הישן תחת המטה פרק שני סוכה
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אוסרין. ואמרינן גזרה שמא יבקע הנוד ולא יבא לידי ברירה
בין ירדו ללא ירדו ומיהו טעם זה לא יתכן גבי אם בא חכם נמי מתני
יח א
א)
❖
ב) ג)
ונמצא שותה טבלים. אלמא ר' יהודה חייש לבקיעת הנוד וכל שכן
התם בכל ענין וחשיב ליה ברירה והא דפריך במרובה
ד)
למיתת אדם ור' מאיר לא חייש: איפוך. לא שנינהו אביי כדקאמרת
דר' יוחנן אדר' יוחנן בההיא דכל המתלקט ובההיא דאחין
❖
ה) ו)
אלא איפכא שנינהו אביי הא דלא חייש
ר' יהודה והא דחייש ר"מ
שחלקו לקוחות הן ולא מחלק בין זו לזו משום דכל המתלקט מברר
רבינו חננאל
דבריו בפירוש [וסומך להתברר ע"י
ולאו מהלוקח יין שנינהו אביי אלא
ה)
ושנינן איפוך ואימא הכי,
מוסף רש"י
תנאו] ניחא ליה למימר לעולם דכל
מהך דסוכה דר' יהודה לא חייש ור'
רבי יהודה ורבי יוסי ור' שמעון אוסרין איפוך
הא מתני' דקתני אוכלת
מאיר חייש: קשיא דרבי מאיר.
הנלקט כדקתני ועוד ניחא ליה למימר
שמא יבקע הנוד.
ר"מ חייש למיתה ור' יהודה לא חייש למיתה
בתרומה, ר' יהודה היא
דלא חייש למיתה, והאי
דבקיעת נוד ארבי מאיר דסוכה:
לעולם לא תיפוך ועוד דאפי' הוה
דתניא עשאה לבהמה דופן לסוכה ר"מ פוסל
דקתני אסור לאכול, ר'
דלית ליה ברירה. ואפי' אינו נבקע
מחלק אכתי קשה ליה מההיא דאמר
(חולין
מאיר דחייש למיתה.
ורבי יהודה מכשיר קשיא דרבי מאיר אדרבי
אסור: לכשיבקע. נבין בדבר כלומר
ר' יוחנן בריש כל הגט
יד:)
דתניא עשאה לבהמה
מאיר אמר לך ר' מאיר מיתה שכיחא בקיעת
(גיטין
דופן לסוכה, ר' מאיר
דלא חיישינן לה: מתקינין לו.
אף אחרון אינו פוסל משום
כו.) לכשיבקע.
פוסל ור' יהודה מכשיר.
הנוד לא שכיחא אפשר דמסר ליה לשומר
מזמנין לכהן גדול מערב יוה"כ: שמא
דאין ברירה אע"פ שמברר בדבריו
ואסיקנא ר' מאיר למיתה
קשיא דרבי יהודה אדרבי יהודה טעמא דר'
תמות אשתו. וכתיב וכפר
כשאומר איזו שארצה אגרש בו
חייש, לבקיעת נוד לא
חייש. ואסיקנא לר'
יהודה לאו משום דחייש לבקיעת נוד אלא
בעדו ובעד ביתו ביתו זו היא אשתו:
ומיהו כי מצריך בריש כל הגט תרי
יהודה, לעולם לא חייש
(ערובין לז: וכעי"ז חולין
בכפרה. בכפרת יום הכפורים עשה
מילי דר' יוחנן הוה ליה למימר
משום דלית ליה ברירה ולא חייש ר' יהודה
יד:)
למיתה, ואמאי אסר ביין
צריכותא דמההיא דלקוחות הן לא הוה
בו מעלה זו שחשש בה במידי דלא
משום דלית ליה ברירה,
לבקיעת נוד והא מדקתני סיפא אמרו לו
פי' מי יברר לנו כי
שמעינן דאף אחרון אינו פוסל מטעם
חייש בעלמא: ופרכינן בין למ"ד
לר' מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד
מטמא משום
ודאי היין הנשאר הוא
(גיטין כו.)
דפרישית ועוד יש לומר דהא דדייק
טעמא דר' מאיר משום שמא תברח
גולל.
התרומה והמעשר, שמא
ונמצא זה שותה טבלים למפרע ואמר להו
ליה לרבי יהודה ברירה מיהא דלכי
בין למ"ד משום שמא תמות תרוייהו
אותו ששתה הוא היה
לכשיבקע מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת
התרומה והמעשר. וכבר
מיית הוי גיטא היינו משום דמוקי
מפרשי לרבי מאיר דמדאורייתא
פירשנוהו בשחיטת חולין
הנוד התם ר' יהודה הוא דקאמר לרבי מאיר
מחיצה היא ורבנן גזור שמא תברח
פרק מי שאחזו באומר
ובכמה מקומות, לפיכך
לדידי לית לי ברירה אלא לדידך דיש ברירה
לא הארכנו בה עכשיו.
או תמות תינח גבי סוכה מבוי
מעת שאני בעולם דהיינו שעה אחת
(ערובין
וזה שאמר לכשיבקע הנוד,
וביראות דר' מאיר לחומרא אבל גבי
קודם מיתתו שלא היתה השעה
אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד אמר ליה
טו.) ור' מאיר מטהר.
אם ישאב וישתה הוא
גולל ר' מאיר מקיל וכיון דמדאורייתא
מבוררת ולבסוף כשמת אמרי' הוברר
שותה טבלין שכבר נקרע
לכשיבקע ולא חייש רבי יהודה למיתה והא
הנוד, אבל כל זמן שהנוד
בטיל היאך יכול לטהרו מידי טומאת
הדבר שאותה שעה אחת היתה ולפי
תנן ר' יהודה אומר אף אשה אחרת מתקינין
קיים אינן טבלין, דאמרינן
גולל אלמה תנן בעירובין דבר שיש
טעם זה אין לדקדק מדשמואל ומכל
הנה התרומה והמעשר
לו שמא תמות אשתו הא איתמר עלה אמר
בו רוח חיים מטמא משום גולל ור'
מקום פי' הקונט' אמת דהא בריש כל
בנוד. הא דתנן ביום
(ערובין טו:)
רב הונא בריה דרב יהושע מעלה עשו
הכיפורים ר' יהודה אומר
מאיר מטהר. וה"ה דמצי למיפרך
הגט בההיא דהריני
אף אשה אחרת מתקינין
בכפרה בין למאן דאמר שמא תמות בין למאן
ממתניתא דלעיל דקתני ולא גולל לקבר
בועלך ע"מ שירצה אבא ובההיא
לו שמא תמות אשתו,
דאמר שמא תברח מדאורייתא מחיצה
אלא ממתני' אלימא ליה לאקשויי
דבכל מערבין בההוא
מעלה עשו בכפרה. [איכא
דאמרי אמר ר' אחא בר
מעליא היא ורבנן הוא דגזרו בה אלא
ועוד משום דקתני מטהר בהדיא
דאם בא חכם למזרח אע"ג דהוי
יעקב וכו']. פי' הבהמה
לשון קולא: רוח חיים לאו בידי אדם
תנאי משמע דלא מהני למאן דלית
מעתה לרבי מאיר תטמא משום גולל אלמה
מחיצה בידי שמים היא,
הוא שהרי אין רוח בידו לנפחו:
ליה ברירה ואם תאמר דהכא לא
ועמידתה ברוח היא.
תנן רבי יהודה מטמא משום גולל ורבי
א
העומדת ברוח. על ידי רוח: לאו
חייש ר"מ למיתה ובפרק ארבעה
מאיר מטהר אלא אמר רב אחא בר יעקב
מחיצה היא. דעיקר עמידתה דבר שאין
אחין תנן ד' אחין
קסבר ר"מ כל מחיצה שעומדת ברוח אינה
בו ממש הוא: דאוקמה בנוד תפוח.
שנים מהן נשואין שתי אחיות ומתו
מחיצה איכא דאמרי אמר רב אחא בר
סמך הדופן על הנוד תפוח ברוח:
הנשואים אחיות הרי אלו חולצות ולא
יעקב קסבר רבי מאיר כל מחיצה שאינה
מתייבמות ומפרש התם בגמרא משום
הרי
עשויה בידי
אדם
אינה מחיצה מאי
דקסבר אסור לבטל מצות יבמין
דדילמא אדמייבם חד מיית אידך
בינייהו איכא
בינייהו דאוקמה בנוד תפוח
למ"ד
מחיצה עומדת ברוח
וקבטלת מצות יבמין וההיא משנה
אינה מחיצה
הרי עומדת ברוח למ"ד
אינה
עשויה בידי אדם
רבי מאיר כדמוכח בפ"ב דיבמות
הרי
משום דסתם מתני' ר"מ ויש
לומר דלכולי עלמא חיישי' התם למיתה דלאחר שייבם לאחת פעמים שממתין השני זמן גדול מלחלוץ ומלייבם וחיישינן שמא ימות בינתיים
אבל שמא ימות בזמן מועט לא חיישינן כבקיעת הנוד דהכא וא"ת והא לא חייש ר"מ לשמא מת דזמן מרובה בפרק כל הגט
דקתני בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים ואביי לא מפליג התם בין שמא מת לשמא
ימות וסוגיא דשמעתין דפרק שני דיבמות כאביי דמשמע דקיבלה אביי מרבה וי"ל דאביי מדמה פרק כל הגט חששא דשמא מת דזמן מרובה
לשמא ימות לאלתר דמאן דחייש להאי חייש להאי אבל פשיטא דלא לגמרי מדמי שמא מת לשמא ימות לאלתר דהא רבי יהודה דחייש
לשמא ימות לאלתר גבי בקיעת הנוד ואם תימצי לומר דחייש נמי לשמא מת לאלתר א"כ אשת כהן שיצא בעלה מפתח ביתה לא תאכל
בתרומה מכיון שנתעלם בעלה מעיניה וצריך שיהא בעלה תמיד לפניה בשעה שהיא אוכלת: רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אוסרין. הא
דבעי למימר בשמעתין ובעירובין ובגיטין ובמרובה טעמא דר' יהודה משום דלית ליה ברירה אע"ג
דקתני בהדיא משום בקיעת הנוד דכוותי' אשכחן טובא שאין הגמרא חושב עיקר טעם אותו טעם המפורש במשנה פרק התערובות
גבי אברי תמימה שנתערבו באברי בעל מום ובפרק שלישי דשבועות גבי שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב
דברי ר"ע ובפרק שני דמכות גבי כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר' שמעון אומר כל שהוא וא"ת אי רבי יהודה לית ליה ברירה
אלמא סבירא ליה כר' יוחנן דבריש כל הגט ובפרק מעשר בהמה דאמרינן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין
זה לזה ביובל אם כן היאך מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דלא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון דבפרק החובל
אית ליה לר' יהודה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי גבי דין יום או יומים וכן נמי לר' יוסי דמספקא ליה התם אי כקנין
הגוף דמי או לאו והכא לית ליה ברירה וכי האי גוונא דייק בסוף השולח בגיטין וי"ל דמדין יום או יומים אין ללמוד בעלמא
אלא גבי מילי דעבד לחוד דהתם כתיבי קראי דכספו ותחת ידו ומהאי טעמא לא מייתי לה בהשולח כי מייתי ההיא דשדה אחוזה
ועוד יש לומר דדוקא ר' יוחנן הוא דאית ליה הך סברא דמשום דלקוחות הן מחזירין זה לזה אבל אינך אמוראי הוו אמרי
דאע"ג דאין ברירה אין מחזירין כדקאמרי' בריש כל הגט ובפרק מעשר בהמה דמכר הוא דאמר רחמנא
דליהדרי' ביובל ירושה ומתנה לא ור' יוחנן לא קשיא מרבי יהודה דהוה מפרש טעמא משום בקיעת הנוד מיהו לא יתכן טעם זה
לר' יוסי דע"כ לית ליה כמו שאפרש וא"ת דהכא לית ליה לר' יוסי ברירה ובפרק מי שאחזו אית ליה ברירה דתנן
ר' יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת ולכי מיית הוי גיטא ולמאן דמחלק בריש כל הגט בין תולה בדעת עצמו לתולה
בדעת אחרים ניחא ורבא דלא מפליג התם מפרש טעמא ו) [משום בקיעת הנוד ורבה מפרש טעמא] פרק בכל מערבין משום
דבעינן ראשית ששיריה ניכרין ומיהו אכתי קשה דבפרק בכל מערבין משמע דלית ליה ברירה לר' יוסי גבי מעשר שיש לי בבית
מחולל על סלע שתעלה בידי מן הכיס ר' יוסי אומר לא חילל ויש לחלק משום דבההיא דמי שאחזו הדבר עומד להתברר בודאי שהרי או יחיה או
ימות ויש ליה ברירה טפי מההיא דסלע שתעלה בידי מן הכיס שמא לא יתברר הדבר לעולם דכי האי גוונא נוכל לתרץ דשמואל אדשמואל:
תלמוד