לא:
לולב הגזול
פרק שלישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הואיל
ואמר ר' יהודה לולב צריך אגד אי מייתי מינא אחרינא
בבני כרכין. שאין דרין על מקום פרדסין ואין דקלים מצוים שם: אי
יד א
א) ב)
האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. תימה כ"ש לרבנן
מייתי מינא אחרינא. ולא אגיד ליה בהדיה: כיון דאמר רבה אתרוג
י)
בשמאל ולולב בימין. משום דהכא תלת מצות ואתרוג חד מצוה
דמשמע לעיל דלר' יהודה משום דצריך אגד אי אגיד ליה ממין אחר
ג) ד)
הוה ליה חמשת המינין אבל לרבנן דאין צריך אגד לא דהאי לחודיה
וזימנין דמחלפין ליה שנותנין
לו אתרוג בימין ולולב בשמאל וצריך
טו ב
ה) ו)
ז) ח)
קאי והאי לחודיה קאי והכי נמי
להפכן מיד ליד ולאחוז האתרוג והלולב
ט)
אמרינן בהדיא בפ' אלו הן הנחנקין
באחת מידיו עד שיחליף ואי הוה
בבני כרכין שהיו מורישין את לולביהן לבני
טז ג
❖
גבי כל המוסיף
גדול יותר מדאי שמא יפול מידיו
י) כ)
בניהן אמרו (להם) משם ראיה אין שעת
ויפסיל שיארע בו נקב: שנים בידו
גורע דאי סבירא לן לולב אין צריך
הדחק ראיה קתני מיהת רבי יהודה אומר
אחת גרסינן. ב' אתרוגים בידו אחת
אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה
ל)
אף יבשין כשרין מאי לאו אאתרוג לא אלולב
רבינו חננאל
שבמקום הא' יאחז הלולב כשיהפכן:
קאי וי"ל דהכא מיירי בשנותן אותו
מ)
אמר מר כשם שאין פוחתין מהן כך אין
נ) ס)
בשאר מיני לולב בלבד,
הדר באילנו משנה לשנה. מהכא
חוץ לאגד לר' יהודהכ) וא"ת א"כ לא
ע)
מוסיפין עליהן פשיטא מהו דתימא הואיל
אבל באתרוג אפי' ר'
יחשב תוספת האי מינא אחרינא
שמעינן דאתרוג אמר קרא שאין פרי
פ)
יהודה מודי דבעינן הדר,
ואמר רבי יהודה לולב צריך אגד ואי מייתי
אחר עושה כן: לולב של ע"ז.
דקמייתי כמו לרבנן דלעיל דאין צריך
והיבש פסול. אמר מר
צ)
מינא אחרינא האי לחודיה קאי והאי לחודיה
ארבעת מינין שבלולב,
אגד וי"ל דלא דמי דכשיאגדו שלא
ששימשו בו לע"ז לכבד לפניה קרקע
ק)
כשם שאין פוחתין מהן
קאי קמ"ל אמר מר לא מצא אתרוג לא יביא
במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום
אי נמי שעבודתה בלולב להעבירו
ר)
כך אין מוסיפין עליהן.
❖
לפניה או לזרקה בו: לא יטול.
דאין זה כדרך גדילתן ומינים שבלולב
פשיטא, מהו דתימא
לא רמון ולא פריש ולא דבר אחר פשיטא
הואיל ואמרו [חכמים]
דמאיס לגבוה: ואם נטל כשר.
בעינן כעין גדילתן כדלקמן
מהו דתימא לייתי כי היכי שלא תשכח תורת
לולב בין אגוד ובין
אבל לרבי יהודה דבעי אגד יש לו
ואע"ג דאיסורי הנאה הוא דמצות
שאינו אגוד כשר,
אתרוג קמ"ל זימנין דנפיק חורבא מיניה
הגהות הב"ח
ליחשב כמוסיף באגודתו דכל אגוד' שלא
לאו ליהנות ניתנו כלומר אין קיום
הלכך לא צריך אגד,
דאתי למסרך ת"ש אתרוג הישן פסול ורבי
(א) גמ' רבא
האי יתירא דמוסיף על
כדרך גדילתו והכא אפילו לרבי יהודה
מצות הנאת הגוף אלא עבודת עבד
אתרוג בשמאל ולולב
אלו הארבעה לחודיה
יהודה מכשיר תיובתא דרבא תיובתא ולא
לרבו: באשרה דמשה. אותם שהיו
קאמר דמייתי מינא אחרינא ונקט
(ב)
בימין (ב) תוס'
קאי ולא מיפסיל ביה,
בעי הדר והא אנן תנן הירוק ככרתי רבי
קמ"ל דפסיל, אין מוסיפין
ליה כדרך גדילתו דאפילו חוץ לאגד
בשעת כיבוש א"י שהצריכן הכתוב
❖
דאי מייתי
עליהן ואין פוחתין מהן.
מאיר מכשיר ורבי יהודה פוסל לאו משום
שרפה כדכתיב ואשריהם
חשיב כמוסיף וכ"ש לרבנן והא דקאמר
לא מצא אתרוג לא
דבעי הדר לא משום דלא גמר פירא תא
תשרפון באש ולולב צריך שיעור והאי
בסנהדרין למ"ד אין צריך
יביא פריש ולא רמון
ולא דבר אחר. פשיטא
שמע שיעור אתרוג קטן רבי מאיר אומר
כמאן דמיכתת שיעוריה כיון דלשרפה
אגד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי
מוסף רש"י
דאתרוג בעינן, כדקיימא
קאי: נסדק. נסדקו ראשי העלין: כפוף.
היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע
כאגוז ר' יהודה אומר כביצה לאו משום דבעי
משם ראיה.
לן דאתרוג הוא פרי עץ
דלעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר
ראשו כפוף כאגמון דומות לאיש גבן
(לעיל כח.) ככרתי.
הדר שכת'[וב]. איצטריך
הדר לא משום דלא גמר פירא ת"ש ובגדול
(לקמן לד:)
מהו דתימא לא מצא
על בל תוסיף והשתא ניחא דת"ק
והזקן שראשיהן שחין וכפופין למטה:
כדי שיאחוז שנים בידו אחת דברי ר' יהודה
ובגדול.
אתרוג לייתי דבר אחר, כי
דר' יהודה דקתני ד' מינים שבלולב
קווץ
❖
(שם)
היכי דלא לישתכח תורת
רבי יוסי אומר אפילו אחד בשתי ידיו מאי
אין מוסיף עליהן ומסתמא היינו
אתרוג, קמ"ל דלא. מאי
טעמא לאו משום דבעי הדר לא כיון דאמר רבה לולב בימין ואתרוג
(א)
טעמא חיישינן דלמא אתי
רבנן בר פלוגתייהו דלא בעו אגד
למיסרך ואע"ג דאיתיה
בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאיפסולי ואלא לרבי
רבינו חננאל (המשך)
ואפ"ה איכא בל תוסיף והיינו כגון
לאתרוג מייתי דבר אחר,
יהודה הא כתיב הדר ההוא הדר באילנו משנה לשנה: של אשרה ושל
דנקיט ליה דרך גדילתן:
אמרי האי כי האי זה
ליה משמאליה לימיניה
הירוק
פוטר וזה פוטר ונפיק
נפיל מידיה ומפגים ואתי
עיר הנדחת: ושל אשרה פסול והאמר רבא לולב של ע"ז לא יטול
ככרתי. משמע שמראהו
א
מיניה חורבא, הילכך אסיר
לאיפסולי, לפיכך מצריך
כצבע שקורין ל) ויר"ד
ואם נטל כשר הכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מיכתת שיעוריה דיקא
דבר אחר זולתי אתרוג.
להיות שיעור נטילת
איני דר' יהודה בעי הדר
שניהם בידו אחת. והאי
בלע"ז וההיא דברכות משמע קצת
נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת שמע מינה: נקטם ראשו: אמר רב הונא
דכתי' באורייתא הדר,
באתרוג, והתניא בהדיא
שדומה לאירנד"א בלע"ז דתנן התם
נקטם אבל נסדק כשר ונסדק כשר והתניא לולב כפוף
לא שנו אלא
ב
ג
דריש ביה ר' יהודה פרי
אתרוג יבש פסול, ור'
פ"ק משיכיר בין תכלת
הדר באילנו משנה לשנה,
יהודה מכשיר. תיובתא
קווץ ומאי ניהו אתרוג. ירושלמי
דרבא תיובתא. ואסיקנא
לכרתי משמע דמעט משונין זה מזה
היבש פסול, דכתיב לא
האי דפסיל ר' יהודה
ובמנחות פ' התכלת אמרינן דתכלת דומה לים וים
דומה לרקיע וזהו כעין צבע שקורין מ)אירנד"א בלע"ז אבל בירושלמי משמע
המתים וגו'. תני בשם
בהירוק ככרתן, ובקטן
שהוא צבע ויר"ד כעין עשבים דאההיא דבין תכלת לכרתי
מסיים ליה תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע ובפרק אלו
ר' יהודה היבש כשר,
שהוא כאגוז, לאו משום
שהרי בכרכי הים מורישין
דבעי הדר, אלא משום
טריפות משמע דירוק דמי לחלמון של ביצה שהוא כעין צבע נ) יאל"ה בלע"ז דאמרינן כגון ביעתא טרפה ופריך אלא ירוקה
לו[לביהן] לבניהן. אמרו
דלא גמר פירא. והאי דבעי
דכשרה היכי דמי ככרתי וכן משמע בתוספתא דנגעים ס) שדומה לשעוה דתניא ירוק שבירוקים ר' אלעזר אומר כשעוה וכחורמל סומכוס
לו, אין למידין מן הדחק.
ר' יהודה באתרוג גדול כדי
אומר ככנף טווס וכחרוץ של דקל וכן משמע בפ' ב' דנדה גבי ה' דמים טמאים באשה דתנן הירוק עקביא בן מהללאל מטמא
ע)
בעון קומי ר' בון, מה בין
שיאחוז שניהן, האתרוג
קטום ליבש הצוציתו,
והלולב בידו אחת. לאו
ואמרינן התם מנין לדם נדה שהוא אדום משמע דאין לטמאות באשה אא"כ נוטה למראה אדמומית ובכל הצבעים שזכרתי אין בהן נוטה
אמר להן זה הדר וזה אינו
משום דבעי הדר, אלא
למראה אדמומית אלא צבע יאל"ה בלע"ז וקרא נמי מוכיח שהוא הנקרא ירוק כדכתיב ואברותיה בירקרק חרוץ ובספר המחברת
הדר. של אשירה. אוקימנא
משום דאית ליה הא
פי' מנחם שהוא זהב הבא מן החוילה ודונש פי' חרוץ זה אבן טובה ופלוגתא דאמוראי היא דאמרינן בבראשית רבה אקרא
באשירה דמשה, דלשריפה
דרבא דאמר לולב בימין
קאי. אבל שאר אשירות
ואתרוג בשמאל, זמנין
דוירק את חניכיו ריש לקיש אמר שהוריקן באבנים טובות ומרגליות כמה דאת אמרת ואברותיה בירקרק חרוץ פי' שלא יהו להוטין אחר
לא יטול, ואם נטל כשר.
דשקיל לולב בשמאל ובעי
הממון ויתעסקו בהצלת נפשות ר' לוי אומר בפרשת שוטרים הוריקן כמה דאת אמרת מי האיש הירא ורך הלבב כלומר מעבירות שבידן
נקטם ראשו פסול. אבל
לאהדוריה לימין, ואם
ונתביישו במה שהוזקקו לחזור ואמרינן בשילהי ד' נדרים וירק את חניכיו רב ושמואל חד אמר שהוריקן בתורה בפרשת שוטרים
אם נסדק ולא נפרד כשר,
האתרוג גדול מזה השיעור
והאי דתניא
דלמא בעידנא דמחליף
וחד אמר שהוריקן בזהב פי' קרא דבירקרק חרוץ קדריש וזהב דומה לצבע יאל"הפ) ומיהו אתרוג עיקרו דומה לשעוה ואותם אתרוגים הבאים
לפנינו ירוקים ככרתי כשרים אפילו לר' יהודה כשחוזרים למראה שאר אתרוגים אפילו בתלוש לאחר ששהו בכלי זמן מרובה דודאי גמר
פריים: שיעור אתרוג קטן. אין זו פלוגתא דאתרוג הבוסר דפליגי בה ר"ע ורבנן לקמן בפירקין דהא אפילו גדול כאגוז
וכביצה פסיל ליה ר"ע צ) משום דלאו בר זריעה לטעם אחד ולפי טעם שני משום דבעי הדר והאי דהכא אפילו לא בעי הדר פסיל ליה משום
דלא גמר פירא ולא כמו שפי' בקונטרס לקמן אתרוג הבוסר כפול הלבן דההוא שיעורא אתמר גבי ענבים דבגמר בישולם נמי קטנים
הם אבל אתרוג שהוא פרי גדול אפילו יותר מכביצה בוסר הוא כשסופו ליגדל יותר הרבה והכא בשאין סופו ליגדל יותר דאפילו ר"ע דפסיל
התם הכא מכשיר בכאגוז למר וכביצה למר דחשיב גמר פרי אבל פחות מכאן לא חשיב גמר פרי אע"פ שאין סופו ליגדל יותר דיש
דברים הרבה שלעולם לא יבואו לידי בישול פרי ומצוי הוא בענבים שיש מהם שלעולם בוסר עוד יתכן דאפילו רבנן דמכשירי התם פסלי
הכא בפחות מכאן דאתרוג הבוסר חשיב פירא טפי ובפ"ק דמעשרות בירושלמי תני אתרוג הבוסר ר"ע אומר פרי וחכמים אומרים אינו
דבר
של
הדר באילנו משנה לשנה. ק)בן עזאי הוא דדריש הכי לקמן בפירקין ויש שם דרשות אחרות: ר) אשרה ושל
פרי:
עיר הנדחת פסול. בסוף כיסוי הדם דאמר רבא מצות לאו ליהנות ניתנו ומכסין בעפר עיר הנדחת ופריך מהא
דתניא שופר של ע"ז אם תקע לא יצא ולולב של ע"ז אם נטל לא יצא הוה מצי לאקשויי ממתניתין דקתני של אשרה פסול אלא ניחא ליה
לאתויי מברייתא משום דאסיק מעיקרא גבי לולב ושופר תקע יצא נטל יצא: באשרה דמשה דכתותי מיכתת שיעוריה. וכן ברייתא
דסוף כיסוי הדם דאם נטל לא יצא וכן צריך לתרץ אשופר דקתני התם תקע לא יצא ובפ' ראוהו ב"ד
בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא וכן בפ' מצות חליצה אמר רבא בסנדל של ע"ז חליצתה כשרה ולא אמרינן דמכתת
שיעוריה דהנהו בע"ז דנכרי דיש לה ביטול וההוא דקתני לא יצא בע"ז דישראל שאינה בטילה עולמית וא"ת ע"ז דנכרי נמי מדאגבהה
קנייה ונעשה של ישראל כדאמרינן בפ' כל הצלמים גזרינן דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וי"ל כגון שהגביה על מנת שלא לקנות
דהא