הישן תחת המטה
פרק שני סוכה
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתניא
העושה סוכתו בראש הספינה. שפיר גריס בברייתא
הואיל ואם ינטל האילן נופל קרקעית הסוכה שאינו יכול לעמוד
יד א ב
א) ב)
בסמיכת שתים שבארץ אין עולין לה ביום טוב דמשתמש באילן:
בראש העגלה דפליגי נמי בראש העגלה כדפרישי' לעיל
גמ' לא כלום היא. דאפי' דירת עראי לא הויא: שאינה מצויה
ולא כמו שפי' ר"ת בפ"ק
טו ג
על
: גבי בהמה.
דיבשה. הוי כרוח מצויה דים: יכולה
לעמוד ברוח שאינה מצויה
פ"ה נתן דלתות על ב' סוסים להיותם
ג)
❖
ד) ה)
דיבשה. דהיינו רוח מצויה דים דכולי
קרקעית הסוכה ועשה למעלה מחיצות
ו) ז)
עלמא כו' אף ע"ג דאינה עומדת
וסיכך רבי יהודה פוסל ומכאן קשה
זה הכלל כל שינטל האילן ויכולה לעמוד
ח) ט)
ברוח שאינה מצויה דים דאפי' למאן
לפ"ה דמתניתין דלעיל גבי
י)
בפני עצמה כשרה ועולין לה ביום טוב:
לעזי רש"י
כ)
גמ' מני מתניתין רבי עקיבא היא דתניא
דבעי סוכה דירת קבע איכא: על
סמך סוכתו בכרעי המטה כדפי'
לוריי"ר. דפנה.
גבי בהמה. כגון נתן דלתות על שני
לעיל וי"מ דהכא לאו במיטלטל הסכך
❖
ביי"ש. גרגירים
העושה סוכתו בראש הספינה רבן גמליאל
❖
סוסים והם קרקעית הסוכה ועשה
על גבי הבהמה דא"כ למה לי קרא
(ובפרט פירות הדפנה).
פוסל ור"ע מכשיר מעשה ברבן גמליאל
למעלה מחיצות וסכך: הראוי' לשבעה.
לר' יהודה תיפוק ליה משום דאין
ור"ע שהיו באין בספינה עמד ר"ע ועשה
תורה אור השלם
והשתא דגזור רבנן אין עולין לה
לה קבע כדפרישית לעיל אלא העמיד
רבינו חננאל
סוכה בראש
הספינה למחר נשבה רוח
נמצאת שאינה ראויה ליום ראשון:
סוכה על ד' קונדסים וסמך עליהן
1. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ
ואוקימנא ביכולה לעמוד
שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ
ולא פסין לביראות. דתנן בעירובין
ועקרתה אמר
לו רבן גמליאל עקיבא היכן
הסכך והכניס שם הבהמה ועשה
ברוח מצויה דיבשה ואינה
מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
עליה קרקעיתה ומחיצותיה עד לסכך
עושין פסין לביראות ארבע'
❖
סוכתך אמר
אביי דכולי עלמא היכא
דברים טז יג
יכולה לעמוד ברוח מצויה
א
דלא חזיא לשבעה דאין עולין על
דיומדין לבור שברשות הרבים והבור
דים, ור' עקיבא היא,
דאינה יכולה
לעמוד ברוח מצויה דיבשה
דאמר סוכה דירת עראי
גבי בהמה ביום טוב:
עמוק עשרה דהוא רה"י ואין יכול
לא כלום היא יכולה לעמוד בשאינה מצויה
בעינן, וקיימא לן כוותיה.
סוכה
מוסף רש"י
הראויה לשבעה. מהאי
למלאות ממנה אלא אם כן מוקף
פיסקא בראש האילן או
דיבשה כ"ע לא פליגי דכשרה כי פליגי
בראש הספינה.
מחיצות ומפני בהמות עולי רגלים
טעמא נמי היה פוסל
על גבי הגמל כשרה,
בסוכה על גבי אילן: ורבי יהודה
בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה ואינה
ואין עולין לה ביום
התירו המחיצות בארבעה דיומדין
טוב. ואוקימנא לר' מאיר,
יכולה לעמוד (ברוח שאינה מצויה דיבשה)
מכשיר. בשלא סמך הסוכה על גבה
לארבע פיאות ואמר ר' מאיר דלא
(לעיל ז:)
דתניא העושה סוכתו על
רבן גמליאל סבר סוכה דירת קבע בעינן
גבי בהמה, ר' מאיר
עבדין חדא מהנך בבעלי חיים וטעמא
איירי דא"כ הויא לה כסמכה בכרעי
המטה: ולא גולל לקבר. כשהמת
מכשיר, ור' יהודה פוסל,
מפרש לקמן: ולא גולל לקבר. כלומר
וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים
משום דבעי סוכה דחזיא
אם עשאוהו כיסוי לארונו של מת אין
מונח בקבר מניחין על הקבר אבן
ליה לשבעת ימי החג,
לא כלום היא ר"ע סבר ב סוכה דירת עראי
כדכתיב בסכות תשבו
שם גולל עליו לטמא דאמרי' בבהמה
גדולה לסתום את חללה והוא נקרא
בעינן וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה
שבעת ימים, והא אין
המקשה דגולל מטמא במגע ובמשא
גולל כדמוכח במסכת אהלות פרק
יכול לעלות לה ביום
דיבשה כשרה: או על גבי גמל כו': מתני'
ובאהל דתניא
על פני
ט"ו דתנן קורה שעשאה גולל
טוב, דתנן אלו הן משום
מני רבי מאיר היא דתניא העושה סוכתו
שבות לא עולין באילן
השדה לרבות גולל ודופק: ור' יוסי
לקבר בין מוטה על צידה בין עומדת
ולא רוכבין על גבי בהמה.
על גבי בהמה ר"מ מכשיר ורבי יהודה פוסל
הגלילי. מפרש לקמיהח) טעמא: גזרה
אין טמא אלא כנגד הפתח ועוד
ור' מאיר אמר לך, הא
מ"ט דרבי יהודה אמר קרא חג הסוכות
שמא תמות. הבהמה ביום טוב ותפול
תניא בתוספתא דאהלות גל
נמי מדאורייתא חזיא ורבנן
1
גזרו בה. ת"ר עשאה
תעשה לך שבעת ימים סוכה הראויה
של צרורות גולל ט)לקבר הנוגע בתוכו
ואין כאן דופן ונמצא בטל ממצות
לבהמה דופן, ר' מאיר
עד ארבעה טפחים טמא דברי רבי
סוכה ולקמיה פריך ובגולל דקולא
לשבעה שמה סוכה סוכה שאינה ראויה
פוסל ור' יהודה מכשיר,
היא מאי טעמיה: קשור. דליכא
יהודה וחכמים אומרים אינו טמא
שהיה ר' מאיר אומר כל
לשבעה לא שמה סוכה ורבי מאיר הא נמי
דבר שיש בו רוח חיים
למיחש שמא תברח: דכולי עלמא.
אלא סדר הפנימי צורכו של קבר
מדאורייתא מחזא חזיא ורבנן הוא דגזרו בה
אין עושין אותן לא דופן
משמע דנקרא גולל מה שסותם החלל
בין לאביי בין לרבי זירא מכשיר
לסוכה ולא לחי למבוי כו'.
עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל
רבי מאיר: דאי נמי מיית. ויפול
מאי טעמא דר' מאיר, אמר
ועוד תניא בתוספתא דאהלות סוף
ור' יהודה מכשיר שהיה רבי מאיר אומר
אביי גזירה שמא תמות
ג
יש בנבלתו עשרה: מיתה לא שכיחא.
פרק י) (שני) שתי אבנים גדולות של
כו'. משום גזירה פוסל
כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו
ואפילו רבי מאיר לא פסיל: והאיכא
ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר
מכלל דדופן מעליא הוא,
לא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ולא פסין
והא איכא רווחא דמכריסה
רווחא. דביני כרעי שהיא פירצה
המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה
ועד ארעא. ושנינן דעבד
ואפי' כשהיא חיה: דעביד ליה.
אחת מהן המאהיל על גבי שניה
לביראות ולא גולל לקבר משום רבי יוסי
לה בהוצא ודפנא, ומשום
גדר בין רגליה: בהוצא ודפנא.
טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא
שלא תרבע תחתיה, תלאה
הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו גיטי
בחבלים כו'.
הוצא לולבי דקל. דפנא ענפי עץ
מכל הני משמע שתחת הגולל כולו
נשים מ"ט דר' מאיר אביי אמר שמא תמות
שקורין לורי"ר וגדל בו פרי שקורין
חלל ואע"ג דבפ' בהמה המקשה
רבי זירא אמר שמא תברח בפיל קשור כולי
רבעה. רובצת: אשלי.
באיי"ש:
נפקא טומאת הגולל מדכתיב
עלמא לא פליגי דאי נמי מיית יש בנבלתו
חבלים: הא מתיחה באשלי מלעיל.
על פני השדה דמשמע דאין דבר על
י' כי פליגי בפיל שאינו קשור למאן דאמר
ואם תמות אינה נופלת: זימנא דמוקי
גבי הגולל ועומד מגולה על פני
שמא תמות לא חיישינן למאן דאמר גזרה
לה פחות מג' כו'. פעמים שאין
השדה זימנין דאינו מגולה כי ההיא
שמא תברח חיישינן למאן דאמר גזרה שמא
דגל של צרורות דאינו טמא אלא סדר
בגובהה של בהמה אלא שבעה ומשהו
הפנימי ודופק הנזכר בכל מקום עם
וסוכה עשרה דקאי לה בפחות
תמות ניחוש שמא תברח אלא בפיל שאינו
הגולל הם אבנים שהגולל נשען עליהם
משלשה סמוך לסכך ואמרינן לבוד:
קשור כולי עלמא לא פליגי כי פליגי בבהמה
כדתנן פרק ב' דאהלות ואיזהו
וכיון
קשורה למ"ד גזרה שמא תמות חיישינן למ"ד
דופק את שהגולל נשען עליו אבל
גזרה שמא תברח לא חיישינן ולמאן דאמר גזרה שמא תברח ניחוש שמא
דופק דפקין טהור דפעמים מניחין
תמות מיתה לא שכיחא והאיכא רווחא דביני ביני דעביד ליה בהוצא
אבן לסמוך אותה שהגולל נשען עליה
ודפנא ודלמא רבעה דמתיחה באשלי מלעיל ולמאן דאמר גזרה שמא תמות
והיא נקראת דופק דפקין וצריך
נמי הא מתיחה באשלי מלעיל זמנין דמוקים
בפחות משלשה סמוך לסכך
לדקדק הא דאמר פ' העור והרוטב
דגולל מטמא במגע
וכיון
ובאהל היכי דמי בשלמא מגע אפשר
מן הצד אלא באהל מאי אריא משום גולל תיפוק ליה משום שהקבר סתום ותניא בנזיר פ' כהן גדול או בקבר זו קבר
סתום דאמרי' טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין לומר דאיצטריך היכא דאין המת בקבר דאי ליתיה אם כן לא מטמא משום גולל
דאפי' כי איתיה ויש מקום לטומאה לצאת לא מטמא ואין לומר נמי כגון דבולט חוץ לקבר דהא מה שחוץ לקבר טהור כדקאמרינן אין
טמא אלא כנגד הפתח דהא דקתני סיפא עשה ראשה גולל לקבר אין טמא אלא עד ארבעה טפחים ההיא כשנתנה על הקבר מעומד
איירי דכולה כנגד הפתח ועד ארבעה דקתני היינו בגובהה דומיא דההיא דגל של צרורות לרבי יהודה ומיהו מצינן למימר דאיצטריך
למאהיל על הגולל כנגד מחיצות הקבר שהגולל מונח עליהם דאע"פ שאין מאהיל כנגד חלל הקבר טמא משום דמאהיל על הגולל דאם
בפיל
קשור כולי עלמא לא פליגי. לשון הש"ס משונה כאן משאר מקומות דרבי זירא ואביי תרוייהו מפרשי טעמא
אין שם גולל טהור כ):
דרבי מאיר והוה ליה למימר מאי בינייהו והוא מפרש והולך בלשון פליגי: ולמאן דאמר שמא תמות ניחוש שמא תברח. דאע"ג דלמאן דאמר
שמא תברח נמי על כרחך ר' יהודה דמכשר לא חייש מ"מ אביי אליבא דר"מ דחייש למיתה דלא שכיחא כ"ש דיש לו לחוש לשמא תברח דשכיחא:
דתניא