לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
ל.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום
דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה. והדתניא לקמן פ' לולב
שנאמר והבאתם גזול וגו'. דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה:
ו
א)
א
ב) ג)
מה פסח אין לו תקנה. לאחר זמן להקריבו שהרי מום קבוע עולמית
וערבה לכם משלכם להוציא את השאול ואת
ד)
הוא: אף גזול. ילפינן מינה דאין לו תקנה לאחר זמן ואפילו ביאוש
הגזול משום שאול איצטריכא דבלאו לכם נפקא לן גזול משום מצוה
ז
ה)
ב
הבאה בעבירה דאע"ג דקרא
גבי קרבן כתיב הוא הדין בכל מצות
דשמעינן ליה למריה דמייאש ואמר ווי ליה לחסרון כיס ואע"ג דלענין
ו)
דהוידאוריית'כדמוכחברישהגוזלקמא
מקני אמרינן בבבא קמא דקני
ח ג
ליה ביאוש והוי דידיה אפ"ה אקרובי
גבי הרי שגזל סאה של
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה
ז)
❖
למזבח לא: שונא גזל בעולה. בעולות
חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה
שנאמר 1 והבאתם גזול ואת הפסח ואת
ח) ט)
שאתם מביאין לי אני שונא את הגזל
חלה דאין זה מברך אלא מנאץ $וא"ת
החולה גזול דומיא דפסח מה פסח לית ליה
לקמן דפסלינן לולב של
שאתם גוזלים אותם ואע"פ שהכל
❖
י)
תקנתא אף גזול לית ליה תקנתא א לא שנא
לעזי רש"י
שלי ואף מתחלה שלי היתה: אתמר
אשרה ושל עיר הנדחת משום דמיכתת
לפני יאוש ולא שנא לאחר יאוש בשלמא
מרצי"ש (מירצייר"ש).
נמי. דטעמא דמתני' בגזול בי"ט
שיעוריה תיפוק ליה משום מצוה
❖
מוכרי סדקית, רוכלים.
לפני יאוש 2 אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא
תורה אור השלם
שני משום מצוה הבאה בעבירה: לא
הבאה בעבירה ותו אמאי שרינן דלאו
ולאו דידיה הוא אלא לאחר יאוש הא קנייה
שנו. דגזול פסול: מתוך שיוצא בשאול.
אשרה דמשה וי"ל דלא דמי לגזל
1. וַאֲמַרְתֶּם הִנֵּה
מַתְּלָאָה וְהִפַּחְתֶּם אוֹתוֹ
דמחמת עבירת הגזל באה המצוה
דהא בי"ט שני לא כתיב לכם למעוטי:
ביאוש אלא לאו משום דהוה ליה מצוה הבאה
רבינו חננאל
אָמַר יְיָ צְבָאוֹת וַהֲבֵאתֶם
לעולם בי"ט ראשון. ולא תידוק
שיוצא בו אבל הני אטו מחמת עבירה
בעבירה וא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי
ובשאר הימים נמי לפני
גָּזוּל וְאֶת הַפִּסֵּחַ וְאֶת
שנעשית בו מי נפיק ביה ומיהו יש
כדדייק' הא שאול כשר דכ"ש דשאול
יאוש דהא אינו שלכם,
הַחוֹלֶה וַהֲבֵאתֶם אֶת
מאי דכתיב כי אני ה' אוהב משפט שונא
ב
3
לאחר יאוש משום דהוה
הַמִּנְחָה הַאֶרְצֶה אוֹתָהּ
ספרים דגרסי' לקמן אמתני'
פסול ומתני' לא מיבעיא שאול קאמר:
גזל בעולה משל למלך בשר ודם שהיה עובר
ליה מצוה הבאה בעבירה,
מִיֶּדְכֶם אָמַר יְיָ:
אימא סתם גזילה. מיד ואע"ג דלא
דאתרוג של אשרה מ"ט משום דהוה
מלאכי א יג
שנאמר כי אני ה' אוהב
על בית המכס אמר לעבדיו תנו מכס
2. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
שמעינן דאייאש: יאוש בעלים הוא.
ליה מצוה הבאה בעבירה וגירסא
וגו'. אתמר נמי אמר
למוכסים אמרו לו והלא כל המכס כולו שלך
ר' אסי, יבש פסול לפי
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
משובשת היא אלא טעמא משום
שהרי בפניו הוא גוזלו מידו ואין כח
שאינו הדר, גזול פסול
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
הוא אמר להם ממני ילמדו כל עוברי דרכים
להציל: קמ"ל. דעד דשמעינן דאייאש
דמיכתת שיעוריה דאתרוג נמי בעי
משום דהוה ליה מצוה
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
ולא יבריחו עצמן מן המכס אף הקב"ה אמר
הבאה בעבירה. ור' יצחק
שיעור כאגוז או כביצה דאף על גב
לא קני ליה דמימר אמר השתא הוא
הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב
פליג ואמר, הני מילי
דאמרינן לקמן טעמא משום
דתקיף מינאי למחר תפסינא ליה
אני ה' שונא גזל בעולה ממני ילמדו בני
3. כִּי אֲנִי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט
ביום טוב ראשון, אבל
בדינא: אוונכרי. תגרי כל דבר
דלא גמר פירא מכל מקום בעינן
משני ואילך, מתוך שיוצא
ויבריחו עצמן מן הגזל אתמר נמי אמר רבי
שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה וְנָתַתִּי
בלולב שאול יוצא נמי
דמינכר לקיחתה דמהאי טעמא
להשתכר בו כגון כלים קטנים מחטין
פְעֻלָּתָם בֶּאֱמֶת וּבְרִית
אמי יבש פסול מפני שאין הדר גזול פסול
בגזול אחר יאוש. מיתיבי
עוֹלָם אֶכְרוֹת לָהֶם:
פסלינן לקמן פלפלין ומיהו
ומסריקות ולולבין וקורין מרצי"ש:
❖
על ר' יצחק ממתני' דקתני
ישעיהו סא ח
משום דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה
כי זבניתו אסא מנכרים. כשתקנו
תימה בפרק כל שעה
לולב הגזול והיבש פסול,
ופליגא דר' יצחק דא"ר יצחק בר נחמני אמר
ודייקינן מינה גזול פסול,
דתניא אין יוצא ידי מצה בטבל ודריש
הדס מן הנכרים לאגוד בהן להושענא:
הא שאול כשר, ושאול
שמואל לא שנו אלא ביום טוב ראשון אבל
הגהות הב"ח
ליגזזו אינהו. הם יחתכוהו מן
ליה מקרא תיפוק ליה משום מצוה
כשר לא משכחת ביום
ביום טוב שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי
(א) תוס'
המחובר ויתנוהו לכם: מאי טעמא
הבאה בעבירה דקא אכיל איסורא
טוב ראשון דהא בהדיא
מכם
כתיב לכם למעוטי אפי'
סתם עכו"ם גזלי ארעתא מישראל
בגזול מתיב רב נחמן בר יצחק לולב הגזול
ונפיק ידי מצה ז):
(ב) בא"ד
השאול, אלא משני ואילך
כי
יקריב מכם אמר רחמנא ולאו
נינהו. ושמא אותו קרקע מישראל הוה:
והיבש פסול הא שאול כשר אימת אילימא
השאול כשר, ואפילו הכי
❖
דידיה הוא. תימה דבמרובה
וקרקע
גזול פסול. ומשני רב
בי"ט ראשון הא כתיב לכם משלכם והאי
אשי מתני' לעולם ביום
ממעט גזול מדכתיב
לאו דידיה הוא אלא לאו ביום טוב שני וקתני גזול פסול (רבא אמר) לעולם
ראשון, ואיצטריך סד"א
קרבנו והכא ממעט ליה מדכתיב מכם
שאול ודאי לאו דידיה,
גליון הש"ס
ביום טוב ראשון ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שאול דלאו דידיה הוא אבל
אלא גם גזול אימא סתם
ואע"ג דאיכא דמוקי לה התם בגזל
תוס' ד"ה משום כו'
גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא וכדידיה דמי קא משמע לן אמר
גזילה דייאוש בעלים היא,
קרבן דחבריה מ"מ קשה למאן דלא
וא"ת לקמן דפסלינן לולב
וקנייה ביאוש ודידיה הוא,
להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מעכו"ם לא תגזזו אתון אלא
מוקי ליה הכי ועוד קשה דהתם משמע
ג
של אשירה.
קמ"ל דלא. כדאמר ר'
לגזזוה אינהו ויהבו לכו מאי טעמא סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו
חייא לאונכרי, פי' כגון
דלפני יאוש לא צריך קרא דדריש
בית של נשיא הממונה
קרבנו ולא הגזול וקאמר ה"ד אילימא
וקרקע
בצרכיו, וכיוצא בנשיא
לפני יאוש למה לי קרא ועוד קשה
אנשים חשובין, הממונין
בצרכיהן נקראין [אונכרי].
דהא מכם דרשינן בפ"ק דחולין מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם חלקתי ולא באומות ואע"פ שיש לומר דרישא דקרא
אמר להו כי זבניתו אסא,
מייתי הכא ומקרבנכם דסיפא דקרא קא דריש כמו שמפר"ת גבי לא תתחתן דסוף האומר בקדושין לא משמע כן כלל וי"ל דהא
ליגזו אינהו אסא, כי היכי
דקאמר במרובה לפני יאוש למה לי קרא משום דלפני יאוש אין יכול להקדיש והרי הוא חולין כדאמרינן גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם
דליהוי יאוש בידיהו דגוים
ושינוי רשות בידייכו,
אינם יכולים להקדיש דאיש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא מה ביתו ח)ברשותו כדאי' במרובה ואפילו מאן דפליג לא פליג אלא
דגוים גזלני נינהו
בבעלים אבל בגזלן גופיה מודה דאין יכול להקדיש והא דמייתי הכא קרא דמכם אע"ג דמביתו נפקא אורחא דגמרא בהכי דמייתי מכם
משום דאי לא כתיב ביתו הוה מוקמינן מכם להך דרשה אבל השתא דכתיבי הני קראי אייתר ליה מכם להוציא את המומר ולבכם חלקתי
ודכוותה אשכחן פרק אחד דיני ממונות דדרשי' נגעים ביום מדכתיב וביום הראות בו ובפ"ק דמועד קטן
מוקי לה לחתן דיש יום שאתה רואה ויש יום שאין אתה רואה וביום נפקא לן מדכתיב כנגע נראה לי ולא לאורי וכן בשילהי פרק שני דמגילה
דלא מוהלין אלא ביום דכתיב ביום השמיני ובפרק ר"א דמילה מוקי ליה ביום אפילו בשבת ולילה ממעט מדכתיב
הא
בן שמונת ימים ועוד איכא דכוותייהו בדוכתי טובא ט): קנייה ביאוש. וקרינא ביה (א) לכם משלכם משמע דקסבר ר' יוחנן יאוש כדי
קנה וקשה דבמרובה קאמר ר' יוחנן דתשלומי ארבעה וחמשה חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ואי יאוש קני אמאי חייב
שלו הוא טובח שלו הוא מוכר דכי האי גוונא דייק התם לעיל רב ששת אמילתיה דרב דקאמר כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא
ועוד דבהגוזל בתרא שמעינן בהדיא לר' יוחנן משמיה דר' ינאי דשינוי רשות ואח"כ יאוש לא קני ויש ספרים דגרסינן הכא
הא קנייה ותו לא ואפילו גרסינן ביאוש יש לפרש דהכי קאמר הא קנייה ביאוש ושינוי השם כדאמרינן במרובה הגנב והגזלן
הקדשן הקדש ואפילו למאן דאמר יאוש לא קני משום דהא איכא יאוש ושינוי השם מעיקרא חולין והשתא הקדש וא"ת א"כ מאי פריך התם
אביי לרבא דאמר יאוש קני מדכתיב קרבנו ולא הגזול ואמאי דחיק לשנויי דגזל קרבן דחבריה הא ממה נפשך התם קני דאיכא יאוש ושינוי
השם ומ"מ מיפסיל להקרבה משום מצוה הבאה בעבירה כדאמרינן הכא וכמו כן קשה בסוף ההיא שמעתתא דדייק רבא דיאוש כדי לא קני
מדכתיב קרבנו ולא הגזול ועולא נפקא ליה התם מגזול דומיא דפסח דלית ליה תקנתא וי"ל דאם איתא דיאוש כדי קני הוי שלו קודם
הקדש ותו לא חשיב מצוה הבאה בעבירה וכן מוכח לקמן בשמעתין גבי י)(נכרי) וליקנינהו בשינוי השם משמע דאי קנו ליה מצו נפקי ביה
ולא חשיב מצוה הבאה בעבירה אבל אי יאוש כדי לא קני ועל ידי הקדשן קא קני ליה דאיכא יאוש ושינוי השם השתא אז חשיב מצוה
הבאה בעבירה ובכולה שמעתין דלא חשיב מצוה הבאה בעבירה היכא דקני ליה מצינן למימר דקני קודם באגודה אפילו למאן דלא בעי
אגד הא קני ליה קודם י"ט דאכתי לא חל חיוב מצוה ואי נמי אפילו בי"ט דלא דמי למקדיש דחל קנין והקדש ביחד והא דשמעינן ליה
(ב) לעיל לעולא בהגוזל בתרא גבי פלוגתא דר"ש ורבנן בעורות של גנב ושל גזלן אי סתם גניבה יאוש בעלים או סתם גזלה
קאמר דקאמר עולא מחלוקת בסתם אבל בידוע דברי הכל קני התם איכא יאוש ושינוי השם כדאמרינן בההיא שמעתא דמרובה
דמעיקרא קרו ליה משכא והשתא קרו ליה אברזא והא דמשמע בריש הגוזל קמא בההיא דגזל סאה דאף על גב דשינוי קונה
חשיב מצוה הבאה בעבירה אף על פי שקנאו בשינוי מעשה קודם שבא לידי חיוב חלה התם דיחויא בעלמא הוא אי נמי שאני ברכה
דאיכא נמי הזכרה לשם שמים ולפי שיטה זו צריך ליישב סוגיא דהניזקין דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה
אינה מכפרת וסוגיא דהגוזל בתרא וסוגיא דמרובה ור"ת מפרש בענין אחר משום קשיא דעולא אדעולא והרבה הארכתי במרובה
: מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול.
ובפרק הניזקין
הכא דווקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה:
וקרקע