לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קווץ. שיוצאין בשדרה שלו עוקצין כמין קוצין: עקום דומה למגל.
דהא במנעל שאינו שלו תנן $חליצתה כשרה ולולב בי"ט שני ובשמעתין
יז א
א)
חדא מלתא היא: חרות. קשה שנעשה חריות שכן דרך הלולב עליו
הוה מצי לשנויי דמתני' בי"ט ראשון ולא הוה צריך לאוקמי באשרה
נושרים בימות הגשמים והשדרה מתקשה ונעשה עץ: דומה לחרות.
דמשה אלא משום דקתני דומיא דעיר הנדחת ואפילו בי"ט שני ור"ת
יח ב
התחיל להתקשות ועדיין לא נעשה עץ: אמר רב פפא. הא דקתני
מפרש דכולהו בע"ז דנכרי וכאן קודם ביטול וכאן לאחר ביטול ולאחר
ב)
יט ג ד
ג)
סדוק פסול לאו שנסדקו ראשי עלין
ביטול נמי לכתחלה לא יטול ולא
ד) ה)
או שדרה: אלא דעביד כי הימנק.
יתקע דמאיס לענין מצוה לפי שהיה
קווץ סדוק עקום דומה למגל פסול חרות
כ ה
א
ו) ז)
פויצפו"ר של ברזל של סופרים שיש
עליו שם ע"ז וכן לא תחלוץ בו
פסול דומה לחרות כשר אמר רב פפא
כא ו
ח)
לו שני ראשים וראשו א' מפוצל כך
לכתחלה ואפילו אם תימצי לומר
דעביד כהימנק עקום דומה למגל אמר
ב
גדל הלולב כמין שתי שדראות מחצית
דשרי לכסות לכתחלה בעפר ע"ז כמו
❖
כב ז
רבא ג לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו
עלין לכאן ומחצית עלין לכאן: לאחריו.
בשל עיר הנדחת לא דמי כיסוי
ברייתיה הוא אמר רב נחמן לצדדין כלפניו
כג ח
ד
שנעקם לצד שדרה: מלפניו. לצד
לחליצה והא דמשני הכא באשרה
❖
דמי ואמרי לה כלאחריו דמי ואמר רבא
תורה אור השלם
שכנגד השדרה. שדרה זהו צד העשוי
דמשה ולא משני בדנכרי וקודם ביטול
האי לולבא דסליק בחד הוצא בעל מום
כשדרה של בהמה שהצלעות והחוליות
משום דמשנקצץ הלולב מן הדקל
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
ה
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
הוא ופסול: נפרצו עליו כו': אמר רב פפא
מחוברין בה מכאן ומכאן ואמצעה
נתבטל ובפרק מצות חליצה
לעזי רש"י
ו
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
חלק ועולה כמקל: דסליק בחד הוצא.
מפליג בין סנדל של ע"ז
נפרצו דעביד כי חופיא נפרדו דאיפרוד
פויצפו"ר (פוינטו"ר).
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
שכל עליו מצד אחד: כי חופיא.
לסנדל של תקרובת ע"ז דאין לו ביטול
מ« ס∆רט (בעל שני חודים).
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
אפרודי בעי רב פפא נחלקה התיומת מהו
אישקוב"א. מטאטא.
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
אשקוב"א שבו מכבדין את הבית
ולא מפליג בשל ע"ז גופיה בין קודם
תא שמע דאמר (ר' יוחנן) אמר ר' יהושע בן
ויקרא כג מ
אישטיל"א. גזיר-עץ
ועושין אותה מעלין של לולב התלושין
ביטול בין לאחר ביטול אגב אורחיה
2. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל
(מעצם הגזע).
לוי ניטלה התיומת פסול מאי לאו הוא הדין
❖
מהשדרה ואוגדין מהן הרבה ביחד:
קא משמע לן דתקרובת ע"ז אינה
טרוק"א. אשכול.
נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:
❖
נחלקה לא ניטלה שאני דהא חסר ליה איכא
משלי ג יז
דאיפרוד איפרודי. ראשיהן נפרדין
בטילה עולמית ובההיא דראוהו בית
דאמרי אמר (ר' יוחנן) אמר ריב"ל נחלקה
כענפי דקל ואין מצומצמין עם
דין קשה טפי דמפליג רבא התם בין
ז
ו)
רבינו חננאל
התיומת נעשה כמי שניטלה התיומת ופסול:
שופר של ע"ז לשופר של עיר הנדחת
השדרה אבל מלמטה הן מחוברין
גליון הש"ס
סדוק פסול, דעביד כי
בה: נחלקה התיומת. שני עלין
דבשל ע"ז גופיה היה יכול לחלק בין
ר' יהודה אומר: תניא ר' יהודה אומר משום
תוס' ד"ה באשרה דמשה
המנק. המנק בלשון ערבי
קודם ביטול בין לאחר ביטול ז)ועל כרחך
עליונים אמצעים ששם השדרה כלה
וכו' חליצתה כשרה
לבד אשיין, וזה צורתו.
ר' טרפון 1 כפות תמרים כפות אם היה פרוד
ולולב ביו"ט שני.
נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד
צריך לאוקומה לאחר ביטול כפירוש
יכפתנו אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי
העלין שלמטה מהם: תיומת. לפי
ר"ת לפמ"ש שם ברוב ספרים רב
❖
דהאי כפות תמרים דלולבא הוא אימא
שמדובקין כתאומים: חרותא. ענף
יהודה דאי קודם ביטול הא רב יהודה
חרותא בעינא כפות וליכא ואימא אופתא
עקום בין מלפניו בין
דאמר התם לעיל בשופר שלמים לא
הדקל משנתקשה שתי שנים ושלש
מצדדיו פסול, ואינו
כפות מכלל דאיכא פרוד והאי כפות ועומד
מוסף רש"י
יצא דמצות ליהנות ניתנו ומיהו צריך
ויוצאין בו לולבין הרבה שנשרו עליהן
כשר אלא אם עקמומיתו
לעולם ואימא כופרא אמר אביי דרכיה
לומר דמ"מ רבא גרס ולא רב יהודה
ונתקשו גם הם ונעשו עץ זה פונה
התיומת.
מאחריו (דהיינו) בלבד
2
[דהיינו כברייתו]. וכן
דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום כתיב אמר
דהא מפרש התם טעמא דשופר של
לכאן וזה פונה לכאן כענפי שאר
כפות.
(ב"ק צו.)
הלכה. תניא לולב כפוף
אילנות: בעינן כפות. שאם היה
עיר הנדחת לא יצא משום דכתותי
ליה רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי
כווץ חרות פסול. אבל
מיכתת שיעוריה ולרב יהודה הוה
פרוד יכפתנו והרי זה פרוד ואין אתה
דומה לחרות, כגון שנפרדו
כפי דתמרי כפת כתיב ואימא חדא לההוא
(לעיל לא.)
עליו, כשר הוא. אמר רבא
ליה למימר משום דמצות ליהנות ניתנו
יכול לכופתו שיהו ענפיו הפרודים
כף קרי ליה: ציני הר הברזל כשרה:
כופרא.
לולב העולה בחד הוצא,
ומיהו קשה דבפרק כל הצלמים
כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל
כלומר אין הוצין עולין
ח אמר אביי לא שנו אלא שראשו של זה
מזה הצד ומזה הצד, בעל
בעי ר"ל המשתחוה לדקל
אביהם שהן מחוברין בו לפי שקשין
(כתובות י.)
מגיע לצד עיקרו של זה אבל אין ראשו
מום הוא ופסול. נפרצו
הן: ואימא אופתא. אשטיל"א מעיקר
לולבו מהו למצוה ומסיק רב דימי
עליו פסול. שנתרו מן
של זה מגיע לצד עיקרו של זה פסול תניא
באשרה שבטלה קמיבעיא ליה יש
הדקל שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו
השדרה והן (הן) תלויין
נמי הכי ציני הר הברזל פסולה והא אנן
בה. דעביד כי הופיא,
דחוי אצל מצות או אין דחוי אצל מצות
לכאן ולכאן שאין לך כפות הימנו:
פי' ההוצין שבשדרה
כפות. משמע שפרוד מתחלה ואתה
ומוכחא מלתא דשום אמורא לא
תנן כשרה אלא ש"מ כאביי שמע מינה
כשנחתכין מן השדרה,
כופתו: ואימא כופרא. היינו נמי
פשיט ליה הא מלתא דבעי למיפשטא
נקראין הופיא, כדגרסינן
ואיכא
בהגוזל קמא הוצין
מדרבי יוחנן ומדרב פפא ומשני דרב
עץ כעין חרותא אלא עדיין בן שנה
ועבדינהו הופיא. והוא
פפא גופיה קמיבעיא ליה וקיימא בתיקו והשתא לפי' ר"ת הא אשכחן
או שתי שנים ולא נתעבה עצו ואתה יכול לכפות ענפיו על ידי אגוד
כעין שבירה מעין פירצה.
ולזקפן למעלה לאוגדן עם אביהן: דרכיה דרכי נועם. ואלו עשוין
רבא דאמר הכא אם נטל יצא אלמא אין דחוי אפילו לקולא ומיהו
נפרדו. שנפרדו ההוצין
כעין פתיחת החריות,
כקוצים ויוצאין בהן עוקצין הרבה ומסרטין את הידים: תרתי כפי
י"ל דהא [דאמר רבא] דיצא כשבטלה מערב י"ט והא דמיבעי לן
ולא ניתק אחד מחבירו,
דתמרי. תמרים עצמן דרכן להיות הרבה תלוין ביחד במכבדות שלהם
אי יש דחוי כשביטל בי"ט דאז שייך דחוי כדמוכח לקמן בפירקין
כשר. הלא תראה ששנינו
וקורין להם כף טרוק"א: כפת כתיב. חדא: כף קרי ליה. וכי
דבעי ר' ירמיה נקטם ראשו מערב י"ט ועלתה בו תמרה
אם היה פרוד יכפתנו,
מכלל שהפרוד אין בו
כתיב כפת על שם כפות אם פרודה ואין לשון זה נופל אלא על
בי"ט אבל עלתה בו תמרה בערב י"ט לא חשיב דחוי והוא הדין
אלא כעין פתיחת הוצין
[עלי] הלולב: ציני הר הברזל. לולבין שלהן העלין מועטין בשדרה
בבטלה מערב יו"ט וללישנא קמא דפרישית דע"ז דנכרי אפילו בלא
בלבד. אמר ר' יהושע
מרוחקין זה למעלה מזה הרבה ועוד שקטנים הן לארכן
ביטול יוצא כגון בי"ט שני דלא בעי לכם קשיא דהתם באשרה
בן לוי נחלקה התיומת,
(פי' שבראש הלולב),
ופעמים שאין מגיע ראשו של עלה זה לעיקרו של זה:
דנכרי מיירי דיש לה ביטול ואפילו הכי משמע דלא יצא מדחשיב לה
נעשה כמי שניטלה ופסול.
דחוי וכי תימא דבי"ט ראשון הוא דחשיב ליה דחוי לפי שלא היה
ואיכא
פי' תיומת, גבה דהוצא
דמתיים להו לשני צידי
שלו קודם ביטול א"כ מי שנתנו לו לולב בי"ט לא יצא ואע"ג דלא דמי כולי האי דשל ע"ז אין תקנה בשום ענין מ"מ כיון דמשום איסור
העלה ומשוי להו חד, כי
ע"ז דאיכא השתא לא מיפסיל אין לנו לחושבו דחוי מחמת שאינו שלו ונראה לפרש דרבא שרי אפילו בע"ז של ישראל ובאילן שנטעו
כל אחת כפולה לשנים
ולבסוף עבדו וכרבנן דפליגי עליה דרבי יוסי בר' יהודה בפרק כל הצלמים דשרו להדיוט אלא אם כן נטעו מתחלה לכך
ותאומה מגבה, אם נפרדו
ההוצין זה מזה ועמד כל
דדרשינן תחת כל עץ רענן אלהיהם ולא עץ רענן אלהיהם ואפילו בי"ט ראשון אם נטל יצא דשרי להדיוט ולכם קרינא ביה ומתנית'
אחד כשהוא כפול לשנים
דשל אשרה פסול כשנטעה מתחילה לכך והיינו אשרה דמשה דבההיא מוקי רבנן קרא דואשריהם תשרפון באש דאסור אפילו
והתיומות שלהן קיימת,
להדיוט ובעיא דכל הצלמים באשרה דנכרי דנטעה מתחלה לכך ואח"כ בטלה אם יש דחוי או לא מיהו ללישנא קמא דהתם דקאמר כי
כשר. ואם נחלקה התיומת
שלהן הרי הן כאילו נפרצו
תיבעי לן באילן שנטעו ולבסוף עבדו ואליבא דרבנן דשרו להדיוט מהו לענין מצוה מאיס כלגבוה או לא הוה מצי למיפשטא מדרבא מדקאמר
העלין ופסול.
אם נטל יצא אלא רבא סבירא ליה כרב דימי דמסיק דיש דחוי קמיבעיא ליה אבל בהא פשיטא ליה דיצא וא"ת תיפשוט דאין דחוי ממתניתין
דענביו מרובין מעליו ואם מיעטן כשר ואין ממעטין בי"ט ואמר בגמרא הא עבר ולקטן כשר היכא דאשחור מאתמול דלא פסלינן ענביו
מרובות אלא בשחורות אבל ירקות לא וכי אשחור מאתמול דחוי מעיקרא בתחלת י"ט לא הוי דחוי אלמא אין דחוי אצל מצות וי"ל דשאני
נקטם
ראשו.
התם דבידו לתקן דנהי דאסור למעט מ"מ בידו למעט אבל גבי ע"ז אין בידו לבטל דאין ישראל מבטל ע"ז של נכרי ח):
פירושו בריש פירקין: קווץ. פי' בקונטרס שיוצאין בשדרה שלו עוקצים כמין קוצים ובערוך פירש ענין צמיתה:
דעביד כי חופיא. פירושו במתני': נחלקה התיומת. לא מיירי שנסדקו בראשו עלין שבראש השדרה דכולהו הכי איתנהו אלא
כדפירש בקונטרס שני עליו עליונים אמצעיים ששם השדרה כלה נחלקו זה מזה ונסדקה השדרה עד העלים שלמטה ובה"ג פי'
נחלקה התיומת ההוא גבא דהוצא היכא דדביקו אהדדי ההוא דמתיים בהו ומשוי להו חד אי כנפרצו עליו דמי פסול אי כנפרדו עליו דמי כשר:
דרכיה דרכי נועם. רבא לא היה שם משום הכי לא מייתי הכא קרא דהאמת והשלום כדלקמן: כפת כתיב. בהאי כולי עלמא
:
מודו דיש אם למסורת וצריך טעמא:
שדרו