הישן תחת המטה
פרק שני סוכה
כא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יליף
אהל אהל ממשכן. וא"ת אי ממשכן יליף אפילו עשוי בידי
אהל אהל ריבה. אהלים טובא כתיבי בפרשת פרה לרבות אף
ג א
א) ב)
העשוי מאיליו: מפני קבר התהום. כל שם קבר התהום וטומאת
אדם נמי לא יביא את הטומאה אלא פשתן כדאשכחן פרק
❖
ג)
התהום שבש"ס לשון ספק הוא כתהום שאינו גלוי. מפני קבר התהום
במה מדליקין דתנן כל היוצא מן העץ אינו מטמא
ד)
שכל העיר היו מסופקין שמא יש שם
קבר ואין לו למת חלל טפח
טומאת אהלים אלא פשתן ויליף בגמרא אהל אהל ממשכן וי"ל דכל
ה)
ו)
וטומאה שהיא רצוצה בוקעת ועולה
המאהילים דמטמאים ילפינן בספרי
לעזי רש"י
ז)
לרקיע לכך היו בונין אותה ע"ג כיפין
בפרשה פרה בקל וחומר ממצורע
יליף אהל אהל ממשכן כתיב הכא זאת
1
ח)
פריוו"י (פריבי"ד).
❖
שאפי' יש שם קבר מתחת הרי חלל
דתניא מנין לעשות שאר המאהילים
ט)
התורה אדם כי ימות באהל וכתיב התם
מכיר, מורגל.
מפסיק: ומביאין נשים עוברות כו'.
כאהל המת אמרת מה מצורע הקל
ויפרש את האהל על המשכן מה להלן בידי
2
משום ההיא דתנן
עשה בו כל המאהילים כאהל מת
אדם אף כאן בידי אדם ורבנן אהל אהל
רבינו חננאל
❖
י) מטמאין היו את הכהן השורף את
החמור לא כל שכן דלגבי מצורע
ריבה וסבר ר' יהודה כל אהל שאינו עשוי
יליף אהל אהל, כתיב
הפרה ומטבילין אותו מיד להוציא
כתיב מושבו ודרשינן בתורת כהנים
בידי אדם אינו אהל ורמינהו א חצירות היו
הכא אדם כי ימות באהל
מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב
מלבן של צדוקין שהיו אומרים במעורבי
וכתיב התם ויפרוש את
תורה אור השלם
בנויות בירושלים ע"ג הסלע ותחתיהם חלל
השמש היתה נעשית וכיון דטבול יום
תחת האילן וטהור עובר טמא וא"ת
האהל על המשכן, מה
1. זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי
מפני קבר התהום ומביאין נשים עוברות
להלן בידי אדם, הכא
כשר בפרה עשו בה מעלות הרבה
אם כן כי לא עביד נמי בידי אדם נילף
נמי בעינן אהל העשוי
יָמוּת בְּאֹהֶל כָּל הַבָּא אֶל
ויולדות שם ומגדלות בניהם שם לפרה
כדי שלא יזלזלו בה תקנו כל מעשה
בקל וחומר ממצורע וכי תימא אם
בידי אדם. איני והתנן
הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל
פרה בכלי גללים וכלי אבנים וכלי
כן ג"ש מאי אהניא הא איצטריכא
ומביאין שוורים ועל גביהן דלתות ותינוקות
במסכת פרה פ"ג חצירות
יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
במדבר יט יד
היו בירושלים נטויות על
אדמה שאין מקבלין טומאה והכהן
ליה לדרשה דפרק במה מדליקין דכל
יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידיהם
2. וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל
גבי סלע, ותחתיהן חלול
השורפה הזקיקוהו לפרישת שבעת
היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת
הגיעו לשילוח ירדו לתוך המים ומילאום ועלו
מפני קבר התהום כו'.
הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה
ימים ואין אחיו הכהנים נוגעין בו
אהלים ויש לומר דמושבו לא משמע לא
פי' שאם יש שם קבר
הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה
וישבו להם רבי יוסי אומר ממקומו היה
תחתיו נעשה חלל זה אהל
כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:
כדאמרינן בפ' קמא דיומא
ריבוי ולא מיעוט לענין שאינו עשוי
❖
ואין טומאה בוקעת ועולה
שמות מ יט
משלשל וממלא מפני קבר התהום ותניא ר'
בידי אדם ולרבי יהודה דמעטיה
ואמר מר מזין עליו כל שבעה ותקנו
למעלה מן האהל, לפיכך
יהודה אומר לא היו מביאין דלתות אלא
התינוקות (ה)מתגדלים
רחמנא גבי מת ילפינן מצורע הקל
שיהו תינוקות הללו ממלאין לו מים
באותן חצירות. וכן כשהיו
שוורים והא שוורים דאהל שאינו עשוי
הגהות הב"ח
בקל וחומר ממת דלא מטמא ולרבנן
לקדש בהן מי חטאת ומשום מעלה
מוליכין אלו התינוקות מן
בידי אדם הוא וקתני ר' יהודה אומר לא
לא מחלק לא הכא ולא הכא ואף
תקנו שיהו טהורים מכל טומאה
(א) רש"י
החצירות ההן להר הבית
❖
ולא
היו מרכיבין אותן על גבי
היו מביאין דלתות אלא שוורים כי אתא רב
על גב דסתם סיפרא רבי יהודה
ובתוספתא ה) שנינו עד שיהו בני
שוורים, ועל גבי השוורים
אתיא שפיר ההיא דאילן כרבי יהודה
שבעה ובני שמנה שנים מגדלין
דימי א"ר אלעזר מודה ר' יהודה כמלא אגרוף
דלתות, והתינוקות יושבין
דאמר בשמעתין מודה היה רבי
אותן ולא יותר שלא ראו קרי:
מלמעלה, שאם יש שם
תנ"ה ומודה ר' יהודה בשקיפין ובנקיקי
מוסף רש"י
קבר, הדלתות נעשות אהל
ומביאין שוורים. כשהיו רוצים לילך
יהודה כמלא אגרוף וא"ת וכיון דשאר
הסלעים והרי דלת דיש בה כמה אגרופין
ותחתיהם חלל.
והן מפסיקין בין הטומאה
המאהילים ילפינן ממת ק"ו ממצורע
ולמלאות מים חיים מן השילוח:
לתינוקות. ותניא ר' יהודה
וקתני רבי יהודה אומר לא היו מביאין דלתות
וכוסות של אבן בידיהם.
אם כן נימא דיו ולא מטמא עוברים
אומר לא היו מביאין
אלא שוורים אמר אביי לא הוצרכו להביא
דלתות אלא שוורים, והא
כמו קוברי המת שהיו עוברים
שכל מעשיה היו בכלי אבנים
שוורים שאינו עשוי בידי
דלתות רבא אמר לא היו מביאין דלתות
כדפרישית: ירדו לתוך המים ומלאום.
באכסדרה ויש שם כלים דמצורע עובר
(זבחים קיג.) ומגדלות
אדם. ומשני ר' אלעזר כי
כל עיקר שמפני שדעתו של תינוק גסה עליו
בניהם שם לפרה.
אינו מטמא באהל כדתניא בתורת
קסבר האי תנא מילוי בעינן ולא
בעי ר' יהודה אהל בידי
אדם (ב' טפח') [בטפח],
שמא יוציא ראשו או
אחד מאבריו ויטמא
שישלשל בחבל: מפני קבר התהום.
כהנים וכדתנן במסכת נגעים פ' י"ג
ומודה ר' יהודה כמלוא
שמא יש כאן טומאה: אלא שוורים.
ומייתי לה פ"ק דקדושין
בקבר
אגרוף שהוא יותר מטפח,
כדכתיב באבן או באגרוף,
שכריסם רחבות ותינוקות יושבין עליהם וכריסן מפסיק שאין
ויש לומר דק"ו זה אינו אלא גלויי מילתא בעלמא הוא דלא ילפינן
שאע"פ שאינו בידי אדם,
התינוקות מאהילין על הארץ ולקמן מפרש טעמא אמאי לא היו
ממשכן למעוטי שאר המאהילים:
אהל הוא. מדקתני [ומודה]
ומביאין נשים עוברות ויולדות.
מביאין דלתות. אלמא אשמעינן רבי יהודה דשדרתן של שוורים שהיא
אע"פ שהיו התינוקות טמאים
ר' יהודה בשקיפין ובנקיקי
הסלעים. והאי דקתני לא
כעין גג וחלל של בהמה הוא האהל המפסיק ואע"ג דאינו עשוי
בנדה ויולדות לא היו חוששין אלא לשומרן מטומאת
(שם) ועל
היו מביאין דלתות אלא
בידי אדם: כמלא אגרוף. אהל שרחב כמלא אגרוף שהוא יותר
מת דבעיא הזאה ומטומאה היוצא מגופו כגון בעל קרי כדתניא
גביהן דלתות.
שוורים, אביי אמר הכי
מטפח מודה רבי יהודה שאע"פ שאינו עשוי בידי אדם חשוב להיות
בתוספתא ו) שהיו מגדלין אותן עד שיהו בני שבע שנים או שמנה
קתני, לא הוצרכו להביא
דלתות, דיי להם בשוורים.
אהל דבמלא אגרוף מצינו חשוב למאור שאינו עשוי בידי אדם כדתנן
ולא יותר שלא יראו קרי וקצת תימה מה מועיל מילוי זה שהיו
רבא אמר חייש ר' יהודה,
באהלות ובמס' בכורות מייתינן לה
ממלאין בתינוקות סוף סוף בעינן איש בשעת קידוש שנותנין האפר
(שם)
הואיל ודעת התינוקות
במים או בשעת הזאה לרבי יהודה או לרבנן כדמוכח פרק טרף
בפרק על אלו מומין מאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו
וכוסות של אבן.
גסה, שמא יוציא כו',
לפיכך אמר אין מביאין
בקלפי ויש לומר דמה שהיה יכול לתקן מתקנין משום
להוציא את הטומאה לאויר כמלא אגרוף וזהו אגרופו של בן אבטיח
דלתות אלא שוורים.
מעלה דכולה מילתא מעלה בעלמא כדאיתא בריש ז) (יומא) :
וישנו גדול כראש כל אדם וכי אר"י דאינו אהל היכא דאין עשוי בידי
ועל גביהן דלתות. מאן דאמר בגיטין ובנזיר פרק כהן
אדם בטפח קאמר: בשקיפין. סלעים הנופלים ומתפרקין ברוח ויש
(שם ועי' יומא ב.)
חור גדול במקום עקירתן: נקיקי. ביקועין: והרי דלת דיש בה
גדול ובפ' בכל מערבין ובפרק בתרא
כמה אגרופים. מן הקרקע עד הדלת וקא א"ר יהודה לא היו מביאים
דחגיגה דאהל זרוק לא שמיה אהל לחוץ בפני הטומאה
דלתות קא סלקא דעתיה משום דאין דרך אהל בכך וכל שכן שוורים: כל
מצי למימר דסבר לה כרבי יהודה דאמר בשמעתין לא היו מביאין
עיקר. (א) לא משום דאינו אהל אלא שלא תהא דעתו של תינוק גסה עליו
דלתות אלא שוורים שכריסותיהן רחבות ואע"פ שגם הם אהל זרוק
פריוו"י בלע"ז שמתוך שאינו ירא ליפול והרי הוא בטוח כאילו הוא
מ"מ בדידהו גלי רחמנא דחשיבי אהל כדדרשינן מדכתיב
בעלייה רחבה ויוציא ראשו חוץ לדלת ומאהיל לפיכך מביאין שוורים בלי
ובעצמות וגידים תסוככני ומיהו לר' אליעזר דלקמן ודאי קשה
דלתות ומתוך שהוא ירא ליפול אינו מוציא ראשו להלן מן רחב השור:
דמפרש טעמא דשוורים משום דמגינים על הרועה שלהם וקושיא
דמטה משני משום דהויא אהל עראי ולהאי טעמא קשה היכי
בקבר
עבדינן למ"ד אהל זרוק לא שמיה אהל דאפי' שידה תיבה ומגדל לא חייצי: והתינוקות יושבין. בתוספתא דפרה קתני
דהכל שוין שהתינוקות צריכין טבילה כלומר הכל שוין בין ר' עקיבא בין ר' יוסי הגלילי שנחלקו לענין הזאה כדתנן במסכת פרה
פ"ג צריכין היו התינוקות להזות דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר לא היו צריכין להזות: ירדו לתוך המים ומלאום. קסבר
האי תנא מילוי ידים בעינן ולא שישלשל בחבל כך פירש בקונטרס ותימה גדולה פירש דבכולהו סתמי מוכחי במסכת פרה
שהיו מוליכין חבל כדי למלאות ואפילו נתמלא הכלי מאליו משמע דכשר במילוי דתנן במס' פרה פ"ה השוקת שבסלע אין ממלאין
בה היתה כלי וחברה בסיד ממלאין עוד תניא בתוספתא דפרה אמר לפני רבי עקיבא משום רבי ישמעאל כוסות של אבן היו תלויין
בקרני שוורים כיון ששחו שוורים לשתות נתמלאו הכוסות אמר להם אל תתנו מקום לצדוקים לרדות ח) (אחריו) ונראה לפרש דבהכי
פליגי רבי יוסי ורבנן דרבנן סברי משום ההוא פורתא לא חיישינן לקבר התהום ורבי יוסי חייש: תניא נמי הכי. משמע לכאורה שהיא
ברייתא והיא משנה שלימה במסכת אהלות סיפא דההיא דלעיל דהכי תנן התם רבי יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי
והרי
דלת דיש לה כמה אגרופין. תימה היכי סלקא דעתא דמקשה שלא יועילו דלתות
אדם אינו אהל ומודה בשקיפים וסלעים ט):
והלא בידי אדם הוא דמדעת הונחו לשם אהל ועוד מאיזה טעם יש לשוורים להועיל יותר מן הדלתות ובקונטרס פירש קא סלקא
דעתיה משום דאין דרך אהל בכך וכל שכן שוורים ולפי זה תיקשי ליה היא גופא וצ"ל דקא סלקא דעתיה דבעלי חיים חשיבי להציל
טפי מדלתות ליחשב אהל אף על פי שאין דרך אהל בכך ולא שייך טעם זה אלא בדבר התלוי בסברא ולא למאי דילפינן ממשכן:
שדעתו
של תינוק גסה עליו.
קסבר י) רבי יהודה אהל זרוק
שמיה אהל דמשמע הא לא
מפני שדעתו גסה היו מביאין דלתות:
ובעצמות