כד:
הישן תחת המטה פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד
לומר וכתב לה מכל מקום. וא"ת אימא וכתב כלל
הרי עשויה בידי אדם. דרוח זה בידי אדם בא: ספר. וכתב לה
יט א
א) ב)
ג)
ספר כריתות: אין לי אלא ספר. קלף: מניין לרבות כל דבר.
ספר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט ועוד
ד)
לכותבו עליו כגון לוח עץ ועלה זית: וכתב מכל מקום. דמצי
האמר בסוטה בפרק היה מביא אין כותבין לא על הלוח
למיכתב ונתן בידה ספר כריתות: אי הוה כתב. וכתב לה כריתות
ולא על הנייר ולא על הדיפתרא אלא
על המגילה שנאמר בספר
כ ב
ה)
והכא נמי כתיב ספר והכא נמי הוה
בספר כדקאמרת דהאי ספר קלף
ו) ז)
הוא: השתא דכתב ספר. אין זה
ליה למיפסל כל דבר חוץ ממגילה
הרי עשויה בידי אדם: אמר מר משום
ח)
קלף ואין הכתוב מדבר שיהא נכתב
ואין לחלק בין ספר לבספר ועוד
כא ג
ט)
רבי יוסי הגלילי אמרו אף אין כותבין עליו
י) כ)
עליו אלא דברי הגט קרוי ספר ספירת
דהכא נמי אמרינן ורבנן נמי אי כתב
גיטי נשים מ"ט דר' יוסי הגלילי דתניא ספר
כב ד
1
ל)
דברים כריתות דברים שיהו כורתין
בספר כדקאמרת משמע שאז היה
❖
אין לי אלא ספר מנין לרבות כל דבר תלמוד
ומפרידין ביניהן: ורבנן. כיון דספר
לו לרבות כל דבר שאין בו רוח חיים
לומר וכתב לה מכל מקום אם כן מה ת"ל
לאו קלף הוא האי וכתב לה לא
וי"ל דגבי סוטה דכתיב
כג ה
ספר לומר לך מה ספר דבר שאין בו רוח חיים
הגהות הב"ח
אצטריך לרבות כל דבר דמהיכא
וכתב את האלות בספר הוה כלל
ואינו אוכל אף כל דבר שאין בו רוח חיים
(א) תוס'
תיתי לך לייחד דבר לכתיבתו דאיצטריך
ופרט אבל הכא ונתן בידה חזר וכלל
כריתות
ואינו אוכל ורבנן אי כתב בספר כדקאמרת
לאשמועינן שכל דבר כשר לך: ואינה
אע"ג דבברייתא לא מייתי כללא
א
ו
ספר
מתגרשת בכסף. ליתן לה כסף
בתרא דכוותה אשכחן בפ"ק דקדושין
השתא דכתיב ספר לספירת דברים בעלמא
❖
❖
דקתני בברייתא אין לי
לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת
הוא דאתא ורבנן האי וכתב מאי דרשי ביה
אלא מרצע מניין לרבות הסול והסירה
בו כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי
ההוא מיבעי להו בכתיבה מתגרשת ואינה
תורה אור השלם
מוסף רש"י
את מקודשת בו: ואיתקש יציאה
והמקדח והמכתב ת"ל ולקחת לרבות
מתגרשת בכסף ס"ד אמינא הואיל ואיתקש
1. כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה
ספר.
להויי'. ויצאה מביתו והלכה והיתה
כל דבר הניקח ביד ומוכחא הסוגיא
יציאה להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
: מה הוייה.
דמכלל ופרט וכלל דריש דונתת
לאיש אחר
באזנו ובדלת חזר וכלל: מה ספר
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
קמ"ל ורבי יוסי הגלילי האי סברא מנא ליה
כשמהווה עצמה לאיש אפשר בכסף
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
מספר כריתות נפקא ליה ספר כורתה ואין
שאין בו רוח חיים. בפ' בכל מערבין
כדנפקא לן בקידושין קיחה
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
דבר אחר כורתה ואידך ההוא מיבעי ליה
קיחה משדה עפרון: מספר כריתות.
גבי מעשר שני
❖
(ערובין טו:) מנין
דברים כד א
לדבר הכורת בינו לבינה כדתניא הרי זה
מדסמך כריתות לספר: לדבר הכורת.
דכתיב בבקר ובצאן נקט צד של פרי
לרבות כל דבר.
ב
(שם) וכתב
שתהא ספירת דברים כורתת ביניהם
מפרי וגדולי קרקע ולעיל בפ"ק
גיטיך על מנת שלא תשתי יין ועל מנת שלא
ג
לה מכל מקום.
רבינו חננאל
ולא יהא תנאי האוגדם יחד: אין
נקט מה חגיגה דבר שאין
תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות כל
זה כריתות. דכל ימיה קשורה בו
מקבל טומאה וגידולו מן הארץ בכל
(גיטין כא:) אי כתב
הא דקתני אין כותבין
שלשים יום הרי זה כריתות ואידך מכרת
בספר כדקאמרת.
גיטי נשים על מי שיש
אחד כפי מה שדומה לחכמים ענין
שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך:
כריתות נפקא ואידך כרת כריתות לא דרשי:
הראוי לו: ורבנן האי וכתב מאי
בו רוח חיים או על מי
הרי זה כריתות. דיכול לבא לידי
מתני' העושה סוכתו בין האילנות
שהוא אוכל, דדייק מספר.
עביד ליה. אף ע"ג דאיצטריך לשמה
הפרדה לסוף שלשים הלכך מעכשיו
(שם)
ורבנן דוחים הכי, אי הוה
והאילנות דפנות לה כשרה: גמ' אמר רב
כתיב וכתב לה בספר,
מותרת לינשא מן התורה: מכרת
תרי קראי כתיבי וא"ת ולרבי יוסי
הוה שמעינן מינה האי
אחא בר יעקב ד כל מחיצה שאינה יכולה
כריתות. דמצי למיכתב ספר כרת:
הגלילי אמאי צריכי תרוייהו דמההיא
סברא, השתא דכתיב ספר,
מתני' בין אילנות. בארץ ולא
לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה תנן העושה
דלשמה דרשינן שפיר כלל ופרט ויש
לספירת דברים בעלמא
ה
הוא דאתא כו'. ואידך
לומר דבפ' המגרש
סמכה עליהן אבל הן דופנותיה:
סוכתו
בין האילנות והאילנות דפנות לה
מכרת כריתות כו', פי'
גמ'
שאינה יכולה לעמוד ברוח
דרשי' וכתב לה ולא לה ולחברתה:
כשרה
והא קאזיל ואתי הכא במאי
היה לו לכתוב וכתב לה
בכתיבה מתגרשת ואינה
מצויה. שהרוח מוליכה ומביאה:
ספר כרת, מאי טעמא
עסקינן בקשין והאיכא נופו דעביד ליה
כתיב כריתות כו'. ואידך
מתגרשת בכסף.
בקשין. אילנות זקנים ועבים: הא
בהוצא
ודפנא אי הכי מאי למימרא מהו
האי וכתב
כרת כריתות לא משמע
(ערובין טו:)
איכא נופו. שהולך ובא ופעמים שאף
הך דרשה לרבא אבל לאביי נפקא
מאי דרשי ביה.
ליה, כלומר טעם אחד
דתימא ניגזר דלמא אתי לאשתמושי
הוא. אמר רב אחא
הנוף מן הדופן: דעביד ליה. אורג
ליה מסברא בריש קדושין
באילן קמ"ל ת"ש היה שם אילן או גדר או
בר יעקב כל מחיצה
הנוף כמין מחיצה שלא יניענו הרוח:
יאמרו כסף מכניס כסף מוציא יאמרו
שאינה יכולה לעמוד ברוח
מחיצת הקנים נידון משום דיומד התם נמי
לאשתמושי באילן. להניח עליו כליו:
סניגור יעשה קטיגור ומ"מ לאביי
(גיטין
מצויה, אינה מחיצה.
שם)
משום דעביד ליה בהוצא ודפנא ת"ש אילן
ואקשי' עלה ממתני'
היה שם. בפסי ביראות קאי היה
נמי איצטריך וכתב לה שבכתיבה
ו
דתנן העושה סוכתו בין
המיסך על הארץ אם אין נופו גבוה מן הארץ
באחת הפיאות אילן שעוביו אמה לכל
מתגרשת ולא בחליצה דבריש מסכת
האילנות והאילנות דפנות
צד: או גדר. מרובע אמה על אמה.
קדושין דריש לה מספר (א)
שלשה טפחים מטלטלין תחתיו אמאי הא
לה כשרה, והני ניידי ואזלי
ואתו. ומשני באילנות
כורתה ואין דבר אחר כורתה וההיא
כל גדר סתם של אבנים הוא וצריך
קא אזיל ואתי התם נמי דעביד ליה בהוצא
חזקים וקשים דלא ניידי
דרשה כרבי יוסי הגלילי היא כדמשמע
שיהא אמה על אמה כדי לחלקו לשתי
(ערובין שם)
ודפנא אי הכי ניטלטל בכוליה אלמה אמר רב
שנינו, ונופה עביד ליה
ואינה מתגרשת בכסף.
הכא וקצת תימה דלא נקיט התם
מחיצות אמה למזרח ואמה לצפון או
בהוצא ודפנא, כלומר
הונא בריה דרב יהושע אין מטלטלין בו
נועץ הוצא ודפנא וקושר
לדרום: דיומד. ב' עמודים שהיו
לענין חליצה הך דרשא דכתב דהויא
(גיטין
הנוף בהן כדי שלא יהא
אלא
מחיצה לכאן ולכאן שבכך הקילו חכמים
כרבנן וי"ל דאורחא דהש"ס הכי
ואיתקש יציאה
שם)
מתנודד והולך ובא. והאי
להויה.
עליהם: המיסך על הארץ. נופו גדול מאד וראשי הנוף כפופין
בכל דוכתא להביא דרשה הפשוטה לכאורה כדאשכחן פרק החובל
קמ"ל, דלא חייש דילמא
(ערובין שם)
אתי לאשתמושי באילן
סביב על הארץ: מטלטלין תחתיו. דאמרינן לבוד ומחיצה זו
דמייתי שבח נעורים לאביה גבי חבלה ובריש קדושין
המחובר לקרקע. ת"ש
גבוהה עשרה מבפנים שהנוף ארוך הוא ובגובה האילן הוא: אי
משמע דבנעוריה בית אביה בהפרת נדרים כתיב וכן
(גיטין שם) לדבר הכורת
מהא דתניא גבי פסי
בינו לבינה.
ביראות, היה שם גדר
הכי. דעשויה בידים היא וראוי לדור תחתיה ולשמור שדה עשאה
בפרק אחד דיני ממונות ובפרק בא סימן
י)
או אילן או חיצת קנים
וכיון דמוקף לדירה הוא: ליטלטל בכוליה. כלומר יטלטל בו
דדריש נגעים אין רואין אותן אלא ביום מביום הראות
נידון משום דיומד, ושני,
בו בשר חי יטמא כדאביי דפרק קמא דמועד קטן
כל כמה שהוא גדול אלמה אמר רב הונא אין מטלטלין בו כלל
(ערובין שם)
התם [נמי] דעביד בהוצא
ודפנא. ת"ש מהא דתנן
ושביק דרשה דרבא דדריש דכתיב לי ולא לאורי וכן פרק הקורא את
אלא
בסוף עירובין אילן המיסך
המגילה למפרע דדריש ולא מוהלין אלא ביום מדכתיב וביום השמיני ימול ובפרק ר"א אם לא הביא מפיק
(גיטין שם) לעולם
על הארץ, אם [אין] נופו
על
ליה מבן שמונת ימים ולא לילות וביום מוקי לה ביום אפילו בשבת: מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות. תימה והא
אין זה כריתות.
גבוה מן הארץ ג' טפחים
מטלטלין תחתיו. ומשני
אם מת כ)(אביו) לא חשיבה תו בית כ)(אביו) כדתנן בנדרים פרק השותפין קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו
(קדושין
התם נמי דעביד בהוצא
לאחר מותר וי"ל דבית אביו קרויין כל יוצאי חלציו של אביו ואע"פ שמת כדאשכחן גבי תמר שהיתה בתו של שם וכתיב שבי אלמנה
ה.)
ודפנא. אי הכי מחיצה
בית אביך וכבר מת אביה כדמוכחי קראי : ואידך מכרת כריתות נפקא. קשיא לרבינו תם דבפ' המגרש קאמר על
ל)
מעליא היא, אמאי אמר
רב הונא בריה דרב יהושע
רבנן דרבי אליעזר כרת כריתות לא דרשי ור' יוסי הגלילי בכלל דרבנן ויש לומר דלא קאמר לא משמע ליה אלא לא דריש לההיא דרשה:
התם, אין מטלטלין בתוכו
והא
איכא נופו דעביד לה בהוצא ודפנא. תימה דבפרק קמא דעירובין דאמר רבא מחיצה העומדת מאליה לא שמה
מחיצה ופריך מהכא ומשני בשנטעו מתחלה לכך הא על כרחך מוקמי לה הכא דעביד ליה בהוצא ודפנא ותו לא צריכין
לנוטעו מתחלה לכך וי"ל דבין הכא בין התם דייק משום דמשמע ליה דאיירי בכל ענין בין היכא דהוי רוב הדופן מעץ האילן הקשה
שאין הולך ובא ברוח בין הוי רוב הדופן מן הנוף ופריך התם מן הקשה והכא פריך מן הנוף והא דפריך הכא אי הכי מאי למימרא ולא משני
(ערובין שם)
דאשמעינן מחיצה העומדת מאליה שמה מחיצה ולא נטעו מתחלה לכך דכך הוא מסקנא דהתם דכולהו מודו במחיצה לא חשיב זה
חידוש משום דקיימא לן כאביי בלחי העומד מאיליו דשמיה לחי וכל שכן מחיצה:
(קדושין ה.)
קמה מכרת כריתות.
(שם) או מחיצת הקנים. (ערובין טו. לגירסת חיצת) (שם יט:) דיומד.
(שם טו.) אילן המיסך על הארץ.
(שם צט:) (שם טו.) מטלטלין תחתיו. (שם צט:)