כט:
הישן תחת המטה
פרק שני סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לולב
יבש פסול. ומפרש בגמרא משום דאיתקש לולב לאתרוג
ועל שהיה ספק בידם. של בעלי בתים הללו למחות ביד עוברי
א א
א)
ב)
דכתיב ביה הדר ולא כמו שפירש הקונטרס משום דכתיב
עבירות שבדורם שדבריהם נשמעים מחמת עושרם והבריות יראים
ג)
מהם ולא מיחו: ועל שפוסקין. בעלי בתים הללו צדקה ברבים
זה אלי ואנוהו דאין ואנוהו אלא לכתחלה ולא מיפסל בהכי
ד)
שיתנוהו לעניים ו)(והם) ולא נותנים: לטמיון. שנטממין וכלים מאליהם:
כדמוכח פ"ק דאמרי רבנן לולב מצוה לאוגדו משום שנא'
ב ב
ה)
ו) ז)
כובש. שמדחהו בלך ושוב: עושק.
זה אלי ואנוהו לא אגדו כשר והאי
ח)
לגמרי גוזל שכרו: ועל גסות הרוח.
יבש דהכא אין לפרש כמו יבש דפרק
ועל שהיה ספק בידם
למחות ולא מיחו ועל
ג ג
ט)
❖
אין מעמידין דתנן
שמתגאים ומשתררין על אחיהם
י)
שפוסקים צדקה ברבים ואינן נותנין אמר
ד ד
החרצנים של נכרים יבשים מותרים
בשביל עושרן:
רב בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים
ומפרש בגמ' יבשים לאחר שנים עשר
הדרן עלך הישן
יוצאין לטמיון על כובשי שכר שכיר ועל
תורה אור השלם
ה ה
חדש דהא אמרינן לקמן גבי
עושקי שכר שכיר ועל שפורקין עול מעל
לולב הגזול. לולב כף של תמרים
1. וַעֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ
הדס יבש יבשו רוב עליו ונשתייר
❖
וְהִתְעַנְּגוּ עַל רֹב שָׁלוֹם:
צואריהן ונותנין על חבריהן ועל גסות הרוח
שם שלשה בדי עלין לחין כשירין
והדר תני הדס וערבה
תהלים לז יא
וגסות הרוח כנגד כולן אבל בענוים כתיב
באפי נפשייהו: גזול. פסול ולקחתם
אלמא אין היבשות תלוי בשנים עשר
2. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
לכם כתיב משלכם: יבש. דבעינן
וענוים יירשו ארץ והתענגו על רוב שלום:
חדש אלא יש לומר יבשות דהכא כמו
רבינו חננאל
1
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
יבשות אזן בכור דתנן בפרק על אלו
מצוה מהודרת דכתיב
ועל ד' דברים ממון בעלי
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
הדרן עלך הישן
ואנוהו: של אשירה. אילן שעובדין
מומין רבי יוסי בן
בתים יורד לטמיון, על
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
עושקי שכר שכיר, ועל
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
המשולם אומר יבשה עד שתהא
אותו ע"זז) ובגמראח) מפרש טעמא: ושל
❖
ויקרא כג מ
כובש שכר שכיר, ועל
לולב הגזול והיבש פסול של אשירה
עיר הנדחת. משום דלשרפה קאי
נפרכת בצפורן:
א
ב
ג
פורק עול מצוארו ונותנו
נקטם ראשו. לכאורה מיירי בשני
דכתיב ואת כל שללה
בצואר חבירו, וגסות הרוח
ושל עיר הנדחת פסול ד נקטם
כנגד כולן. ופשוטין הן.
הגהות הב"ח
עלין האמצעיים היוצאין
תקבוץט) ולולב בעי שיעור ד' טפחים
ראשו נפרצו עליו פסול נפרדו עליו כשר
הדרן עלך הישן
מראש השדרה אבל קשיא דבגמרא
כדלקמן וכיון דהאי לשרפה
לולב הגזול והיבש
(א) תוס'
רבי יהודה אומר יאגדנו מלמעלה ציני
עדיין
כו'. ואוקימנא
קאמר רבי יהושע בן לוי
קאי אין שיעורו קיים דכשרוף דמי:
❖
הר הברזל כשירות לולב שיש בו שלשה
היבש משום דבעינן הדר
נקטם ראשו. פסול דלא הוי הדר:
ניטלה התיומת פסול והן אותן העלין
טפחים כדי לנענע בו כשר: גמ' ה קא פסיק
וליכא. גזול נמי ביום טוב
נפרצו עליו. משדרה ואינם מחוברין
האמצעיים והא אפילו בנקטם ראשו
ראשון כתיב לכם, והאי
ותני לא שנא ביו"ט ראשון ולא שנא ביום
לאו שלכם.
פסול כל שכן נטלו לגמרי וצריך לומר
אלא על ידי אגודה כי חופיא שקורין
לעזי רש"י
טוב שני בשלמא יבש הדר בעינן וליכא
אשקוב"א לאו הדר הוא: נפרדו
דנקטם ראשו מיירי ברוב העלין
❖
אישקוב"א. מטאטא.
עליו. מחוברין הן בשדרה אלא
העליונים אי נמי אצטריך ליה לרבי
אלא גזול בשלמא יום טוב ראשון דכתיב
יהושע בן לוי לאשמועינן ניטלה דסלקא
שלמעלה הן נפרדין לכאן ולכאן כענפי
לכם משלכם אלא ביום טוב שני אמאי
2
מוסף רש"י
אילן: יאגדנו מלמעלה. אם נפרדו
דעתיה דחשיב הדר טפי מנקטם אי
לא א"ר יוחנן משום
רבי שמעון בן יוחי
נמי ניטלה אחת מן התיומת דבנקטם
עליו יאגדם שיהו עולין עם השדרה
נקטם ראשו.
משום
כשאר לולבין: ציני הר הברזל. מפרש
לא מיפסלה אא"כ נקטמו שתיהן:
נפרצו
עליו. ברוב עלין איירי כדתניא בתוספתא ופי'
בגמרא ציני דקלים: כשרות. לולבין שלהן ואע"פ שעלין שלהן קטנים
(סידור רש"י סי'
רעט) הדר בעינן
מאד ואין עולין עם ארכה של שדרה: כדי לנענע בו. מפרש
בקונטרס שנפרצו מן השדרה שלו ואינן מחוברין אלא
בגמרא שלשה טפחים תהא השדרה כנגד אורכו של הדס וטפח
על ידי אגודה משמע שרוצה לומר שנתלשו לגמרי מן השדרה ולא
יותר כדי לנענע דבעינן נענוע כדלקמן מעלה ומוריד מוליך
משמע כן בגמ' דאמרינן נפרצו דעביד כי חופיא והעלין שנתלשו
(לקמן לו:)
ומביא לעצור רוחות רעות וטללים רעים: גמ' קפסיק ותני.
מן השדרה הוצי מיקרו כדאמרינן בגמרא אמר רבה לא
פסול: לא שנא בי"ט ראשון. דחיוביה מדאורייתא: לא שנא בי"ט
י)(ליגוד) איניש לוליבא בהושענא דמשתיירי הוצי והוי חציצה כלומר
שני. דליתיה בנטילת לולב אלא מדרבנן דביום הראשון כתיב :
אם ארוך הוא יותר מדאי מן הערבה ובא לקצץ מתחת לא יקצץ
בשלמא יבש. פסול בדרבנן נמי כיון דמצוה הוא משום זכר למקדש
בעודו באגודו דמשתיירי עלי הלולב כשנתלש מן השדרה על ידי
בעינן הדור מצוה: אמאי לא. מהיכא תיתי למיפסליה:
הקציצה ומן ההוצין עושין חופיא כדאמרינן בהגוזל קמא
האי מאן דגזל לוליבא מחבריה ועבדינהו הוצי קני מעיקרא לוליבא
שנאמר
והשתא הוצי הוצי ועבדינהו חופיא קני מעיקרא הוצי והשתא חופיא והיינו שחלק כל עלה ועלה לשנים לפי שכל עלי הלולב כפולים ועמד
וחלק אותם שכן דרך לעשות חופיא: קפסיק ותני לא שנא בי"ט ראשון ול"ש בי"ט שני. משמע דדייק מדקתני סתם ולא מפליג ותימה
הא אמרינן לקמן ניקב וחסר כל שהוא פסול אע"ג דבי"ט שני כשר כדאמרינן לקמן בגמ' דר' חנינא מטביל ביה ונפיק
ביה ומוקי מתני' בי"ט ראשון ואי דייק מדקתני גזול ולא קתני שאול הא לקמן בסוף הסוגיא דייק רב נחמן בר יצחק הכי אבל הכא (א) לא
אסיק אדעתיה ואי משום דקתני גזול דומיא דיבש הכי נמי גבי נקב קתני עלתה חזזית על רובו דמפסיל אף בי"ט שני משום הדר
ומיהו בירושלמי משמע קצת דמשום חזזית לא מיפסיל אלא בי"ט ראשון דמסיק עלה רבי יצחק בר נחמן בשם ר' שמואל כל הפסולין אינן
פסולין אלא בי"ט ראשון בלבד תמן אמרין רובו מצד אחד חוטמו כרובו והיינו במקום אחד דאמרינן לקמן גבי חזזית ומיהו אי
יום ראשון דווקא על כרחך הדר הוא ולא מיפסיל אלא משום דחשיב כחסר ולא מסתבר כלל וי"ל דר' חנינא לית ליה האי קפסיק ותני
כמו שמואל דשמעתין דמוקי מתניתין דגזול בי"ט ראשון ומכשיר בי"ט שני אי נמי ברישא דמשנה שייך לדקדק מדתני סתם ולא מפליג
אבל כולהו אחריני איידי דלא מפליג ברישא לא מפליג בסיפא ושונה דבריו סתם אף על פי שיש לחלק:
בעינן הדר וליכא. משמע דפשיטא ליה דבעינן הדר לכולהו יומי ולכם משלכם לא מיתוקם אלא בי"ט ראשון וכן ולקחתם דממעטינן מיניה
חסר דבעינן לקיחה תמה לא מיפסיל אלא בי"ט ראשון כדקאמרינן לקמן בפירקא ר' חנינא מטביל ביה בי"ט שני ונפיק
ביה ותימה מאי שנא זה מזה הא כולהו בהדי הדדי כתיבי בחד קרא ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ואי משום דמשמע ליה דהני
דכתיבי מקמי ביום ראשון עליה קיימי אבל הדר בתריה כתיב אכתי קשיא מדכתיב ולקחתם דרשינן בהקומץ רבה ולקמן
בפירקין דארבעה מינין שבלולב מעכבין זה את זה דבעינן לקיחה תמה ובשילהי פירקין ובריש לולב וערבה
דרשינן נמי מדכתיב ולקחתם לשון רבים שתהא לקיחה לכל אחד ואחד מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד כי היכי דדרשינן פרק רבי ישמעאל
ספירה לכל אחד ואחד מדכתיב וספרתם ואם כן בשאר הימים תיסגי במין אחד ובלקיחה של אחד בשביל כולם לכך נראה
דהיינו טעמא משום דיום ראשון דאורייתא בגבולין ושאר יומי דרבנן זכר למקדש כדאיתא בריש לולב וערבה הלכך בעיקר
הלקיחה כגון ד' מינין ולקיחה לכל אחד תקון בשאר יומי כעין דאורייתא וכן בהדר משום הדור מצוה אבל בחסר ובשאול לא תקון
ובגזול פלוגתא דשמעתין דרבי יוחנן סבר דתקון משום מצוה הבאה
בעבירה ושמואל סבר דלא תקון דמתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול:
משום