כג:
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דתניא
הלוקח יין מבין הכותים. ברייתא היא דמתני בה
וכיון דמייתא כווצא. מתמעטת רטריי"ט והוה ליה שלשה ובטיל ליה
טז א
א) ב)
לבוד ואין כאן דופן: ולאו אדעתיה. אינו נותן לב לתקנה דאינו
פלוגתא דתנאי ומשנה אחרת היא במסכת דמאי פרק
❖
יז ב
ג)
ניכר: הרי זה גיטיך. ירא שלא ימות פתאום או בעיר אחרת
שביעי וסתמא כר"מ ובמטהר יינו של כותי איירי או קודם
שגזרו על יינן כדאיתא פ"ק דחולין ואע"ג דר' יוסי ורבי שמעון
ותיזקק אשתו לחליצה ונותן לה גט כשהוא בריא ואומר לה גט זה
דהכא שמעינן להו במנחות פרק רבי
יהא לגרשיך שעה אחת קודם מיתתי:
מוסף רש"י
ד)
אסורה לאכול בתרומה מיד. אם
ישמעאל דכותים גרי
וכיון דמייתא כווצא ולאו אדעתיה ומי אמר
ה)
אסורה לאכול בתרומה
❖
אריות הן מ"מ אפשר דכשגזרו על
הוא כהן והיא ישראלית דשמא זו
ו)
מיד.
אביי ר"מ חייש למיתה ור' יהודה לא חייש
יינן של נכרים לא גזרו על של כותים
היא השעה שקודם למיתתו והרי היא
והתנן בת ישראל שנשאת לכהן והלך
א
כיון דפרושים מע"ז יותר משאר
מגורשת ממנו אלמא מיתה שכיחא
בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת
הגהות הב"ח
וחיישינן לה: ואמר אביי גרסינן:
נכרים ומחזיקים בתורה שבכתב
שהוא קיים ורמינן עלה הרי זה גיטיך שעה
(א) תוס'
(גיטין כח.) הלוקח יין
ב
הלוקח יין מבין הכותים. קודם שגזרו
אע"פ שגזרו על פתן כמו כן למ"ד
מבין הכותים.
אחת קודם מיתתי אסורה לאכול בתרומה
עליהם כדאמרינן בהכל שוחטין
גרי אמת גזרו על פתן ולא גזרו על
והא דלא
מיד ואמר אביי לא קשיא הא ר"מ דלא
: אומר שני לוגין שאני עתיד
(ב) ד"ה
יינן עד שגזר רבי מאיר בפרק קמא
דחולין: שני לוגין שאני עתיד
להפריש. מן המאה לתרומה הרי שם
חייש למיתה הא רבי יהודה דחייש למיתה
ואם אינו יודע דעתו
להפריש. בע"ש בין השמשות איירי
תרומה קרוי עליהם בתוכו וכגון
דתניא הלוקח יין מבין הכותים אומר שני
של בעל הבית תורם
בבינונית מחמשים
(ערובין לו:)
שהגיע לילי שבת [או] אין עמו כלים
כדקתני בתוספתא הלוקח יין מבין
ד)
לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה
❖
הכותים בע"ש ושכח להפריש ולא
טהורים להפריש לתוכן תרומה ומעשר.
עשרה מעשר ראשון
תשעה מעשר שני
ששכח עד שקדש היום דאם כן אפילו
והאי דנקט כותים אשמעי' דגרועין
ומיחל ושותה מיד דברי רבי מאיר
לקרות לו שם אסור כדמוכח בכמה
הן מעמי הארץ והלוקח מהן צריך
לעזי רש"י
(ב"ק
רבי
דוכתי דאין תקנה לטבל בשבת אלא
לעשר ודאי ולא דמאי ואף על
❖
סט:)
ריטריי"ט. מתכווץ.
התרומה נחשדו: ומיחל. מעשר שני שהוא יכול לחללו ומחללו בתוכו
באיסור דאמרינן פרק כירה
טבל מוכן הוא אצל
על מעות שיש לו בתוך ביתו: ושותה מיד. וסמכינן אברירה
שבת שאם עבר ותיקנו מתוקן ובפ' מי שהחשיך
רבינו חננאל
וכשיבא לביתו יפריש ואמרינן יש ברירה שאלו הן מעשרן ותרומתן:
היתה בהמתו טעונה טבל ועששית אסור לפורקה ולא מסתבר
אוסרין ואקשינן וכי אמר אביי
למימר דכל הני ר' יהודה ורבי יוסי ור' שמעון דאסרי ועוד דאמרינן
כי ר' מאיר חייש למיתה
פרק שני דביצה המעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ומשמע נמי בפרק הניזקין דאתיא נמי כר"מ ואי הוה
ור' יהודה לא חייש,
שרי למיכל בתנאי שאני עתיד להפריש לא היה ראוי לקונסו אפילו עבר ותיקן ולא מיירי נמי בעוד יום אלא שאין שהות ביום כדי
והתנן בגיטין פרק ג' בת
להפריש דאם כן נימא מעשר שני בצפונו או בדרומו ויחללנו וישתה כמו גבי דמאי אלא ששכח עד בין השמשות איירי דאסור להפריש
(גיטין כה.)
ישראל שניסת לכהן והלך
בעלה למדינת הים, הרי
כדתנן פרק במה מדליקין ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי ופירות כותי ודאי דאף על גב דאמרינן פרק שלשה שאכלו
זו אוכלת בתרומה בחזקת
הני כותאי עשורי מעשרי כראוי דכיון דכתיב באורייתא מיזהר זהירי ה"מ כשרוצין לאכול אבל למכור לא חיישי אלפני עור דדרשי
שהוא קיים. ורמינן עלה,
ליה כפשטיה ומשום גוזל את הכהן ואת הלוי נמי לא חיישי דהוה ליה ממון שאין לו תובעין ועוד משום דלא הוברר חלקם ועוד כדדרשינן
(חולין יד.) שני לוגין
הרי זה גיטך שעה אחת
שאני עתיד להפריש.
קודם מיתתו אסורה לאכול
פרק השוכר את הפועלים עשר תעשר ואכלת ולא מוכר ולקרות שם כי האי גוונא דאומר שאני עתיד להפריש מותר דכולי
(ערובין
בתרומה מיד. ומשני אביי,
האי לא גזור בין השמשות אפי' בודאי וכי האי גוונא דתני הכא קתני במסכת דמאי פרק ז' גבי תאנים של טבל אבל בהא
לז.) הרי הן. (שם)
הא דקתני אוכלת, ר' מאיר
תרומה.
דדמאי לא תני הני דהכא ובטבל ודאי תני תרומה גדולה מה שאין כן בדמאי דלא נחשדו עמי הארץ על תרומה גדולה והא דלא תני
דלא חייש למיתה, והא
דקתני אסורה לאכול, ר'
הכא למחר ולא גבי ה) דמאי פרק ז' וגבי מזמן חברו דקתני התם שאני עתיד להפריש למחר משום דבמזמן אין מפריש אלא
יהודה דחייש למיתה. דתנן
מה שאוכל והוא הדין נמי גבי מי שיש לו תאנים של טבל שיכול להפריש מה שאוכל בשבת אלא לפי שירצה לתקן את המותר הכל
הלוקח יין מבין הכותים,
פי' בערב שבת ולא הספיק
בבת אחת לא קתני למחר דלצורך חול אסור להפריש ובהדיא אמרינן בירושלמי פ"ז דדמאי רבי ינאי הוה ליה תנאי ודאי שאל רבי חייא
(מעילה
להפריש, אומר שני לוגין
רבו מהו מתקנא בשבתא א"ל למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אפילו בשבת פירוש תנאי ודאי שהיה לו טבל ודאי שהתנה
ומיחל.
שאני עתיד להפריש הרי
כב.)
עליו מערב שבת מה שאני עתיד להפריש יהא מעשר אלמא בהדיא דשרי וקצת תימה בעובדא דהאשה רבה דרבי
הן תרומה וכו'. הנה ר'
מאיר מתיר דלא חייש
ינאי גופיה מעשר מפירא דביתיה שלא מן המוקף וקרא שם והפריש בשבת מן המוקף כעובדא דירושלמי ושמא ההוא הוה ברישא ואכתי
לבקיעת הנוד, ור' יהודה
לא ידע אי שרי אי נמי היה צריך לכולה כנתא דפירי ועוד דאין מתנה על ודאי שביד חבירו כדאיתא בירושלמי דדמאי דאמר מה בין
(ערובין
דחייש לפיכך אוסר.
דמאי לודאי דמאי אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ודאי אינו מתנה אלא על דבר שברשותו והא דאין קורא שם הכא לתרומת מעשר
לז.)
ולא גבי תאנים טבל ואלו גבי מזמן ובההיא דדמאי אשכחן שהוא קורא שם לתרומת מעשר משום דגבי דמאי דמעשרן והן שלו מתקן
המעשר כדי לאכול אבל כאן שהוא ודאי צריך ליתן ו) ללוי (א) ולהכי לא קתני הכא מעשר בצפונו או בדרומו כדקתני גבי דמאי משום
דקביעות מקום כהפרשה ותנן פרק במה מדליקין ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אבל מעשרין את הדמאי
(ב"ק
סט:)
ומתניתין בה"ש ולהכי נמי לא קתני הכא ומחלל על המעות כדקתני גבי דמאי אלא קתני ומיחל ושותה והיינו מתחיל ושותה דאי מחלל
על המעות ושותה ליתני מחלל על המעות כדקתני בכולהו ועוד כאן דאמר שאני עתיד להפריש סתם ולא קבע לו מקום בצפונו או
בדרומו אין יכול לחללו כדתניא בתוספתא דמעשר שני מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום בצפונו או בדרומו
רבי שמעון אומר קרא שם וחכמים אומרים עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומייתי התם עובדא דרשב"ג ור' יוסי ור' יהודה שנכנסו אצל
בעל הבית לכזיב והיה מעשר בזה הענין אמרו לו השכרת המעות ואיבדת הנפשות ורבי שמעון נמי דאמר קרא שם לא אמר אלא
דוקא כשאומר בתוכן דהיינו נמי פלוגתייהו דר"ש ורבנן במסכת תרומות האומר תרומת כרי זה בתוכן ותרומת מעשר בתוכן
ר"ש אומר קרא שם ומפרש פרק בכל מערבין דדוקא כשאומר בתוכן דמשמע באמצעיתו דקבע לו מקום אלא בירושלמי
עלה דההיא דתרומות פרק ששי משמע דבתוכן לאו דוקא ושם פירשתיה ועוד על כרחיך צריך להפריש דהא קאמר שאני עתיד להפריש
(חולין יד.) ושותה
ואם היה שותה בלא הפרשה נמצא שותה טבלים למפרע כמו באם יבקע הנוד דשאני עתיד להפריש אכולהו קאי כדמוכח בתוספתא
דקתני עשרה הבאים אחריהם תשעה הבאים אחריהם ובשבת אין מפרישין כדפרישית: עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני. לאו
מיד.
דוקא דכבר הפריש מן המאה שני לוגין לתרומה גדולה ונמצא חסר מהנך עשרה ותשעה מעשר של שני לוגין דהיינו חומש הלוג וכן גבי
(ערובין לז.)
תאנים דמסכת דמאי ומיהו יתכן שהפריש שנים ממאה ושנים דהא זמנין דמפריש נמי אחד מששים כדתנן במסכת תרומות
פרק רביעי תורם כדעת בעל הבית (ב) אחד מששים פיחת עשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה כדאמרינן בכתובות פרק אלמנה
דאיכא תורם בעין רעה ויש מפרשים משום דכותים שמא הפרישו תרומה גדולה והשאר לא הפרישו ולכך אין מתמעט
שיעור המעשר ולא יתכן לומר כן בתאנים של טבל דמסכת דמאי פרק שביעי ועוד יש מפרשים משום דחטה אחת פוטרת את הכרי
אינה ממעטת את המעשר אפי' כשמרבה בתרומה וגם זה לא יתכן כלל: דברי ר"מ. משמע הכא דר"מ אית ליה ברירה דלמאן דלית
(גיטין
ליה ברירה אסור כדמוכח שמעתין בכמה דוכתי ותימה דבפרק יש בכור משמע דמספקא ליה לרבי מאיר אם יש ברירה
כה:)
אם לא גבי פלוגתא דר"מ ורבי יהודה דאם לא נתנו עד שחלקו ומפרש בגמרא דסבירא ליה כרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה
יורשין ומחצה לקוחות וטעמא משום דמספקא ליה כדמוכח פ"ק דבבא קמא וי"ל דשאני הכא שמברר בדבריו כשאומר שאני עתיד
(מעילה כב.)
להפריש וכן צריך לומר משום רבי יהודה דמוקי ליה התם רבא כרב אסי ובריש כל הגט קאמר רבא גופיה דבין רבי יהודה ורבי
(יומא נו.)
שמעון אית להו ברירה וטעמייהו הכא משום בקיעת הנוד וכן צריך לומר נמי דלא תיקשה לדשמואל אדשמואל בסוף ביצה גבי שנים
שלקחו חבית ובהמה בשותפות דקאמר שמואל אף חבית אסור משום דאין ברירה ובפ' מי שאחזו אמרינן אתקין שמואל בגיטא
דשכיב מרע אם ימות יהא גט ואם לא ימות לא יהא גט ולכי מיית הוי גיטא אלמא יש בריר' דכי האי גוונא דייקינן פרק כל הגט
ברישא אמילתיה דר' יהודה דמה היא באותן הימים והטעם פי' שם בקונט' משום דאין זה תנאי כשאר תנאים דעלמא שאדם מתנה בגט
שבידו לקיימם ודעתו לקיימם כשמתנה עליהם ולכשנתקיים התנאי הוי גט למפרע בלא טעמא דברירה אבל הכא דאין בידו ובשעת התנאי הוא
ספק והתנאי מתקיים מאליו אי לאו משום ברירה לא הוי גט והא דמשמע פרק בכל מערבין גבי שני רמונים כשאמר אם ירדו
גשמים היום יהא זה תרומה על זה ואם לאו יהא זה תרומה על זה דהוי תרומה היינו למאן דאית ליה ברירה אי נמי התם חשיב טפי משום דמתנה
בין