כח:
הישן
תחת המטה
פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השוה
הכתוב אשה לאיש. וא"ת פ"ק דערכין דאמר
אמר אביי לעולם סוכה. לפטור' הלכתא היא דאלו קרא חיובא
סב א
א)
אין לי אלא איש שהעריך אשה שהעריכה מנין ובפ' ד'
קמרבי דאזרח גברי הוא דמשמע וה' לרבות את הנשים הוה לן
ב)
מיתות גבי מקלל אביו ואמו דאיצטריך לן איש
למדרשיה כדדרשינן ביום הכפורים אלא שהלכה למשה מסיני
סג ב
ג)
איש לרבות אשה דדריש לה מדכתיב
איש תרי זימני דאין מיעוט
פוטרתן ודקתני האזרח להוציא את הנשים אסמכתא בעלמא הוא
ד)
ה) ו)
אחר מיעוט אלא לרבות תיפוק ליה
ועיקר קרא לרבויי אתא כדלקמן.
סד ג
ז)
מדהשוה אשה לאיש וכן בפ' נגמר
ודקשיא לך למה לי הלכתא לפוטרן
השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין
❖
ח)
הדין אין האשה נתלית
הא מצות עשה שהזמן גרמא הוא
ט)
שבתורה אמר אביי לעולם סוכה הלכתא
איצטריך ס"ד כו': רבא אמר אצטריך.
מדכתיב איש ולא אמרי' השוה אשה
ואיצטריך ס"ד אמינא תשבו כעין תדורו מה
רבינו חננאל
מה התם נשים חייבות באכילת מצה
לאיש וי"ל דלענין פרשה שנאמרה
י)
דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו
$בלשון זכר הוא דאמרינן השוה הכתוב
ואף ע"ג דמצה מצות עשה שהזמן
השוה הכתוב אשה לאיש,
קמ"ל רבא אמר איצטריך ס"ד אמינא יליף
כ)
לכל עונשין שבתורה.
אשה לאיש דאהא מייתי לה בריש
גרמא דנפקא כדר"א בפסחים
❖
ומשני אביי סוכה הלכתא,
חמשה עשר חמשה עשר מחג המצות מה
תמורה והכא גבי אזרח אבל
שנאמר לא תאכל עליו חמץ
ואצטריך סד"א תשבו
להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ"ל
היכא דכתיב איש ממעטינן אשה
שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בבל
כתיב, ודרשינן תשבו כעין
תדורו, מה דירה איש
ומיהו קשה דבפ' שור שנגח ארבעה
תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה
תורה אור השלם
והשתא דאמרת סוכה הלכתא קרא למה לי
ואשתו אף סוכה איש
ונשים ישנן במצות לא תעשה דהיינו
וחמשה אמר שור שור
1. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
לרבות את הגרים סד"א האזרח בישראל
ואשתו חייבין, קמ"ל אשה
1
אכילת חמץ: והשתא דאמרת סוכה
שבעה להביא שור האשה גבי שור
פטורה. רבא אמר סד"א
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
אמר רחמנא ולא את הגרים קמ"ל יום
נילף ט"ו ט"ו מחג
בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
לפטורא הלכתא היא. ולאו ממשמעותא
שהמית והתם לא כתיב ביה שור איש
❖
המצות, מה ט"ו דחג
ויקרא כג מב
הכפורים מדרב יהודה אמר רב נפקא לא
דאילו ה' דקרא רבוייא היא קרא
אלא דכתיב ביה וגם בעליו יומת
המצות נשים חייבות אף
נצרכא אלא לתוספת עינוי סד"א
הואיל
למה לי כלומר אמאי אתא ה' דסוכה:
וזה אינו אלא לשון זכר ושמא יש בו
ט"ו דחג הסוכות נשים
חייבות, קמ"ל דלא. וקרא
ומיעט רחמנא לתוספת עינוי מעונש
הגהות הב"ח
לרבות את הגרים. שחייבים בסוכה:
שום יתור שהייתי ממעט ממנו אשה
דכתיב בסוכה האזרח,
מדרב יהודה נפקא. ולמה לי קרא
ומאזהרה לא נתחייבו נשים כלל
קמ"ל:
אי לאו דרביי' רחמנא אי נמי משום
(א) רש"י
לרבות הגרים. ומדסוכה
עליו
הלכתא יום הכפורים
דדרשינן בפרק ד' וה'
ה' דהאזרח לרבויי נשים לעינוי:
אמר מר כל לרבות את הקטנים והתנן
❖
שהנשים חייבות בעינוי
לתוספת עינוי. שהצריך הכתוב
נגיחה למיתה נגיחה לנזקין הוה ילפי'
נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה ל"ק
קרא, למה לי בהא
להתחיל ולהתענות מבעוד יום: הואיל
מיתה מנזקין דכתיב בהו כי יגח
קרא הא אמרן השוה
כאן א בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא
לרבות
הכתוב אשה לאיש לכל
הגרים.
ומעטיה קרא. מלאו וכרת דכתיב
שור איש ט):
גליון הש"ס
הגיע לחינוך קטן שהגיע לחינוך מדרבנן
עונשין שבתורה. ושנינן
דס"ד ישראל ולא גרים כי האי גוונא
בעינוי בעצם היום הזה
תוס' ד"ה השווה וכו'
כי אתא קרא לחיובינהו
הוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא:
אשכחן פרק כל המנחות באות
על עצמו של יום ענוש כרת ואינו
בלשון זכר הוא דאמרי'
לנשים בתוספת עינוי,
השוה.
קטן שאינו צריך לאמו כו': היכי דמי
והוא בין השמשות של
גבי תנופה דאמרי' אין
ענוש כרת על תוספת עינוי ומאזהרה
❖
יום הכפורים. סד"א הואיל
לי אלא בני ישראל גרים ועבדים
נמי אימעוט בפרק בתרא דיומא
קטן שאינו צריך לאמו אמרי דבי ר' ינאי כל
ומיעטה קרא להאי תוספת
משוחררים מניין ת"ל המקריב וכן
נשים נמי למעטי דלא ליחייבו
מכרת, דכתיב כי כל הנפש
שנפנה ואין אמו מקנחתו רבי (שמעון) אומר
אשר לא תעונה וגו', על
בפרק הערל
ביה אפילו למצות עשה בעלמא:
מוסף רש"י
כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא [אמא]
עצמו של יום חייב כרת
קטן שהגיע לחינוך. משאינו צריך
ובספ"ק דכריתות דבר אל
לכל עונשין שבתורה.
ולא על תוספת, מעינוי
גדולים נמי קרו אלא (אימא) כל שנעור ואינו
לאמו: אסמכתא בעלמא נינהו. וקרא
בני ישראל אשה כי תזריע אין לי
נמי מיעטנהו לנשים,
קורא אמא אמא: מעשה וילדה כלתו כו':
קמ"ל האזרח, לרבות
אלא בני ישראל גיורת ושפחה
לרבי אליעזר כדאית ליה לרבות גר
הנשים האזרחיות לעינוי.
מעשה לסתור חסורי מחסר' והכי קתני ושמאי
משוחררת מניין ת"ל אשה ותימה
שנתגייר בינתים וקטן שגדל דעושים
פיסקא כל קטן שאינו
מחמיר ומעשה נמי וילדה כלתו של שמאי
צריך לאמו חייב בסוכה.
דבפרק אלו הן הנחנקין
סוכה בחולו של מועד מה שאין שאר
(יבמות
ותניא נמי כל האזרח,
גבי גונב נפש אמרינן
ישראל עושין או לרבנן כדאית להו
הזקן ופחת את המעזיבה וסיכך על המטה
פד:)
כל לרבות הקטנים, והתנן
בשביל הקטן: מתני' כל שבעת הימים
בני ישראל למעוטי למי שחציו עבד
שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת
נשים ועבדים וקטנים
(פסחים מג.)
פטורים. ושנינן הא דתני
וחציו בן חורין אבל כולו משוחרר לא
ולהכשיר סוכה שאולה: הכי גרסינן
אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי ירדו
ואינו קורא אמא אמא.
קטנים פטורים, בקטן
כל שניעור משנתו ואינו קורא אמא.
ממעט מבני ישראל וכן בפרק בנות
שצריך לאמו, והא דתני
גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח
כותים בני ישראל
שאינו כרוך אחריה לקרותה בכל שעה
קטנים חייבין, בקטן שאינו
המקפה משלו משל למה הדבר דומה
(ערובין פב.) מעלן
צריך לאמו. ואסיקנא קטן
שניעור: ופרכי' [אמא] גדולים נמי
מטמאין בזיבה ואין הנכרים מטמאין
לסוכה.
שאינו [צריך] לאמו, כגון
לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו
קרו. כלומר שאינו קורא לאמו הוא
בזיבה אבל גרים ומשוחררים לא
שנפנה ואין אמו מקנחתו,
קיתון על פניו: גמ' ת"ר כל שבעת הימים
דקרית ליה אין צריך לאמו הא אם
ממעטי וכן במנחות בפ' שתי מדות
או ניעור ואינו קורא
ב
(שבת
אימא אימא שתי פעמים.
בני ישראל סומכין
קורא אמא צריך לאמו קרית ליה
אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו
קנד:) כעין תדורו.
ואפי' קטן שהגיע לחינוך
ואין הנכרים סומכין אבל גרים
אפילו גדול שאינו צריך לאמו רגיל
לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאות
מדרבנן הוא דמחייב ליה.
לקרותה כשניעור: אלא כל שניעור
ומשוחררים סומכין ובפ"ק דערכין
אי הכי כל האזרח למאי
מעלן לסוכה אוכל ושותה ומטייל בסוכה
אתא, ואמרי' לר' אליעזר
ואינו קורא אמא אמא. שאינו כרוך
בני ישראל מעריכין ואין
מה"מ דת"ר 1 תשבו כעין תדורו מכאן אמרו
מיבעי ליה לגר שנתגייר
הנכרים מעריכין ושמא בכל הני יש
אחריה לקרות ולשנות עד שתבא אליו
(לעיל כו.)
בחולו של מועד שחייב
כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע
שום רבוי דמרבינן גרים ומשוחרריםי):
אבל קורא ושותק לאו צריך לאמו
לעשות סוכה ולישב
כאן בקטן שהגיע לחינוך. כגון
בה. וכן קטן שהגדיל.
וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן
הוא: מעשה לסתור. דהא קטן
ולרבנן מבעי להו כל
לסוכה מצעות נאות מעלן לסוכה אוכל ושות'
קטן שאינו צריך לאמו אע"פ
הצריך לאמו הוא ואמאי פיחת וסיכך:
האזרח מלמד שכל ישראל
מתני' סוכתו קבע. להיות כל
ראויין לישב בסוכה
דמתניתין קתני לה בהדיא דרך הש"ס
ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה איני והאמר
אחת. ומפורשין דברי ר'
עיקר דירתו בה: מאימתי מותר
להקשותולתרץ כן ודכוותי' פ"קדחגיג'
רבא מקרא ומתנא במטללתא ותנוי בר
אליעזר ורבנן למעלה כך.
לפנות. הימנה ולירד: משתסרח
דדריש כל זכורך לרבות
מתני' כל שבעת הימים
ממטללתא ל"ק ג הא
במגרס הא בעיוני
עושה אדם סוכתו קבע.
המקפה. משתתקלקל המקפה. כל
הקטנים ופריך והתנן חוץ מחרש
כי
יש לו כלים נאים ומצעות
שוטה וקטן ומשני כאן בקטן שהגיע
תבשיל קפוי לא רך ולא עב קרוי
נאות מעלן בסוכה,
מקפה: משל לעבד כו'. כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה
לחינוך דהיינו כדתנן התם כל שאינו
יכול לאחוז בידו של
אביו
אוכל ושותה בסוכה
ומשנן בסוכה. ואוקימנא
הם משל לעבד כו': ושפך לו קיתון. של מים על פניו ובגמרא
ולעלות מירושלים להר הבית ואם יכול לעלות היינו הגיע
למגרס ולעיוני בסברא
מפרש מי שפך למי: גמ' ומשנן בסוכה. סובר למודו ומחתכו
לחינוך וקס"ד דמקשה דכל קטן מרבי משום דקרא סתמא כתיב
דצריך קבע, בסוכה,
מרבינא להו ודכוותה בריש בנות כותים דאי
על בוריו לעמוד דהיינו שמעתא דאמוראי וסברא של טעמי משנה
(א)
וכן מקרא ומשנה, אבל
תנויי לארהוטי לישנא
וברייתא מה טעם זה חייב וזה פטור זה אסור וזה מותר: מקרי
לאו משום דבת שלש שנים ויום אחד לענין ביאה הלכתא הוה
דגמרא, בר ממטללתא
ומתני. לקרות שבכתב ולשנות משניות הערוכות ושגורות בפה:
ולא חיישינן. מרבי אפי' בת יום אחד מדכתיב ואשה משום דקרא סתמא כתיב
במטללתא. בסוכה: ותנוי. הש"ס דהוא סברא לטרוח ולשנן וכן
והשתא הגיע לחינוך דאמרינן בכל דוכתא אין כולן שוים אלא
שמעתא דאמוראי שאינן באות אלא מכלל דקדוקי שהן למידין מתוך
כל אחד לפי עניינו דהכא אמרי' באין צריך לאמו וגבי חגיגה
דברי משנה דמדמו מלתא למלתא: בר ממטללתא. אם ירצה
שיכול לעלות ובסוף לולב הגזול גבי לולב ביודע
דמצטער הוא ומצטער פטור מן הסוכה והאויר יפה לו להרחיב
לנענע וגבי ציצית ביודע להתעטף וגבי תורה ביודע לדבר:
תשבו כעין תדורו. רבא נמי דמפרש טעמא אחרינא גבי
דעתו. קא סלקא דעתיה תנוי היינו משנן: הא למיגרס כו'.
שומרי גנות לעיל לא פליג אהא ברייתא
כלומר תרי גווני שינון הוו למיגרס גמרא הברורה לו כבר והיינו
כדפרישית שם: ומשנן בסוכה.
שמעתא צריך סוכה והיינו משנן: לעיוני. בר ממטללתא:
לבאר טעם המשניות
והיינו הש"ס ופריך והא תנוי לבר
ממטללתא לפי
שצריך
כי
כגון
דבר פלוני אסור
ומותר
אבל לעיוני בטעמים בר מסוכה:
מחשבה ורוחב
אויר ומשני דבגמרא
נמי יש עיון כ)
מנא