הישן תחת המטה
פרק שני סוכה
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קמה
קצורה ושבולות מקיפות אותה. אע"ג דמוקי לה במסקנא
אלא אם כן אינו הוה אלא כשיעור בית סאתים כחצר המשכן
א) ב)
א
דעביד לה בהוצא ודפנא לא שייך כאן לאקשויי אי הכי
ששיעור זה נתנו חכמים לכל היקף שאינו לדירה ואם גדול הוא מכאן
ג)
ניטלטל בכולה כדאקשי לעיל
דהתם באילן המסכך על הארץ שיש
הוי כרמלית ואין מטלטלין בו אלא בתוך ארבע אמותיו של אדם
כד ב
בו סכך וחשיב כמוקף לדירה
אבל הכא ליכא סכך אלא אויר ואפי'
והאי כיון דבידים הוקף ולדירה אפילו הוא יותר מבית סאתים
ד) ה)
❖
ו) ז)
ליטלטל ביה: שתשמישה לאויר.
הקיף ולבסוף פתח לא חשיב מוקף
לדירה כדאיתא פרק עושין פסין
אינה עשויה דירה זו אלא לצורך אויר
אלא בית סאתים משום דהוי דירה שתשמישיה
שלוחי
מצוה.
שחוצה לה לשמור השדות ואינה
:
לאויר וכל דירה שתשמישיה לאויר אין
הגהות הב"ח
כה ג
הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה
חשובה דירה להתיר היקף גדול:
מטלטלין בו אלא סאתים ת"ש שבת בתל
(א) רש"י
א
דאינו שבת בתל. קדש היום על האדם
או להקביל פני רבו ולפדות שבויין
❖
שהוא גבוה עשרה והוא מארבע אמות עד
פטורין מן הסוכה ואפילו בשעת
והוא בתל גבוה עשרה וקנה שם
בית סאתים וכן בנקע שהוא עמוק עשרה
כו ד
שביתתו: והוא מארבע אמות עד
חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע
והוא מארבע אמות עד בית סאתים וכן
מוסף רש"י
בית סאתים. גדול הוא מארבע אמות
בגמרא ה) דקאמר הולכי לדבר מצוה
קמה קצורה ושבולות מקיפות אותה מהלך
אבל אינו יותר על בית סאתים: וכן
פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה
אלא בית סאתים.
בנקע. גומא העשויה מששת ימי
את כולה וחוצה לה אלפים אמה אע"ג
ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום
❖
בראשית ווליא"ה: וקמה קצורה.
דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר
דקאזיל ואתי התם נמי דעביד ליה בהוצא
ודפנא: מתני' שלוחי מצוה פטורין מן
באמצעה: ושבולות. גבוהות עשרה
הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא
ו)
א
(ערובין צט:)
מקיפות אותה סביב. כל הני מחיצות
ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב
תורה אור השלם
הסוכה חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה
שתשמישיה לאויר.
נינהו להיקף בית סאתים ולא ליותר
הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה
1. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ
גמ' אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין
אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: מה"מ
מכאן דלא נעשית לדירה הלכך מהלך
בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ
דת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה
(שם ק.) שבת
וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ
1
את כולה למחר וחוצה לה אלפים
דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו
בתל.
דברים ו ז
וּבְקוּמֶךָ:
ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו
דכל חללה הואיל ושבת זה באוירה
ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר
שהוא
2. וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ
גבוה עשרה.
הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה
מבעוד יום הוה כארבע אמות של
מצות ובפ' אין בין המודר
טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא
ב
יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם
מקום שביתה. ולהכי נקט והוא
גבי המודר הנאה דמחזיר
חייב מאי משמע אמר רב הונא כדרך מה
הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה
מארבע אמות דאי לא הוה יותר
לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה
(ערובין טו.) וכן
דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה
וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא:
❖
בנקע.
במדבר ט ו
מארבע אמות מאי מהלך את כולה
דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל
עסוק מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה וקא
(שם) והוא
איכא בלא מחיצות נמי ארבע אמות
זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב
מארבע אמות עד בית
אמר רחמנא ליקרי אם כן לימא קרא בשבת
מקום שביתה אית ליה דהיינו שבו
ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא
סאתים.
לעזי רש"י
ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בלכת דידך
איש תחתיו וחוצה להן אלפים אמה
ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא
ווליא"ה (וליד"א).
הוא דמיחייבת הא בלכת דמצוה פטירת
דכתיב אל יצא איש ממקומו ואסמוך
עוסק בה כגון טלית של אבידה
❖
בקעה, עמק.
אי הכי אפילו כונס את האלמנה נמי כונס
ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן
רבנן למילף מקום ממקום ומקום מניסה
את הבתולה טריד כונס אלמנה לא טריד
לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה
כו' כדאמרינן בעירובין . ותל
רבינו חננאל
יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר
מוקף מחיצות הוא דכל שגבוה עשרה
וכל היכא דטריד ה"נ דפטור אלא מעתה
דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי
אמרי' גוד אסיק מחיצות שלו והקף
יותר מבית סאתים.
טבעה ספינתו בים דטריד הכי נמי דפטור וכי
ושנינן התם כדקתני
בהן את ראשו: ושבולות מקיפות.
מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי
תימא ה"נ והאמר ר' אבא בר זבדא אמר רב
טעמא, משום דהויא
ובלכתך
בדרך פרט
ואע"ג דאין עומדות ברוח: דעביד
ממצות:
תשמישתיה לאויר, כלומר
אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ
ג
לחתן. ואף על גב דהוא נמי במצוה
ליה. למחיצות השבלים בהוצא ודפנא
אין שם בית, וכל דירה
מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר הכא טריד
שתשמישה לאויר אין
משבולת לשבולת עד שאגדן וגדלן
טריד איצטריך תרי קראי דאי הוה
מטלטלין בה יותר מבית
טירדא דמצוה התם טריד טירדא דרשות
יחד סביב ומחזיקות זו את זו:
כתיב חד כיון דחתן לאו בהדיא
סאתים. ת"ש שבת בתל
מתני'
(שם) ושיבולות מקיפות
והעוסק במצוה פטור מן המצוה מהכא נפקא
שגבוה כו' פשוטה היא.
שלוחי מצוה. הולכי בדרך
כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר
פיסקא שלוחי מצוה
אותה.
הכתוב אלא טורח ועושה מצוה בידים
מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני
מהתם נפקא דתניא ויהי אנשים אשר היו
2
פטורין מן המצוה. מנא לן,
רבו ולפדות שבויים: פטורין מן הסוכה.
או מהלך במצוה אבל חתן שהוא
(שם)
דתנו רבנן בשבתך בביתך
טמאים לנפש אדם וגו' אותם אנשים מי היו
ואפי' בשעת חנייתן: גמ' בשבתך
אוכלין ושותין ארעי
פרט לעוסק במצוה,
יושב ובטל ואינו עוסק אלא מחשב
נושאי ארונו של יוסף היו דברי ר' יוסי הגלילי
חוץ לסוכה.
ובלכתך בדרך פרט לחתן.
בביתך פרט לעוסק במצוה. שאינו
בבעילה לא פטר הכתוב הלכך מקרא
ודייק' מדהוה ליה לקרא
ר"ע
יתירא אשמעינן דפטור מק"ש דטריד
חייב בקריאת שמע ולקמן מפרש
למכתב ובלכת בדרך,
דמשמע אע"ג דאזיל לדבר
מאי משמע: ובלכתך בדרך פרט לחתן. ואע"ג דהוא נמי במצוה
במחשבת בעילה כך פי' בקונטרס וסוגיא דשמעתין משמע דמובלכתך
מצוה חייב, וכת' בלכתך,
בדרך ממעט האי דבמצוה קא עסיק ובשילהי פ"ק דברכות
טריד איצטריכי להו תרי קראי דאי הוה כתיב חד כיון דחתן לאו
דמשמע בלכת דידך דהוא
בהדיא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה
הגרסא להפך דגרס התם בשבתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט
רשות מיחייבת למקרי
ז)
קרית שמע, אבל בלכת
מלאכת מצוה בידים או מהלך למצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל
לעוסק במצוה וגירסא זו נראה דהכי משמע קרא בשבת דידך הוא
דמצוה פטירת. שמעינן
ואינו עוסק אלא טריד במחשבת בעילה לא פטר הכתוב הלכך
דמיחייבת בק"ש ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת
מינה העוסק במצוה פטור
מקרא יתירא אשמעינן דפטור מק"ש דטריד במחשבת בעילה:
מצוה ובלכתך ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכת דידך ולא בלכת
מן המצוה אחרת. הא
דתניא פרט לחתן, והוא
מאי משמע. מהני קראי פרט למצוה: כי דרך. הולך בדרך
מצוה ומחתן לא הוה ידעינן שאר עוסק במצוה דדלמא שאני חתן
דכנס בתולה דטריד טירדא
סחורה: מי לא עסקינן כו'. וכי אינך יכול לכלול במקרא דרך
שאין נקל לו כל כך להסיר הטירדא מלבו אע"פ שבטירדא דרשות
של מצוה, ולפיכך פטור.
מיבעי ליה ליתוביה דעתיה ולהסיר מחשבת טרדתו: שהרי נאמר
(סידור רש"י
אבל מאן דטריד טירדא
מצוה עם הרשות והא דרך סתמא כתיב ומשמע נמי דרך מצוה
סי' רסג) ובלכתך בדרך
דרשות, כגון שטבעה
בהן פאר. לקמן בשמעתין מפרש מדקא אמר ליה רחמנא ליחזקאל
וקאמר רחמנא ליחייב לקרות: אם כן. דבדרך מצוה נמי קאי
פרט לחתן.
ספינתו וכיוצא בו, חייב
לכתוב בלכת בדרך: טריד. לבו טרוד במחשבת בעילה ומסתברא
פארך חבוש עליך את הוא דמיחייבת אבל כולי עלמא פטירי והא
בכל מצות. ואפי' אבל
חייב, דאמר רב אבל חייב
דמשמע לישנא שהטעם תלוי משום דאיקרו פאר ואבל לאו בר פאר הוא
כי פטריה קרא משום טירדא פטריה (א) ואינו יכול לעסוק בשנים
בכל המצות האמורות
כאחד: כונס אלמנה לא טריד. ויכול לקיים את שתיהן: אי
וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל לא אתא למימר אלא דלא ילפינן
בתורה חוץ מן התפילין,
משום טירדא כו'. האי דפריך משמע ליה דטרדתו פוטרתו
מהכא לפוטרו משאר מצות דשאני תפילין דאיקרו פאר וא"ת ומאי
מפני שנא' בהן פאר, והני
מילי ביום ראשון בלבד.
שנא גבי תפילין דאמרינן דדוקא ליחזקאל קאמר ליה ולא לשאר
לפי שאינו יכול לכוון את לבו והלכך אפי' טבעה ספינתו דטרוד
וכן הכונס את האלמנה
בצערו ליפטר: שנאמר בהן פאר. כדלקמן ואבל לאו בר פאר
אבלים וגבי תלמוד תורה אמרינן פ"ק דמועד קטן אבל
חייב לקרוא קרית שמע.
הוא וכשמתפאר מראה בעצמו שאינו אבל: חתן טריד טירדא
אסור בת"ת מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום דעבדי שאר
הא מהתם נפקא, ויהי
אנשים אשר היו טמאים
דמצוה. ואשמעינן קרא דלא מיחייב להסיר דעתו ממחשבת מצוה
אבלים כיחזקאל ויש לומר דבדברי תורה ששינה בו הכתוב מכ"ע
וגו', נושאי ארונו של יוסף
אית לן למימר משום דאבל אסור בדברי תורה אבל בתפילין אמאי
ראשונה בשביל זו הבאה עליו אלא יעסוק בראשונה ויתן לבו להיות
היו דברי ר' יוסי הגלילי,
בקי בדבר: טירדא דרשות. שאף על פי שהוא חייב לנהוג אבילות הוצרך לומר לו שיניח תפילין אם לא בשביל שהייתי סבור לאוסרו:
(ברכות יא.)
הכונס את הבתולה
של נעילה רחיצה וסיכה להראות כבוד מתו אינו חייב להצטער:
מישאל
פטור.
והעוסק במצוה דפטור ממצוה מהכא נפקא. משבתך בביתך: ויהי אנשים וגו'. בפסח מדבר קרא בשנה השנית ליציאת מצרים:
(שם) מאי
משמע.
הכי
(שם) כי דרך.
(שם) מי לא עסקינן כו'. (שם) אלא מעתה.
(שם) שהרי נאמר בהן פאר. (שם וכעי"ז כתובות ו:) הכא טריד
טירדא דמצוה. (ברכות יא.)