הישן תחת המטה
פרק שני
סוכה
כו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חתן
פטור מקריאת שמע. דטריד ושאר בני חופה חייבין לית להו
משום ר' שילא אמרו חתן פטור. מקריאת שמע דטריד ושאר בני
לד
א) ב)
א
ג)
חופה חייבין ולית להו להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה:
להני תנאי העוסק במצוה פטור מן המצוה כדפירש בקונט'
ד)
תגריהן. הלוקחין מהן כדי למכור ולהמציאן לצריך להם: מוכרי
וקשיא דאי לית להו א"כ יתחייב חתן בסוכה ומשמע דבחתן פוטר
ה)
תכלת. לציצית: הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום. דכתיב
יותר מת"ק לכך נראה דקסבר חתן אין יכול לכוין דעתו כלל אפי'
לה ב
בסוכות תשבו כעין ישיבת ביתו כשם
בפסוק ראשון אבל שאר בני חופה
ס)
לו ג
שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך
יכולין לכוין ואקריאת שמע לחודיה
משום רבי שילא
אמרו חתן פטור
א
ו)
בסחורה כך כל ימות החג שאינו יום
קאי ובכולהו אחריני מודי לת"ק:
ז)
והשושבינין וכל בני
החופה חייבין תניא
ומכל מצות האמורות בתורה.
טוב לא הצריכו הכתוב למנוע:
א"ר חנניא בן עקביא כותבי ספרים תפילין
לז ד
ב
הולכים לדבר מצוה פטורין ביום
מאי דאיצטריך למיחשב
ח) ט)
ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל
לח ה ו
ובלילה. אף על פי שאין הולכין אלא
הני אגב דחשבינהו בברייתא קמייתא:
י) כ)
הולכי דרכים ביום. כל זה
העוסקין במלאכת שמים לאתויי מוכרי
ביום ומשום דטרודים ודואגים
לט ז ח
תכלת פטורין מק"ש ומן התפלה ומן התפילין
במחשבת המצוה ובתיקוניה פטורין
נפקא מתשבו כעין תדורו
ומכל מצות האמורות בתורה לקיים דברי ר'
מ ט
מן המצוה: שלוחי מצוה אנן. שבאנו
שכשם שאדם בביתו אינו נמנע
יוסי הגלילי שהיה רבי יוסי הגלילי אומר
לשמוע הדרשה ולהקביל פני ריש
מלצאת לדרך וכן מצטער דפטרו
מא י כ ל
גלותא: ארקתא. על שפת הנהר:
לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין
העוסק במצוה פטור מן המצוה ת"ר הולכי
ל)
ג
מ)
שומרי גנות ופרדסין. אין זזין משם:
תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער:
דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין
וחייבין בלילה. כשאדם לן בלילה
נ)
כעין תדורו. כדרך שהוא דר כל
מב מ נ
בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן
פרצה
קוראה
השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח
ביישוב:
ס)
הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים
❖
ע)
לגנב. לאו משום דלית ליה לרבא
דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו
ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום
דרשה דתשבו כעין תדורו דברייתא
וכלי תשמישו ומצעותיו וזה אינו יכול
מג ס
ובין בלילה הולכין לדבר מצוה פטורין בין
❖
להביאן שם מפני הטורח: פרצה
היא לקמן בפירקין :
הגהות הב"ח
ואפילו חש בעיניו. אע"פ שאין
ביום ובין בלילה כי הא דרב חסדא ורבה
קוראה לגנב. משל הדיוט הוא ואף
(א) תוס'
כאן הגנב רואה אותו יושב בסוכה
בו סכנת עין דסכנת
בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דרגלא
❖
כן
לעזי רש"י
בלילה והוא נכנס וגונב הפירות לרוח
אבר כסכנת נפשות אפילו לחלל עליו
לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא
צינצל"ש (צילצל"ש).
אחרת: כריא דפירי. כרי של פירות
את השבת כדמוכח פרק אין מעמידין
אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין ת"ר
יתושים.
מוסף רש"י
שהוא תמיד לפניו ויכול לשומרן ואין
גבי עין שמרדה:
❖
מורשיל"ש. מלוא הפה.
ד שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום
משום
בקי. ואע"פ שבפ"ק
כאן פרצה קוראה לגנב: רבי יוסי
שלוחי מצוה אנן.
וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן
בריבי. יוסי החכם חריף שבדורו
דרש רבה בר
הסוכה בלילה וחייבין ביום שומרי העיר בין ביום
רבינו חננאל (המשך)
והוא ר' יוסי בן חלפתא: למגנא
רב הונא מותר לישן בכילת חתנים
ובין בלילה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין
בכילתא. ואע"פ שיש לה גג וגבוהה
אע"פ שיש לה גג ואע"פ שגבוהה
דרגלא, הוו גנו ארקתא
(לעיל י:)
דנהרא, אמרי אנן שלוחי
עשרה והוי כאילו חוץ לסוכה: משום
בלילה שומרי גנות ופרדסים פטורין בין
עשרה אין הלכה (א) (כרבה) כדפירשתי
ה
כדטעים בר בי רב.
מצוה אנן ופטרינן. ת"ר
תרתי
(או) תלת. פירש
בקי. צינצל"ש: סרחא דגרגישתא.
שם:
ביום ובין בלילה וליעבדי סוכה התם וליתבו
שומרי העיר ביום, פטורין
בקונט' שתים או שלש פעמים יתן
קרקע לבנה שהיו טחין בה קרקעית
מן הסוכה ביום וחייבין
אביי אמר תשבו כעין תדורו רבא אמר
בלילה. שומרי העיר
הסוכה: מצטער. שהסוכה מצערתו:
לתוך פיו מורשי"ל בלע"ז ויש ספרים
ו פרצה קוראה לגנב מאי בינייהו איכא בינייהו
בלילה, פטורים מן הסוכה
תרתי או תלת. שתים או שלש
שכתוב בהן תרתי תלת ביעי והכל
❖
(לקמן כז.)
בלילה וחייבין ביום.
דקא מנטר כריא דפירי: חולים ומשמשיהם:
ז
שומרי גנות ופרדסים,
אחד כדמוכח לקמןע) גבי לימא תיהוי
פעמים יתן לתוך פיו מורשייל"ש:
תנו רבנן חולה שאמרו לא חולה שיש
פטורים ביום ובלילה.
ח
כדטעים בר בי רב ועייל לכלה.
תיובתיה דרב יוסף ואביי דשיעור
חולין ומשמשיהן פטורין
רבינו חננאל
בו סכנה אלא אפילו חולה שאין בו סכנה
בית הבליעה כביצה ולבסוף מסיק
בבוקר כשהולכין לבית המדרש ודואג
מן הסוכה. ת"ר לא חולה
אפי' חש בעיניו ואפילו חש בראשו ארשב"ג
שיש בו סכנה אלא אפי'
משום ר' שילא אמרו,
כדטעים צורבא מדרבנן ואזיל לכלה
שמא ימשכו השמועות וטועם מלא
חולה שאין בו סכנה, ואפי'
חתן פטור, וכל השושבינין
פיו ושותה: ירדם. שמא תחטפנו
שזה מלא פיו דהיינו כביצה ושיעור
פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר ר'
חש בעיניו או בראשו,
וכל בני החופה חייבין.
שינה וישן קבע: אבל לא שינת קבע.
זה דוקא בפת דפירי לאו בעו סוכה
וכן הלכה. ואסיקנא חולה,
תניא ר' חנניה בן עקביא
יוסי בריבי לישן אני ומשמשי חוץ לסוכה
הוא ומשמשיו פטורים מן
אומר (מוכרי) [כותבי]
שמא יפיח בהן: מוסר שינתו לאחר.
כדמסיק פרק בתרא דיומא
רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא
הסוכה, אבל המצטער הוא
ספרים ותפילין ומזוזות
אומר לחברו אם ארדם העירני:
דקבע דידהו כאכילת עראי דפת:
לבדו פטור. ואפי' אינו
הן ותגריהן ותגרי תגריהן,
בסוכה משום בקי רבא שרא ליה לרבי
אבל
שינת קבע לא. והא דאמרי'
ערביך ערבא צריך. שמא אף הוא
מצטער אלא משום בקי,
וכל העוסקים במלאכת
אחא בר אדא למגנא בר ממטללתא משום
או משום סירחא וכיוצא
שמים, לאתויי מוכרי
ישכב וישן: בין ברכיו. דודאי לא
פרק במה טומנין
בה, פטור. וכל שכן אם
תכלת, שחייבין בקרית
סירחא דגרגישתא רבא לטעמיה דאמר רבא
ירדם: רבא אמר. לשמא ירדם לא
תפילין צריכין גוף נקי
מצטער בדבר שלמעלה
שמע, ופטורין מן התפלה
מצטער פטור מן הסוכה והא אנן תנן חולין
חיישינן הלכך בתפילין שרי וסוכה
כאלישע בעל כנפים ואמר אביי
מאלו. כמה היא אכילת
ומן התפילין, ומכל מצות
עראי ששנינו שאוכלין
האמורות בתורה, לקיים
ומשמשיהם פטורים מן הסוכה חולה אין
היינו טעמא דאסור שינת עראי לפי
שלא יפיח בהן ורבא אמר שלא ישן
חוץ לסוכה, רב יוסף אמר
דברי ר' יוסי הגלילי דאמר
שאין קבע לשינה ואין בה חילוק בין
בהן לאו דשרי אביי לישן דהא
מצטער לא אמרי חולה הוא ומשמשיו
שתים ושלש לגימות, אביי
העוסק במצוה פטור מן
קבע לעראי לענין סוכה שאין אדם
אסר אביי גופיה הכא אלא קסבר
אמר כדטעים בר בי רב
המצוה. ת"ר הולכי דרכים
פטורים מצטער הוא פטור משמשיו לא:
ט
מידי ועייל לכלה. תני חדא
ביום, פטורים מן הסוכה
קובע עצמו לשינה שפעמים שאינו
אע"פ שאינו זהיר בשינה כאלישע
י אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה: וכמה
ישן אדם בתפילין שינת
ביום וחייבים בלילה.
אלא מנמנם מעט ודיו בכך הלכך
מניחן כיון דזהיר שלא יפיח דשינה
עראי אבל לא שינת קבע,
הולכי דרכים בלילה,
אכילת עראי אמר רב יוסף תרתי או תלת
בדמנחי ברישיה. ישן בין
פטורים בלילה וחייבים
זו היא שינתו וגבי תפילין דטעמא
גופה אינה אלא גזרה שמא יפיח:
ביעי א"ל אביי והא זימנין סגיאין סגי ליה
הישן
קבע בין עראי, בדמפריס
ביום. הולכי לדבר מצוה
בתפילין. מתוך הלשון
שמא יפיח בהם ולאו משום איסור
סודרא עלייהו. לא קבע
פטורים ביום ובלילה,
לאיניש בהכי והוה ליה סעודת קבע אלא
שינה בניים פורתא לא אתי לידי
משמע דרבי יעקב שרי
ולא עראי, בדנקיט להו
כדרב חסדא ורבה בר רב
בידים. תניא הישן בתפילין
הונא, הוו אתו לשבתא
אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה
הפחה: דנקיט להו בידיה. לא
אפי' שינת קבע דאי לאו הכי במאי
כ
וראה קרי, אוחזן ברצועה
פליגי וי"ל דכולהו מודו בשינת קבע
קבע ולא עראי שמא יפלו מידו:
ת"ר אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין
ל
דמנחי ברישיה. עראי מותר וקבע
דאסיר ופליגי במילתיה דרבי נתן
ישנים שינת עראי חוץ לסוכה מ"ט אמר רב
אסור שמא יפיח: דפריס סודרא
דבסמוך דשרי לישן בתפילין ביום
אשי גזרה שמא ירדם א"ל אביי אלא הא
עלייהו. הניחם אצל מראשותיו בין
שאין דרכו לישן שינת קבע ובלילה
דתניא ישן אדם שינת עראי בתפילין אבל
חולץ אפילו לשינת עראי דלמא ממליך
קבע בין עראי דלא נתנה תורה
לא שינת קבע ליחוש שמא ירדם אמר רב
למלאכי השרת: וראה קרי. צריך
וישן שינת קבע ור' יעקב לא חייש
יוסף בריה דרב עילאי במוסר שינתו לאחרים
לסלקן מראשו בעוד הקרי עליו:
דלמא ממליך:
מתקיף ליה רב משרשיא ערביך ערבא צריך
ולא
נטלו
אלא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מבמניח ראשו בין ברכיו עסקינן רבא אמר אין קבע לשינה תני חדא ישן
אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע ותניא אידך בין קבע בין עראי ותניא אידך לא קבע ולא עראי
לא קשיא נ הא דנקיט להו בידיה הא דמנחי ברישיה
הא
דפריס סודרא עלויה וכמה שינת עראי תני
רמי בר יחזקאל כדי הילוך
מאה אמה תניא נמי
הכי
הישן בתפילין
ורואה קרי
ס אוחז ברצועה
ואינו