לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואימא
הכי נמי. תימה מאי ס"ד למיפסליה משום שם לווי
אסא מצראה. גדל על
המיצר של שדה ומתוך שיש לו מקום פנוי
לא א
א) ב)
ג)
הוא משביח ומצליח.
לישנא אחרינא אסא מצראה הדס מצרי:
מידי הדס כתיב בקרא הא אפי' הירדוף מכשרינן אי
לב ב ג
שלשה בדי עלין לחין. שלשה בדין ובכל בד ובד שלשה עלין לחין
לאו משום דכתיב דרכיה דרכי נועם:
ד)
נקטם
מערב יו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו. אף על פי
ובראש כל אחד. שיהו עלין
דבבציר משלשה עלין לא הוי עבות:
ה)
ו)
הלחין בראשי הבדים אבל באמצעם
שבקונטרס הזכיר נראה ונדחה הא
לג ד
ז) ח)
לאו הדר הוא: ועלתה בו תמרה.
דהכא דחוי מעיקרא הוא כיון
באסא מצראה דקיימי שבעה שבעה בחד
כמין תמרה כעין הנמצא בעלי ערבה
דבתחלת יו"ט לא חזי כדמוכח לקמן
ט)
קינא דכי נתרי ארבעה פשו להו תלתא אמר
❖
י)
פעמים בעלין דבוק כמין פרי ירוק
גבי אשחור מעיו"ט ונהי דגבי קדשים
אביי ש"מ האי אסא מצראה כשר להושענא
כ) ל)
וצובעין בו הנשים צעיפיהם: ועלתה
פשיטא לן דדחוי מעיקרא הוי דחוי
מ)
פשיטא מהו דתימא הואיל ואית ליה שם
בו תמרה ביום טוב. משנאגד דבתלוש
גבי מפריש נקבה לפסחו בפ' מי
תורה אור השלם
לווי לא מתכשר קא משמע לן ואימא הכי נמי
נמי סלקא ביה: יש דחוי אצל מצות.
שהיה טמא וגבי
❖
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
עץ עבות אמר רחמנא מכל מקום ת"ר א יבשו
בהמה של שני שותפים בפ"ק דזבחים
כלומרכ) נוהגת תורת דחוי אצל מצות
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
רוב עליו ונשארו בו שלשה בדי עלין לחין
ובפ"ק דקדושין
כשם שנוהגת אצל קרבנות דאם נראה
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
כשר ואמר רב חסדא ובראש כל אחד ואחד:
ונדחת משנשחט' אמרת ידחה דתו
גבי מצוה מיבעיא לן וכי תימא הא
הגהות הב"ח
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
לא הדר חזי הכא נמי הואיל ונדחה
דאסקינן גבי אשחור תפשוט דדחוי
נקטם ראשו: תני עולא בר חיננא נקטם
(א) גמ'
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
אמר
כשנקטם תו לא הדר מיחזי בעליית
מעיקרא לא הוי דחוי לא דמיין להכא
ויקרא כג מ
ראשו ועלתה בו תמרה כשר בעי רבי ירמיה
(ב) רש"י
2. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב
תמרה. והשתא לא דייק בין דחוי
כדפרישנא לעיל דשאני התם דבידו
נקטם ראשו מערב יום טוב ועלתה בו תמרה
וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף
מעיקרא לנראה ונדחה דהאי דנקטם
ללקט ואפי' בקדשים מכשירין מה"ט
וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף
ביו"ט מהו $יש דחוי אצל מצות או לא ותפשוט
מעיו"ט לא נראה מעולם: כסהו.
במסכת זבחים פ' כל הפסולין
וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן
ליה מהא דתנן כסהו ונתגלה פטור מלכסות
הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם
ב
אדם לדם חיה או עוף: לא שנו.
דתנן גבי קבל הכשר ונתן לפסול
לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח
כסהו הרוח חייב לכסות ואמר רבה בר בר
יחזיר לכשר ופריך בגמ' וליהוי דחוי
דכסהו הרוח חייב לכסות אלא שחזר
בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר:
חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא שחזר ונתגלה
שמות יב כב
ונתגלה: הואיל ואידחי. על ידי הרוח
ומשני רב אשי כל שבידו לא הוי דחוי
ג
3. עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי
מכיסוי של מצוה כדקאמר דכי לא
ומיהו לא לגמרי דמי להאי דינא דהא
אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות והוינן בה
לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ
נתגלה פטור מלכסות: אידחי. לעולם
נראה ונדחה הוא ולקמן מסקינן דלא
כי חזר ונתגלה אמאי חייב לכסות הואיל
אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ:
❖
שמות טו ב
ואפילו נתגלה: ואמר רב פפא גר':
תפשוט מיני' נראה ונדחה חוזר ונראה
ואידחי אידחי ואמר רב פפא זאת אומרת אין
דרב פפא גופיה. האי דיוקא דרב
אע"ג דבידו ללקטן וכן בההיא דהפריש
דחוי אצל מצות דרב פפא גופא מיבעיא ליה
פפא מיבעיא לי' לר' ירמיה: מיפשט
קרבן והמיר דת דבידו לחזור ואפילו
רבינו חננאל
מיפשיט פשיט ליה דאין דחוי אצל מצות לא
פשיט ליה. לתנא דתנא כסהו הרוח
הכי אמרינן פ"ק דזבחים
באסא מצראה, שעליו
שנא לקולא ולא שנא לחומרא או דלמא
חייב לכסות דאין דחוי: לא שנא
הואיל ונדחה ידחה עוד אמר בזבחים
צרין וקיימי שבעה בקינה,
❖
ספוקי מספקא ליה לחומרא אמרינן לקולא לא
לחומרא. כי הכא דמחייב ליה בכיסוי
פרק קדשי קדשים כל
ונתרי ד' מינייהו דאינון
רובא ונשתיירו תלתא, כיון
משום טעמא דאין דחוי: ולא שנא
אמרינן תיקו לימא כתנאי עבר ולקטן פסול
הקדשים שנשחטו עד שלא נפגם
דקרינא ביה עבות כשרה,
לקולא. כי ההיא דר' ירמיה דאי
המזבח ואח"כ נפגם המזבח פסולין
דברי רבי אלעזר (בן) צדוק וחכמים מכשירין
ואע"ג דאינון מיעוטא.
גליון הש"ס
אמרי' אין דחוי הוי כשר ואם יש דחוי
דהואיל ונדחה ידחה אע"פ שבידו
פשיטא, סד"א כיון
סברוה דכ"ע לולב אין צריך אגד ואת"ל צריך
גמ' יש דחוי אצל מצות.
דקרו ליה אסא מצראה,
הוי פסול ואמרי' אין דחוי ומכשרינן:
לתקן וצריך לחלק בדברים והא דמדמי
אגד לא ילפינן לולב מסוכה דכתיב בה תעשה
שם לווי הוה, קמ"ל עץ
או דלמא מספקא ליה. לתנא ומספיקא
הכא ההיא דכיסוי הדם דבידו לגלות
עבות אמר רחמנא מכל
ולא מן העשוי מאי לאו בהא קמיפלגי דמאן
שם אר"ח דבר זה רבינו
מקום. ת"ר יבשו רוב
לחומרא הוא דמחייב ליה בכיסוי שמא
מכל מקום היה לו לחשבו דחוי הואיל
הגדול אמרו.
דפסיל סבר אמרינן יש דחוי אצל מצות ומאן
עליו ונשתיירו בו [ג'
אין דחוי: אבל לקולא. כגון לענין
ונפטר מלכסות לא נתחייב להוציאו מן
❖
בדין עלין] לחים כשר.
דמכשיר סבר לא אמרינן יש דחוי אצל מצות
תמרה: לא אמרינן. אלא פסלינן
הדחוי כדי לחזור ולכסות והא דמייתי
אמר רב חסדא ובראש כל
לא דכ"ע לא אמרינן יש דחוי אצל מצות
אחד ואחד. נקטם ראשו
שמא יש דחוי או אין דחוי: עבר
לימא כתנאי מעבר ולקטן הוה מצי
של הדס פסול, עלתה
מוסף רש"י
ולקטן. לעינבי הדס שהיו מרובין
לדחויי דמ"ד התם אין דחוי משום
והכא במילף לולב מסוכה קא מיפלגי מר
בו תמרה כשר. עלתה
דבידו לתקן אבל הכא דאין בידו
מעלין ותנן אם מיעטן כשר ואין
אלא שחזר ונתגלה.
ביום טוב מאי, ואמרינן
סבר ילפינן לולב מסוכה ומר סבר לא ילפינן
והכא
(ע"ז
מאי קמיבעיא ליה, יש
במילףלולב
לתקןישדחוימ):
ממעטין ביו"ט משום שבות שדומה
לולב מסוכה ואיבעית אימא אי סבירא לן
מז.) אבל לא חזר
דיחוי אצל מצות או לא.
מסוכהקמיפלגי.והוהמצילאשמועינן
למתקן כלי ומכשירו ואם עבר ומיעטן
ונתגלה פטור מלכסות.
דאם נראה ונדחה ונראה,
לולב צריך אגד דכ"ע ילפינן לולב מסוכה
פסול כדמפרש טעמא ואזיל: סברוה.
פלוגתייהו בליקטן בהיתר כגון מערב
כיון שנדחה נדחה, או
והכא בלולב צריך אגד קא מיפלגי ובפלוגתא
(חולין פז.) כי חזר
דילמא כיון שחזר ונראה
רבנן דבי מדרשא דבעו למימר דהך
יום טוב לאחר שאגדן והא דנקט
ונתגלה אמאי חייב
כשר, דהא חזר לכשרותו.
דהני תנאי דתניא לולב בין אגוד בין שאינו
פלוגתא ביש דחוי ואין דחוי היא:
פלוגתייהו בליקטן באיסור כגון ביו"ט
לכסות.
ואמרינן תפשוט ליה מהא
אגוד כשר ר' יהודה אומר אגוד כשר שאינו
דכ"ע. רבנן ור' אלעזר בר' צדוק:
לאשמועי' דאפילו הכי חכמים מכשירין
דרב פפא דאמר, זאת
אומרת אין דיחוי אצל
לולב אין צריך אגד. ולא שייך ביה
אגוד פסול מאי טעמא דר' יהודה יליף לקיחה
דאין דחוי:
מצות. ואמרינן היא גופא
עשיה דלוקי טעמא דר' אלעזר
שנים
לקיחה מאגודת אזוב כתיב הכא ולקחתם
(ע"ז מז.)
מיבעיא ליה, הא דרב פפא
1
דפסל משום תעשה ולא מן העשוי
פשיטא ליה דאין דיחוי
לכם ביום הראשון וכתיב התם ולקחתם אגודת אזוב מה להלן אגודה אף כאן
2
(חולין פז.) אין דחוי
אצל מצות לא שנא לקולא
בפסולות וא"נ צריך אגד אפ"ה משום
אגודה ורבנן לית להו לקיחה לקיחה מאן תנא להא דת"ר ד לולב מצוה לאוגדו
אצל מצות.
ולא שנא לחומרא, או
תעשה ולא מן העשוי לא מיפסיל דהא
דילמא לחומרא פשיטא
ואם לא אגדו כשר מני אי רבי יהודה כי לא אגדו אמאי כשר אי רבנן מאי
ליה לקולא מספקא ליה.
בדידיה לא כתיב תעשה: ולולב
(שם) עבר
מצוה קא עביד לעולם רבנן ומצוה משום 3 זה אלי ואנוהו: או שהיו ענביו
ואתינן למיפשטא מהא
מסוכה לא יליף. הלכך מהשתא ליכא
ולקטן.
דתניא עבר וליקט הענבים
מרובין: $ אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו
למיפסליה אלא משום דחוי דכיון
מן ההדס פסול דברי ר'
(לעיל
שמעון בן צדוק, וחכמים
לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים או שלשה מקומות כשר (א) א"ל רבא
שאגדו בפסול ונקרא עליו שם לולב של
יא:) לא ילפינן לולב
מכשירין. ואסיקנא לא
מצוה בשעת דחוי נדחה לעולם ואע"ג
שנים
מסוכה.
דכולי עלמא אין דיחוי
דלא נראה ונדחה הוא אלא דחוי מעיקרא. והאי דנקיט פלוגתייהו במיעטן ביום טוב משום דסתמא בתר דאגדיה הוא דהא ביום טוב
אצל מצות, ולולב צריך
אגד, ובמילף לולב מסוכה
לא אגיד ליה ואי לא צריך אגד איצטריך למינקט ביום טוב משום דאי לאו דקדש היום אכתי לא חל עליה זמן מצוה ולא שם מצוה
פליגי כו', עד והכא בלולב
למקרייה דחוי: ומאן דמכשר סבר. אין דחוי לענין מצוה אלא לענין קדושה כגון קרבנות: לא דכ"ע לא אמרי' יש דחוי במצוה.
צריך אגד, ובפלוגתא דהני
וטעמא דמאן דפסל משום תעשה ולא מן העשוי הוא דקסבר לולב צריך למיגד ושייך ביה עשיה והכא במילף לולב מסוכה פליגי:
תנאי, דתניא לולב בין
אגוד בין שאינו אגוד
ילפינן. בבנין אב הואיל וזה בעשיה וזה בעשיה מה זה ולא מן העשוי אף זה ולא מן העשוי: ואנוהו. התנאה ל) לפניו: רבינו.
(שם וכעי"ז בסידור
כשר, ר' יהודה אומר
(ב) רב: במקום א'. שהענבים כולן ביחד ומיהו מרובין הן על
העלין שבכל ההדס: הכי גרסינן לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים
רש"י סי' רעג)
אגוד כשר שאינו אגוד
ושלשה מקומות כשר אמר ליה רבא
שנים ושלשה מקומות הוה
ליה מנומר ופסול. הכי גרסינן לה לקמן לענין עלתה חזזית באתרוג:
פסול. ואסיקנא כמאן
אזלא הא דתניא לולב
מנומר
צריך לאגדו, לא אגדו
ואנוהו. פיסקא או שהיו ענביו, פי' פירותיו מרובות מעליו פסול.
כשר. אי כר' יהודה
כי
לא אגדו אמאי
כשר, ואי
כרבנן מאי מצוה.
לעולם
כרבנן, ומצוה משום זה אלי