לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אי
קרקע נגזלת. אמת הוא דר' אליעזר סבר כן דשמעינן ליה הכי
הושענא קרו לה. על שם שרגילין לאוגדן להושענא בחג: והמסכך
י א ב
א) ב)
ג)
ברשות הרבים. הא נמי גזל הרבים: מחלוקת. הא דפסיל ר' אליעזר
בהגוזל בתרא אלא רוצה ליישב דבריו בכל ענין:
אבל גזל עצים וסיכך בהן. אין זה לא גזולה ולא שאולה דקננהו
ד) ה)
כגון שתקף את חבירו בחזקה והוציאו מסוכתו הבנויה בקרקעו של
ו) ז)
נגזל $ וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע: ור' אליעזר לטעמיה.
בשינוי מעשה ושינוי
השם ועוד משום תקנת השבים אין
יא ג ד
ח)
❖
ט)
דאמר סוכה שאולה אין יוצאין בה
לו עליו לסתור את בנינו אלא יחזיר
בפ' הישן הלכך ממה נפשך
דמים והא דאמרינן בפרק הישן
הושענא מעיקרא נמי לאסא הושענא קרו
זו פסולה: אי קרקע נגזלת. כלומר
דמודו רבנן בגזולה לאו
יב ה
ליה ת"ר סוכה גזולה והמסכך ברשות הרבים
הגהות הב"ח
אם יש על הקרקע תורת גזל כשאר
בגוזל סוכה המחוברת לקרקע ולא
ר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין אמר רב
(א) תוס'
א
מטלטלין לעמוד בחזקת הגזלן: סוכה
בגוזל עצים וסיכך בהן אלא בגוזל
דהיא
נחמן מחלוקת בשתוקף את חבירו והוציאו
יג ו
גזולה היא. ור' אליעזר דריש תעשה
סוכה העשויה בראש העגלה או בראש
(ב) בא"ד
מסוכתו ורבי אליעזר לטעמיה דאמר אין
❖
שלא
לך משלך ולא גזולה ולא שאולה:
הספינה (א) והיא עצמה נגזלת שאינה
אדם יוצא ידי חובתו בסוכתו של חבירו אי
ואי אינה נגזלת. וכל הימים ברשות
מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר
❖
קרקע נגזלת סוכה גזולה היא ואי נמי קרקע
דמים אלא כמו שהיא בנויה דאין בה
בעליה היא הויא לה שאולה. ופלוגתא
גליון הש"ס
אינה נגזלת סוכה שאולה היא ורבנן
משום תקנת השבים שהרי לא טרח
היא בהגוזל איכא למ"ד
גמ' לא יביא לא
לעזי רש"י
לבנותו ולא הוציא עליו יציאות הלכך
קרקע נגזלת דדריש ריבוי ומיעוט
לטעמייהו דאמרי אדם יוצא ידי חובתו
פריש.
גזולה היא כך פי' בקונטרס ועל חנם
ואיכא למ"ד קרקע אינה נגזלת דדריש
קורוני"א (קודוינ"ץ).
בסוכתו של חבירו וקרקע אינה נגזלת וסוכה
חבוש (פרי).
כללי ופרטי: ורבנן לטעמייהו.
דחק דמדכתיב לך דממעטינן גזולה
❖
שאולה היא אבל גזל עצים וסיכך בהן דברי
רש"י ד"ה מחלוקת כו'.
פלצידי"ש. נובלים.
ב
דאמרי יוצא אדם בסוכה שאינה שלו
בפרק הישן וגזל עצים
וכל המחובר.
הכל אין לו אלא דמי עצים ממאי מדקתני
בשאולה וס"ל דקרקע אינה נגזלת
וסיכך בהן שינוי החוזר לברייתו הוא
דומיא דרשות הרבים מה רשות הרבים קרקע
רבינו חננאל
דרבנן הוא דאמרי בפ' הגוזל
ומדאורייתא לא קני ומשום תקנת
תוס' ד"ה
לאו דידיה הוא סוכה נמי לאו קרקע דידיה
מריש היינו מדרבנן וקרא מיתוקם
דקרקע אינה נגזלת ופליגי עליה
אבל גזל. כיון דלא קיימא
דמעיקרא נמי אסא
ברשותו של ראובן וכו'
הוא ההיא סבתא דאתאי לקמיה דרב נחמן
דהושענא קרו ליה.
מדאורייתא ואפילו [מדרבנן] בלא
דר"א נמי בהא דגזילת קרקע הלכך
ט)
ולכך אין קרקע נגזלת.
אסיקנא מחלוקת ר'
עגלה וספינה איכא לאוקומיה קרא
שאולה היא. וה"ה נמי דה"ל לר"נ
אמרה ליה ריש גלותא וכולהו רבנן דבי ריש
אליעזר וחכמים בסוכה
כגון בראובן שבנה סוכה בחצרו של
למימר דר"א לטעמיה דאמר בהגוזל
גזולה, בתוקף חבירו
גלותא בסוכה גזולה הוו יתבי צווחה ולא
והוציאו מסוכתו, ר'
קרקע נגזלת וסוכה גזולה היא
שמעון (ב) מדעתו ובא שמעון ותקף
אשגח בה רב נחמן אמרה ליה איתתא דהוה
אליעזר פוסל וחכמים
דמייאשי בעלים מינה כשאר מטלטלין
את ראובן והוציאו מסוכתו דאין עליה
מכשירין. אבל גזל עצים
ליה לאבוהא תלת מאה ותמני סרי עבדי
דה"ל קרקע בחזקת גזלן ורבנן
תורת שאולה $כיון דלא קיימא ברשותו
וסיכך בהן, אין לו אלא
צווחא קמייכו ולא אשגחיתו בה אמר להו
דמי עצים בלבד. פי'
לטעמייהו דאמרי קרקע אינה נגזלת
של ראובן ולא דמיא לקרקע דבחזקת
פעיתא, צעקנית. אמר
רב נחמן פעיתא היא דא ואין לה אלא דמי
ושאולה היא אלא אי אמר הכי הוי
הבעלים עומדת ולכך אין קרקע
שם ד"ה ור"י
רבינא גזל כשורא וסיכך
נגזלת: ור"י סבר לא מקשינן לולב
עצים בלבד אמר רבינא האי כשורא
משמע דמודי ר' אליעזר בשאולה ואנן
סבר וכו' כ"ש היקשא.
בה, עבדו רבנן תקנתא
ג
בה, כדתנן במס' גיטין
לאתרוג. פי' בקונטרס לא הוקשו
דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא
קים לן בהישן דאף
ועל מריש הגזול שבנאו
בשאולה פסיל הלכך אמר לה רב נחמן
ללמוד זה מזה ולא ניתן לידרוש
משום תקנת מריש פשיטא מאי שנא מעצים
בבנין שנוטל דמיו מפני
מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה
ממה נפשך כלומר א"נ הוה סבירא ליה
תקנת השבים [והנ"מ בגו
מהו דתימא עצים שכיחי אבל האי לא
שבעה אבל בתר שבעה
נדרשת בהן אלא קל וחומר ותימה
לר' אליעזר קרקע אינה נגזלת כרבנן
❖
שכיחא אימא לא קמ"ל דהני מילי בגו שבעה
הדר בעיניה]. ואי חבריה
אפ"ה פסיל לה משום שאולה: אבל
גדולה פי' דאפילו סמוכין דהיינו שני
בטינא, כלומר קבעה
אבל לבתר שבעה הדר בעיניה ואי חברו
גזל עצים וסיכך בהן. אין זו לא
בטיט להיותה שם, אין
מקראות הסמוכין זה לזה ניתנו
בטינא ואפילו לאחר שבעה נמי יהיב ליה
מחייבינן אותו להסירה
מוסף רש"י
גזולה ולא שאולה דקננהו בשינוי
לידרש מן התורה כדאמרן בריש יבמות
ולהחזירה , אלא נותן
דמי תנא יבש פסול רבי יהודה מכשיר אמר
מעשה ושינוי השם ועוד משום תקנת
סמוכין מן התורה מנין
יאגדנו מלמעלה.
את דמיו ודיו. תנא אין
רבא מחלוקת בלולב דרבנן סברי מקשינן
אדם יוצא ידי חובתו
השבים אינו צריך לסתור בנינו אלא
שנאמר סמוכים לעד לעולם עשוים
בלולבו של חבירו ביום
יחזיר דמים. ודאמרינן בפ' הישן
באמת וישר $כל שכן היקישא דהיינו
לולב לאתרוג מה אתרוג בעי הדר אף לולב
(לעיל כט:) אפילו
טוב ראשון, אלא אם כן
שני דברים המוקשים בפסוק אחד
דמודו רבנן בגזולה לאו בגוזל סוכה
בסיב.
נותנו לו במתנה גמורה.
בעי הדר ור' יהודה סבר לא מקשינן לולב
ומעשה ברבן גמליאל
ואפילו לר' יהודה דלא דריש סמוכין
המחוברת לקרקע ולא בגוזל עצים
לאתרוג אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן
(לקמן לו:)
וזקנים שהיו באים בספינה
אלא היכא דמוכח ומופנה כדאמרינן
ומסכך בהן אלא בגוזל סוכה העשויה
בעיקרא דדיקלא.
ולא היה להם לולב, לקח
ובלולב לא בעי ר' יהודה הדר והתנן רבי
התם מ"מ בהיקישא מודה אלא כל
בראש העגלה ובראש הספינה דהיא
רבן גמליאל לולב באלף
יהודה אומר יאגדנו מלמעלה מ"ט לאו משום
זוז זהב, וכיון שיצא
המדות אדם דן מעצמו חוץ מגזרה
עצמה נגזלת שאינה מחוברת לקרקע
בו נתנו במתנה גמורה
דבעי הדר לא כדקתני טעמא רבי יהודה
שוה דאין דן אלא אם כן למדה מרבו
ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו
לחבירו וחבירו לחבירו
אומר משום ר' טרפון כפות תמרים כפות ואם
והכא בסברא פליגי דיש דברים שאין
שהיא בנויה דאין כאן משום תקנת
כו'. תנא יבש פסול, ור'
(לקמן לו:)
יהודה מכשיר. אוקמה
היה פרוד יכפתנו ולא בעי הדר והתנן אין
להקישם לאותו דבר ושמא קסבר
השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה
רבא מחלוקת ר' יהודה
לא שייך לשון הדר אלא בפירות:
ולא הוציא עליה יציאות הלכך גזולה
אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי
ורבנן, בלולב, דר' יהודה
אין אוגדין את הלולב אלא במינו.
היא: ממאי. דבגזילת קרקע פליגי
מכשיר ביבש ולא בעי
יהודה מאי טעמא לאו משום דבעי הדר
הדר בלולב. והאי דקתני
ובטעמא דשאולה: ההיא סבתא.
תימה היכי בעי למימר משום
לא דהא אמר רבא אפילו בסיב ואפילו
אין אוגדין את הלולב אלא
דבעי הדר והא פסל במתניתין
דגזלו ממנה עבדי ריש גלותא עצים
במינו, לאו משום דבעי
בעיקרא דדיקלא [ואלא]
מאי טעמא דרבי
הידור בלולב, אלא משום
וסככו בהן: צווחה. צווחה להחזיר לה
בגימוניות של זהב שהיו
יהודה התם דקא סבר לולב צריך אגד
דר' יהודה סבר לולב צריך
עצים עצמן: לאבוהא. לאברהם אבינו
עושין משום נוי ושמא הוי מצי
אגד, ואי אגיד ליה במין
ואי מייתי מינא אחרינא
הוה להו חמשה
ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות:
למימר וליטעמיך:
אחר זולתי מין הלולב הוו
לא מצא אתרוג לא יביא לא רמון
להו ה' מינין, לפיכך תני
מינין ובאתרוג מי בעי רבי יהודה הדר
פעיתא. קולנית היא זו: אלא דמי
אין אוגדין את הלולב אלא
ולא פריש. יש לדקדק מכאן
עצים. דתקנת חכמים היא זו על
והתניא ארבעת מינין שבלולב כשם שאין
ה
במינו. ואפי' סיב וכיוצא
המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול
דאם לא מצא כשר מברך בפסול
בו שהוא ממיני דקל כשר
פוחתין מהן כך אין מוסיפין עליהן לא מצא
לאגד בו. והא דתניא וכולן
הנגזל את דמיו ולא חייבוהו לקעקע
מדנקט פריש או רמון ויש לדחות
אתרוג $ לא יביא לא פריש ולא רמון ולא
כמישין כשירין, יבישין
את בנינו מפני תקנת השבים במס'
אבל יש לדקדק דשרי כמו לולב
פסולין, ר' יהודה אומר
דבר אחר ו כמושין כשרין יבשין פסולין ר' פסול לרבנן בשעת הדחק:
: עבדו רבנן תקנתא.
גיטין
אף יבישין כשירין.
יהודה אומר אף יבשין וא"ר יהודה מעשה
ליטול דמיו: מפני תקנת מריש. ולא
הואיל
בבני
אמרינן אין כאן הפסד מרובה ויסתור
סוכתו דמצוה משוי ליה כל שבעה כבנין קבע: פשיטא מאי שנא מעצים. דאמרן לעיל גזל עצים וסיכך בהן אין לו אלא דמים: עצים שכיחי.
לקנות בדמים שיתן לו זה הלכך משום תקנת השבים לא אטרחוהו לגוזל דהא נגזל מצי מיטרח ומזבן: ואי חברה בטינא. הוה ליה כשאר
בנין קבוע: מה אתרוג בעי הדר. כדכתיב ביה: לא מקשינן. לא הוקשו ללמוד זה מזה ולא ניתן לדרוש מעצמו מכל י"ג מדות שהתורה
נדרשת בהן אלא ק"ו: אבל אתרוג דברי הכל בעי הדר. דהדר כתיב ביה ולא דרשינן ליה לרבי יהודה אידור לשון יווני כדדריש ליה בן
עזאי לקמן : כפות. לשון אסירה כדתנן כופת שתי ידיו על העמוד: אין אוגדין את הלולב. האי לולב היינו הושענא
כולהו שלשה המינים יחד: אפילו בסיב. הגדל סביבות הדקל ונכרך סביביו כעין לולבי גפנים: ואפילו בעיקרא דדיקלא. מן הקליפה
ואע"פ שאין מראיהן דומה למראה הלולב ובלבד שיהא מאותו המין דטעמא דר' יהודה התם לאו משום הדר הוא: אלא משום דקסבר לולב
צריך אגד. הלכך
פריש. קורוני"א: כמושים. פלצידי"ש:
כל הנאגד עמו הוי
מן המצוה ונמצא עובר בבל
תוסיף אם יאגד מין חמישי:
בבני