר אף בשאין בהן ארבעה
ובדברים אחרים יש ביניהם חילוק
שהיא ג' אמות ושליש
הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט והני
אין מסככין בהן היכי מתכשר בשיש
במסכת אהלות פרק י' והכא לא מייתי
ומודה רבי מאיר.
מהאי גיסא, וג' אמות
מילי מן הצד אבל באמצע פליגי בה רב
ושליש מהאי גיסא, וסכך
בין נסר לנסר כמלא נסר ההיאה) כולה
לה כולה שדרך הגמרא לקצר משניות
(לעיל יד:)
כשר באמצע ח' טפחים
של סדר טהרות:
כשרה ואף תחת הנסרים דהא ליכא
אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע
א
שמניח פסל ביניהם.
שהן שיעור סוכה, רואין
סיכך על גבי אכסדרה שיש לה
ד' במקום אחד והיכא פסיל ר' מאיר
כאילו הן שני פסלין (הן)
וחד אמר אין לבוד באמצע מ"ט דמ"ד יש
שהן באמצע היא הסוכה,
פצימין. במשנתנו פירש
היכא דאיכא תרתי בהדדי דקסבר
לבוד באמצע דתניא קורה היוצאה מכותל
ב
ואילו הנסרים והפסלין
שני נסרים מצטרפים לארבעה: הוי
בקונטרס חצר המוקפת
מזה הצד ומזה הצד
זה ואינה נוגעת בכותל אחר וכן שתי
מיעוט. וכשרה דלאו שיעור אויר יש
אכסדרה חצר זו מוקפת בתים
חשובין כדפנות, ודנין
קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת
יוצאה
אותן כאילו כדופן עקומה,
ולא שיעור סכך פסול יש: בסוכה
ופתוחים לה סביב משלש רוחות ולפני
לפיכך היא הסוכה כשרה.
מכותל אחר ואינן נוגעות זו בזו פחות
קטנה. שיעור מצומצם: בקנים הוי
הבתים עשוין אכסדראות סביב לג'
ומצאנו אותו מפורש
משלשה אינו צריך להביא קורה
אחרת
מיעוט. דאמרינן לבוד ואין כאן
רוחות והאכסדרה פתוחה היא ואין
(שם) ואיכא
בירושלמי ר' לוי בשם
הכשר סוכה באמצע.
ר' חמא בר' חנינא,
אויר: בשפודין לא הוי מיעוט. ואף
שלשה צריך להביא קורה אחרת
ואידך
לה דופן לצד החצר וזה סיכך על גבי
כתיב וסכת על הארן
על גב דלא מזה ולא מזה יש שיעור
אוירה של חצר ואין דופן לסוכה זו
שאני קורות דרבנן מאי טעמא דמאן דאמר
את הפרוכת מיכן שהדופן
לפסול מיהו כיון דאיכא ג' טפחים
אלא מחיצות הבתים המפסיקות בין
קרוי סכך, ומיכן שעושין
אין לבוד באמצע דתנן ארובה שבבית
ג
דפנות בדבר שמקבל
בהדדי דנפקי מהכשר סוכה חשיבי
הבתים לאכסדרה ונמצא תקרת
ובה פותח טפח טומאה בבית כולו טמא
טומאה, כגון הפרוכת
באפי נפשייהו ולא מצטרפין בהדה
האכסדרה מפסקת סביב בין סכך
שהיא דופן. ואפילו דופן
מה שכנגד ארובה טהור טומאה כנגד
מקצתו עומד ומקצתו
לאשלומה לשיעורא וליתיה לשיעורא
לדפנות ואם יש ברוחב האכסדרה ד'
ארובה כל הבית כולו טהור אין בארובה
עקום נקרא דופן, וראיה
דסוכה: והני מילי. דאויר פחות מג'
אמות פסולה פחות מד' אמות כשרה
לזה הפרוכת, וכשר הוא.
פותח טפח טומאה בבית כנגד ארובה טהור
לבוד ואינו פוסל בסוכה: (ב) מן הצד.
דאמרינן דופן עקומה דוגמא לדבר
ומפני מה אמרו ח' אמות
(שם)
טומאה כנגד ארובה כל הבית כולו טהור
מצומצמות, כדי שיבאו
דאמרינן הרי הוא כלבוד מן הדופן:
קלויישטר"א של האומות שיש לה אויר
צחנתא. דבב
פסלין דבוקין באמצע,
באמצע. אויר בפחות מג' שלא
שיש בה עשבים והקיף האכסדרה
ואידך שאני הלכות טומאה דהכי גמירי
נהרא.
שאם יוסיף יפסד החשבון,
בסמוך לדופן: קורה היוצאה. להתיר
סביב לה וכשיש בתקרת האכסדרה
(ע"ז לט.) דרדיפי מיא.
ואם יהיה הסכך ד' אמות
להו דרש רבי יהודה בר אלעאי בית שנפחת
פסול. וקיימא לן כשמואל
ארבע אמות ויש לצד הסוכה פצימין
המבוי ונתונה על רוחב פתח המבוי
וסיכך על גביו כשרה אמר לפניו ר' ישמעאל
(שם) דלא מרבה
בהא, דהא סוגיא דשמעתא
לאכסדרה עמודים כמין חלונות
מכותל לכותל וזו אינה מגעת לשני
טינייהו דג טמא.
כוותיה. וכן המקרה סוכתו
ברבי יוסי רבי פריש כך פירש אבא ארבע
הכתלים: וכן ב' קורות כו'. ועל כרחך
וביניהן פחות משלשה כשרה דאמרינן
בשפודין או בארוכות
אמות פסולה פחות מארבע אמות כשרה
המטה כענין הזה, בהא
בה לבוד וכשאין בה פצימין פליגי
באמצע אויר פחות מג' שלא בסמוך
(שם) סיכך על גבי
מוקמינן להו, בדופן
דרש רבי יהודה בר אלעאי אברומא שריא
לדופן: שאני קורה. דכל איסור
דאביי אמר כשרה דאמרינן פי תקרה
אכסדרה שיש לה
עקומה, כבית שנפחת
אמר לפניו רבי ישמעאל ברבי יוסי רבי
פצימין.
יורד וסותם דהוא עוביין של נסרים
טלטול מבוי והלכות עירוב דרבנן הוא
וכחצר המוקפת אכסדרה,
כן סוכה המוקפת בדברים
פריש כך אמר אבא של מקום פלוני אסורה
שבתקרה עובי ראשיהם הכלה לצד
דמדאורייתא לא בעי תיקון הלכך
שאין מסככין בהן, כגון
הסוכה יורד וסותם מכל צד ורבא
הקילו בה הכי דהם אסרו והם התירו
של מקום פלוני מותרת כי הא דאמר אביי
השפודין וארוכות המטה
אמר פסולה לא אמרינן פי תקרה
אבל סוכה דאורייתא אי לא קים לן
וכיוצא בהן. אויר פחות
האי צחנתא דבב נהרא שריא מאי טעמא
(ערובין צג.)
מג' טפחים בצדדין,
יורד וסותם כדמפרש טעמא לקמן כך
לבוד באמצע הלכה למשה מסיני לא
אילימא משום דרדיפי מיא והאי דג טמא
אמרינן כלבוד דמי, כדתנן
❖
מצינן לאכשורה: ארובה. בגג היא:
פירש בקונטרס והא דאיצטריך ליה
(שם צה.)
הרחיק את הסיכוך ג'
כיון דלית ליה חוט השדרה לא מצי קאים
טפחים מן הדפנות פסולה
כנגד ארובה טהור. כלים שתחתיה
לאשמועינן שיש לה פצימין דכשרה על
והא קא חזינן דקאי אלא משום דמליחי
הא פחות מג' אמרינן
ידי לבוד משום דלאידך לישנא
טהורים שאינו אהלו) המת אלמא אין
כלבוד דמי וכשרה. אויר
רבינו חננאל
מיא והאי דג טמא כיון דלית ליה קילפי
קפסיל רבא וקסבר דלא אמרינן
לבוד באמצע למהוי כוליה כסתום:
פחות מג' באמצע, פליגי
מודה ר' מאיר שאם יש
בה רב אחא ורבינא, חד
לא מצי קאי והא קא חזינן דקאי אלא
כל הבית כולו טהור. שאין מאהיל
הכא לבוד לפי שהפצימין לחלל
בין נסר לנסר כמלוא
אמר יש לבוד באמצע
על הטומאה כלום: אין בארובה
האכסדרה נעשה ולא לאויר החיצון
משום דלא מרבה טינייהו דג טמא אמר
נסר שמניח פסל ביניהן
גמר לה מקורה [נ"א:
ולמאי מן הקורה], דתניא קורה
פותח טפח טומאה בבית כנגד
וכשרה, ומודה ר' יהודה
רבינא והאידנא דשפכי נהר איתן ונהר
שאם נתן עליה נסר
היוצאה מכותל זה ואינה
ארובה טהור טומאה כנגד ארובה
גמדא להתם אסירא אתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין כשרה
ד
שרחב ד' טפחים כשרה.
נוגעת בכותל זה שכנגדו,
כל הבית כולו טהור. סיפא גרסינן
בשלמא לרב דאמר לעולם
וכן שתי קורות אחת
שאין לה פצימין אביי אמר כשרה ורבא אמר ה פסולה אביי אמר כשרה
כי רישא ובדברים אחרים יש ביניהם
בד' אמות משום הכי
יוצאה מכותל זה ואחת
אמרינן
מכותל זה, ואינן נוגעות
כשרה. אלא לשמואל
חילוק במשנה דאהלות והכא לא
דאמר באמצע בארבעה
זו אצל זו, אם יש ביניהן
מייתינן לה כולה וזהו ראש הפרק ארובה שבתוך הבית: הכי גמירי להו. מסיני דאין לבוד באמצע ומהלכה לא גמרינן מידי אחריתי
טפחים פסולה קשיא.
פתוח פחות מג' טפחים
אלא ההוא דאתמר ביה: רבי פריש. את דבריך: אברומא. מין דגים קטנים ואין שרצין ניכרין בהן: של מקום פלוני
אין צריך להביא קורה
ומשני רב הונא בריה דרב
יהושע אליבא דשמואל,
אחרת, דאמרינן דפחות
אסורים. ששרצין גדילין באותו נהר ומרוב קוטנם אין יכול להפרישם שאינן ניכרים: של מקום פלוני מותרת. שאין אותו נהר
הכא בהא מתני' בסוכה
מג' כלבוד דמי, שלשה
מגדל שרצים כדמפרש: צחנתא. מין דגים קטנים: דבב נהרא. הנהר בב שמו: רדיפי מיא. קלות וממהרות לרוץ: חוט
צריך להביא קורה אחרת
שאין בה אלא ח' אמות על
השדרה. נותן כח באדם ובהמה ודגים להיות שדרתו עומדת בבריאות: והא קחזינן דקאי. בכמה נהרות הרדופין במימיהן:
ח' אמות מצומצמות שהן
עליהם, לסתום הפתוח
ארבעים ושמונה טפחים
שביניהן. והחולק דוחה
קילפי. קשקשים: דלא מירבי טינייהו דג טמא. אין טיט של אותו נהר מגדיל ומשקיץ שקצים ורמשים: והאידנא כו'. שהוסבו
היא, וכגון דמסכך בה נסר
שאני קורה דמדרבנן היא,
לתוכן עכשיו והם מגדלין שקצים ומהן יורדין לאותו נהר: סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין. כגון חצר המוקפת אכסדרה כדפרישי'
ופסל ונסר ופסל מהאי
אבל סוכה שהיא מן
גיסא, ונסר ופסל ונסר
התורה לא אמרינן בה
במתניתין וסיכך באוירה של חצר וסמך הסכך על שפת קירוי של אכסדרה ואין מחיצות פנימיות מועילות לסוכה דיש בתקרת האכסדרה
ופסל מהאי גיסא דהוו להו
לבוד באמצע. דתנן ארובה
יותר מארבע אמות אבל לצד הסוכה יש לאכסדרה פצימין עמודין כמין חלונות וביניהם פחות פחות משלשה כשרה דאמרינן בהו לבוד:
שני פסלין באמצע, שיעור
בתוך הבית ובה פותח
אמרינן טפח, טומאה בבית כנגד
שני פסלין ח' טפחים,
וכל פסל הוא סכך כשר,
ארובה טהור, טומאה כנגד
והנסר הוא סכך פסול, נמצאו שני [הפסלים] שהן קנים, כדאמרן מאי פסל [וכו'] קנים היוצאים מן הסוכה
כו', ואם אמרינן לבוד באמצע למה הבית טהור הלא מאהיל על הטומאה, אלא שמע מיניה אין דין
הוא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה. סכך
כשר באמצע ח' טפחים שהן אמה ושליש, ושלש אמות
לבוד באמצע. ודחי
שאני הלכות טומאה דהכי גמירי. אתמר סיכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין
[ושליש] מזה הצד שיעור שלשה נסרים ושני
פסלין וכן מן
הצד האחר, ותנן בית שנפחת וסיכך על
כשרה, פיר' לחיים,
ושאין לה
פצימין, אלא סיכך על
גבי כותלי בתים אחרים,
אביי אמר כשרה,