כב:
הישן
תחת המטה פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
זה וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי. וא"ת מאי קושיא
שתי קורות המתאימות כו'. דתנן בעירובין הקורה שאמרו
ח א
א) ב)
ג) ד)
אדפריך מרבי יוסי ברבי יהודה ליסייעיה מרבנן דלית להו
רחבה כדי לקבל אריח והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים דיה
ה)
רואין דהא רבנן פליגי עליה כדמוכח פ"ק דעירובין
לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לרוחבו והתם פריך
ט ב
ו)
דאמר אביי רבי יוסי סבר לה כאבוה
בחדא ופליג עליה בחדא סבר
טפח ומחצה בעי ומשני שבולטת לשני צידי הקורה אצבע לכל רוח
❖
י ג
לה כאבוה בחדא דאית ליה רואין
ומלבנן בטינא ואם לא היתה לו קורה
ויש לומר דטעמא דרבנן לאו משום
רחבה טפח ונתן שתים זו בצד זו
פחות מארבעה אין
צריך להביא קורה
דהיינו מתאימות כעין תאומים: אם
דלית להו חבוט רמי בפחות מטפח
אחרת ארבעה צריך להביא קורה אחרת
הגהות הב"ח
יא ד
מקבלות אריח לרחבו טפח. כשהן
אלא משום דפסלי קורה המונחת
וכן שתי קורות המתאימות לא בזו כדי
(א) רש"י
א
סמוכות זו לזו אין צריך להביא קורה
באותו ענין שאינה ראויה לקבל אריח
יב ה
לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם
אחרת ואם לאו שאין שתיהן רחבות
דבעו רחבה ובריאה ולא אמרינן
(ב) תוס'
מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא
רואין
טפח צריך להביא קורה אחרת:
רואין לפסול קורה הניטלת ברוח
❖
יג ו
קורה אחרת ואם לאו צריך להביא קורה
רבן שמעון בן גמליאל אומר אם
ושתי קורות המתאימות אפילו בפחות
❖
אחרת רשב"ג אומר אם מקבלות אריח
מקבלות לאורכו שלשה אין צריך להביא
משלשה משום דראויה לקבל אריח
קורה אחרת. רבן שמעון בן גמליאל
לארכו שלשה טפחים אין צריך להביא קורה
בעו אבל אי הוה להו הכא (ב) ראוין
מוסף רש"י
רבינו חננאל
אפילו בפחות משלשה יש לנו ללמוד
להקל בא כלומר אפילו אין בהן טפח
אחרת ואם לאו צריך להביא קורה אחרת
פחות מארבעה.
מדברי רבי יוסי ברבי יהודה שאפילו
ואם מושיב על שתיהן אריח לרחבו
וכן בשתי קורות
היו אחת למעלה ואחת למטה רבי יוסי
ב
המתאימות ולא בזו לקבל
במופלג שלשה היו אומרים רואין דהא
אינו עומד מרחיקן זו מזו ומושיב
בר' יהודה אומר רואין העליונה כאילו היא
(ערובין
אריח ולא בזו לקבל
עליהן לאורכו ובלבד שיהו בריאות
לא פליגי (אלא) במאי דלית להו
ד)
ט.) ושחמתה מרובה
אריח, אם מקבלות אריח
למטה ואת התחתונה כאילו היא למעלה
מצלתה.
לקבל כובדו ואורכו של אריח שלשה:
רואין אלא מטעמא דפרישית:
לרוחבו טפח אין צריך
אבל בשלשה כיון דלית ביה טפח
ובלבד שלא תהא
עליונה למעלה מעשרים
להביא קורה אחרת כו'.
ואם לאו. שאינן בריאות לקבלו צריך
פי' הקורה המתרת במבוי
אמה והתחתונה
למטה מעשרה הא זה
לא אמרינן חבוט רמי.
להביא קורה אחרת: היתה אחת
(לעיל ב.) או שתים
צריכה להיות רוחבה כדי
בידי אדם ואחת באילן.
וזה בתוך עשרים אמרינן חבוט רמי אע"ג
לקבל אריח כדתנן הקורה
למעלה ואחת למטה. כשהושיבן זו
השתא אסיקנא דבטפח אמרינן חבוט
שאמרו רחבה לקבל אריח
רמי אפילו בשלשה ותימה דבפרק
אצל זו לא נתנם בשוה אלא זו
דלית ביה טפח
א"ל תריץ ואימא הכי
כו', אם אינה יכולה לקבל
נמוכה וזו גבוהה: רואין את העליונה
קמא דעירובין אמרינן
אריח אינה מתרת, ושנינן
ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים
בזו הברייתא, ב' קורות
כאילו היא למטה. בשוה לזו או את
גבי היתה קורתו משוכה או תלויה
אלא בתוך עשרים והתחתונה סמוכה לה
המתאימות, כלומר נתונות
התחתונה כאילו היא למעלה אצל
כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על
זו בצד זו על פי המבוי,
בפחות משלשה אי נמי בלבד שלא תהא
חברתה: (א) ובלבד שלא תהא עליונה
שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה
אם יש בשתיהן רוחב
תחתונה למטה מעשרה אלא למעלה
טפח כדי לקבל אריח
למעלה מעשרים. לארץ דאינו מקום
ואין בעקמימותן שלשה וקא משמע
לרחבו דיי לן ומתירות
מעשרה ועליונה סמוכה לה בפחות משלשה
להכשר קורה: ולא תחתונה למטה
לן דאמרינן לבוד וחבוט ולמה לי
המבוי, וקתני על אלו
אבל שלשה כיון דלית ביה טפח לא אמרינן
מעשרה. לארץ שאין מחיצה בפחות
שאין בגובהן שלשה כיון דקורה רחבה
שתי קורות שאין באחת
מהן טפח, היו נתונות
מעשרה: הא זו וזו בתוך עשרים.
חבוט רמי: ושצילתה מרובה מחמתה
טפח אפילו בגובה שלשה נמי אמרינן
אחת למעלה ואחת למטה,
חבוט רמי ויש לומר דלא דמי דבלאו
אפילו העליונה סמוכה לשפת עשרים
כשרה: הא כי הדדי פסולה והא תנן
ר' יוסי בר' יהודה אומר
הכי תיקשי לן התם בלאו טעמא
והתחתונה לשפת עשרה קא סלקא
רואין העליונה כאילו
באידך פירקין ושחמתה מרובה מצילתה
היא למטה והתחתונה
דחבוט רמי ליתכשר האי מבוי כיון
דעתך דמכשר אלמא אמרינן חבוט
פסולה הא כי הדדי כשרה לא קשיא ג כאן
כאילו היא למעלה כו',
רמי בפחות מרוחב טפח: תריץ הכי.
דאין הקורה למעלה מעשרים אלא
הנה אע"פ שאין באחת
מלמעלה כאן מלמטה אמר רב פפא היינו
מהן טפח אמרינן חבוט
כלומר רואין דקאמר פחות מג' הוא
היינו טעמא כדאמרינן התם דבעינן
דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא
רמי. ושנינן תריץ ואימא
ובלבד דקתני הכי קאמר ובלבד שלא
קורה על גבי מבוי ואפילו הוי קורה
הכי, ובלבד שלא תהא
מלתחת: מעובה כמין בית: ת"ר המעובה
תהא עליונה כו': כאן מלמעלה
משום מחיצה בעינן היכר קצת ולא
ד
העליונה למעלה מכ' אמה
כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה
אלא בתוך כ' והקורה
כאן מלמטה. הא דדייקינן כי
חשיב היכר כלל אלא אם כן הוי
התחתונה סמוכה לה
הדדי פסולה למעלה קאי כשיש (שבת קנד:)
בתוך שלשה כי ההיא דהתם דהניח
כשרה אין כוכבי חמה נראין מתוכה בית
בפחות מג', אי נמי כו',
בין קנה לקנה כמלא קנה אפילו
מבחוץ ואפילו סמוך לכותל:
כענין הראשון ופשוטה
שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין:
כאן מלמעלה כאן מלמטה. הא
היא. ומדמתרץ אביי ורבא
מתני' העושה סוכתו בראש העגלה או
מצומצם פסולה לפי שחמת האויר
ה
אליבא דשמואל, דאינון
נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל
דדייקינן כי הדדי פסולה
בתראי, ש"מ דכוותיה
בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב
של סכך והא דדייקי' כי הדדי כשרה
למעלה קאי בשיש בין קנה לחבירו
סבירא להו, דמדובללת
בראש האילן או על גבי גמל כשרה ואין
ו
[ד]קתני במתני' מבולבלת
נקט שיעוריה מלמטה שחמה וצל
כמלא קנה אפילו מצומצם פסולה לפי
היא ותרתי קתני. [כאן
עולין לה בי"ט שתים באילן ואחת בידי
שוין בידוע שהקנים רחבים מן האויר:
שחמת האויר נראית בארץ רחבה מן
מלמעלה כאן מלמטה].
אדם או שתים בידי אדם ואחת באילן כשרה
כזוזא מלעיל כאסתירא מלתחת.
הצל של סכך והא דדייקינן כי הדדי
פי' החמה והצל בזמן
דאינון כהדדי פסולה,
ואין עולין לה ביום טוב שלש בידי
כשרה נקט שיעוריה מלמטה שהחמה
כשהנקב רחב כשיעור זוז חמתו
בסכך שנקוב כי זוזא
מרובה למטה כשיעור סלע: כוכבי
והצל שוין בידוע שהקנים רחבים מן
אדם ואחת באילן כשרה ועולין לה בי"ט
מלעיל ונראה בקרקע
האויר: כזוזא מלעילכאיסתרא
חמה. כשהחמה זורחת עליה ואין
הנכנסת מאותו נקב
ה)
זה
כאיסתרא שהוא יתר.
מלתחת. כשנקב רוחב מלמעלה
זהרורי חמה נראין מתוכה אין זו
אבל בקרקע אם שוין
מתני'
העושה סוכתו בראש
כשיעור זוז חמתה מרובה מלמטה כשיעור סלע כך פירש בקונטרס
דומה לסוכה אליבא דבית
שמאי:
שיעור החמה והצל, כשרה
היא, שלמעלה החמה
העגלה. אף על גב דמטלטלא ולא קביעא. ובראש הספינה שהוא
והקשה ר"ת דרב פפא גופיה דהכא אית ליה פ' קמא דעירובין
מעוטא מן הצל. והמעובה
פרוץ כעומד מותר והתם נמי פסקינן הלכתא הכי ועוד קשה
מקום גבוה של ספינה והים גבוה מאד ואין הרים מקיפין והרוח
כמין בית אע"פ שאין
שולטת שם ועוקרתה: כשרה. דדירת עראי סגי בה: ועולין לה
דאמר פרק קמא דקידושין דעבדי אינשי דקרו לפלגתא
הכוכבים נראין מתוכה
כשרה. ואסיקנא, כוכבי
ביום טוב. ומשום דבעיא למיתנא סיפא ואין עולין תנא רישא ועולין:
דזוזא איסתרא אלמא דאיסתרא פחות מזוזא ומפרש רבינו תם כאן
חמה בעינן. מתני' העושה
בראש האילן. תיקן מושבו בראשו ועשה שם מחיצות וסכך: כשרה.
מלמעלה מי שמודד האויר מלמעלה כי הדדי כשרה לפי שהוא עומד
סוכתו בראש העגלה או
כפרוץ אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ודומה כי
לחולו של מועד ואף ביום טוב אם עבר ועלה לה יצא ידי חובתו:
בראש הספינה כשרה,
ועולין כו'.
ואין עולין לה ביום טוב. דגזור בה רבנן ג) דאין עולין באילן ואין
הדדי פסולה לפי שהאויר שהוא רחב כי זוזא דומה בעיניו קטן
משתמשין בו שמא יתלוש: שתים באילן ואחת בידי אדם. סמך
כאיסתרא מחמת שהוא רחוק ממנו וראיה לדבר ונהי בעינינו כחגבים
קרקעית הסוכה רובו באילן ועשה סביבה בראש האילן שתי מחיצות
וכוכב גדול בשמים דומה בעינינו כקטן כדמוכח בפרק
שתים
באילן ואחת בידי
ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קצת קרקעית הסוכה באמצע הדופן
המוכר את הספינה ו):
אדם. סמך קרקעית הסוכה רובה באילן ועשה סביבה בראש האילן
והגביה הדופן ממנו למעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן
שתי מחיצות ואחת עשה בידי אדם בארץ וסמך קרקעית הסוכה
הואיל
באמצע הדופן והגביה הדופן ממנו ולמעלה עשרה או שתים בידי אדם ואחת באילן הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה
שאינה יכולה לעמוד בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן כך פירש בקונטרס ולא משמע הכי פרק מי
שהחשיך דדייק מהכא דצדדים אסורין דאמרינן מאי לאו דחק ביה באילן ואנח ביה קנים באילן דהוי להו צדדין ומשמע
דמיירי שהאילן דפנות לסוכה וקנים של סוכה נסמכין על האילן ואם יכנס בה ביום טוב גזרה שמא יניח חפצו על הסכך וכן פירש שם בקונטרס:
דתניא