לב:
לולב הגזול פרק שלישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שדרו
של לולב. ברייתא דפ' המפלת מסייעא
ואיכא דרמי להו מירמא. למתני' וברייתא ואגב רמיא דידהו אתמר
כד א
א)
ב) ג)
דאביי לשנוייהו: שתי תמרות. שני דקלים: גיא בן הנם. סמוך
ליה לר' פרנך דתני אושעיא זעירא דמן חברייא חמשה
ד)
לירושלים: שיהא לולב יוצא
למעלה מן ההדס. כשם שהוא גבוה
שיעורן טפח וקא חשיב שדרו של לולב ושמואל לא חייש דלא מיתניא
ה)
צא
בי ר' חייא ורבי אושעיאו): מהן שלשה להדס והשאר ללולב.
במינו מכולן: שדרו. לבד (א)
שהעלים ארוכים למעלה לאחר שכלתה
כה ב
ו)
ז) ח)
פירש הקונטרס והרביע שהוספ'
השדרה שאין עוד עלין דבוקין ועולין
כו ג
ט)
בו: אימא וכדי לנענע. ומה שיוצא
בלולב יהא בטפח (ג) כאלו ויש ספרים
$ ואיכא דרמי ליה מירמא תנן ציני הר הברזל
כז ד
י) כ)
❖
למעלה מן האגד הוא המנענע: למר
שכתוב בהדיא וטפח ללולב ובכל ענין
כשר והתניא פסולה אמר אביי לא קשיא
כדאית ליה כו'. לשמואל טפח עם
שנפרש לא מיתוקמא ההיא ז)[דתניא]
כאן שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה
עליו ולר' יוחנן טפח שדרה: מאי
חמשה שיעורן טפח כר'
כח ה
כאן שאין ראשו של זה מגיע לצד עיקרו של
תורה אור השלם
לאו בהדי עלין. ותיובתא דר' יוחנן:
טרפון דטפח דלולב אינו שוה
לאחרים ח): דולבא. עץ ערמון
זה אמר רבי מריון אמר ר' יהושע בן לוי
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
באמה בת חמשה. קא סלקא דעתיה
כט ו
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
ואמרי לה תני רבה בר מרי משום רבן
קשטניי"ר קלוע הוא כך פי' בקונטרס
דהכי קאמר צריך להיות הדס וערבה
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
יוחנן בן זכאי שתי תמרות יש בגיא בן הנם
ל ז ח
אמה בת חמשה טפחים: שרא ליה
ובפרק אם אינן מכירין
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
❖
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
מריה. ימחול לו רבונו כלומר צריך
ועולה עשן מביניהם וזהו ששנינו ציני הר
חשיב ליה גבי עשרה מיני ארזים
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
הוא לבקש מחילה על דבריו: עבות
הן ואומר רבינו תם דאין זה קשטניי"ר
הברזל כשרות וזו היא פתחה של גיהנם:
ויקרא כג מ
שאינו קלוע: דרכיה דרכי
2. דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל
שלשה לא משכחינן. שלשה טפחים
לולב שיש בו שלשה טפחים: אמר רב
מוסף רש"י
נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם:
נועם. והאי מברז את הידים כקוצים
אין אנו יכולין למצוא שיהא עבות
יהודה אמר שמואל א שיעור הדס וערבה
שדרו של לולב.
משלי ג יז
כראוי קלוע כמין קליעה ודומה
שראשי עלין עשוין חדין כמחט:
3. כֹּה אָמַר יְיָ צְבָאוֹת
שלשה ולולב ארבעה כדי שיהא לולב יוצא
האמת והשלום אהבו. וזה
לשרשרת כדלקמן ורוב הארוכין הדס
צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם
מן ההדס טפח ורבי פרנך אמר רבי יוחנן
הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי
שוטה הם והוא אומר לנו באמה
אינו לא אמת ולא שלום
וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית
שדרו של לולב צריך שיצא מן ההדס טפח
בת חמשה ומטריח על ישראל: כי
שהוא עשוי לסם המות כך פירש
ב
יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה
תנן לולב שיש בו ג' טפחים כדי לנענע בו
אתא רב דימי. פרשה לדר' טרפון
הקונטרס ועל חנם הוזקק לומר
וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת
וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ:
טעם בפני עצמו אכל קרא דכל חד
ואמר דהא דר' טרפון חומרא זוטא
כשר אימא וכדי לנענע בו כשר מר כדאית
❖
זכריה ח יט
שייך אתרוייהו ומתוך פירושו משמע
היא דאיהו נמי שלשה קאמר אלא
ליה ומר כדאית ליה תא שמע שיעור הדס
דהירדוף היינו הרדופני בפרק אלו
שמשער בטפחים גדולים וה"ק ליה
וערבה שלשה ולולב ארבעה מאי לאו
הגהות הב"ח
לתנא קמא הטפחים האלו יהו גדולים
טרפות אחוזת דם
בהדי עלין לא לבד מעלין גופא שיעור הדס
שיהו חמשה מהן ממלאין אמה בינונית
והמעושנת ושאכלה הרדופני שהוא
(א) רש"י
וערבה שלשה ולולב ארבעה ר' טרפון אומר
(סידור רש"י סי'
שהן ו' טפחים בינוניים: אמה בת
סם המות לבהמה ואי אפשר לומר
(ב) ד"ה
רעג) צריך שיצא מן
באמה בת חמשה טפחים אמר רבא שרא
ששה. חתוך בטפחים גדולים ועשה
כן כדמוכח בפ' כל שעה
ההדס טפח.
בשיעורא ונקט
ליה מריה לר' טרפון השתא עבות שלשה
(ג) תוס'
הימנה חמשה חלקים ובהן תשער
גבי מרור דקא חשיב
גדול
שלשה להדס וטפח יותר ללולב: והשאר
לא משכחינן בת חמשה מבעיא כי אתא רב
הרדופני גבי ירקות שאדם יוצא בהן
(ד) ד"ה
ללולב. רביע ה) שהוספת ללולב יהא
ידי חובתו בפסח והירדוף פסל התם
דימי אמר אמה בת ששה טפחים עשה אותה
בשורש
❖
(נדה כו.) אימא
אחד
בטפח גדול כאלו: כמה הוו להו.
משום דמה מצה מין זרעים אף מרור
בת חמשה צא מהן שלשה להדס והשאר
וכדי לנענע בו.
להדס וערבה תלתא טפחים בינוניים
מין זרעים אלא היינו דלא חשיב לא
ללולב כמה הוו להו תלתא ותלתא חומשי
ותלתא חומשי: לא דק. שמואל
נועם ולא שלום לפי שראשי עליו
גליון הש"ס
קשיא דשמואל אדשמואל הכא אמר רב
בשיעוריה ונקט שלשה: אמה בת
חדין ועוקצין את הידים והאי טעמא
גמ' ואיכא דרמי ליה
יהודה אמר שמואל שיעור הדס וערבה
חמשה טפחים. בינוניים חלוק אותה
לא הוי מצי למימר גבי מרור שיכול
מירמא.
שלשה והתם אמר רב הונא אמר שמואל
לששה חלקים בטפחים קטנים ובהן
לכותשו או להסיר עוקציו ולאכול
(לעיל כט:)
הלכה כרבי טרפון לא דק אימר דאמרינן
שיעור שלשה להדס וארבעה ללולב
אבל הכא גבי נטילת לולב צריך כל
❖
ענביו מרובות מעליו
ורבי טרפון לקולא והכי משמע מלתיה
המינים כדרך גדילתן:
לא דק לחומרא לקולא מי אמרינן לא דק
פסול.
תלתא
טרפי בחד קינא. שלשה
בברייתא דקאמר ליה לתנא קמא
(לעיל יא:)
כי אתא רבין אמר אמה בת חמשה טפחים
ג
ואין ממעטין ביו"ט.
אותן שלשה טפחים שאנו משערין
עלין בקן אחד ויוצאין
לעזי רש"י
עשה אותה ששה צא מהן שלשה להדס
בהן וסתם שלשה טפחים חצי אמה
מתוך עוקץ אחד כדפירש בקונטרס
❖
(לקמן לג.)
קשטיניי"ר. עץ-ערמון.
והשאר ללולב כמה הוי להו תרי ופלגא סוף
הן טפחים הללו קטנים יהיו ולא יהו
וכן פירש תרי וחד שני עלין בעוקץ
❖
סוף קשיא דשמואל אדשמואל לא דק והיינו
(לעיל יא:)
אלא חצי אמה באמה בת חמשה: לא
אחד ועלה אחד מלמטה ועולה ורוכב
לחומרא לא דק דאמר רב הונא אמר שמואל
רבינו חננאל (המשך)
דק. שמואל בשיעור (ב) שלשה דסגי
על השנים וחומרא גדולה הוא דאינו
הלכה כרבי טרפון: מתני' הדס הגזול
בתרי ופלגא כר' טרפון: מתני'
מצוי ושמא בחד קינא מיקרי כשהם
טפחים באמה בת ו"ו שהן
ד
רבינו חננאל
חצי אמה, ולחכמים באלו
נפרצו עליו. נשרו: ענביו. פרי
והיבש פסול של אשרה ושל עיר הנדחת
סמוכים ודבוקים זה בזה אע"פ שכל
ה
כל לולב שיש בו שלשה
הטפחים, שיעור [הדס]
שבו שדומה לענב: גמ' ענף עץ
אחד בעוקצו ט) (ומיהו) תלתא בקינא
פסול נקטם ראשו נפרצו עליו או שהיו
טפחים כדי לנענע בו
חצי אמה ג' טפחים, וג'
ו
עבות. שכולו ענף שהעץ מחופה
חד הוו יתבי כדאמר פרק הכונס
כשר. אמר רב יהודה
חומשין. הכא אמר שמואל
ענביו מרובות מעליו פסול ואם מיעטן כשר
אמר שמואל שיעור הדס
הלכה כר' טרפון דאמר
שלשה דקלים (ד) בשורה
בעלין ע"י שהן עשויין בקליעה
ואין ממעטין בי"ט: גמ' תנו רבנן ענף עץ
וערבה ג' ולולב ד', כדי
ג' שהן חצי אמה, והתם
1
ושוכבין על אפיהן: ואימא זיתא.
אחת וכמו כן שלשה עלין [אינן]
י)
שיהא לולב יוצא מן ההדס
אמר שיעור הדס וערבה
עבות שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא
טפח. ואקשינן ממתני' כל
ג' כרבנן, דאמר' ג' באמה
מעוקץ אחד כ):
כולו עלין ארוכים ורצופים ומתוך שהן
ואימא הוי אומר זה הדס ואימא זיתא בעינן עבות
לולב שיש בו ג' טפחים
בת ה' טפחים שהן חצי
מרובין מכסין את העץ: בעינן עבות.
וכו'. ומתרצינן אימא וכדי
אמה וג' חומשין. ושנינן
וליכא ואימא דולבא בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא ואימא הירדוף אמר אביי
מעשה שרשרת שיהו מורכבין זה על
לנענע בו כשר, מר כדאית
היינו דלא דק שאמר ג' וג'
ליה ומר כדאית ליה. גופא
חומשין. והא הלכה היא
דרכיה דרכי נועם וליכא רבא אמר מהכא האמת והשלום אהבו תנו
זה: דולבא. עץ ערמון קשטניי"ר
2
3
שיעור הדס וערבה שלשה
ג' בלבד, וזהו לחומרא
קלוע הוא אבל אין עליו רצופין לכסות
רבנן קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס רבי אליעזר בן
טפחים ולולב ארבעה,
לא דק. ירושלמי תני
כל עצו: הירדוף. כמין קליעה עשויין
ר' טרפון אומר באמה
הדס והערבה ג' ולולב
יעקב אומר ענף עץ עבות עץ שטעם עצו ופריו שוה הוי אומר זה הדס
בת ה' טפחים. אמר רב
ד', כרב דימי דאמר
עליו: דרכי נועם. והאי מברז בריז
תנא עץ עבות כשר ושאינו עבות פסול היכי דמי עבות אמר רב יהודה והוא
ז
הונא שרי ליה מריה לר'
באמה בת ה' דברי ר'
את הידים כקוצים שראשי עליו
טרפון, השתא עבות ג'
טרפון, וחכמים אומרים
דקיימי תלתא תלתא טרפי בקינא רב כהנא אמר אפילו תרי וחד רב אחא
עשויין חדין כמחט: האמת והשלום
טפחים שהן חצי אמה
באמה בת ו"ו. על דעתיה
בריה דרבא מהדר
אתרי וחד הואיל ונפיק מפומיה דרב כהנא אמר ליה
לא משכחינן. באמה בת
דר' טרפון פושכין רברבין,
אהבו. וזה אינו לא אמת ולא שלום
חמשה טפחים, מאילו
על דעתיה דרבנן פושכין
מר בר אמימר לרב אשי אבא ח לההוא הדס שוטה קרי ליה ת"ר נשרו רוב
שהוא עשוי לסם המות: תלתא תלתא
הטפחים הגדולים שהן הג'
דקיקין. לולב טפח, שדרו
עליו ונשתיירו בו
מיעוט כשר ובלבד שתהא עבותו קיימת הא גופא
בחד קינא. שלשה עלין בקן אחד
טפחים, חצי אמה ושלשה
של לולב צריך להיות
חומשי טפח, מי משכחינן.
היוצא מן ההדס טפח,
יוצאין מתוך עוקץ אחד: תרי וחד.
קשיא אמרת נשרו
רוב עליו
כשר והדר תני ובלבד שתהא עבותו קיימת
(באמה בת ה'). הא
שילייא טפח. ת"ר וענף
שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד
כיון דנתרי להו תרי עבות היכי משכחת לה אמר אביי משכחת לה
עץ, עץ שענפיו חופין את
דרב דימי דאמר באמה בת
ששה טפחים עשה אותה
עצו, הוי אומר זה הדס כו'.
מלמטה ועולה ורוכב על השנים:
באסא
ת"ר קלוע כמין קליעה
[ה'], כלומר חלוק הטפח
מהדר אתרי וחד. אף על גב דתלתא
ודומה לשלשלת זהו הדס.
השישי על ה' טפחים, יבא
קרי ליה: רוב עליו. תרי מכל עבות:
בחד קינא כל שכן דכשר הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא: אבא לההוא. דתרי וחד הדס שוטה
[ל]כל אחד טפח וחומש
ר' אליעזר בן יעקב אומר
טפח, צא מהם ג' להדס
עץ עבות, עץ שטעם עצו
אסא
ופריו שוין, ואיזה זה הדס.
וטפח ללולב, נשאר מן
האמה של ה' טפחים אחד חומש. ואמר שמואל הלכה כר' טרפון דאמר באמה בת ה' [ולמעלה אמר שעור הדס וערבה
תנא עבות כשר ושאינו עבות פסול. היכי דמי עבות, אמר רב יהודה כגון דקאי תלתא תלתא טרפי בחד קינה. ורב הונא
ג' טפחים]. ושנינן לא דק, אמר ג' ושיעורו יתר. ומתמהינן אימור דאמרינן דלא דק לחומרא, אבל זה לקולא הוא,
אמר אפי' תרתי וחד. רב אחא בריה דרבה מחזר אתרי וחד, הואיל ונפק מפומיה דרב כהנא. אמר לה מר בר אמי[מר]
כי החובה ג' טפחים וג' חומשי טפח כר' טרפון, והוא אמר שיעור הדס וערבה ג' טפחים כחכמים. ומתרצינן לה לרב אשי, אבא להאי דקאי תרי וחד, הדס שוטה קרי ליה, ולא הוה מכשריה ללולב. כדאשכחן בעזרא דכתיב הדס וכתיב
(כדרבא) [כדרבין] דאמר, אמה בת ה' עשה אותה ששה. פי', אמה (כ)שאמר תנא קמא שיעור הדס וערבה ג', השיב
עבות, ואמר רב חסדא הדס [שוטה] לסוכה, ועץ עבות ללולב. ת"ר נשרו רוב עליו [ו]נשתיירו בו מיעוט כשר, ובלבד
ר' טרפון בתימה, באמה בת ה' טפחים אתה אומר, אינם אלא ג' באמה של ו"ו טפחים. כמה הוו להו לר' טרפון ג'
שתהא עבותו קיימת. פירשה אביי