כז:
הישן תחת
המטה פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מהו
דתימא כיון דנפלה אחריתי היא. יש ספרים שכתוב בהן
אין יוצאין מסוכה לסוכה. לאכול בזו ולישן בזו או היום בזו ומחר
נ א
א) ב)
ג)
בזו: ואין עושין סוכה בחולו של מועד. מי שלא ישב בסוכה י"ט
קמ"ל כיון (דבדידי') קעביד איהי היא משמע לפי שבונה
נ)
אותה באותן עצים: כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. משמע
הראשון: עשה סוכה לשם חג של שבעת הימים. שמעת מינה דאין
ד) ה)
עושין סוכה בחולו של מועד דאינה לשבעה ושמעינן מינה דאין יוצאין
סוכה אחת לכל ישראל שישבו בה זה
אחר זה ואי אפשר שתהא
נא ב
ו)
מסוכה לסוכה דאם כן לאו סוכה
של כולם דלא מטי שוה פרוטה לכל
ז) ח)
לשבעה היא: פשיטא. דהא סוכת
אחד אלא על ידי שאלה כך פירש
אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה
ט)
שבעה היא: מהו דתימא האי אחריתי
בקונט' ועל חנם דחק דכיון דכתב
נב ג
י)
בחולו של מועד וחכמים אומרים א יוצאין
כ)
היא ואינה לשבעה קמ"ל. הואיל וישב
לך למעוטי דשותפין משמע כדמוכח
מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של
נג ד
בה בי"ט וזו להשלים היא סוכת שבעה
בראשית הגז גבי
ל)
מועד ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה בחולו
קרינא ביה שתשלומין לראשונה היא:
תרומה וחלה ופאה וטובא דקא חשיב
מ)
של מועד מ"ט דר' אליעזר אמר קרא חג
❖
1
לכם משלכם. להוציא את הגזול ואת
התם ואפי' אתרוג נמי דכתיב ביה
נ) ס)
הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה
השאול: כל האזרח ישבו בסכת
לכם לשון רבים אמרינן ביש נוחלין
הראויה לשבעה ורבנן הכי קאמר רחמנא
כתיב. דמשמע סוכה אחת לכל
ע)
האחין שקנו אתרוג
רבינו חננאל
❖
עשה סוכה בחג ושוין שאם נפלה שחוזר
בתפיסת הבית ונוטלו אחד מהם
ישראל שישבו בה זה אחר זה ואי
אין יוצאין מסוכה לסוכה
ויוצא בו אם יכול לאכלו כגון דאיכא
אפשר שיהא לכולן דלא מטי שוה
ובונה אותה בחולו של מועד פשיטא מהו
כו'. וחכמים אומרים,
אתרוג כיוצא בו לכל חד וחד יצא
פרוטה לכל חד אלא ע"י שאלה:
יוצאין מסוכה לסוכה
דתימא האי אחריתי היא ואינה לשבעה
תורה אור השלם
[ועושין סוכה] בחולו
בינתיים. בחולו של מועד: וקטן
ואם לאו לא יצא דלכם משמע שיהא
קמ"ל תניא ר' אליעזר אומר כשם שאין
1. חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ
של מועד. ועוד אמרו
שנתגדל. צמחו לו ב' שערות במועד
כולו שלו ולא מקצתו ולא דמי לבגדיכם
חכמים אע"פ שאמרו אין
שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ
אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של
ועריסותיכם ותרומותיכם דפרק
ואתא האי כל לרבויי שעושה סוכה
אדם יוצא בלולבו של
מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ:
חג בלולבו של חבירו דכתיב ולקחתם לכם
דברים טז יג
חבירו, אבל יוצא הוא
2
ראשית הגז דשל
בחולו של מועד מה שאין כן במחויב
2. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
בסוכתו של חבירו. שנאמר
ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים
שותפין בכלל והא דכתיב לכם לשון
קודם לכן כדאמר ר' אליעזר לעיל:
כל האזרח בישראל וגו',
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
משלכם כך אין אדם יוצא ידי חובתו
מלמד שכל ישראל ראויין
ורבנן כיון דאמרי עושין סוכה בחולו
רבים משום דאיבעי ליה למיכתב
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
לישב בסוכה אחת. והאי
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
של מועד. ואפי' מי שמחויב קודם
ולקחתם לשון רבים דדרשינן פרק
בסוכתו של חבירו דכתיב חג הסוכות
דכתיב תעשה לך, למעוטי
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
לכן ולא עשה תו לא איצטריך האי
לולב וערבה שתהא
גזולה אבל שאולה כשרה
תעשה לך שבעת ימים משלך וחכמים
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
ב
ויקרא כג מ
היא. ת"ר מעשה בר'
לרבויי דכ"ש הוא: ברגל. י"ט ראשון
לקיחה לכל אחד ואחד ס) (ומרבינן)
אומרים אע"פ שאמרו אין אדם יוצא ידי
3. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
אליעזר ששבת בסוכת [ר']
והלך אצלו מערב י"ט: אינך משובתי
סוכה אחת לכל ישראל שמע מינה
יוחנן בן אלעאי, הגיעה
חובתו ביום טוב הראשון בלולבו של חבירו
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
הרגל. הואיל ולא עמדת בביתך אצל
דלא דרשי לך למעוטי שאולה ומוקמי
חמה בשפת הסוכה, אמר
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו
ויקרא כג מב
לו מהו לפרוש עליה סדין,
אשתך: משבח אני את העצלנין.
ליה למעוטי גזולה ומיהו קשה הא
4. וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל
אמר לו אין שבט מישראל
דכתיב 3 כל האזרח בישראל ישבו בסוכות
גבי ציצית מרבינן דשותפין מדכתיב
אע"פ שלא בשביל הרגל מתעכבים
שלא העמיד שופטים כו'.
אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר
מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה
בגדיהם וממעטינן שאולה מדכתיב
שהרי כל ימות השנה אינן יוצאין
הגיעה חמה במרגלות ר'
וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל
אליעזר, עמד ר' יוחנן
אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ
אחת ורבנן האי לך מאי דרשי ביה מיבעי
כסותך בפ' ראשית הגז
מחמת עצלות אעפ"כ משבחן אני:
ופרס עליה סדין. הפשיל
וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי יְיָ
מדוע את הולכת וגו'. בעלה של
וא"כ הכא נמי נידרוש הכי
ליה למעוטי גזולה אבל שאולה כתיב כל
ר' אליעזר טליתו ויצא.
אֱלֹהֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה
ולפירוש הקונטרס ניחא דעל
שונמית אמר לה כשאמרה לו אלכה
וּבֵיתֶךָ: דברים יד כו
ואסיקנא שבת היתה, שלא
האזרח ור' אליעזר האי כל האזרח מאי
5. וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ
היה ר' אליעזר יוצא מביתו
כרחך יוצאין בשאולה מדמרבינן סוכה
וארוצה עד איש האלהים ואשובה:
עביד ליה מיבעי ליה לגר שנתגייר בינתים
ברגל. ולמה לא השיבו,
הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא
הא דאזיל ואתי ביומיה. ומשמח
אחת לכל ישראל ותימה דלר' אליעזר
מפני שלא אמר דבר שלא
חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת וַתֹּאמֶר
וקטן שנתגדל בינתים ורבנן כיון שאמרו
❖
שָׁלוֹם: מלכים ב ד כג
שמע מרבו מעולם. ואמאי
דבעי סוכה שלכם אין שנים יוצאין
שמחת החג עם אשתו חייב להקביל
עושין סוכה בחולו של מועד לא אצטריך
לא פשט ליה מדידיה,
בסוכה א' לעולם ויהא צריך לכל בני
פני רבו כגון עיר שבתוך התחום
דתנן פקק החלון ר'
קרא ת"ר מעשה בר' אלעאי שהלך להקביל
או על ידי עירוב: ששבת בסוכתו
הבית סוכה לכל אחד וא' ושמא הוה
אליעזר אומר בזמן שתלוי
מוסף רש"י
פני ר' אליעזר רבו בלוד ברגל אמר לו אלעאי
וקשור פוקקין בו.
של יוחנן כו'. לקמיה פריך הא אמר
מרבי מדכתיב תשבו כעין תדורו
ואין עושין סוכה
ר' אליעזר משבח אני את העצלנין:
ע)(שותפין) שיכולים לישב יחד בסוכה
אינך משובתי הרגל שהיה ר' אליעזר אומר
בחולו של מועד.
מהו שאפרוש עליה סדין. לצל שלא
אחת ומה שנהגו כל הקהל לקנות
(לעיל
משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן
ט.) ולקחתם לכם
אתרוג בשותפות לצאת בו דעתן
תשוזפך השמש מי אסור משום מוסיף
ברגל דכתיב ושמחת אתה וביתך איני
וכו' משלכם.
4
על אהל עראי בשבת או לא: אין לך כל
להקנות כל א' חלקו לחבירו בשעה
(לקמן מא:)
והאמר ר' יצחק גמניין שחייב אדם להקביל
שבט כו'. השיאו לדבר אחר כדאמרי'
שהוא מברך על מנת להחזיר דבשביל
לא מפני שהפליגו
פני רבו ברגל שנא' מדוע את הולכת
בדברים.
5
שנשתתף בו לא גרע ממתנה על
לקמן שלא אמר דבר אחד
אליו היום לא חדש ולא שבת מכלל דבחדש
שלא שמע מפי רבו: שלא העמיד שופט.
מנת להחזיר דשמה מתנה:
פקק החלון. פירשנו לעיל בפרק
ושבת מיחייב איניש לאקבולי אפי רביה
מושיע את ישראל. אותן שהיו משמת
(יומא
לא קשיא הא דאזיל ואתי ביומיה הא דאזיל
קמא גבי שכחו
יהושע ועד שמואל שמשח שאול למלך
פקק החלון.
סו:)
ולא הביאו ספר תורה:
יהושע מאפרים אהוד מבנימין גדעון
ולא אתי ביומיה ת"ר מעשה בר' אליעזר
(שבת קלז:)
בזמן שקשור ותלוי.
ממנשה הרי מבני רחל שמשון מדן
כל
ששבת בגליל העליון בסוכתו של יוחנן
ברק מקדש מנפתלי הרי מבני בלהה
ברבי אלעאי בקיסרי ואמרי לה בקיסריון והגיע חמה לסוכה אמר לו מהו
אבצן זה בועז מיהודה עלי מלוי תולע
(שם קכה:) ואם
שאפרוש עליה סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא
לאו אין פוקקין בו.
מיששכר אלון הזבולני מזבולן אלו
העמיד ממנו שופט הגיע חמה לחצי הסוכה אמר לו מהו שאפרוש עליה
מפורשים אבל עתניאל ויפתח ושמגר
(שם)
סדין אמר לו אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים
ויאיר ועבדון לא ידעתי שמות שבטיהן
שבט יהודה ובנימין העמידו מלכים על פי נביאים הגיע חמה למרגלותיו של
ומראובן ושמעון גד ואשר לא מצאתי
(ערובין מד.)
מפורש: הגיע חמה. מתפשטת
ר' אליעזר נטל יוחנן סדין ופירש עליה הפשיל ר' אליעזר טליתו לאחוריו ויצא
ומתקרבת אצלם: מלכים על פי
לא מפני שהפליגו בדברים אלא מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו
נביאים. שאול ודוד ע"פ שמואל:
לעולם היכי עביד הכי והאמר ר' אליעזר אין יוצאין מסוכה לסוכה רגל אחר
ויצא. שלא מ) רצה להתיר את הדבר:
הואי והאמר ר' אליעזר משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל שבת
לא מפני שהפליגו בדברים. מה
הואי ותיפשוט ליה מדידיה דתנן פקק החלון ר' אליעזר אומר בזמן שקשור
שהשיאו לדבר אחר לא הפליגו הימנו
ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו דוחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין
ולדחותו שלא ללמדו תורה נתכוון
התם
אלא שלא אמר דבר כו': אין יוצאין
מסוכה לסוכה כו'. והיאך הניח שבת שבתוך הרגל את סוכתו שהיתה בלוד שהיה דר בלוד כדתניא אחר ר' אליעזר ללוד:
רגל אחר היה. כגון עצרת והיו יושבין בסוכה משום אויר: ותפשוט ליה מדידיה. שלא תפרוש עליה סדין דאסור להוסיף על אהל עראי: שקשור
ותלוי. שם כל שעה: פוקקין בו. כיון דמתוקן ועומד לכך אין זה לא בונה ולא מוסיף: ואם לאו אין פוקקין בו. דמוסיף הוא על סתימת אהל:
התם