סוכה פרק
ראשון סוכה
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יו"ד
ה"א מלמעלה. אע"פ שיו"ד ה"א שם גמור אין זה הוגה
ותניא מעולם
לא ירדה שכינה למטה. וקרא כתיב דעל כפורת ירד
לג א
א) ב)
ג)
ש"מ למעלה מעשרה מיפסקא רשותא: למעלה מעשרה טפחים.
שם באותיותיו אם מזכיר שתי אותיות כיון דאינו מזכירם
❖
ד) ה)
תירוצא הוא: שפירש שדי מזיו שכינתו. פרשז נוטריקון קא דריש:
לשם שם שלם ועוד ההוגה שם באותיותיו פירש בקונטרס שדורש
מדת קומתה לא נתנה. מדת עוביה היא
קומתה שהיא היתה לארון
אותיות של שם בן ארבעים
ושתים ואעפ"כ נזהרין בכל השמות ה):
קדש למ"ד מלמטה. י"מ למטה
ו)
ככסוי תיבה: מסגרת. שפה כעין
רבינו חננאל
ז)
לבזבזין סביב השלחן: תפשת מרובה
ממש זה למעלה מזה ולא
ותניא ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה
ח)
ותניא ר' יוסי אומר מעולם
❖
כו'. כל דבר שמשמעו מרובה ומועט
מיסתבר דאין זה כדרך קריאתו אלא
למטה ולא עלו משה ואליהו למרום שנאמר
לא ירדה שכינה למטה.
ולא, והכתיב וירד ה'
יש לפרש זה שלא כנגד זה קדש
אם תפשת את המועט יפה תפשת
השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם
1
על הר סיני, והא כתיב
למ"ד בתחילת שיטה התחתונה ושם
דבציר מהכי לא משמע ואם ימצא
ועמדו רגליו ביום ההוא.
ולא ירדה שכינה למטה והכתיב 2 וירד ה' על
תורה אור השלם
בסוף שיטה עליונה:
שהיה לך לתפוס המרובה הרי
ושנינן, למעלה מעשרה
מסגרתו למטה היתה. משמע
הר סיני למעלה מעשרה טפחים והכתיב
1. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַיְיָ
טפחים. ולא עלו משה
הוסיפו לך ולא נטלו ממה שבידך
ואליהו למרום, והכתיב
וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם:
3 ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים
מכאן דלדידיה לא
כלום ואם תפשת המרובה לא תפשת
תהלים קטו טז
ומשה עלה אל האלהים,
למעלה מעשרה טפחים ולא עלו משה
היתה מסגרת הכשר כלי שלא היתה
שאתה נראה כשקרן בדבריך ושמא
2. וַיֵּרֶד יְיָ עַל הַר סִינַי
וכתיב ויעל אליהו בסערה
השמים. ושנינן, למטה
אֶל רֹאשׁ הָהָר וַיִּקְרָא יְיָ
ואליהו למרום והכתיב ומשה עלה אל
מסגרת בשלחן אלא ברגל היתה
המועט יש לך לתפוס ואתה הרבית
4
מעשרה. והכתיב מאחז
לְמֹשֶׁה אֶל רֹאשׁ הָהָר
מונחת בראשה ודף השלחן מונחת
לתפוס חסרו לך ממה שבידך והיינו
האלהים למטה מעשרה והכתיב ויעל אליהו
פני כסא פרשז עליו עננו,
וַיַּעַל מֹשֶׁה: שמות יט כ
5
3. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם
עליה ולא כמו שמפרש ר"ת דלמאן
לא תפשת אבל כשתתפוש המועט אם
ואמר ר' נחום מלמד
בסערה השמים למטה מעשרה והכתיב
שפירש שדי מזיו שכינתו.
הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים
דאמר למטה היתה מחוברת נמי
יוסיפו טוב ואם לאו מה שתפשת
מאחז פני כסא פרשז עליו עננו ואמר ר'
ושנינן פרשז עננו עליו,
אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם
6
תפשת ומשל הוא: ונילף מציץ. שהוא
בשלחן משום דקשי' ליה הא דאמר
מכל מקום מאחז פני כסא,
מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים
תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו
מועט ממסגרת: קדש למ"ד מלמטה
ר' יוחנן פרק שתי הלחם
מכלל שיש שם אחיזת יד.
מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא
עליו למטה מעשרה מכל מקום מאחז פני כסא
ושנינן שרבב לו הכסא
גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי
גרסינן: אני ראיתיו ברומי. שהכניסוהו
למאן דאמר למטה היתה טבלא
ואחז בו, אבל משה לא
הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ
כתיב אישתרבובי אישתרבב ליה כסא עד
לאוצר המלך כדאמרינן במעילה
המתהפכת טמאה ובפרק אלו מומין
עלה אלא למטה מעשרה
זכריה יד ד
נֶגְּבָּה:
4. וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל
עשרה ונקט ביה בשלמא ארון תשעה דכתיב
טפחים. בשלמא ארון ט'
בבן תלמיון: תכשיט.
לא משכחת טומאה
טפחים דכתיב ביה אמה
הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו יְיָ
מלבוש לאדם: מזר. של ארון או
דאורייתא לאין לו תוך בכלי שטף
ועשו ארון עצי שטים אמתים וחצי ארכו
7
וחצי קומתו, כל אמה ו'
מִן הָהָר לֵאמֹר כֹּה
אלא בהנך דחזו למדרסות ובפרק
של מזבח או של מסגרת. זר אינו כלי
טפחים נמצא קומת הארון
ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו אלא
תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד
ט' טפחים, אלא [כפורת]
אלא תיקון כלי לקשטו: מסגרת נמי
המוכר את הבית גבי
לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
כפורת טפח מנלן דתני רבי חנינא כל הכלים
שמות יט ג
מנא לן. ואסיקנא יליף
הכשר. קישוט שלחן הוא: למטה
דף של נחתומין מסקינן שאני פשוטי
5. וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים
מפחות שבכלים, והוא
שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן
היתה. מרגל לרגל היתה נתונה
כלי עץ דרבנן ולא מיסתבר למימר
המסגרת, דכתיב ועשית
הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב
ומדת רחבן ומדת קומתן כפורת מדת ארכה
לו מסגרת טפח. ואקשינן
אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין
בראשם ודף השלחן מונח עליו: הניחא
דאתא כמאן דאמר מסגרתו למעלה
ונילף מציץ, דתניא ציץ
שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ
ומדת רחבה נתנה מדת קומתה לא נתנה
כו'. פלוגתא במנחות : מאי
היתה דלההוא נמי אמר במנחות
דומה כמין טס של
בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם:
צא ולמד מפחות שבכלים שנאמר ועשית
איכא למימר. אדיליף מינה נילף מזר:
טבלא המתהפכת תיבעי ומתוך
מלכים ב ב יא
זהב רחבו שתי אצבעות
8
6. מְאַחֵז פְּנֵי כִסֵּה פַּרְשֵׁז
מקיף מאוזן לאוזן וכתוב
ואין פנים. של אדם פחותין מטפח:
לו מסגרת טפח סביב מה להלן טפח אף
כך היה דוחק רבינו תם דלמאן דאמר
איוב כו ט
עליו שתי שיטין י'ה'ו'ה'
עָלָיו עֲנָנוֹ:
מסגרתו למטה היתה היה לה בית
בר
כאן טפח ונילף מכלים גופייהו תפשת מרובה
7. וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים
מלמעלה וקודש למ"ד
קיבול מלמטה והיינו מתהפכת שאם
למטה, ואמר רבי יוסי
אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ
לא תפשת תפשת מועט תפשת ונילף מציץ דתניא ציץ דומה כמין טס
א
אני ראיתיו ברומי וכתוב
וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה
היתה מתהפכת היה לה בית קיבול
של זהב ורחב ב' אצבעות ומוקף מאזן לאזן וכתוב עליו ב' שיטין יו"ד
שמות כה י
עליו קודש לה' בשיטה
וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
מלמעלה ולכך טמאה טפי משאר
8. וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת
אחת. ודחינן ציץ וזר
ה"א מלמעלה וקדש למ"ד מלמטה וא"ר אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו ברומי
תכשיטין, ואין דנין כלי
פשוטי כלי עץ וזה לא יתכן כדמוכח
טֹפַח סָבִיב וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב
וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מתכשיט
מתכשיט. ואפילו למ"ד
לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
הכא וצריך לומר דהא דאמרינן גבי
שמות כה כה
מסגרתו למעלה היתה
ונילף מזר דאמר מר זר משהו דנין כלי מכלי ואין דנין כלי מהכשר כלי אי
דף של נחתומין דרבנן היינו כמאן
9. וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה
והכשר כלי הוא, מכל
הכי מסגרת נמי הכשר כלי הוא מסגרתו למטה היתה הניחא למאן דאמר
מקום נתנה תורה בעיקר
דאמר מסגרתו למעלה היתה דמדרבנן
בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת
השלחן מדה, ונתנה תורה
קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה
טמאה ומדאורייתא תיבעי ור' אליעזר
מסגרתו למטה היתה אלא למאן דאמר מסגרתו למעלה היתה מאי איכא
בעיקר הארון מדה ודומה
שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם
❖
דמיקל משום דשמא מדאורייתא
בְּאֶצְבָּעוֹ: ויקרא טז יד
זה לזה, לאפוקי ציץ וזר
למימר האי הכשר כלי הוא אלא דנין דבר שנתנה בו תורה מדה מדבר שנתנה
דלא נתנה תורה בהן מדה
טהורה א"נ ההוא שנויא דפ' המוכר
בו תורה מדה ואל יוכיחו ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה כלל רב הונא
כלל. רב הונא אמר כפורת
את הבית דלא כרבי יוחנן ומסקנא
טפח מהכא, דכתיב על
אמר מהכא 9 על פני הכפורת קדמה ואין פנים פחות מטפח ואימא כאפי
מוסף רש"י
לא קאי וכן פירש שם רשב"א דההיא
ו)
פני הכפורת קדמה,
דבר
תפשת מרובה לא
מסקנא לא קיימא ועוד י"ל דהא
תפשת.
דמיבעיא לן בטבלא המתהפכת היינו משום דמשמשת את האדם ומשמשי משמשי אדם כדתניא
בתורת כהנים פרשת ויהי ביום השמיני
כלי עץ יכול אף הסולם והקולב והנחותא והמנורה ת"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי
ת"ל כל כלי ריבה מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו אחר שריבה הכתוב ומיעט ת"ל שק מה שק מיוחד שמשמש אדם ואת משמשי
אדם אף אני מרבה את השלחן ואת הטבלא ואת הדולבקי שמשמש אדם ואת משמשי אדם ומוציא אני את הסולם שמשמש אדם ואינו
משמש את משמשי אדם וקולב והנחותא והמנורה שמשמש את משמשי אדם ואינו משמש אדם ועל כרחין כשאין ראוין למדרס מיירי מדלא
נקט מטה כסא וספסל ועוד דהוי מצי לרבויינהו ממשכב וכשאין להם בית קיבול נמי מיירי מדלא קאמר מה שק מיטלטל מלא וריקן ומיבעיא
לן במנחות אי דרשה גמור' או אסמכתא בעלמא משום דעל כרחיך אפילו למ"ד מסגרתו למטה אע"פ שכל הדרשות צריכות ההיא
דת"כ לרבויי משמשי אדם ומשמשי משמשי אדם והשלחן הטהור אצטריך ללמד שמגביהין אותו לעולי רגלים מ"מ לענין טבלא לאו דרשה
(חגיגה יז. וכעי"ז ערכין
גמורה דטבלא המתהפכת נפקא לן משלחן הטהור והשתא דף של נחתומין דפשיטא לן שהיא מדרבנן אינה משמשת אדם ומשמשי אדם והא
ד: וראה חולין קלח. הובא
דמשמע בכל דוכתא דפשוטי כלי עץ אפילו טומאה דרבנן לית בהו כדמשמע בריש חולין דקאמר טמא במוקדשין שבדק
במוסף רש"י ר"ה ד:)
יו"ד ה"א מלמעלה
קרומית של קנה ושחט בה ועל כורחין כשעשאה כלי מיירי דעולה טעונה כלי ובפ' בכל מערבין דשקיל ליה בפשוטי כלי
וקדש למ"ד מלמטה.
עץ ובפרק כל הכלים גבי קנה של זיתים דפריך בגמרא פשוטי כלי עץ הוא ובפ"ק דשבת כלי עץ וזכוכית פשוטיהן
טהורין אפילו מדרבנן דומיא דכלי זכוכית ולקמן בפירקין דאמר סיככה בחצים זכרים כשירה ואי מקבלי טומאה אפילו מדרבנן
הוו פסולין לסיכוך דאפילו מטלניות שאין בהן שלש על שלש ואניצי פשתן פסלינן אף על גב דלא מקבלי טומאה כל הני לא דמו לדף של
נחתום מחמת שהדפין רחבין וראוי להניח עליהן דבר גזרו עליהן דדמו לבית קיבול כדפירש בקונטרס במנחות דמהאי טעמא
טמאה טבלא המתהפכת מדאורייתא למ"ד מסגרתו למטה היתה ואי הוה מצי למימר דף של נחתומין הוה כטבלא המשמשת אדם
ומשמשי אדם כל שכן דניחא טפי דלא דמו לכל הני דאפילו מדרבנן טהורין:
ואל
יוכיח ציץ וזר שלא נתנה בהן תורה מדה. והא דאמר לעיל דציץ רחב שתי אצבעות אין זה אלא מדרבנן משום דכתיב על
(שבת סג:)
מצחו שיעור מצחו וסתם מצח רוחב שתי אצבעות ומיהו ריב"א מפרש הציץ היה מונח בראש משום דקשיא ליה מאי שנא גבי כהן
ז)
גדול דקראה מצנפת כדכתיב ושמת המצנפת על ראשו וכתיב ובמצנפת בד יצנף ואמר פ"ק דגיטין בזמן
שהמצנפת בראש כהן גדול תהא עטרה בראש כל אדם ובכהן הדיוט קראה מגבעות כדכתיב ח) (ועשית להם מגבעות) אלא ודאי
משונות היו זו מזו דשל כהן הדיוט גדולה משל כהן גדול שהציץ היה דוחה אותה וכן התפלין כדאמרינן בפרק שני דזבחים שערו
היה נראה בין
ציץ
למצנפת ששם מניח
תפלין
וכהן הדיוט אע"ג
דהוה
ליה נמי תפלין היה יכול
להניחם במקום שכהן גדול מניח את
הציץ