יט:
סוכה פרק
ראשון סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
טיט
הנרוק יוכיח. פירש בקונטרס כדתנן במסכת מקואות
טיט הנרוק יוכיח. שראוי להריקו מכלי אל
כלי כגון שהוא רך:
קכ א ב
א) ב)
ג)
שמצטרף. להשלים שיעור מ' סאה: והטובל
בו.
ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד
במ' סאה שכולו
ד) ה)
טיט נרוק: לא עלתה לו טבילה. דהכי תנן במסכת מקואות
והמלח וטיט הנרוק ומעלין היינו משלימין אבל בפני עצמו לא וקשה
דמה יוכיח הוא זה דאויר נמי בפני עצמו לא ואין זה יוכיח דטיט
אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט
קכא ג
ו)
ז)
הנרוק בשעה שהוא משלים חזי
הנרוק. ומעלין היינו משלימין אשלומי
קכב ד ה
ח)
אין בפני עצמו לא: מתני' כמין
לטבילה ולא דמי לאויר דאין ישנים
טיט הנרוק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה
❖
ט)
והטובל בו לא עלתה לו טבילה: מתני'
צריף. כוך של ציידין שאורבין בה את
תחתיו אפילו בשעה שהוא מצטרף
❖
ונראה דטיט הנרוק נמי אפילו בשעה
העופות ועשוי ככוורת שמשפעת
העושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל
הגהות הב"ח
והולכת שגגו וקירותיו אחד: או
שמצטרף אין מטבילין בו והכי תנן
ר' אליעזר א פוסל מפני שאין לה גג וחכמים
שסמכה לכותל.
הטה ראשי קנים על
במסכת מקואות פרק שני
(א) תוס'
מכשירין: גמ' תנא מודה ר' אליעזר שאם
מוסף רש"י
שבעה
ב
הכותל וראשו אחד על הארץ: לפי
מקוה שיש בו ארבעים סאה מים
❖
העושה סוכתו כמין
הגביהה מן הקרקע טפח או שהפליגה מן
שאין לה גג. שאינו ניכר מהו גג
וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים
צריף.
הכותל טפח שהיא כשרה מאי טעמייהו
ואין מטבילין בטיט ר' יהושע אומר
ומהו כותל דאהל משופע לאו אהל
או
דרבנן שיפועי אהלים כאהלים דמו אביי
במים ובטיט באיזה טיט אמרו בטיט
הוא אלא אם כן יש בו טפח זקוף
גליון הש"ס
שסמכה לכותל.
כדקתני בברייתא: גמ' שאם
שהמים צפין על גביו ואם היו המים
אשכחיה לרב יוסף דקא גני בכילת חתנים
גמרא א"ל כמאן כר"א
הגביהה מן הקרקע טפח. אתרוייהו
שבקת רבנן.
מצד אחד מודה רבי יהושע שמטבילין
בסוכה $ אמר ליה כמאן כר' אליעזר שבקת
במים ואין מטבילין בטיט ואיזה טיט
קאי דאמרינן לבוד בזקיפה ויש שם
רבנן ועבדת כר' אליעזר אמר ליה ברייתא
אמרו בטיט שהקנה יורד מאליו דברי
טפח זקוף וניכר הצריף שהוא גג וכיון
איפכא תני ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין
❖
(לעיל ז:)
ר' מאיר ר' יהודה אומר מקום שאין
שיש בו שיעור אהל בזקיפה הוי אהל:
❖
שבקת מתניתין ועבדת כברייתא אמר ליה
או אם הרחיקה כו'. אסמכה על
קנה המדה עומד אבא אליעזר בן
מתניתין יחידאה היא דתניא העושה סוכתו
דלעאי אומר מקום שהמשקולות
הכותל קאי אם הרחיק ראש הסמוך
רבינו חננאל
כמין צריף או שסמכה לכותל רבי נתן אומר
יורדות ר"א אומר היורד בפי החביות
לכותל מכותל טפח והיתה סמוכה על
הגהות הגר"א
ואמרינן טיט הנדוק יוכיח
ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת
יתידות אמרינן לבוד ממנה ולכותל
רבי אליעזר פוסל מפני שאין לה גג וחכמים
[א] תוספות
כו', טיט דק הניצוק
מכשירין: מתני' ג מחצלת קנים גדולה
בשוה ולא בשיפוע והוא הגג: שיפועי
הנוד רבי אלעזר בר צדוק אומר
כמו מים עבים, כדתנן
❖
מקוה שיש בו מ' סאה
אהלים כאהלים. אע"פ שלא הגביה
הנמדד בלוג ומיהו קשה דאמר ר"ל
עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין
ד
מים וטיט, ר' אליעזר
ולא הרחיקה כשרה: בכילת חתנים.
פרק ב' דזבחים כל המשלים
אומר מטבילין במים ולא
מסככין בה לסיכוך מסככין בה ואינה
למי מקוה משלים למי כיור ולרביעית
לפי שאין לה גג טפח שוה לא חשיב
בטיט, ר' יהושע אומר
רבינו חננאל (המשך)
מקבלת טומאה רבי אליעזר אומר אחת
במים ובטיט. באיזה טיט
אהל להפסיק: כר' אליעזר. דאמר
אינו משלים ופריך למעוטי מאי
מטבילין, בטיט שהמים
מודה ר' אליעזר לחכמים
קטנה ואחת גדולה עשאה לשכיבה מקבלת
אהל משופע לאו אהל הוא: ברייתא
אילימא למעוטי טיט הנרוק היכי
צפין על גביו, אם היו
שאם היתה נתונה על
טומאה ואין מסככין בה לסיכוך מסככין בה
איפכא תניא. מצאתי ברייתא
דמי אי דאין פרה שוחה ושותה ממנו
מצד אחד, מודה ר'
ד' אבנים או שהיתה
ואינה מקבלת טומאה: גמ' הא גופה קשיא
יהושע שמטבלין במים
גבוהה מן הארץ טפח
אפילו למקוה נמי אינו משלים והשתא
ששנויה איפוך בשיטתן רבי אליעזר
ואין מטבלין בטיט. באיזה
כשרה. תנא העושה סוכתו
אי איתא דטיט דפליגי ר' אליעזר ור'
מכשיר וחכמים פוסלין לפי שאין לה
אמרת עשאה לשכיבה מקבלת טומאה ואין
טיט אמרו בטיט שהקנה
(בבית) [כבית] יער הלבנון
גג: יחידאה היא. מתניתין דתני
יהושע הוא טיט הנרוק היכי שביק
יורד מאליו דברי ר' מאיר,
שבירושלים כשרה. למי
מסככין בה טעמא דעשאה לשכיבה הא
נצרכה לר' אליעזר. מתני'
ר' יהודה אומר שאין
כל הני שיעורי דר' מאיר ור' יהודה
הכי ר' נתן קתני לה דהוא יחידאה
סתמא לסיכוך והדר תני לסיכוך מסככין בה
קנה מידה עומד כו'.
מחצלת גדולה עשאה
ואבא אליעזר וכולהו תנאי דמקואות
אבל חכמים שבדורו היו חולקין עליו
מתני' העושה סוכתו כמין
לשכיבה מקבלת טומאה
ואינה מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך
צריף. פי' צריף, כגון
ואין מסככין בה כו'.
ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה
ואומרים רבי אליעזר מכשיר וחכמים
הא סתמא לשכיבה הא לא קשיא כאן
הבונה רחב מלמטה ומיצר
ואמרינן הא דגופא קשיא
פוסלין: מתני' מחצלת קנים.
ממנו דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי
ועולה עד כאצבע, נמצא
כו'. ושנינן לא קשיא
בגדולה כאן בקטנה (בשלמא לרבנן לא
קשה ואין נוחה למשכב: עשאה
דהני תנאי בהכי תלי טעמייהו דמר
הבנין צר מלמעלה ומשפע
גדולה סתמא לסיכוך
קשיא אלא לרבי אליעזר קשיא דתנן) רבי
ויורד. פירוש שסמכה
ואינה מקבלת טומאה,
לשכיבה. הואיל ויחדה לכך עשאה
סבר דבהאי שותה ובהאי אינה שותה
לכותל, שעשה סכך
ואם פירש שעשייתה
ואין שייך לומר ניחזי אנן דאין כל
כלי ומקבלת טומאה ואין מסככין בה
אליעזר אומר אחת קטנה ואחת גדולה עשאה
הסוכה צדו אחד למעלה
לשכיבה מקבלת טומאה
כו': לסיכוך כו' ואינה מקבלת
הפרות שוות והא דמשמע בפרק כל
בכותל והצד האחר בארץ.
ואין מסככין בה, אבל
לשכיבה מקבלת טומאה ואין מסככין בה
קטנה סתמא לשכיבה
ובשתיהן בעשויה כמין
טומאה. דלאו כלי הוא ובגמרא
הבשר דמים
טעמא דעשאה לשכיבה הא סתמא לסיכוך
ואם פירש שעשייתה
צריף ובסמוכה (לגג)
פריך סתמא אסתמא: רבי אליעזר
שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל
לכותל אין לה גג. ואף על
לסיכוך מסככין בהן [נ"א:
אימא סיפא עשאה לסיכוך מסככין בה ואינה
אומר כו'. בגמרא מפרש מאי קאמרי
גופו לא נפסלו מחמת טיט איירי אלא
בה]. ואקשינן אי הכי
גב דבמתניתין ר' אליעזר
מקבלת טומאה טעמא דעשאה לסיכוך הא
אימא סיפא דר' אליעזר,
פוסל בהני תרתי אבל
ממאיס ומסריח ולא חזו לשתיית
ומאי פלוגתייהו דהיכא דפריש בהדיא
רבנן פליגי עליה, ואמרינן
דתנן ר' אליעזר אומר
סתמא לשכיבה אלא אמר רבא ה בגדולה כ"ע
בהמה אבל אין טיט מעורב בהן
לשכיבה או לסיכוך ודאי אין חילוק
אחת גדולה ואחת קטנה
מאי טעמא דרבנן, ואמרינן
לא פליגי דסתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה
ולכך כשרים לטבילה:
בין גדולה לקטנה דהא פירש אלא
עשאה לשכיבה מקבלת
שיפועי אהלים כאהלים
העושה סוכתו כמין צריף. בכי
טומאה, בשלמא גדולה
דמי. הא פירשה רב יוסף
תנא קמא סבר סתם
קטנה לשכיבה ורבי
קטנה נראית סתמא לשכיבה גדולה
פירש כי לשכיבה עשאה
דמתנית' ר' נתן היא
נראית סתמא לסיכוך: גמ' כאן
האי גוונא איירי דלאחר
אליעזר סבר סתם
קטנה נמי לסיכוך
מקבלת טומאה, שמע
קתני לה, ויחידאה היא
בגדולה כאן בקטנה. וסיפא לא דמי
שמשך השיפוע בגובה עשרה איכא
מיניה הא סתמא לסיכוך
ולא משגחינן ביה. וקיימא
והכי
כדאמרן, אלא קטנה קשיא
לן כוותייהו דחכמים
עדיין במשך סוכה רוחב ז' דבענין
לרישא דסיפא הכי קאמר ואם קטנה
דהא קתני קטנה עשאה
בסוכה העשויה כמין
היא ועשאה לסיכוך מסככין בה כו' הא סתמא לשכיבה: אימא סיפא
אחר לא מכשרי רבנן דהא בעינן גבוה עשרה במשך ז' בגובה י'
לשכיבה מקבלת טומאה,
צריף ובסוכה שצידה אחת
שמע מינה הא סתמא
למעלה ואחרת בקרקע,
כו'. ודר' אליעזר ליכא לתרוצי כדתנא קמא דהא אחת גדולה ואחת
ואפשר כשיש שם משך ז' בגובה י' שאף תחת השיפוע שאין גבוה י'
לסיכוך ואת אמרת סתם
פסולה [נ"א: פסולין]. וכן
קטנה קתני: אלא אמר רבא בגדולה כ"ע לא פליגי דסתמא לסיכוך.
כשרה כיון שיש בה (א) ד' ברוחב מידי דהוה אפסל שיוצא מן הסוכה
קטנה לשכיבה. ומשני
הלכה, ולפיכך היה ישן רב
לרבה ורב יוסף דלעיל דמכשרי בקנים היוצאים מלפני הסוכה:
כלומר לא תשני רישא בגדולה וסיפא בקטנה ותרוייהו כדפרישז) דאם
יוסף בכילת חתנים. אין לה
רבא בגדולה דברי הכל
שאם הגביה מן הקרקע טפח. ועשה בנין זקוף טפח והושיב
דסתמא [לסיכוך], כי פליגי
גג אינה אהל, לפיכך אינה
כן דרבי אליעזר לא מיתרצא אלא כל לסיכוך דקתני מתניתין בין
בקטנה, תנא קמא סבר
חשובה כסוכה בתוך סוכה
בסיפא דמילתיה דתנא קמא בין בדרבי אליעזר אסתמא קאי:
עליו ראשו של שיפוע למטה וכן הרחיק מן הכותל טפח
לפסול הסוכה. ירושלמי
קטנה לשכיבה ור' אליעזר
שעשה בסמוך לכותל סכך רחב טפח וסמך עליו ראש השיפוע
והכי
סבר קטנה לסיכוך.
העליון ומתוך לשון הקונטרס משמע דאותו טפח שהגביה ח)הרחיק אפילו הוא אויר כשרה דנחשבו כסתום מטעם לבוד דפירש הקונטרס אם
הרחיק ראש הסמוך לכותל מן הכותל טפח והיתה סמוכה על יתידות וקצת משמע כן בירושלמי דגרסינן מודה רבי אליעזר לחכמים
שאם היתה נתונה על ארבעה אבנים [א] או שאם היתה גבוהה מן הארץ פותח טפח כשרה:
לסיכוך
מסככין בה ואינה מקבלת טומאה. דכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן ט) דילפינן ממשכן פרק
במה מדליקין : כאן בגדולה כאן בקטנה. לא משום דתהוי רישא בחדא וסיפא בחדא אלא נקט
ברישא עשאה לשכיבה בכל מחצלות משום דאיכא מחצלת דסתמא לסיכוך ובסיפא נקט עשאה לסיכוך בכל מחצלות משום דאיכא מחצלת
דסתמא לשכיבה: אמר רבא בגדולה כולי עלמא לא פליגי דסתמא לסיכוך. ולסיכוך דקתני מתני' בין בסוף מילתיה דתנא קמא
בין בר"א אסתמא קאי והכי קאמר עשאה לשכיבה בהדיא מקבלת טומאה ואין מסככין בה ואם אנו יכולין לומר בה שהוא לסיכוך
והיכי דמי כגון דלא פריש מסככין בה ואינה מקבלת טומאה כך פירש בקונטרס ודוחק לפרש דלהכי שיירה תנא קמא לקטנה ולא
תנייה משום דסבר גדולה דווקא הוא דאמרינן בה סתמא לסיכוך הא קטנה סתמא לשכיבה ואתא ר"א למימר קטנה כגדולה וקשיא
דהשתא לא פליג ר"א אעיקר מילתיה דתנא קמא אלא אדיוקא ונראה לפרש דלא אתא רבא לשנויי אלא מילתיה דר"א אבל מילתיה
דתנא קמא לעולם
כדשנינן ולסיכוך דקאמר ר"א היינו כדפירש בקונטרס אם יכול לומר שהיא לסיכוך כגון בסתם טהורה ומסככין בה:
אחת