סוכה פרק
ראשון סוכה
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואע"ג
דבטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם. לא דמי לארנקי דפ'
ואע"ג דבטלינהו. לכל שבעה בטלה דעתו אצל כל אדם ואין ביטולו
כד א
א)
ב)
ביטול: תבן וביטלו. בפיו לשבעה: תבן ואין עתיד לפנותו. ולא
חלון דאיכא למאן דאמר דאפילו ארנקי
מבטל איניש: בית שמילאהו תבן או צרורות וביטלו בטל. כך
יצטרך לפנותו כל ימי החג ומיהו לא בטלו ממש בפיו: או עפר.
כה ב
ג)
נתן בו סתם ואין ידוע אם עתיד לפנותו אם לאו: מחלוקת ר' יוסי
היא הגירסא בכל הספרים
כאן ובפרק חלון דמייתי לה
❖
ד)
כו'. וכן עפר ואין עתיד לפנותו יש
אמתניתין דחריץ שבין שתי חצירות
בו מחלוקת דבטיל לר' יוסי מסתמא
מלא קש או תבן מערבין שנים ואין
ואע"ג דבטלינהו [לכולהו] משום דבטלה
כו ג
ואפי' לא בטלו בפיו ולרבנן לא בטיל.
מערבין אחד מלא עפר או מלא
דעתו אצל כל אדם א תבן ובטלו הוי מיעוט
גליון הש"ס
והא דנקט עפר סתם משום כחו
צרורות מערבין אחד ואין מערבין
וכל שכן עפר ובטלו תבן ואין עתיד לפנותו
כז ד
תוס' ד"ה והוצין וכו'
דר' יוסי דאפי' סתם דלא ידיע אי
שנים והיא משנה במסכת אהלות
מצטרף בהדי סכך כשר.
ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן דתנן בית
עתיד לפנותו אי לא אמר דבטיל אבל
פט"ו ולא כתב שם תבן אלא עפר
שמילאהו תבן או צרורות וביטלו מבוטל
❖
כח ה
ב
תבן ראוי לבהמה ולהסקה או לטיט
או צרורות ומשום דמייתי לה הכא
ביטלו אין לא ביטלו לא ותני עלה רבי יוסי
הלכך סתמיה לא בטיל אפילו לרבי
ובעירובין אתבן טעו להגיה הספרים
אומר תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר
כט ו
יוסי: הכי גרסינן בית שמילאהו תבן
תבן במקום עפר ולא גרסינן נמי
מוסף רש"י
או צרורות וביטלו. ולענין אהלות
במסכת אהלות וביטלו בטל אלא
סתם ובטל עפר ועתיד לפנותו הרי הוא כסתם
ל ז
בית.
טומאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת
תנן דטומאה שיש לה אהל חלל טפח
תבן ולא בטיל היתה גבוהה מעשרים אמה
ג
לא ח
ויורדת והיא היא דהא בהא תליא
אינה בוקעת למעלה מן הגג אבל
והוצין יורדין בתוך כ' אמה אם צלתם מרובה
❖
אלא שדרך הש"ס לקצר משניות של
טומאה רצוצה שאין לה חלל טפח
מחמתם כשרה ואם לאו פסולה היתה גבוהה
סדר טהרות כשמביאם ואין [לומר]
הימנה לגג שכנגדה עד לרקיע
י' טפחים והוצין יורדין לתוך י' סבר אביי
דהך דמייתי [הכא] ברייתא היא
טמא דבוקעת ועולה וכן הלכה למשה
רבינו חננאל (המשך)
למימר אם חמתם מרובה מצלתם כשירה
דאין לו להביא מן הברייתא כיון
מסיני. והלכך בית שיש בו מת או
וביטלן, מכלל דסתמא
א"ל רבא הא דירה סרוחה היא ואין אדם דר
שיכול להביא מן המשנה וזה לשון
כזית מן המת ומילאוהו תבן או
ד
לא בטלי. היתה גבוהה
(ערובין עח:) לא ביטלו
בדירה
סרוחה
היתה גבוהה מעשרים אמה
מכ' אמה והוצין יורדין
המשנה בית שמילאהו עפר או צרורות
צרורות וביטלו הויין רצוצה ובוקעת
ה
לא.
לתוך כ' רואים אם צילתן
וביטלו וכן כרי של תבואה וגל של
אבל לא ביטלו הוי כמאן דפנייה ויש
ובנה בה איצטבא כנגד דופן
של הוצין הללו מרובין
לה חלל: תבן ואין עתיד לפנותו הרי
צרורות אפי' כגלו של עכן אפילו
מחמתן, כשרה, דחשבינן
האמצעי על פני כולה ויש
(שם עט.) תבן ואין
אלו ההוצין הן הן הסכך.
הוא כסתם עפר ובטיל. ופליג בין
טומאה בצד הכלים טומאה בוקעת
בה הכשר סוכה כשרה ומן
ו
עתיד לפנותו.
היתה גבוהה עשרה טפחים
ועולה בוקעת ויורדת פי' לפי שהם
אתבן בין אצרורות דצרורות היינו
והוצין יורדין לתוך עשרה
הצד אם יש משפת איצטבא
מבוטלים והא דקאמר תבן ואין
עפר וקאמר ת"ק דצריך ביטול וא"ל
טפחים, דחה רבא דברי
לכותל ד"א פסולה פחות
הרי הוא כעפר
אביי ואמר דירה סרוחה
עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת
ר' יוסי תבן אם ידוע שאינו עתיד
סתם.
היא ופסולה. היתה גבוהה
מארבע אמות כשרה מאי
רבי יוסי ורבנן אע"ג דבמתניתין
לפנותו הרי הוא בטל מאליו וצרורות
מעשרים [אמה] ובנה
קא משמע לן דאמרינן דופן
דאהלות לא איירי רבנן מידי בתבן
אפי' סתמא דלא ידיע אי עתיד
בה איצטבא כנגד דופן
עפר ועתיד לפנותו.
האמצעית על פני כל
עקומה תנינא בית שנפחת
מכ"ש הוא דידע ליה כיון דבעפר
לפנותו אי לא מסתמא בטל אלא א"כ
הסוכה, ויש בזו האיצטבא
וצרורות מצרכי רבנן ביטול כ"ש
ידוע דעתיד לפנותו דההיא הוי כסתם
וסיכך על גביו אם יש מן
הרי הוא
ז' טפחים שהן הכשר
כסתם תבן.
בתבן וכן פרק חלון קאמר
תבן ולא בטיל. אלמא דתבן וביטלו
סוכה קטנה כשרה. בנה
הכותל לסיכוך ד"א פסולה הא פחות מכאן
זו האיצטבא מן הצד,
עפר וביטלו כולהו מודו דבטיל תבן
מאן תנא אהלות רבי יוסי היא ופריך
כשרה מהו דתימא התם הוא דחזיא לדופן
אם יש משפת איצטבא
(שם)
סתם ועפר ועתיד לפנותו דכולי עלמא
אי רבי יוסי איפכא שמעינן ליה בין
בית שנפחת וסיכך על
ולכותל ד' אמות פסולה,
אבל הכא דלא חזיא לדופן אימא לא קמ"ל
גביו.
פחות מיכן כשרה. מאי
לא בטיל תבן ואין עתיד לפנותו ועפר
אתבן בין אצרורות פריך מטעמא
היתה גבוהה מכ' אמה ובנה איצטבא
קמ"ל דופן עקומה, תנינא
ז
כיוצא בו או אפי' עפר סתם מחלוקת
דפרישית אע"ג דלא קתני תבן
בית שנפחת וסיכך על
באמצעיתה אם יש משפת איצטבא ולדופן
דלרבי יוסי בטיל: והוצין. של סכך
במתני' דאהלות והא דפשיטא לן
גביו אם יש בין כותל
ארבע אמות לכל רוח ורוח פסולה פחות
לסיכוך ד' אמות פסולה.
ראשיהן התלויין: אם צלתם. של
הכא דתבן וביטלו הוי מעוטא אפי'
ודחינן שאני התם משום
אותם הוצין מרובה מחמתם אי הוי
לרבנן דייק לה מדקתני במתניתין
מארבע אמות כשרה מאי קא משמע לן
אם יש
דבדוכתיה דופן מעליא
שקלת ליה לסכך העליון: כשרה.
דאהלות אפילו כרי של תבואה
מן הכותל לסיכוך ד"א
היא, דפחות מכ' אמה
דאמרינן דופן עקומה היינו הך מהו דתימא
פסולה.
היא, אבל הכא שזה הדופן
דמנינן עשרים מהן ולמטה: סבר
דמהני ביטול כ"ש בתבן והא דקאמר
דופן עקומה מרוח אחת אמרינן אבל כל רוח
גבוה יותר מכ' אמה, ולגבי
אביי למימר. דכי היכי דבגובה
עפר סתם מחלוקת רבי יוסי ורבנן
זו הסוכה דופן פסולה
ורוח לא קא משמע לן ח היתה פחותה מי'
לא ממעטי להכשיר היכא שחמתן
הוי מצי למימר דבעפר ואין עתיד
היא אימא לא, קמ"ל.
טפחים וחקק בה כדי להשלימה לעשרה
היתה גבוהה מעשרים אמה
מרובה מצלתן בנמוכה נמי לא
לפנותו נמי פליגי דלרבנן לא בטיל
ובנה בתוכה באמצעיתה
אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה
ממעטי לפסול ואם חמתן מרובה
אלא א"כ בטלו ואין עתיד לפנותו
האיצטבא, אם יש משפת
פחות לאו היינו ביטלו כדמוכח הכא אלא
מצלתן כשרה: דופן האמצעי.
האיצטבא ולכותלי הסוכה
❖
(לקמן יז.)
ד' אמות ריוח לכל רוח
דסתם סוכה בת שלשה דפנות כי מתניתין והרביעית היא כולה
משום ר' יוסי נקט עפר סתם דאפילו בסתם קבטיל ולא חש להאריך
פסולה, פחות מד' אמות
פתח: על פני כולה. שמגיעין ב' ראשי האיצטבא לב' דפנות
לומר תבן ועפר שאין עתיד לפנות ועפר סתם מחלוקת: כשרה. ואתא לאשמעינן
והוצין יורדין בתוך כ'. וא"ת כשצלתו מרובה מחמתו אמאי
הצדדין ואיצטבא הוא בנין אבנים וטיט אם יש בה באיצטבא
דמכשירין דופן עקומה
רבינו חננאל
ואפילו מכל רוח. היתה
שיעור הכשר סוכה קטנה שבעה טפחים ומשהו דהיינו ראשו
כשרה הא אי קלשת היו ההוצין נופלין כדאשכחן
אע"ג דביטלן לא הוי
פחותה מי' וחקק בתוכה
ורובו ושלחנו: כשרה. כל הסוכה שיש לה ג' דפנות והאי הכשר
בעירובין גבי מקצת סכך בתוך כ' ומקצת סכך למעלה
להשלימה לי' טפחים, אם
מיעוט, בטלה דעתו אצל
כל אדם שאין אדם נותן
יש משפת חקק ולכותל ג'
סוכה אפי' מן האיצטבא והלאה דמנינן חללה מראש האיצטבא
דפסלינן הסוכה דכי קלשת לה הוי לה חמתה מרובה מצלתה
במקום עפר ואבנים, כרים
טפחים [פסולה],
ומעלה ונמצא דופן אמצעי כולו כשר ודפנות הצדדים ברחב
ועל כורחין פי' לפי שלא יכול להתקיים הסכך בתוך עשרים
וכסתות. תבן וביטלו הוי
האיצטבא הוכשרו בה הרי כאן סוכה קטנה כשרה ואמרינן לקמן
דמחמת קלישותו יבא הרוח ויפזר או יפול דאין לפרש אפילו
מיעוט וכל שכן עפר
וביטלו, כגון שהסכים
היה
מתקיים כך הוה ליה חמתו מרובה שבזה לא היו מכשירין
פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרשינן ליה אם יש
שלא ליטלו משם לעולם.
אינך אמוראי דהתם כיון דאין צלתה מרובה אלא על ידי
הכשר סוכה ביחד ועוד יש בסוכה משם והלאה פסל היינו סכך
תבן ואין עתיד לפנותו
סכך של מעלה מכ' הוה ליה סכך פסול $ מצטרף בהדי סכך
העשוי בפסולת גורן ויקב שזהו דרכן ליעשות ויוצא מהכשר סוכה
ועפר סתם, מחלוקת ר'
יוסי ורבנן, לר' יוסי בטל
כשר ויש לומר דהכא יש לנו להכשיר יותר
שיש רוב הוצין
שאין לו הכשר דפנות נידון כסוכה הלכך כל הסוכה כמות שהיא
לרבנן לא בטל. דתנן
גדולה כשרה: מן הצד. כגון אם בנה האיצטבא על פני אחד
וראויין הן להתקיים בקל כך אם היה שם
דבר הסומכת:
בית שמילאו עפר [נ"א:
מדופני הצדדים: אם יש משפת איצטבא ולכותל. השני שהרחיקו
פחות
תבן] או צרורות וביטלן,
דייקינן מינה מדקתני
ממנו ד' אמות: פסולה. דלא הוכשרו באיצטבא זו אלא שתי דפנות אותו שסמוך לה מן הצד והאמצעי שראש
האיצטבא מגיע
וביטלן מכלל שאם לא
לו: פחות מד' אמות כשרה. שאף הוא הוכשר על ידה דקי"ל הלכה למשה מסיני דמכשרי סוכה
על ידי עקימת
ביטלו מפורש אלא בסתם
דופן עד ארבע אמות חסר משהו ורואין סכך העליון המחובר לדופן הרחוק כאילו הוא מן הדופן עצמו ועקום עד כנגד שפת
אינן מבוטלים. ותני עלה,
ר' יוסי אומר תבן ואין
האיצטבא. וכאן מודדין את גובהן משפת האיצטבא ולמעלה ואף על פי שמתחתיו נמשך כלפי חוץ הואיל וראשו אינו כלה
עתיד לפנותו, הרי הוא
ע"כ זהו גובה חללה והרי נתמעט חללה מתחתיו: בית שנפחת. גגו וגגין שלהם חלקים הן ושוין ולא משופעים ונפחת
כעפר סתם וביטלו. עפר
הגג באמצעו: וסיכך. בסכך כשר על פי הפחת ונמצא סכך הכשר מופלג מן הדפנות לכל צד: פחות מארבע אמות כשרה.
ועתיד לפנותו, הרי הוא
כסתם תבן ולא ביטלו.
שדופני הבית נעשין לה דפנות והתקרה פסולה המפסקת בינתיים רואין אותה כאילו היא מן הדופן ונעקם הדופן עד כאן ואין
ש"מ תבן ואין עתיד
ומחובר לסכך כשר: התם הוא. דאמר דופן עקומה משום דדופן דידה חזי לדופן דאינו גבוה
כאן סכך פסול אלא דופן
לפנותו לתנא דידן לא
בטל, לר' יוסי בטל, וכן
אלא כדי לקרבו לסכך: אבל הכא דלא חזי לדופן. ועקימותו משום דליתחזי למיהוי
מכשיעור ואין צריך לעקמו
דופן הוא לא
עפר סתם לר' יוסי בטל,
לן: וחקק
בה. גומא באמצע: כדי להשלימה לעשרה. כנגד הגומא
אמר קא משמע
ובאותה גומא הכשר סוכה
באורך ורוחב:
לתנא דידן דקתני צרורות
פחות