הישן תחת המטה
פרק שני סוכה
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם מבטל ליה. להאי פקק לגבי חלון וחשיב ליה מכותל עצמו הלכך הוי מוסיף אבל סדין אנן סהדי דלא מבטיל ליה לגבי סוכה וסופו
נד א
א) ב)
ג)
ליטלו הלכך לא פשיטא לרבי אליעזר דליהוי מוסיף: אינן אלא מפי השמועה. בתמיה: הזקקתוני. כלומר תזקיקוני לומר דבר כו'
ד)
אגיד לכם את מדותי וזו אחת מהן: שיחת חולין. דברי הבאי ושחוק כלומר מה שספק בידי לא מפני נ) (שטרחתי) בכל אלה ואי אפשר
נה ב
ה) ו)
שאמרו רבותי דבר בבית המדרש ולא שמעתיו ומה שלא שמעתי לא אומר שכך היא מדתי: בלא
תורה. בלא גירסא שהיה הולך ושונה
תמיד: חוץ מערבי פסחים. מפני
נו ג
ז)
כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.
עשיית פסחיהם ומפני התינוקות
התם הוא דמבטל אבל הכא דלא מבטל
ח)
שלא ישנו כך מפורש בפסחים
נז ד
שהדברים שמחים כנתינתם
לא ת"ר מעשה ברבי אליעזר ששבת בגליל
ט)
: וערבי יום הכפורים. שצריך
בסיני שנתנה תורה באש וכענין זה
העליון ושאלוהו שלשים הלכות בהלכות
לאכול מבעוד יום: משנה. (ב) כגון
מצינו במדרש בעובדא דרבי אליעזר
י)
סוכה שתים עשרה אמר להם שמעתי
משנה וברייתא של ששה סדרים:
כ)
ורבי יהושע שהיו מסובין בסעודה
שמונה עשר אמר להם לא שמעתי ר' יוסי
נח ה
ל)
גמרא. זו היא סברא שהיו התנאים
וליהטה האש סביבם ק):
מ) נ)
הלכתא נינהו. הלכתא היא
בר' יהודה אומר חילוף הדברים שמונה
אחרונים מדקדקים בדברי הראשונים
ס)
עשר אמר להם שמעתי שתים עשרה אמר
ע)
הסתומים לפרשם וליתן בהן טעם
גרסינן לשון יחיד דחדא
נט ו
פ)
להם לא שמעתי אמרו לו כל דבריך אינן
כמו שעשו האמוראים אחר התנאים
מינייהו הלכתא ותו לא ובריש בנות
צ)
שפירשו דברי התנאים שלפניהן וקבעו
אלא מפי השמועה אמר להם הזקקתוני
כותים גבי אין לי אלא
ק)
בהן גמרא ואותו דיוק שבימי התנאי'
ס)
אשה נקט לשון רבים לפי שמסופק
לומר דבר שלא שמעתי מפי רבותי מימי
ס ז
נקרא הש"ס ע): הלכות. הלכה למשה
על שניהם הי מינייהו הלכתא:
❖ פ)
לא קדמני אדם בבית המדרש ולא ישנתי
א
מסיני כגון גוד ולבוד ודופן עקומה
השוה
בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת
סא ח
שיעורין חציצין מחיצין עשר נטיעות
❖
עראי ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי ולא שחתי שיחת חולין ולא
ב
תורה אור השלם
ערבה וניסוך המים: דקדוקי תורה.
אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם אמרו עליו על רבן יוחנן בן
ריבויי אותיות שבאין לדרוש בהן
1. לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ
זכאי מימיו לא שח שיחת חולין ולא הלך ד' אמות בלא תורה ובלא
ריבוים ומעוטים כגון האזרח להוציא
וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא:
ג
רבינו חננאל
משלי ח כא
הנשים שדקדקה התורה בלשונה
תפילין ולא קדמו אדם בבית המדרש ולא ישן בבית המדרש לא שינת
2. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
דילמא התם משום דמבטל
לכתוב אות יתירה ללמד: דקדוקי
ליה לפקק החלון קא
קבע ולא שינת עראי ד ולא הרהר במבואות המטונפות ולא הניח אדם
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
אסר את שאינו תלוי,
סופרים. שהוסיפו לדקדק אחר
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
בבית המדרש ויצא ולא מצאו אדם יושב ודומם אלא יושב ושונה ולא
ויקרא כג מב
אבל הכא דלא מבטל ליה
מעשה הבריות ולהחמיר ולעשות
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לסדין אימא לא תיבטל,
פתח אדם דלת לתלמידיו אלא הוא בעצמו ולא אמר דבר שלא שמע
סייג ואזנים לתורה וגזרו גזרות
נמצא הדבר ספק. וכן
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ
מפי רבו מעולם ולא אמר הגיע עת לעמוד מבית המדרש חוץ מערבי
ה
שאלו שלשים הלכות את
מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם
להרחיק את האדם מן העבירה
ר' אליעזר בענין סוכה,
לִמְעֹל מַעַל בַּיְיָ וְאָשְׁמָה
פסחים וערבי יום הכפורים וכן היה ר' אליעזר תלמידו נוהג אחריו תנו
ודכוותה בבכורות גר הבא
י"ב השיב להן, י"ח
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא:
❖
רבנן שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהן ראוים שתשרה
לקבל תורה עליו חוץ מדבר אחד אין
אמר להן לא שמעתי.
במדבר ה ו
אמרו לו כל דבריך אינן
עליהן שכינה כמשה רבינו ושלשים מהן ראוים שתעמוד להם חמה
מקבלין אותו ר' יוסי אומר אפילו
אלא מפי השמועה. אמר
דקדוק אחד מדקדוקי סופרים: קלים
כיהושע בן נון עשרים בינונים גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל קטן שבכולן
להן הזקקתוני לומר דבר
הגהות הב"ח
וחמורים. דברים הלמדין בק"ו
שלא שמעתי מפי רבותי.
רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא
(א) גמ' ויום
ובא להודיע שלא נתרשל
שניתנו לדון מעצמן לכל אדם ולא
(ב) רש"י
ומשנה גמרא הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים
בשימוש בית המדרש
פירשו כלום בסיני: וגזרות שוות.
אמר מימי לא קידמני
וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים
דברים הלמדין בג"ש: תקופות. חשבון
אדם לבית המדרש, ולא
ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן דבר
ישנתי בו שינת קבע ולא
הילוך חמה ולבנה: וגימטריאות.
❖
עראי, ולא הנחתי אדם
גדול מעשה מרכבה דבר קטן הויות דאביי ורבא לקיים מה שנאמר
דברים הלמדין בלשון גימטריא כגון
בבית המדרש ויצאתי, ולא
להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול
שחתי שיחת חולין, ולא
שש"ך בבל בא"ת ב"ש
1
אמרתי דבר שלא שמעתי
גליון הש"ס
כשדים לב קמי בא"ת ב"ש
שבכולן על אחת כמה וכמה אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב
מרבותי. שהיה נוהג ר'
ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף: מתני' מי שהיה ראשו
סהדה מנון בא"ט ב"ח
גמ' כל לרבות את
אליעזר כמנהג רבן יוחנן
הקטנים.
בן זכאי בכל אלו. והיה
וכן לפי מנין האותיות כגון סתם
ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין אמרו
ו
עוד רבן יוחנן בן זכאי
נזירות שלשים יום
❖
נוהג, לא הלך ד' אמות
להם ב"ה לב"ש לא כך היה מעשה שהלכו זקני ב"ש וזקני ב"ה לבקר
מקדוש יהיה יהי"ה בגימטריא שלשים
בלא תורה ובלא תפילין,
את רבי יוחנן בן החורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה
ולא מצאו אדם יושב
הוו: שיחת מלאכי השרת שיחת שדים
דומם אלא שונה, ולא פתח
ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר אמרו להם ב"ש משם ראיה
מוסף רש"י
שיחת דקלים. לא ידענא מאי היא :
צ)
אדם דלת לתלמידים אלא
אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך
משלות כובסין ומשלות שועלים.
חוץ מערבי פסחים.
הוא, מכלל שהיה משכים
ומקדים, ולא אמר הגיע
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה קטן שאינו צריך לאמו חייב
שיסדו קדמונים לתת אמתלא לתוכחתם
ז
ח
(פסחים
זמן לצאת מבית המדרש
ותולין אותן בכובסים ובשועלים כגון
בסוכה מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך
קט.) ראויים שתשרה
חוץ מערבי שבתות וימים
על גבי המטה בשביל קטן: גמ' מה"מ דת"ר אזרח זה אזרח האזרח
עליהן שכינה.
מאזני צדק אבות
טובים. ת"ר פ' תלמידים
2
היו לו להלל הזקן, ל'
אכלו בוסר: הויות דאביי ורבא.
להוציא את הנשים $ כל לרבות את הקטנים אמר מר האזרח להוציא את
(רשב"ם ב"ב
מהן ראוין שתשרה שכינה
כל איבעי' להו לאביי ורבא הוה
קלד.) שתעמוד להם
עליהן כמשה רבינו, ול'
הנשים למימרא דאזרח בין נשים בין גברי משמע והתניא האזרח לרבות
חמה כיהושע.
מהן שתעמוד להן חמה
מספקא להו ובכולן נתן את לבו ונתן
את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי אלמא אזרח גברי משמע אמר
כיהושע בן נון, ועשרים
בהן טעם ובימי אמוראים נשתכחו:
בינוניים. הגדול שבכולם
רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי הי קרא והי הלכתא ותו קרא למה
נשרף. שהיו מלאכי השרת מתקבצין
יונתן בן עוזיאל, אמרו
עליו כל עוף שפורח
לי הלכתא למה לי הא סוכה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן
סביביו לשמוע דברי תורה מפיו:
(ב"ב שם) גמרא.
עליו באויר בשעה שהיה
מתני' משם ראיה. בתמיה:
גרמא נשים פטורות (א) יום הכפורים
מדרב יהודה אמר רב נפקא דאמר
עוסק בתורה מיד נשרף,
נשים ועבדים. מפרש בגמרא:
כלומר זיו השכינה היה
רב יהודה אמר רב וכן תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא 3 איש או אשה
גמ' האזרח. בבני ישראל ישבו
במושבו. קטן שבכולן רבן
(שם)
השוה
הלכות.
יוחנן בן זכאי אמרו עליו
בסוכות: אזרח זה אזרח. אי הוה
(שם) ואגדות.
על רבן יוחנן בן זכאי
כתיב אזרח הוי משמע כל תולדות ישראל אנשים ונשים: כתיב האזרח. מיומן שבאזרחים להוציא את הנשים: לרבות את
שלא הניח מקרא, משנה,
תלמוד, הלכות, ואגדות,
הקטנים. לקמן רמינן מתניתא עלה: בעינוי. יום הכפורים דכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר
דקדוקי תורה.
דקדוקי תורה, ודקדוקי
(שם)
אלמא ה' לרבויי אתא: אמר רבה הלכתא נינהו ואסמכינהו רבנן אקראי. הנך תרי מילי ליכא למידרשינהו לתרוייהו מקראי
סופרים, קלין וחמורין,
דאם זו ה' לרבות אף זו ה' לרבות ואם זו למעט אף זו למעט אלא על פי הלכה שנאמרה למשה מסיני באחד מהן לחילוף
וגזירה שוה, תקופות,
(שם) ודקדוקי
וגימטריא, שיחת מלאכים,
נאמרו שני דברים הללו זו לחיוב וזו לפטור וחדא מינייהו לאו ממשמעותא אלא רבנן אסמכינהו אקראי חדא ממשמעותא וחדא
סופרים.
ושיחת שדים, ושיחת
אסמכתא בעלמא דאלו קרא חילופא משמע ולמילתא אחריתי אתא: ה"ג הי קרא והי הלכתא ותו למה לי קרא למה לי הלכתא.
דקלים, משלות שועלין,
(שם)
משלות כובסין, דבר גדול
הי קרא הי מינייהו ממשמעותא והי לאו ממשמעותא דקרא דאלו קרא חילופא משמע אלא מהלכתא הוא דאתמר ותו למה לי קרא
קלים וחמורים.
מעשה מרכבה, דבר קטן
למה לי הלכתא לא בסוכה לפטור ולא בעינוי לחיוב: נשים פטורות. בפ"ק דקדושין מפרש: ויום הכפורים. לא תעשה
וגזרות
הויא דאביי ורבא, פי'
(שם)
הוא וכרת הוא וכל מצות לא תעשה בין זמן גרמא בין לא זמן גרמא נפקא לן בקדושין מדרב יהודה דחייבות:
שוות.
הקושיות שהיו נושאין
(שם,
ונותנין בה עכשיו אביי
אמר
עי' קדושין ב.) תקופות.
ורבא, פשוטות וסדורות
היו ומכוונות ביד רבן יוחנן בן זכאי, וכך היו מתעסקין בהן. מתני' מי שהיה ראשו ורובו בסוכה כו'. נשים ועבדים וקטנים
(ב"ב שם) וגימטריאות. (שם, עי' שבת קה.) שיחת
מלאכי השרת. (ב"ב שם) ושיחת שדים. (שם) ושיחת דקלים.
פטורים כו'. מנא לן שהנשים פטורות, דתנו רבנן, אזרח, הייתי אומר אזרח בין איש בין אשה, האזרח, להוציא את הנשים.
(ב"ב שם) משלות כובסין.
ואקשינן למימרא דאזרח בין איש ובין אשה משמע, והתניא בעינן [יום] הכיפורים האזרח לרבות הנשים האזרחיות לענוי,
(ב"ב שם) מעשה מרכבה.
אלמא אי לאו דמרבי להן לנשים מהאזרח מתוספת ה"י, אזרח גברי משמע נשי לא משמע. ומשני רבה הלכתא היא ואסמכוה
(שם) הויות דאביי ורבא. (שם) להנחיל אוהבי יש.
אקרא, כלומר חדא קרא וחדא הלכתא. ואמרינן איזו היא קרא ואיזו היא הלכתא, ותו בהא תרתי בסוכה שהנשים פטורות
(שם) גדול שבכולן על אחת כמה וכמה.
וביום הכיפורים שהנשים חייבות, אין צריכות לא קרא ולא הלכתא. ישיבת סוכה מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וקיימא
(שם) ב"ש פוסלין. (לעיל ז:) קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה.
לן כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, אי יום הכיפורים נפקא לן מהא דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת,
(ערובין פב.) (לעיל ב:) ופיחת את המעזיבה. (יבמות טו.)
בשביל קטן. (שם)