הישן תחת המטה
פרק
שני סוכה
כט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מנא
דמיכלא. קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה
כי הא כו'. דבשמעתא איכא נמי ריהטא בלא טרחא ואיכא עיון
סה א ב
א)
בטרחא: כי הוו קיימי מקמיה דרב חסדא. בתר דאגמרינהו
משום מיאוס כך פירש בקונטרס וי"מ כגון קדירות ואגני
שמעתתא: מרהטי בגמרא. מה ששמעו מפיו דבר פלוני אסור דבר
דלישא וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה
ב)
פלוני מותר: והדר מעייני בסברא.
מה טעמו של דבר ואם יש
אלא בית יש להם לבדם וכן פירש בה"ג כגון קדרי ושפודי ובי טוי ובי
סו ג
ג)
תפי: ואמרי לה בר ממטללתא.
ד)
להשיב כלום: מאני משתיא. כוסות:
סז ד
במטללתא. לפי שאינן מאוסים:
אין שרגא מעניינא דאחרים דמנא
כי הא (דרבה) בר חמא כי הוו קיימי
ה) ו)
מאני מיכלא. קערות לאחר שאכלו
דמיכלא בר ממטללתא היינו בשעה
סח ה ו ז
ז)
מקמיה דרב חסדא מרהטי בגמרא בהדי
❖
ח)
בהן צריך להוציאן: לבר ממטללתא.
שאין משתמש בהן דבשעת סעודה
הדדי והדר מעייני בסברא אמר רבא מאני
❖
א
חוץ לסוכה: חצבא. כד של חרס
אוכל בקערה בסוכה אבל שרגא
משתיא במטללתא מאני מיכלא בר
ששואבין בו המים: ושחיל. דלי של
בעודו דולק ומשתמש לו לאורו אסור
הגהות הב"ח
ממטללתא חצבא ושחיל בר ממטללתא
עץ: שרגא. נר של חרס שקורין
כדמוכח לקמן פרק לולב וערבה
תורה אור השלם
(א) תוס'
ושרגא במטללתא ואמרי לה בר ממטללתא
קרושיי"ל: סוכה קטנה. של שיעור
דתנן גבי שביעי של חג
❖
1. וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם
שם
ולא פליגי הא בסוכה גדולה הא בסוכה
מצומצם ז' טפחים אסור להניחן
גמר מלאכול לא יתיר סוכתו משום
ב
בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי
כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
בתוכה: מקפה של גריסין. ממהרת
קטנה: ירדו גשמים: תנא משתסרח המקפה
דאי מתרמי ליה סעודתא אכיל בגווה
ג
מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה
מוסף רש"י
לקלקל בגשמים מעט: ציבותא.
אבל מוריד את הכלים מן המנחה
של גריסין אביי הוה קא יתיב קמיה דרב
וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם
אי אפשי בשימושך.
ולמעלה מפני כבוד יום שמראה
קסמין של סכך היה משיר על המאכל:
אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי יְיָ:
יוסף במטללתא נשב זיקא וקא מייתי ציבותא
שמות יב יב
כמכין עצמו לקראתו למקום שיסעוד
רב יוסף מאניני דעת הוה דתניא
אמר להו רב יוסף פנו לי מאני מהכא אמר
2. כֹּה אָמַר יְיָ אֶל
שם הלילה ואמרינן בגמרא אין לו
בפ' ערבי פסחים שלשה
דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ
ליה אביי והא תנן משתסרח המקפה אמר
(תענית ב.)
מקום להוריד כלי וצריך לאכול
חייהן אינן חיים הרחמנין והרתחנין
(א)
וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל
❖
ליה לדידי כיון דאנינא דעתאי כמי שתסרח
הדרן עלך הישן
תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם
בה ביום טוב האחרון מה יעשה
ואניני הדעת שאינם יכולין לסבול
❖
ירמיהו י ב
מֵהֵמָּה:
המקפה דמי לי ת"ר ד היה אוכל בסוכה
ויוכיח שאינו כמוסיף על
המצוה
שום דבר מיאוס ואמר רב יוסף
וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות
כולהו איתנהו בי: וירדו גשמים.
לעשות סוכה שמונה ימים
מדליק
רבינו חננאל
לעזי רש"י
בה את הנר ומדחשיב לה היכירא
וירד מן הסוכה לגמור סעודתו בבית
עד שיגמור סעודתו ה היה ישן תחת הסוכה
כי הא דרבא בהדי רמי,
בשעת הדלקה שמע מינה
דאסור
וכשישב לו פסקו גשמים אין מטריחין
קרושי"ל. מנורה.
כי הוו קיימי מקמי רב
וירדו גשמים וירד אין מטריחין אותו לעלות
❖
חסדא, הוו מרהטי לישנא
לנטירנ"א. פנס.
בחג ושמא היינו טעמא דמשום
אותו להפסיק ולעלות עד שיגמור:
עד שיאור איבעיא להו עד שיעור או עד
דגמרא, והדר יתבי ומעייני
איבעיא להו עד שיאור. עד שיעלה
דמוקמינן בסוכה קטנה וחיישינן שמא
בסברא. אמר רבא מאני
שיאור ת"ש עד שיאור ויעלה עמוד השחר
עמוד השחר: או עד שיעור. משינתו
תשרף סוכתו ותדע דהדלקה דוקא
משתיא במטללתא, מאני
רבינו חננאל (המשך)
תרתי אלא אימא עד שיעור ויעלה עמוד
ו
מכלא בר ממטללתא.
מדלא נקט מעייל את הנר כדנקיט
הא אם הקיץ אפילו היה בחצי הלילה
דרבן גמליאל ור' אליעזר.
שרגא שרי בסוכה גדולה,
השחר: משל למה הדבר דומה: איבעיא התם מעייל בה מאני מיכלא:
יקום משינתו ויעלה וישן בסוכה:
פיסקא לעבד שבא למזוג
בסוכה קטנה חוץ לסוכה.
להו מי שפך למי ת"ש דתניא שפך לו רבו
תא שמע עד שיאור ויעלה עמוד
כוס [לרבו] ושפך הקיתון
ירדו גשמים מאמתי מותר
ז
הדרן עלך הישן
בפניו. תנא אמר לו אי
ליפנות כו'. תנא משתסרח
השחר. ועל כרחיך עד שיעור הוא
קיתון על פניו ואמר לו אי אפשי בשמושך
המקפה של גריסין. וכן
אפשי בשמושך. תני מפני
דתניא בה דאל"כ מאי ויעלה עמוד
ת"ר בזמן שהחמה לוקה סימן רע לכל העולם כולו משל למה הדבר דומה
אי הוה נשיב זיקא
ד' דברים בעלי בתים
השחר: תרתי. בתמיה שני דברים
וקא מייתי ציבי באפיה,
לוקין ונמסרין למלכות.
למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו והניח פנס לפניהם כעס עליהם
מותר ליפנות. ת"ר היה
על שמשהין בידם שטרות
אלו הן סותרים זה את זה שיאור
ואמר לעבדו טול פנס מפניהם והושיבם בחושך תניא רבי מאיר אומר כל
אוכל בסוכה וירדו גשמים
פרועין, ושמלוין ברבית,
משמע שהאיר לו המזרח ועלה עמוד
וירד, ופסקו גשמים, אין
ושפוסקין צדקה ואינן
זמן שמאורות לוקין סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שמלומדין במכותיהן
השחר משמע קודם לכן: אלא. על
מטריחין אותו לעלות
נותנין, ושספק בידו
משל לסופר שבא לבית הספר ורצועה בידו מי דואג מי שרגיל ללקות
עד שיאור ויעלה עמוד
למחות ואינו מוחה. בזמן
כרחך שיעור קתני וה"ק עד שיעור
השחר. ירושלמי לא סוף
שמאורות לוקין סימן רע
בכל יום ויום הוא דואג תנו רבנן בזמן שהחמה לוקה סימן רע לעובדי
משיעלה עמוד השחר לאפוקי אם
דבר שתסרח מקפת גריסין,
לאומות, משל למה הדבר
כוכבים לבנה לוקה סימן רע לשונאיהם של ישראל מפני שישראל מונין
אלא אפי' מקפת כל דבר.
דומה למלך שעשה סעודה
הקיץ משינתו בלילה דאין מטריחין
תני כשם שמפנין מפני
[וכו']. בזמן שהחמה
ואם עלה השחר ולא ניעור אין מקיצין
ללבנה ועובדי כוכבים לחמה לוקה במזרח סימן רע ליושבי מזרח במערב
הגשמים, כך מפנים מפני
לוקה סימן רע לאומות,
אותו: מי שפך למי. עבד לרבו והכי
השרב ומפני היתושין. רבן
שהאומות מונין לחמה.
סימן רע ליושבי מערב באמצע הרקיע סימן רע לכל העולם כולו פניו
גמליאל ור' אליעזר היו
לבנה לוקה סימן רע
קאמר משל לעבד שהיה עושה לרבו
דומין לדם חרב בא לעולם לשק חיצי רעב באין לעולם לזו ולזו חרב
נכנסין ויוצאין כל הלילה.
לשונאי ישראל, שישראל
עבדות שאינו עובדו כהוגן כך בידוע
חד מתלמידיהון דר' מנא
מונין ללבנה. לקו במזרח,
וחיצי רעב באין לעולם לקה בכניסתו פורענות שוהה לבא ביציאתו ממהרת
שאין ישראל עובדין כשורה או דלמא
הורי לחד מן קרובוהי
סימן רע לבני מזרח.
לבא וי"א חילוף הדברים ואין לך כל אומה ואומה שלוקה שאין אלהיה
דנשיא יצא אין מטריחין
במערב, לבני מערב.
הכי קאמר ושפך לו רבו קיתון על
אותו לחזור, ולא שמע הא
באמצע, לכל העולם.
לוקה עמה שנאמר 1 ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ובזמן שישראל
פניו לומר צא מלפני דאי אפשי
לקה כמין דם, חרב בא
עושין רצונו של מקום אין מתיראין מכל אלו שנאמר כה אמר ה' אל
בשמושך וירידת גשמים היא שפיכת
לעולם. כמין שק, רעב
2
בא לעולם. לקה בכניסתו,
דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה
קיתון ומכל מקום סימן קללה הוא
פורענות שוהה לבוא.
ומיהו פירושא דמתניתין מיבעיא לן
עובדי כוכבים יחתו ואין ישראל יחתו ת"ר בשביל ארבעה דברים חמה לוקה
ביציאתו, פורענות ממהרת
שפיכת הקיתון מאי היא ישיבת
לבוא. ויש אומרים חילוף.
על אב בית דין שמת ואינו נספד כהלכה ועל נערה המאורסה שצעקה
ובזמן שעושין רצון מקום,
הסוכה או ירידת גשמים: בזמן
בעיר ואין מושיע לה ועל משכב זכור ועל שני אחין שנשפך דמן כאחד
אין מתיראין מכל אלו.
שהחמה לוקה כו'. משום דאיירי הכא
שנאמר, ומאותות השמים
ובשביל ארבעה דברים מאורות לוקין על כותבי (פלסתר) ועל מעידי עדות
אל תחתו וגו', הגוים יחתו
בסימני קללה נקט לה: והניח פנס.
שקר ועל מגדלי בהמה דקה בא"י ועל קוצצי אילנות טובות ובשביל ד' דברים
ולא ישראל יחתו. ת"ר
לנטירנ"א: והושיבם בחשך. כך
בשביל ד' דברים חמה
נכסי בעלי בתים נמסרין למלכות על משהי שטרות פרועים ועל מלוי ברבית
כשהחמה לוקה אינה מאירה כל כך:
לוקה, על אב בית דין שמת
ולא נספד כהלכה, ועל
מפני שמלומדים במכותיהם. כל מיני
ועל
נערה המאורסה שצעקה
פורעניות הבאין בעולם יש להם לישראל לדאוג ולומר לא בא סימן זה אלא בשבילנו יותר משאר אומות מפני שהן רגילין ללקות יותר מכולם:
בעיר ואין מושיע לה, ועל
משל לסופר. מלמד תינוקות: ורצועה בידו. להכות: מי דואג. אי זה מהן ירא שרגיל ללקות: לוקה במזרח. בבקר כשהחמה במזרח: באמצע
משכב זכור, ועל שני אחים
שנשפך דמן כאחת. ועל
הרקיע. בחצות היום כשעומדת בראש כל אדם: לשק. עשוי מנוצה של עזים והוא דומה לשחור: חיצי רעב. משחירין פנים: לקה בכניסתו.
ד' דברים מאורות לוקין,
בשקיעתו: פורענות שוהה לבא. כדרך ששוהה הסימן להראות עד כלות היום: ביציאתו פורענות ממהרת לבא. כדרך שמיהר הסימן לבא:
על כותבי פלסטר, ועל
ויש אומרים חילוף הדברים. לקה בכניסתו ערבית פורענות ממהרת לבא שהסימן כשם שאין לו שהות לשמש ביום שסמוך לשקיעתו הוא כך
מעידי שקר, ועל מגדלי
בהמה גסה, ועל קוצצי
אין שהות לפורענות לבא. ביציאתו שחרית פורענות שוהה לבא כשם שיש לחמה עוד שהות ביום: אלהיה. שרה המליץ בעדה כגון סמאל שהוא
אילנות טובים.
שר של עשו: אל דרך הגוים אל תלמדו. לעשות כמעשיהם ומשתעשו רצונו מאותות השמים אל תחתו: בשביל ד' דברים. לא שמעתי טעם
בדבר: מאורות. ירח וכוכבים: כותבי פלסתר. שטרות מזויפים ומכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה: מגדלי בהמה
דקה. מחריבין את הארץ שאין יכולין לשמרם מלרעות בשדה חביריהם: ועל קוצצי אילנות טובות. ואפילו הן שלהן שמשחיתין הן ונראין כבועטין
בהקב"ה ובברכתו שמשפיע טובו: על משהי שטרות פרועים. אצלם כדי לחזור ולגבות פעם אחרת: ועל מלוי ברבית. שמלוין בעלי בתים
לישראל ברבית וכתיב מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו ואמרינן
בב"מ כגון שבור מלכא שחונן בהן עניי נכרים:
ועל