הישן תחת המטה
פרק
שני סוכה
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קנה
מתני' סוכה המדובללת. לקמן מפרש לה בגמרא: ושצילתה
עולה וקנה יורד. שלא השוה את הסכך להשכיב את הקנים
ה א
א)
ב)
מרובה מחמתה כשרה. ליכא לאקשויי תנינא חדא זימנא
זה אצל זה אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך כך חמתה
ג)
שחמתה מרובה מצילתה פסולה אינן דומות זו לזו דמיקשיא קשיין
מרובה מצילתה ואשמעינן מתני' דאמרינן רואין כל שאילו היו
ד)
המעובה כמין בית. שסכך
אהדדי כדרמינן להו בגמרא ומשנינן:
מושכבין בשוה היתה צילתה מרובה מחמתה כשרה כך פירש
ו ב ג ד
ה)
שלה עב מאד: גמ' ענייה. שיש
ו)
הקונטרס. משמע לפירושו דכשיש
ז ה ו
ז)
מתני' סוכה המדובללת
בסככה קנים מעט ויש בה אויר
בין זה לזה שלשה דפסולה לאביי
ושצילתה מרובה
❖
❖
ח)
הרבה אלא שאין בו שלשה ביחד:
היינו מטעם חמתה מרובה מצילתה
מחמתה כשרה המעובה
כמין בית אע"פ
קנה עולה וקנה יורד. שלא השוה
ולא יתכן דכיון דאי קיימה חמה
שאין הכוכבים נראין
מתוכה כשרה:
הגהות הב"ח
לעזי רש"י
הסכך להשכיב הקנים זה אצל זה
בראש כל אדם היתה צילתה מרובה
גמ' מאי מדובללת אמר רב א סוכה ענייה
אלא אחד למעלה ואחד למטה ומתוך
אין לפסול בשביל חמה הבא מן הצד
(א) גמ' בה
שוליב"א (שוליבי"ש).
ושמואל אמר קנה עולה וקנה יורד רב
ב
קרשים (שבין קורה לקורה,
כך חמתה מרובה מצילתה ואשמעינן
באלכסון ועושה אותה חמתה מרובה
בה טפח
ומהם עשויה התקרה).
תני חדא ושמואל תני תרתי רב תני חדא
מתניתין דאמרינן (ב) כל שאילו היו
אלא היינו טעמא משום דלא חשיב
❖
(ב) רש"י
טרי"ב. קורות הגג.
סוכה מדובללת מאי מדובללת מדולדלת
מסוככין בשוה היתה צילתה מרובה
סכך להצטרף כי האי גונא כשיש בין
דאמרינן רואין
וכשרה
מחמתה כשרה: (ג) רב תני
זה לזה שלשה אבל כי ליכא שלשה
שצילתה מרובה מחמתה כשרה ושמואל
(ג) ד"ה
מוסף רש"י
חדא. מדובללת ושצילתה מרובה
כלבוד דמי והכל אחד:
תני תרתי מאי מדובללת מבולבלת ותרתי
קורות הבית והעלייה. משנה
(ד) ד"ה
קורה היוצאה.
מחמתה אחדא סוכה קיימי: ושמואל
קתני סוכה מבולבלת כשרה וצילתה מרובה
טהור
תני. מתני' בתרי סוכות: רב תני
היא במסכת אהלות פרק
(ה) ד"ה
מחמתה כשרה אמר אביי ג לא שנו אלא
חדא. סוכה שהיא ענייה שהיא
י"ב ותני עלה ברייתא היא כך היא
גב (ו) ד"ה
שאין בין זה לזה שלשה טפחים אבל יש בין
❖
(לעיל יח.)
שנויה בתוספתא דאהלות במה דברים
מדובללת מדולדלת אם צילתה מרובה
(ז) ד"ה
זה לזה ג' טפחים פסולה אמר רבא אפילו
מחמתה כשרה: ושמואל תני תרתי.
אמורים בזמן שיש ח) ביניהן פותח
ד
כשיש בהן
סוכה מבולבלת כשרה דאמרינן רואין
טפח אבל אין ח) ביניהן פותח טפח
יש בין זה לזה שלשה טפחים נמי לא אמרן
בהן פותח
רבינו חננאל (המשך)
טפח טומאה בוקעת
ושצילתה מרובה מחמתה מילתא
וטומאה תחתיהן תחתיה טמא על
אלא שאין בגגו טפח אבל יש בגגו טפח
ועולה טומאה בוקעת
[הנאהל] באותה הקורה
ויורדת אחריתי היא דאשמעינן נמי בסוכה
גביהן וביניהן טהור ביניהן או על
❖
כשרה דאמרינן חבוט רמי אמר רבא מנא
עד הקורה של עלייה
ענייה שיש בה חמה אם צילתה מרובה
גביהן כנגדן עד לרקיע טמא ותחתיהן
המכוונת כנגדה טמא. ואם
אמינא לה דכי אית (א) ביה טפח אמרינן חבוט
הטומאה בקורה העליונה,
כשרה: לא שנו. דשמואל דקנה עולה
טהור בד"א בזמן שיש בהן פותח
רמי וכי לית ביה לא אמרינן חבוט רמי דתנן
כל דבר המאהיל על אותה
רבינו חננאל
וקנה יורד כשרה דאמרינן רואין:
טפח אין בהן פותח טפח טומאה
(הקורה) [הטומאה] עד
קורות הבית והעלייה שאין עליהם מעזיבה
אלא דאין בין זה לזה שלשה. דכל
ה
[מתני'] סוכה מדובללת
בוקעת ועולה
בוקעת ויורדת
לרקיע הכל טמא. אם היו
ושצילתה מרובה מחמתה
הקורות העליונות רחבות
והן מכוונות טומאה תחת אחת מהן תחתיה
פחות משלשה חדא היא: שאין בגגו.
והשתא הך ברייתא אסיפא דמתניתין
כשרה. רב אמר מאי
כשיעור האויר שבין
קאי שהעליונות כבין התחתונות
בקנה העולה רחב טפח דלאו שם
טמא בין התחתונה לעליונה ביניהן טמא
מדובללת, ענייה מדלדלת,
התחתונות ונתונות אותן
דכשהתחתונות אין בין זו לזו פותח
אהל עליה לאחשובי ולמימר ביה
וחדא קתני במתני'
הקורות של עלייה כנגד
על גבי העליונה כנגדה עד לרקיע טמא
והענייה שצילתה מרובה
האויר שבין קורות הבית,
טפח נמצא דעליונות אין בהן פותח
חבוט רמי השפל והשלך אותו על
היו העליונות כבין התחתונות טומאה
מחמתה כשרה. שמואל
טומאה תחת אחת מהן,
טפח שהן כבין התחתונות הלכך
האויר שתחתיו דהיינו נמי ענין גוד
אמר מאי מדובללת
תחת הקורות התחתונות,
תחתיהן תחת כולן טמא על גביהן כנגדן עד
כשיש טומאה בתחתונות תחתיהן
אחית אלא לענין מחיצה דהוי חודה
מבולבלת, קנה עולה וקנה
הבית כולו טמא, אין
לרקיע טמא ותני עלה בד"א בזמן שיש
יורד. ותרתי קתני במתני',
הקורות של בית מפסיקות
ו
טמא שכל אחת ואחת מביאה טומאה
של מחיצה שייך למימר גוד אחית
קנה עולה וקנה יורד,
שהרי עליונות נתונות
בהן טפח וביניהן פותח טפח אבל אין ביניהן
על כולה הואיל ויש ברחבה טפח
משוך אותה והורד ולענין המוטל
ושצילתה מרובה מחמתה
באויר שבין קורות הבית,
פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה
כשרה. אמר אביי לשמואל
וכשמאהיל על מקצת
וביניהן טהורות כיון דאין בעליונה
לרוחב ובא לסתום אויר שייך למימר
דאמר קנה עולה וקנה
מאהיל על הכל. ותני
חבטא: אמרינן חבוט רמי. כשגבוה
רוחב טפח לא אמרינן חבוט רמי
טמא ביניהן ועל גביהן טהור אלמא כי
יורד, לא שנו אלא שאין
עלה בתוספתא, כלומר
ליחשב האויר שבין התחתונות כסתום
שלשה ויותר דאילו בפחות מג' לאו
ביניהן ג' טפחים, דאמרינן
מפרשא בברייתא, במה
אית ביה טפח אמרינן חבוט רמי וכי
כל פחות מג' כלבוד דמי,
דברים אמורים בזמן שיש
ועל גבו נמי טהור דחוצצת בפני
חבוט הוא שהרי הוא כמושכב עליו:
לית ביה טפח לא אמרינן חבוט רמי
אבל יש ביניהן ג' טפחים,
בהן בקורות טפח, וביניהן
ה"ג להך מתניתין באהלות קורות
הטומאה דכיון דיש בו ברוחבו טפח
פסולה. רבא אמר אפי'
פותח טפח, והקורות
שמע מינה יתיב רב כהנא וקאמר להא
הבית והעלייה שאין עליהן מעזיבה
והדר קאמר בד"א דמביאות טומאה
אם יש בין זה לזה ג'
העליונות כנגד הפותח
שמעתא אמר ליה רב אשי לרב כהנא
טפחים אם יש בגגו של
טפח, טומאה תחת אחת
והן מכוונות טומאה תחת אחת מהן
וחוצצין כשיש ברחבן של תחתונה טפח
קנה העולה והיורד טפח
מהן הכל טמא. אבל אין
וכל היכא דלית ביה טפח לא אמרינן
תחתיה טמא בין התחתונה לעליונה
אבל אין ברחבן טפח בין שהטומאה
כשרה, מאי טעמא אמרינן
בהן טפח ולא ביניהן פותח
חבוט רמי והא תניא קורה היוצאה
ביניהם טמא על גבי העליונה כנגדה
תחתיהן בין שהטומאה על גביהן
חבוט רמי, כלומר ראה
טפח, טומאה תחתיהן
העליונה כאילו הן למטה,
[תחתיהן] טמא, ביניהן
עד לרקיע טמא היו העליונות כבין
כנגד הטומאה טמא ומן הצד טהור:
מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה וכן שתי
ולבוד הוא הכל. כדתנן
ועל גביהן טהור. אלמא
התחתונות וטומאה תחתיהן תחת
הא כי יש בקורה טפח אמרינן
קורות אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה
באהלות פרק י"ב קורות
כולן טמא על גביהם כנגדן עד לרקיע
הבית והעלייה שאין עליה
חבוט רמי, אין בקורה
מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו פחות משלשה אינו צריך להביא קורה
מעזיבה והן מכוונות, פי'
טפח לא אמרינן. וכן
טמא. וה"פ קורות הבית אותן
זו על זו אינה יוצאה
בסוכה אם יש בגגה טפח,
אחרת שלשה צריך להביא קורה אחרת רבן שמעון בן גמליאל אומר
שהעלייה עשויה בהן שקורין שוליב"א
התחתונה מכנגד העליונה,
אע"פ שקנה יורד מחבירו
פחות
קורות העלייה הן שהגג עשוי בהן
וביניהן בין בתחתונות ובין
יותר מג' טפחים, אמרינן
בעליונות פתוח תחתיהן.
חבוט רמי. ומקשי רב אשי
שקורין טרי"ב וגגין שלהן חלקין היו ושוין ומניחין הנסרין מקורה לקורה כמין תקרת עלייה: שאין עליהם מעזיבה. ולא נסרים ומעזיבה
טומאה תחת אחת מהן
לרב כהנא, איני דבמילי
לאו דוקא נקט אלא דסתם היכא דליכא מעזיבה ליכא נסרים: והן מכוונות. העליונות מכוונות כנגד התחתונות ומאהילות עליהן: טומאה
תחתיה טמא, כלומר
אחרנייתא זולתי הטומאה
היא מפסקת ומאהלת על
כל היכא דליכא טפח לא
תחת אחת מהן. תחת אחת מהתחתונות: תחתיה טמא. על פני כל אורכה דיש ברוחבה טפח כדמפרש לקמן ומביאה את הטומאה וכל שאר
הטומאה מלעלות למעלה,
אמרינן חבוט רמי, והתניא
הבית מטה ומעלה טהור ואף כנגד אותה הקורה למעלה דהיינו בינה לבין העליונה (ד) ואין טומאה אלא תחתיה לבד: בין תחתונה לעליונה
והצדדין אויר הן ואינן
בעירובין פרק מבוי קורה
ביניהן טמא. כל כלים שבין אותם השתים טמא שהעליונה מאהלת על הטומאה ומביאה את הטומאה על פני כל אורכה תחתיה: על (ה)
מאהילין. ואם הטומאה
היוצאה מכותל זה ואינה
היא נתונה על גבי אחת מן
נוגעת בכותל כו', עד
העליונה. ואם טומאה על העליונה: כנגד הטומאה עד לרקיע טמא. שהרי אין דבר חוצץ הימנה ומעלה: (ו) היו העליונות כבין התחתונות.
הקורות התחתונות דהיינו
שלא היו מכוונות זו כנגד זו אלא העליונות מכוונות כנגד האויר שבין התחתונות: טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא. דאמרינן בכל
ביניהן, כל דבר (המאהיל)
העליונות חבוט רמי והשליכם בין התחתונות והוי כל הבית מקורה והוי אהל אחד וכדמוקי בברייתא שהיה רוחב העליונות כשיעור אויר שבין
התחתונות: ותני עלה. הכי גרסינן לה בד"א בזמן שיש בהן טפח ויש ביניהן פותח טפח אבל אין ביניהן פותח טפח טומאה תחת אחת
מהן תחתיה טמא ביניהן ועל גביהן טהור. ולא גרסינן אין בהן טפח. והכי פירושא בד"א דכולה מתניתין בשיש בהן טפח כשיש בתחתונות
הללו טפח וביניהן פותח טפח מתוקמא מתניתין שפיר דאמרינן חבוט רמי כשהן מכוונות טומאה תחת אחת מהן תחתיה טמא ותו לא דכיון
דיש בה טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה הלכך תחתיה טמא ועל גבה טהור. טומאה על גבה תחתיה טהור אפי' כנגד הטומאה
דחוצצת. וכשאינן מכוונות כיון דיש ביניהן פותח טפח והעליונות רחבן כשיעור אויר שבין התחתונות כדקתני העליונות כבין התחתונות שהן
כנגד האויר וכשיעורן טומאה תחת אחת מהן תחת כולן טמא דאמרינן חבוט רמי אבל אין ביניהן פותח טפח נמצא שאין ברוחב העליונות טפח
טומאה תחת אחת מהן מן התחתונות תחתיה טמא ותו לא דלא אמרינן חבוט רמי: ביניהן. בין התחתונות לעליונות ו) כשהן מכוונות טהור
והוא הדין בשאין מכוונות שעל גבה טהור ותחתיה טמא דכיון דיש בה טפח מביאה טומאה לכל אורך שתחתיה וחוצצת בפני הטומאה לטהר
על גבה. ומאן דגריס אין בהן טפח טועה דאם כן טומאה תחת אחת מהן אין כל תחתיה טמא דאין בה שיעור להביא טומאה ואין על גבה כנגד
הטומאה טהור שאין בה שיעור לחוץ וטומאה על גבה כנגד הטומאה טמא ומתחתיה נמי טמא דטומאה בוקעת ויורדת שאין בה
שיעור לחוץ ובתוספתא גרסינן בהדיא במסקנא במה דברים אמורים פעם שניה וגרסינן הכי במה דברים אמורים כשיש (ז)
אין ביניהן כו': להא
שמעתא. דרבא: ז) פחות מארבעה
כו'. רבן
פותח טפח אבל
שמעון סבירא
ליה פחות מארבעה
לבוד בכל דוכתא:
שתי