הישן תחת המטה
פרק שני סוכה
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואמרו
העלום לסוכה. בפ' בתרא דיומא מייתי
הכי גרסינן נימא
תיהוי תיובתיה דרב יוסף. דאמר לעיל ו) תרתי
מט א ב
א) ב)
ג)
תלת: ואביי. דאמר כדטעים בר בי רב דהיינו כביצה דכביצה
מתני' דהכא בהאי לישנא לא מפני שהלכה כן אלא
ד)
אוכל הנאכל בבליעה אחת הוא כדאמרי' בפ' בתרא דיומא
שרצו להחמיר על עצמן וכשנתנו לר' צדוק כו' היינו משום דמתרצינן
❖
ה) ו)
מכל האוכל אשר יאכל: הא כביצה בעי נטילת ידים וברכה.
מתניתין הכי מייתי לה
הש"ס כאילו משנתנו שנויה כך:
ז)
הא כביצה בעי נט"י לאכילה. ולא
אבל סוכה אפי' כביצה נמי לא:
מתני' י"ד סעודות. ובגמרא
לעזי רש"י
מישתרי במפה דחיישינן דלמא
ואמרו העלום לסוכה וכשנתנו לו לרבי צדוק
ח)
מפרש טעמא: אין לדבר קצבה. אם
נגע כדמסיק פ' כל הבשר
אוכל פחות מכביצה נטלו במפה ואכלו
פרונגו"ש (פרגו"ט).
ט)
מטעמים.
ומיהו תימה דהא ר' צדוק כהן
רצה להתענות אין אנו זקוקין לו אלא
חוץ לסוכה ולא בירך אחריו הא כביצה בעי
❖
שקל"ק (שינישק"ל).
אם יאכל לא יאכל חוץ לסוכה: חוץ
היה כדפרישי' וא"כ אפי' כביצה שרי
❖
ממונה על משק הבית.
סוכה לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף
מלילי י"ט הראשון. שאינו רשאי
במפה בלא נט"י כדאמר שמואל התם
ואביי דילמא פחות מכביצה נטילה וברכה
להתענות כדיליף בגמרא: ישלים.
התירו מפה לאוכלי תרומה ולא
תורה אור השלם
לא בעי הא כביצה בעי נטילה וברכה: התירו מפה לאוכלי טהרות ז):
רבינו חננאל (המשך)
סעודתו זאת בי"ט האחרון בשמיני
1. מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן
מתני' רבי אליעזר אומר ארבע עשרה
תשבו כעין תדורו. בירושלמי
עצרת ואע"פ שאינו בסוכה ובגמרא
אומרים עליו המוציא.
וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל
פריך עלה: גמ' מכאן ואילך
לְהִמָּנוֹת: קהלת א טו
התיבון פחות מכביצה אין
סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת
יליף בגזרה שוה נאמר
2. בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה
אומרים (לפניו) [עליו]
רשות. דהכי ילפינן לה בפ' בתרא
כאן תשבו ונאמר להלן ופתח אהל
ביום ואחת בלילה וחכ"א אין לדבר קצבה
ג' ברכות, מעתה אין
א
עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב
מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים
דפסחים ששת ימים תאכל
אומרים לפניו המוציא.
תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם
חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג בלבד ועוד
ושני ר' אחא, לשאר
הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ
מה ישיבה שנאמרה להלן עשה בה
מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי
❖
אמר ר' אליעזר מי שלא אכל [לילי] יום טוב
שמות יב יח
המינין נצרכה. כלומר, כל
בָּעָרֶב:
את הלילות כבימים אף ישיבה האמורה
רשות אף ששה רשות לפי שהשביעי
מין שחייב אחריו ג' ברכות
הראשון ישלים לילי יו"ט האחרון של חג
כאן עשה בה לילות כבימים וטעמא
בכלל שבעת ימים תאכל מצות
אומרים לפניו המוציא.
(א)
מתני' ר' אליעזר אומר
וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין ועל
הגהות הב"ח
דרבנן מפרש ר' יוחנן בשם רבי
ויצא מן הכלל ללמד שאכילת מצות
י"ד סעודות חייב אדם
זה נאמר מעות לא יוכל לתקון וחסרון
ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח
האמור בו אינו חובה אלא אם באת
1
(א) רש"י
לאכול בסוכה אחת ביום
לא יוכל להמנות: גמ' מ"ט דר' אליעזר
❖
היה
ואחת בלילה, וחכמים
ונאמר ט"ו בחג מה ט"ו הנאמר
לאכול תהא אכילתך מצה ולא חמץ
אומרים אין לדבר קצבה,
בפסח לילה הראשון חובה ושאר
ולא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד
תשבו כעין תדורו מה דירה אחת ביום ואחת
אינו חייב אלא יום
על הכלל כולו יצא: והתם גופיה
כל הימים רשות אף ט"ו הנאמר בחג
טוב הראשון בלבד. כר'
בלילה אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה ורבנן
מוסף רש"י
שמעון בן יהוצדק, דאמר
מנלן. דלילה הראשון מיהא חובה:
לילה הראשון חובה ושאר כל הימים
כדירה מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא
ב
לילה הראשון חובה
נאמר [ב]חמשה עשר
והאמר ר' אליעזר י"ד סעודות חייב
רשות חברייא בעו אי מה להלן עד
מכאן ואילך רשות.
בחג המצות אכילת מצה,
אכיל אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי
אדם לאכול בסוכה. וכיון דביום
שיכנס למצה כשהוא תאוה אף כאן עד
ונאמר בחמשה עשר בחג
לא אכיל אי הכי אפי' לילי יום טוב ראשון
הסוכות ישיבה כעין דירה,
שיכנס לסוכה בתאוה ר' זירא בעי
אחרון לא בסוכה יתיב ואם ישב
(פסחים קכ.) תרגימא.
מה חג המצות אכילה
נמי א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק
אי מה להלן עד שיאכל כזית דגן מצה
בה לשם מצוה עובר על בל
❖
(יומא עט:)
בלילה הראשון חובה
נאמר כאן חמשה עשר ונאמ' חמשה עשר בחג
אף כאן עד שיאכל כזית דגן בסוכה:
תוסיף מאי השלמה דסוכה איכא
שנא' בערב תאכלו מצות,
אי
הכתוב קבעו חובה, אף
בעי אכיל ואי בעי לא אכיל.
הכא: אמר בירא. שם חכם:
המצות מה להלן לילה הראשון חובה
בחג הסוכות ישיבה כעין
רבינו חננאל
חזר בו ר' אליעזר. אצל חכמים
כלל דאי אכיל חייב לאכול
מכאן ואילך רשות אף כאן לילה הראשון
דירה, באכילה בסוכה,
לומר שאין לדבר קצבה ואם רצה
בסוכה כדאמרינן לעיל ומשמע הכא
ואקשינן מדר' (יצחק)
מכאן ואילך רשות דמצוה.
חובה מכאן ואילך רשות והתם מנלן אמר קרא
[צדוק] ד(ר)[כ]שנתנו לו
ועוד אמר ר' אליעזר מי
להתענות יתענה חוץ מלילי יום
דבי"ט לא הוי חובה ואי בעי לא
2 בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה:
אוכל פחות מכביצה, אכלו
שלא אכל בלילי יום טוב
טוב הראשון ובהא מיהא פליג
אכיל כלל חוץ מליל י"ט הראשון ולפי
חוץ לסוכה במפה בלא
הראשון. והא חיובי מחייב
ועוד א"ר אליעזר: והא א"ר אליעזר ארבע
נטילת ידים ובלא ברכה.
ליה לאכול בכל יום שתי
עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו
זה אם טעה ולא הזכיר של י"ט
עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה
דיקינן מינה הא כביצה
סעודות, והנה חייב בשאר
שיש תשלומין לקרבנות יום ראשון
בברכת המזון אינו צריך לחזור והא
בעיא סוכה, וקשיא לרב
הימים, וכל שכן בלילי
אחת ביום ואחת בלילה אמר בירא א"ר
אף בי"ט האחרון: אילימא בריפתא.
דאמרי' פ' שלשה שאכלו
יוסף דאמר שתים ושלש
יום טוב הראשון. אמר ר'
אמי חזר בו ר' אליעזר משלים במאי אילימא
לגימות היא אכילת עראי
אסי חזר בו ר' אליעזר.
כלומר תאמר שסעודת י"ט האחרון
שבתות וי"ט דלא סגי ליה דלא אכיל
שאוכלין חוץ לסוכה,
ואסיקנא כי זו השלמה,
שהוא סועד בלחם ולפתן וצורכי
אם טעה חוזר לא מיתוקמא אלא
בריפתא סעודה דיומיה קא אכיל אלא מאי
ולאביי דאמר כדאכיל
במיני תרגימא. תניא ר'
הסעודה תהא תשלומין לראשון:
בלילי י"ט הראשון של פסח ובלילי אליעזר אומר
בר בי רב ועייל לכלה.
ישלים ישלים במיני תרגימא תניא נמי הכי
ושנינן לעולם אפי' כביצה
סעודתא דיומיה קאכיל. ומאי היכר
י"ט הראשון של חג והא דאשכחן
אם השלים במיני תרגימא יצא שאל
לא בעיא סוכה, אלא
יש כאן שתהא לשם סעודה ראשונה
בפ' ב' דביצה ובפ' אלו
דייקינן ממתני' דקתני
אפוטרופוס של אגריפס המלך את רבי
במיני
הלא דרכו לסעוד היום:
דברים בפסחים
גבי י"ט
פחות מכביצה, הא כביצה
אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא
בעי נטילת ידים, ובעי
תרגימא. לאחר שסילק יביאו פרפראות
חלקהו חציו לה' וחציו לכם חציו
ברכה. וקיימא לן הכי.
סעודה אחת ביום מהו שאוכל סעודה אחת
ומעדנים לפניו כגון פירות וכסנין
לאכילה וחציו לבית המדרש דברי
ירושלמי ר' אבדמא
ואפטר אמר לו בכל יום ויום אתה ממשיך
וקפלוטות מבושלות: תרגימא.
ר' יהושע אפשר בבישרא ופירי דאין
מלחא הוה דמיך אחנותיה,
עבר ר' חייא בר אבא
פרונגו"ש: תניא נמי הכי. דבהכי
כמה
פרפראות לכבוד עצמך ועכשיו אי
בהן ברכת המזון ולא בעי הזכרת
וחזייא, אמר ליה זיל דמוך
הויא סעודה לאשלומי ואע"פ שאינו
י"ט אבל לילי י"ט הראשון של חג
אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך
גו מטללתך. [ר' יצחק
חוזר וקובע עצמו לאכול שתי סעודות
לא סגי בלא פת כיון דילפינן מחג
בר מריון הוה שושביניה
ועוד
שאלו כגון אני שיש לי שתי נשים
דחד בר נש, שאיל לר'
של לחם ובשר: אם השלים כו'.
המצות אע"ג דלר' אליעזר אמרינן
אחת בטבריא ואחת בציפורי ויש לי שתי
ליעזר, א"ל זיל דמוך גו
בשאר ימים אם השלים במיני
וכ"ש אם קבע סעודה שניה בלחם
מטללתך] וכן אמר ר' יוסי.
סוכות אחת בטבריא ואחת בציפורי מהו
תרגימא יצאח): והא א"ר אליעזר
ר' זעירא סליק לגזורה,
ובשר: אפוטרופוס של אגריפס.
שאצא מסוכה לסוכה ואפטר אמר לו לא
פי' לשבוע הבן דר' אילא,
י"דסעודותחייבאדםלאכולבסוכה.
ממונה על שלו ורב ביתו שקורין
ולא קיבל עליו מטעים
שאני אומר כל היוצא מסוכה לסוכה בטל
שקל"ק: מהו שאוכל סעודה אחת
אהא דמשלים בי"ט האחרון פריך
מידי, עד דמיפני מוסף,
דליכא סוכה: חזר בו ר' אליעזר.
או משום שאין שבח
מצותה של ראשונה
תניא ר' אליעזר אומר
ביום. בסוכה ואפטר: פרפראות.
לתלמידי חכמים להניח
אין אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה
מיני מעדנים הפותחים את
ביתו (בערב) [ברגל].
אחר הפת ויאכל: מהו
בני מעיים להיות לבו משוך
ואם רצה להתענות יתענה חוץ מלילי י"ט הראשון ובהא מיהא פליג
תני כל שאומרים עליו
שלש ברכות לאחריו אומר
שאצא מסוכה לסוכה. לאכול ולישן היום בזו ולמחר בזו: ביטל
עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כמו שיש תשלומין לקרבן י"ט ראשון
לפניו ברכת המוציא,
מצותה של ראשונה. אפי' ימים שעברו עליו כבר איבדן למפרע
אף בי"ט אחרון כך פי' בקונטרס ולישנא דישלים ואם השלים לא
כל שאין אומרים עליו
משמע כלל לשון תשלומין אלא לשון השלמה חשבון של י"ד סעודות
ואינו מצוה כדיליף לקמן שצריך לישב כל ז' בסוכה אחת:
שלש ברכות לאחריו אין
ועוד כיון דממצה ילפינן לא מצינן שיהא תשלומין למצה של לילה
אין
הראשון של פסח ועוד דמשמע קצת בירושלמי דבעי כזית דגן לסעודת י"ט הראשון של חג כמו גבי מצה והכא אמרי' דישלים במיני
תרגימא ועוד מעובדא דאפוטרופוס של אגריפס משמע דלא פטר ר' אליעזר בסעודה אחת לכך נראה לפרש חזר בו ר' אליעזר
ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי ובירושלמי משני אמר ר' אחא למצוה חשובה כלומר לכתחילה צריך לאכול בסוכה
במיני
תרגימא. פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר
ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה:
כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס"ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי
באתרא דלא שכיחי פירות ואיבעי' אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ"מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני
תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני
התם דילפי' מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי' באנו להשוותם לא נפיק בפירות כדפריש' דלא מהני גבי סוכהט):
מהו