כא:
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ובעצמות
וגידים תשוככני. אף על גב דהאי קרא באדם
בקבר התהום. כלומר בספק קבר: דיש כמה אגרופים. מן החבלים
ד א ב ג
א) ב)
❖
ג) ד)
לקרקע: נוהגין היינו. אלמא אהל עראי לאו אהל הוא: הואיל
כתיב כל שכן בהמה שכריסה למטה כעין אהל:
למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה. ואע"ג דהאי מצות עשה
ה) ו)
ולגבה עשויה. לישן על גבה ולא תחתיה לפיכך אין לה שם אהל:
ז)
על הרועים. שמכניסין ראשיהן תחת כריסם: להכי נקט גבי מטה
שהזמן גרמא אצטריך לאשמועינן דלא תימא דחייבין
ח)
רבינו חננאל
משום דכתיב תשבו כעין תדורו
מנעלים וסנדלים דאמרי' בבבא בתרא
ט)
תניא כוותיה דרבא.
איזהו מטה של תלמידי
כדלקמן בשילהי פירקין :
בקבר התהום תניא כוותיה דרבא ר' יהודה
י)
ואקשינן והרי מטה דיש
שאין לה קבע.
❖
(ב) שמטלטלת
חכמים כל שאין תחתיה אלא מנעלים
אומר לא היו מביאין דלתות כל עיקר מפני
בה כמה אגרופין, ולא
חשיב ליה ר' יהודה
על ידי המטה ורבי יהודה
של בעל הבית בימות החמה וסנדלים
שדעתו של תינוק גסה עליו שמא יוציא
אהל ומכשיר לישן תחתיה
לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע כך
בימות הגשמים שנותנם שם כשהוא
בסוכה. ודחינן שאני מטה
ראשו או אחד מאבריו ויטמא בקבר התהום
תורה אור השלם
פירש בקונטרס לפי סברא זו מצינו
בא לשכב ולישן חולץ מנעליו ונותנן
דלגבה עשויה, כלומר
אלא מביאין שוורים המצרים שכריסותיהן
1. עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי
הנסרין הנתונות עליה
למימר דפליגי נמי בסוכה שבראש
תחת מטתו אבל לתת תחתיה דברים
לישן עליהן (עליהן) על
וּבַעֲצָמוֹת
וְגִידִים
רחבות והתינוקות יושבין על גביהן וכוסות
העגלה וגריס שפיר לעיל בפרק קמא
אחרים גנאי הוא לו שמרגיל בני
איוב י יא
גביהן נתונות ולא תחתיהן.
תְּסֹכְכֵנִי:
של אבן בידיהן הגיעו לשילוח ירדו ומלאום
הבית לשם : על בני מעיין. גג
ולקמן בפירקין
2. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל
ט)
ואקשינן אי הכי שוורין נמי
לגבן עשוין, ושנינן שאני
פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן
ששדרהי) שלהן מגין עליהן: תסוככני.
ועלו וישבו להן על גביהן והרי מטה דיש
בראש העגלה גבי פלוגתא דרבן
שוורים פעמים שהרועים
בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל
אלמא סכך קרי ליה: ואיבעית אימא.
גמליאל ור' עקיבא בראש הספינה
בה כמה אגרופים ותנן ר' יהודה אומר
נכנסים תחתיהם בצל מפני
וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ:
❖
לר' יהודה מטה אהל היא אלא היינו
דבראש העגלה נמי פליגי והא דמודה
החמה, ובגשמים מפני
תהלים א ג
נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני
הגשמים, שנמצאו להם
טעמא דשרי משום דסוכה אהל קבוע
רבן גמליאל בראש הספינה דכשרה
הזקנים שאני מטה הואיל ולגבה עשויה
(כמה) [כמו] אהל. אי
הוא: ולא אתי עראי ומבטל קבע.
היכא דיכולה לעמוד ברוח שאינה
הכי מטה נמי מגינה
הגהות הב"ח
שוורים נמי לגבן עשוים כי אתא רבין א"ר
להסיר שם הסוכה מכאן: והא ר'
מצויה דיבשה כדאמרי' לקמן
על מנעלים וסנדלים,
(א) רש"י
אלעזר שאני שוורים הואיל ומגינים על
ונדחת זו. ומשני רבא
שמעון דאמר נמי סוכה קבע (א).
אע"ג דמטלטלת ע"י הספינה שאני
בעיא
אלא שאני שוורים, הואיל
הרועים בחמה מפני החמה ובגשמים מפני
ספינה דאורחא בהכי וחשיבא קבע
דבעי ארבע' דפנות ואמרי' בפרק
(ב) תוס'
ומגינים על בני מעיים
הגשמים אי הכי מטה נמי הואיל ומגינה על
כסוכה, שנאמר עור ובשר
קמא ר' יהודה ור' שמעון
אע"ג דמטלטלת ואפילו למאן דמפרש
שמיטלטלת
תלבישני ובעצמות וגידים
ורבן גמליאל ור' אליעזר ואחרים
הכא טעמא דמתניתין משום דבר
מנעלים וסנדלים שתחתיה אלא אמר רבא
❖
בעיא
תסוככני. איבעית אימא
כולהו סבירא להו סוכה דירת
המקבל טומאה מכל מקום מודה הוא
ר' יהודה לטעמי' דאמר
שאני שוורים הואיל ועשוים להגין על בני
דירת קבע בעינן, והויא
קבע בעינן וקאמר במתניתין לפי
דפליגי נמי בטעמא דדירת קבע תדע
מעים שלהן שנאמר עור ובשר תלבישני
1
לה סוכה [קבע] ומטה
מוסף רש"י
דרכינו למדנו שהישן תחת המטה לא
מדלא קאמר איכא בינייהו כגון
דירת עראי, ולא אתו אהלי
ובעצמות וגידים תסוככני ואי בעית אימא
יצא ידי חובתו: משיחתו. לשון שיחת
שסמכ' בשידה תיבה ומגדל המחזיקים
שאפילו שיחת תלמידי
עראי ומבטלי אהלי קבע.
ר' יהודה לטעמיה דאמר סוכה דירת קבע
חכמים צריכה לימוד.
והא ר' שמעון נמי דבעי
חולין ושמחה: מלתא. חדתא אגב
ארבעים סאה בלח שהם כוריים
סוכה דירת קבע, וקתני
בעינן והוה ליה מטה דירת עראי וסוכה אהל
ביבש דלמאן דאמר לפי שאין לה
אורחיה דאזיל לאשמועינן שני דברים
מעשה בטבי עבדו של
קבע ולא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע
קבע הכא נמי אין לה קבע דמטלטלת
שלמדנו הולך בלשונו בדבר שתוכל
(ע"ז יט:) שנאמר
רבן גמליאל כו', ופליג
ועלהו לא יבול.
על ר' יהודה. ואסיקנא
והא ר"ש דאמר נמי סוכה דירת קבע בעינן
ולמאן דאמר לפי שמעמידה בדבר
להבין בו דבר חידוש דאי אמרת
בהא פליגי, ר' שמעון
המקבל טומאה הני כיון דבאין
מדבריו לא שמעינן מינה שתהא שיחת
(הא) ואתי אהל עראי ומבטל אהל קבע
[סבר] אתו אהלי עראי
(שם)
במדה טהורים כדתנן פרק ט"ו
חולין צריכה ליתן לב ללומדה אבל
ומבטלי אהלי קבע, ור'
(אין) בהא פליגי מר סבר אתי אהל עראי
יהודה סבר לא. רבי יהודה
השתא אשמעינן דצריך להטות אוזן
דכלים ומיהו קשה דלקמן
ומבטל אהל קבע ומר סבר לא אתי אהל
ור' שמעון מפורשין בפרק
אף לשיחתן שאף היא סופה להבין
דפסיל ר' יהודה סוכה על גבי
הראשון, אמר אביי, רבי
עראי ומבטל אהל קבע: א"ר שמעון מעשה
ור' יאשיה ור' יהודה
בה דבר תורה מדבריו משמע דברי
בהמה מאי טעמא משום דכתיב חג
בטבי עבדו: תניא א"ר שמעון משיחתו של
ובית שמאי ור' שמעון
תורה שהוא מתכוין ללמדן לתלמידים:
הסכות תעשה לך שבעת ימים סוכה
ורבן גמליאל ור' אליעזר
רבן גמליאל למדנו שני דברים למדנו
צריכה לימוד. צריך לשומעם שיתנו
הראויה לשבעה וזו אינה ראויה לפי
ואחרים, כולהו סבירא
שעבדים פטורים מן הסוכה ולמדנו שהישן
להו סוכה דירת קבע
לה לב: ועלהו. דבר קל שבו:
שאין עולין לה בי"ט והשתא תיפוק
בעינן. [מנין שאפי' שיחת
מתני' בכרעי המט'. מטה שלמה:
ליה משום דמטלטלת ע"י בהמה
תחת המטה לא יצא ידי חובתו ולימא
חכמים צריכה תלמוד
ר' יהודה אומר כו'. טעמא מפרש
ואינה קבע מידי דהוה אסומך בכרעי
שנאמר ועלהו לא יבול].
מדבריו של רבן גמליאל מילתא אגב אורחיה
בגמרא: גמ' שאין לה קבע.
מצאנו כי עלי האילן
המטה ובירושלמי משמע דטעמא
קמ"ל כי הא דאמר רב אחא בר אדא
נקראו שיחים, כדכתיב
לפי שאין לה קבע שאין לה י'
שמטלטלת על ידי מטה ור' יהודה
תחת אחד השיחים, וכתיב
ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב
טפחים מן המטה עד לגג דהך פלוגתא
לטעמי' דאמר סוכה דירת קבע
וכל שיח השדה, וכתיב בין
המנונא אמר רב מנין שאפי' שיחת תלמידי
שיחים ינהקו. כמו שנקראו
בעינן: שמעמידה כו'. ואע"פ שלא
דר' זירא ור' אבא דהכא מתני לה
דברי תורה שיחה, כדכתיב
חכמים צריכה לימוד שנאמר 2 ועלהו לא
בירושלמי בר' אמי ור' אבא וזה
למדנו פסול אלא לסכך הואיל ועיקרו
והקיצות היא תשיחך.
יבול: מתני' הסומך סוכתו בכרעי המטה
פיסקא (הסוכך) [הסומך]
לשונו אמר רבי אמי על שם שאין
של סכך אלו מעמידין הוי כאילו
א
סוכתו בכרעי המיטה
סיכך בדבר המקבל טומאה: אבל
כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד
מכרעי המטה לסכך עשרה טפחים
ב
כשרה. אמר אביי לא
בפני עצמה פסולה: גמ' מ"ט דר' יהודה
סיכך על המטה. ולא סמך הסיכוך
אמר ר' אבא משום שאין מעמידין
שנו אלא מעמיד, שנמצא
בדבר טמא הא תני מעשה בירושלים
בכרעים אלא על גבי יתידות אבל
מחזיק הסכך (אלא דר'
פליגי בה רבי זירא ורבי אבא בר ממל חד
יהודה) בדבר שאין לו
שהיומשלשלין מטותיהןלפניחלונותיהן
כל דופני הסוכה אינן אלא מטות
אמר מפני שאין לה קבע וחד אמר מפני
קבע, ויש אומרים בדבר
והיו מסככין על גביהן אין תימא
משלשה צדדין לא פסיל ר' יהודה
המקבל טומאה. אבל סיכך
שמעמידה בדבר המקבל טומאה מאי בינייהו
על גבי המיטה וכותלי
משום שאין מעמידין על דבר טמא
דהא לא גמרי' פסול מיניה לסוכה אלא
כגון שנעץ שפודין של ברזל וסיכך עליהם
המיטה הן דפנות, דברי
הא לית ליה טעמא אלא משום שאין
לסיכוך וזה לא הוא ולא מעמידו בפסולי'
הכל כשרה.
למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש
מכרעי המטה לסכך י' טפחים עד
ולענין קבע נמי יש קבע לסיכוך:
לה קבע ומאן דאמר מפני שמעמידה
כאן ירושלמי ואותן של אנשי ירושלים
מתני'
היה עשרה מכרעי המטה לסכך והא
בדבר המקבל טומאה הרי מעמידה בדבר המקבל טומאה אמר
דקתני מתניתין רבי יהודה אומר אם
אביי ג לא שנו אלא סמך אבל סיכך על גב המטה כשרה מאי טעמא
אינה יכולה לעמוד מעצמה אסורה
למאן דאמר לפי שאין לה קבע הרי יש לה קבע למאן דאמר מפני
דמשמע הא יכולה לעמוד כמו שסמכה
שמעמידה בדבר המקבל טומאה הרי אין מעמידה בדבר המקבל טומאה:
על יתידות כשרה אע"פ שאין מכרעי
מתני'
המטה לסכך עשרה לא חשיב
עראי כיון דאי שקיל לה למטה איכא אויר עשרה והסוכה מתקיימת כדאמר אביי בשמעתין למאן דאמר אין לה קבע הרי יש
לה קבע כלומר
אי שקיל לה למטה דמטה לחודה קיימא ואין הסוכה נפסלת בשביל שהכניס בה מטה ומיעט
אוירה מידי דהוה
אכרים וכסתות דפרק קמא לא הוי
מיעוט לא לענין עשרה ולא
לענין עשרים:
קנה