לג:
לולב הגזול פרק שלישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שנים
ושלשה מקומות נמי מתחזי כמנומר ופסול. אית ספרים
מנומר ופסול. דלאו הדר הוא שהרי הענבים שחורות והעלין ירוקין.
לד א ב ג ד
א) ב)
ג)
מנומר טצ"ש בלע"ז: אלא שהענבים שחורות. שכבר התחילו
דגרסי אדרבה כדאשכחן לקמן גבי עלתה חזזית ולפי
לייבש ומשחירין ומתחלתן ירוקין הם: מיני דהדס נינהו. שמראיהן
אותה גירסא קשה דכי מסיק אלא אי איתמר הכי איתמר הוה
שוה לו ואינו נראה מנומר: ואדומות כשחורות דמיין. דלאו מין
מצי לאסוקי איפכא אם מעטו כשר
לא שנו אלא במקום אחד
לה ה
ד)
ה)
ירוק הוא וזהו שחרירותן ולכשייבשו
דאותו מיעוט ענבים הנשארים הוו
לו ו
ו)
מעט יותר יהיו שחורים: דא"ר חנינא.
במקום אחד דכי האי גוונא מסיק
שנים ושלשה מקומות הוי מנומר ופסול אלא
❖
לענין דם נדה: דם שחור. באשה
לקמן גבי חזזית אבל אי לא גרסינן
אי אתמר הכי אתמר או שהיו ענביו מרובין
אדום הוא: אלא שלקה. לפיכך
אדרבה ניחא דמשמע ליה הסברא
מעליו פסול אמר רב חסדא דבר זה רבינו
לז ז
תורה אור השלם
טמאוהו כדתנן חמשה
שהכל שוה לענין ענבים אע"פ
הגדול אמרו והמקום יהיה בעזרו א ל"ש אלא
דמים טמאין באשה האדום והשחור
שחלוקין לענין חזזית:
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
לעולם בתר דאגדן וקסבר אגד
ענביו שחורות אבל ענביו ירוקות מיני דהדס
לח ח
כו': פשיטא. אמאי נפסלי' לא מן
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
הוא וכשר אמר רב פפא ב אדומות כשחורות
הזמנה בעלמא הוא. זו
העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר ולא
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
דמיין דא"ר חנינא האי דם שחור אדום הוא
לט ט
משום דחוי יש כאן שהרי לא קרא שם
גירסת הקונטרס ואית ספרים דגרסי
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
מצוה עליה בדחוי: אלא בתר דאגדיה.
אלא שלקה: אם מיעטן כשר: דמעטינהו
וקסבר לולב אין צריך אגד ואת"ל צריך
❖
❖
ויקרא כג מ
אגד הזמנה בעלמא הוא ולא יתכן כלל
ואשמעי' האי תנא דלולב מסוכה לא
אימת אילימא מקמיה דלאגדיה פשיטא אלא
דאי צריך אגד א"כ מיפסיל משום
ילפינן למיפסליה משום מן העשוי
לבתר דלאגדיה דחוי מעיקרא הוא תפשוט
תעשה ולא מן העשוי אי ילפינן לולב
בפסול מיהו משום דחוי הוה לן
רבינו חננאל
הגהות הב"ח
מינה דחוי מעיקרא לא הוי דחוי לעולם בתר
מסוכה כדאמרינן לעיל :
למיפסליה שהרי נקרא עליו שם
ה)
(א) תוס'
ואוקימנא בענביו שחורות
דאגדיה וקסבר אגד הזמנה בעלמא הוא
תפשוט מינה דחוי מעיקרא
❖
ערלה
הושענא פסולה בשעת אגידתו
או אדומות, אבל אם
והזמנה בעלמא לאו כלום הוא: ואין ממעטין
היו ירוקות מינא דהדס
לא הוי דחוי. לענין
ומדמכשר ליה ש"מ דחוי מעיקרא לאו
אינון, וכשר. אם מיעטן
ביו"ט: הא עבר ולקטן מאי כשר דאשחור
דחוי הוא ונפשוט מינה פלגא דאיבעיא
מצות דוקא כדפירש' לעיל ובעיא
ג
לאלו הענבים כשר.
לעזי רש"י
אימת אילימא דאשחור מאתמול דחוי
דמעטינהו אימת, אי
לן יש דחוי אצל מצות או אין דחוי
דנקטם נמי לא איפשיטא כדפיר'
נמי לעיל: מודה ר"ש בפסיק
טצ"ש (טיי"ץ). מנומר.
מיקמי דלוגדיה פשיטא.
נפשוט מהכא דדחוי מעיקרא לא אמרי'
מעיקרא הוא תפשוט מינה דחוי מעיקרא
אלא בתר דאגדיה, ש"מ
פלרי"א (פלציד"א).
רישיהולאימות.עיקרמילתייהופ'ר'
בה דהוי דחוי ולא הוי דחוי אא"כ
דיחוי מעיקרו אינו דיחוי.
דלא הוי דחוי אלא לאו דאשחור ביום
כמוש.
לעולם בתר דאגדיה,
אליעזר דמילה גבי בשר (א)
נראה ביו"ט ואח"כ נדחה. כל שנדחה
טוב נראה ונדחה הוא שמעת מינה נראה
ולולב אין צריך אגד, ואגד
אע"ג שיש שם בהרת יקוץ וא"ת
קודם יו"ט קרי דחוי מעיקרא: הכי
מערב יום טוב הזמנה
ונדחה חוזר ונראה לא לעולם דאשחור
גרסינן לעולם בתר דאגדי' וקא סבר
בסוף פרק ספק אכל
היא, והזמנה לאו מילתא
מעיקרא דחוי מעיקרא דלא הוי דחוי
היא. פיס' אין ממעטין
אגד הזמנה בעלמא הוא. אין אגודתו
גבי חותה גחלים בשבת והובערו
[ביו"ט]. הא(י) עבר
תפשוט מינה אבל נראה ונדחה חוזר
מאליהן אמר דמאן דמחייב סבר לה
קריאת שם להיות חל עליו שם לולב
ומיעטן כשר, ואוקימנא
ונראה לא תפשוט ת"ר אין ממעטין ביום
כרבי יהודה בדבר שאין מתכוין ומאן
פסול לדחות והלכך אפי' דחוי מעיקר'
בדאשחור אלו הענבים
מערב יום טוב, וש"מ
טוב משום ר' אליעזר בר' שמעון אמרו
דפטר כר"ש ועל כרחיך פסיק רישיה
אין כאן עד שיקדש עליו היום ועודנו
דיחוי מעיקרו לא הוי
הוא מדמחייב לרבי יהודה דבמילתא
בפסולו דכיון דמטא זמן מצוה ולא חזי
ממעטין והא קא מתקן מנא ביו"ט אמר רב
דיחוי. ולא מוקמינן לה
דלאו פסיק רישיה ליכא אלא איסורא
ליה מיקרי דחוי אבל מקמי הכי לאו
בדאשחור ביום טוב,
אשי כגון שלקטן לאכילה ור' אליעזר בר'
ד
ונראה ונדחה חוזר ונראה
דחוי הוא: הא מעטינהו ביו"ט כשר.
בעלמא וא"כ לר"ש אמאי פטור וי"ל
שמעון סבר לה כאבוה דאמר דבר שאין
לא (מיבעיא) [מיפשטא]
דאין מתכוין דהתם היינו דאין חושש
ואע"ג דנאגד כבר דהא ביו"ט לא
לן. ת"ר אין ממעטין ביום
מתכוין מותר והא אביי ורבא דאמרי תרוייהו
טוב, משום ר' אליעזר
בהבערתם לכך פטור לר"ש משום
אגיד ליה ודאשחור ענבים אימת דאילו
מודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות הב"ע
בר' שמעון אמרו ממעטין.
ירקות לא פסלי: דחוי מעיקרא הוא.
דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו
כגון שמלקטן לאכילה
דאית ליה הושענא אחריתי ת"ר הותר אגדו
חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה
דהא מטא זמן מצוה ולא חזי והוה ליה
ומשום הכי לא אמרינן
ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק ואמאי ליענביה
מתקן מנא הוא, וסבר לה
דחוי מעיקרא: אלא דאשחור ביו"ט.
דפטור לר' שמעון אע"פ דפסיק רישיה
ה
כאבוה דאמר דבר שאין
הוא וכן הצד חלזון והפוצעו בשילהי
והרי נראה ביו"ט ונדחה כשהשחירו:
מיענב הא מני ר' יהודה היא דאמר עניבה
מתכוין מותר. והוא דאית
ש"מ כו'. בתמי': תפשוט מיניה כו'.
כלל גדול וכן הא דמשני
ליה הושענא אחריתי, ואי
קשירה מעלייתא היא אי ר' יהודה אגד
לא אמרינן איערומי קא
דודאי דחוי מעיקרא עדיף מנראה
הכא דאית ליה הושענא יתירא היינו
מעלייתא בעי האי תנא סבר לה כוותיה
מערים. תנא הותר איגודו
ונדחה דמה שלא נראה למצוה מעולם
משום דאז הוי מלאכה שאינה צריכה
בחדא ופליג עליה בחדא: מתני' ו ערבה
ביום טוב, אוגדו כמין
עד עכשיו השתא הוא דמיתחזי והוי
לגופה ואע"ג דאפילו לר"ש פטור אבל
אגודה של ירק. פי', שוזר
גזולה ויבשה פסולה של אשרה ושל עיר
ז
ח
שני קצוות של הוצא
כקרבן שהוקדש עכשיו ומתחלתו
אסור הכא שרי משום מצוה ובפ"ק
ונועצן בהושענא עצמה
הנדחת פסולה ט נקטם ראשה נפרצו עליה
מחוסר זמן היה אבל נראה למצוה
דכתובות גבי מסוכריא
כדי שלא יתפרדו, וכן דרך
והצפצפה פסולה כמושה ושנשרו מקצת עליה
ונדחה ממנה הוה ליה דחוי: מתקן
דנזייתא הארכנו ובקונטרס פירש
אוגדי ירק. ואמאי לא עניב
ושל בעל כשרה: גמ' ת"ר ערבי נחל הגדילין
ליה עניבה שהיא חצי
מנא. שהיה פסול ומכשירו: שלקטן.
כאן דכי אית ליה הושענא אחריתי
1
קשר, משום דהאי תנא
אין כאן תיקון
כלי ו):
לענבים הללו מן ההדס על מנת
על הנחל דבר אחר ערבי נחל שעלה שלה
סבר ליה כוותיה דר' יהודה
לאוכלן ואינו מתכוין להכשירו: והא
בחדא דעניבה קשירה
ואחת
משוך כנחל תניא אידך ערבי נחל אין לי
היא, ובלולב צריך אגד
מודי ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות.
פליג עליה. מתני' ערבה
אלא ערבי נחל
של בעל ושל הרים מניין ת"ל ערבי נחל מכל מקום
באומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת
גזולה ויבישה פסולה כו'.
אבא
ת"ר ערבי נחל אין לי
ואיני רוצה שתמות דכיון דא"א שלא
אלא ערבי נחל, של בעל
תמות כמתכוין חשיב ליה וכי אמרינן דבר שאין מתכוין מותר כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור כגון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא
ושל הרים מנין, ת"ל ערבי
מכל מקום. יתכוין לעשות חריץ ואע"ג דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה
גמורה לא מיחייב אבל היכא דודאי עביד מודי: לא צריכא דאית ליה הושענא אחריתי. ולא צריך להאי הלכך אין כאן תיקון כלי דלא
צריכא ליה לאכשורה ולא דמי השתא לפסיק רישיה דהתם איכא נטילת נשמה ממה נפשך והכא ליכא תיקון כלי אבל אי לא הוי אחריתי
משוי ליה מנא דהא צריך להכי ואע"ג דלא מתכוין להכי אסור דהוי פסיק רישיה ולא ימות: הותר אגדו. של לולב ביו"ט אוגדו
בכריכה בעלמא. יכרוך האגד סביב ויתחוב ראשו בתוך הכרך כמו שאוגדין אגודת ירק ולא יקשור שני הראשים כאחד כשאר קשרים
דקשר של קיימא מאבות מלאכות הוא וזה של קיימא הוא שאינו חושש להתירו עולמית: ואמאי. דחקת ליה בכי האי גוונא: ליענביה
מיענב. והכי מקיים טפי ואיסור מלאכה ליכא דעניבה לאו קשירה: ר' יהודה היא כו'. במסכת שבת דתניא חבל דלי שנפסק
אין קושרו אלא עונבו ר' יהודה אומר כורך עליו פונדא או פסקיא ובלבד שלא יענבנו: אי ר' יהודה קשר מעליא בעי. כדתניא לעיל
שאינו אגוד פסול דגמר מאגודת אזוב והאי לאו אגוד הוא: האי תנא סבר לה כוותיה בחדא. דעניבה קשירה היא לענין שבת: ופליג
עליה. בלולב דאין צריך אגד. שמעינן מהכא דבעינן בלולב קשר גמור שיקשור שני ראשי האגד והאוגדן כאגודה של ירק לאו אגד הוא
ואפילו רבנן דפליגי עליה דר' יהודה ואמרי לולב שאינו אגוד כשר מודו דמצוה לאוגדו כדתניא לעיל משום זה אלי ואנוהו ואוקימנא
כרבנן: מתני' ערבה גזולה ויבשה פסולה. ללולב דלכם אכולהו קאי: של אשרה ושל עיר הנדחת פסולה. דכיון דלשריפה קאי
כתותי מיכתת שיעוריה: צפצפה. מין ערבה ועלה שלה עגול כדאמרינן לקמן ופסיל לה מקרא: כמושה. פלרי"א: ושל בעל. גדילה
בשדה שלא על הנחל ובגמ' יליף דכשרה: בעל. קרקע שאינה צריכה להשקות דסגי ליה במטר השמים כדאמרי' במשקין בית השלחין
. בעל לישנא דמייתבותא כמו כי יבעל בחור בתולה ומתרגמינן ארי כמה דמתייתב עלם עם בתולתא. והאי דפליג
להו במתני' בד' בבי ותני לולב באפי נפשיה והדס באפי נפשיה וכן ערבה וכן אתרוג ולא עירב ותני להו משום דיש בכל אחד מה
שאין בחבירו דאילו ציני הר הברזל לא שייך אלא בלולב וענביו מרובין מעליו לא שייך אלא בהדס וצפצפה לא שייכא אלא בערבה וערלה
ותרומה לא שייכא אלא באתרוג הלכך איצטריכו ארבע בבי: גמ' ערבי נחל הגדילות על הנחל. נחלי מים מצוה בזו ומיהו של בעל
כשרה כדלקמן כדכתיב ערבי לשון רבים: משוך. ולא עגול פרט לצפצפה: ושל הרים. ערבה של הרים ולא צפצפה: ערבי מ"מ. לשון רבים:
אבא