לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואחת
למקדש. תימה דכיון דלית ליה הלכתא אימא אף בגבולין
אבא שאול אומר. ערבי דאמר קרא לא להכשיר של בעל בא אלא
מ א
א)
ב)
ללמדך שצריך שתי מצות של ערבה אחת לאגדה בלולב ואחת למקדש
דמידי מקדש כתיב בקרא:
ורבנן למקדש מנא להו. הכי נמי מצי למיבעי לאבא שאול של
להקיף את המזבח כדאמרינן לקמן בפרק לולב וערבה :
מא ב
ג)
ורבנן. דדרשי ערבי להכשיר של בעל
ושל הרים למקדש מנא להו:
בעל ושל הרים מנא ליה ושמא לית ליה ולית ליה נמי
ד)
ה) ו)
עשר נטיעות ערבה ונסוך המים
הא דדרשי רבנן לקמן ערבי נחל
ז)
הלכה למשה מסיני. אלו שלשה נשאלו
שתים אלא סבר ליה כרבי עקיבא
אבא שאול אומר $ ערבי שתים אחת ללולב
מב ג
ח)
בבית המדרש מנין להם מן התורה
דאמר הדס אחד וערבה אחת ואין
ט)
ואחת למקדש ורבנן למקדש מנא להו
❖
והשיבו שהלכה למשה מסיני הם ושמע
הלכה כר"ע כדמוכח לקמן ולפי זה
הלכתא גמירי להו דא"ר אסי א"ר יוחנן
מג ד ה
השומע וגרסם כסדר ששמעם וכן
צריך ליזהר שלא ליטול ערבה ללולב
א עשר נטיעות ב ערבה ג וניסוך המים הלכה
שיעורים וחציצין ומחיצין
אא"כ גדילה על הנחל דשתי דרשות
תורה אור השלם
למשה מסיני ת"ר ערבי נחל הגדילות על
שמען השומע וסדרן כסדר ששמען
לא דרשינן מערבי כדדרשינן לקמן
1. וַיִּקַּח מִזֶּרַע הָאָרֶץ
ו
הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים א"ר
וכן בכל מקום: עשר נטיעות. משנה
וכדדרשינן הכא וכל הני תנאי דהכא
וַיִּתְּנֵהוּ בִּשְׂדֵה זָרַע קָח
זירא מאי קראה קח על מים רבים צפצפה
היא בסדר זרעים
ודלקמן מתניא גבי הדדי בתורת
1
עַל מַיִם רַבִּים צַפְצָפָה
❖
יחזקאל יז ה
שָׂמוֹ:
שמו א"ל אביי ודילמא פרושי קא מפרש
כהנים משמע דמר דריש ליה הכי ומר
עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית
❖
דריש ליה הכי:
סאה שאין בין זו לזו אלא כמה שיש
קח על מים רבים ומאי ניהו צפצפה א"כ
קנה
שלה כו'. כיון דפירש סימני
בין זו לחברתה ותפסו בית סאה
מאי שמו א"ר אבהו אמר הקב"ה אני
גליון הש"ס
ערבה הוי סגי אלא להכשיר
שהוא נ' אמה על נ' אמה מפוזרות
לעזי רש"י
אמרתי שיהו ישראל לפני כקח על מים
גמרא ערבי שתים אחת
אף שאין בו ג' סימנים אלו כגון
לאורך ורוחב בשוה חורשין כל בית
ללולב.
שיג"א (שיר"א). משור.
רבים ומאי ניהו ערבה והן שמו עצמן
חילפא גילא לפיכך קתני סימני צפצפה
סאה בשבילן ערב שביעית עד ר"ה
צינפיי"ל. הקיבה
כצפצפה שבהרים איכא דמתני לה להאי
השלישית של מעלי הגירה.
אע"פ שמצוה מן התורה להוסיף מחול
למימר דוקא הני:
❖
פנצ"א. בטן
בית
קרא אמתניתא קח על מים רבים צפצפה שמו
הכוסות. סוף הכרס שקורין
על הקדש כדנפקא לן מבחריש
(כאן בהוראה מיוחדת
מתקיף לה ר' זירא ודילמא פרושי קא מפרש
ובקציר תשבות חריש של ערב
פנצא והוא עשוי ככובע וככוס
של הקיבה הראשונה
❖
של מעלי הגירה).
מוסף רש"י
שביעית הנכנס לשביעית ואסור
ותניא מחט שנמצאת בעובי בית
קח על מים רבים מאי ניהו צפצפה אם כן
לחרוש שלשים יום לפני ר"ה כדאמרי'
הכוסות מצד אחד ט) ולא ניקב נקב
לשופר של ראש
מאי שמו א"ר אבהו אמר הקב"ה אני אמרתי
השנה.
בשמעתא קמייתא דמועד קטן
מפולש כשרה שהעור סותמו ומגין
רבינו חננאל
שיהו ישראל לפני כקח על מים רבים ומאי
מקראי בנטיעות נאמר למשה מסיני
משני צדדין שהנקב מפולש טרפה
אבא שאול אומר ערבי
ניהו ערבה והן שמו עצמן כצפצפה שבהרים
שמותר לחרוש תחתיהם עד ר"ה כדי
ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות
שתים, אחת ללולב ואחת
ת"ר אי זהו ערבה ואיזהו צפצפה ערבה
ד
למקדש. ולרבנן הלכתא
שלא יבשו ואם עשר הן ומפוזרות
אין חילוק להכשיר מפני שדופנו דק
(שבת
גמירי לה, עשר נטיעות
קנה שלה אדום ועלה שלה משוך ופיה חלק
כהלכתן בתוך בית סאה נאמר למשה
והוא היה רגיל לקרות הובלילא כך
לו.) פתורא.
ערבה וניסוך המים, הלכה
צפצפה קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופיה
שיונקות בבית סאה כולה ומותר
פי' בקונט' ואם תמצא לומר דאין
למשה מסיני. תניא אידך
ערבי [נחל], פרט לצפצפה
דומה למגל והא תניא דומה למגל כשר דומה
לחרוש את כולן בשבילן אבל אם אינם
סברא שיהא טרפה הואיל ולא ניקב
אף אני
(שם)
שגדילה בין ההרים. ת"ר
עשר או שאינן מפוזרות כהלכתן
אלא חצי העור מצינן למימר דכולו
למסר פסול אמר אביי כי תניא ההיא
אומר.
איזו היא ערבה, קנה שלה
חורש תחת כל אחת ואחת כשיעור
ניקב וחיישינן שמא הבריא כי היכי
אדום ועלה שלה משוך
בחילפא גילא אמר אביי שמע מינה האי
ה
(שם) בי כסי הובלילא.
ופיה חלק, זו היא ערבה.
יניקתה לפי חשבון עשר לבית סאה.
דחייש בריש אלו טרפות
חילפא גילא כשר להושענא פשיטא מהו
איזו היא צפצפה, קנה
ובאילנות זקנים נאסר ל' יום לפני
גבי ישב לו קוץ בושט למאן דחייש
שלה לבן ועלה שלה
דתימא הואיל ואית ליה שם לווי לא נתכשר
עגול ופיה דומה למגל
ר"ה כדאמרינן במועד קטן לר'
לספק דרוסה והא דתנא התם המסס
קמ"ל ואימא הכי נמי ערבי נחל אמר רחמנא
זו היא צפצפה. ואם היא
ישמעאל מהלכתא ולר"ע מקראי
ובית הכוסות שניקבו לחוץ דמשמע
מין ערבה שקוראין אותה
מכל מקום אמר רב חסדא הני תלת מילי
וחכמים עשו סייג לתורה ואסרו
דבעינן נקב מפולש לאו דוקא לחוץ
חילפא גילה, דומה למגל
אשתני שמייהו מכי חרב בית המקדש חלפת'
כשר, דומה למסר פסול.
בשדה הלבן מפסח ואילך ובשדה
מפולש אלא כלומר כלפי חוץ לאפוקי
ואסיקנא חילפא [גילא]
האילן בזקנים מעצרת ואילך ואמרו
נקבו זה לתוך זה והא דקא אמרי'
ערבתא ערבתא חלפתא מאי נ"מ ללולב
היא ערבה, שתיהן מין
בזקנים מפני שיונקים הרבה שלש
בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה
ערבות הן. מיהו חילפא
שיפורא חצוצרתא חצוצרתא שיפורא מאי
היא הדס רע, כדגרסינן
אילנות ח) (ממטע עשרה) לבית סאה
צריך לפרש אותו צד מבפנים כלפי
נפקא מינה לשופר של ראש השנה פתורתא
בנגמר הדין אסא קאי
הרי אלו מצטרפים וחורשים כל בית
הרעי דאי צד חיצון שכלפי חלל הגוף
בחילפא, אסא שמיה ואסא
פתורא פתורא פתורתא למאי נפקא מינה
סאה בשבילן עד עצרת לפי שכולו צריך
אפי' לא ניקב כלל אלא שנמצאת מחט
קרו לה, מכלל שהחילפא
למקח וממכר אמר אביי אף אני אומר
(שם)
הדס רע הוא. וכן שופר
להן ויצתה מתורת שדה לבן ונעשית
בחלל הגוף טרפה דאמרינן נקובי נקב
למחט הנמצא בעובי
[הוא] חצוצרות ופתורא
בי כסי הובלילא הובלילא בי כסי
שדה אילן ואם אינם שלש חורש לכל
ואתאי ואין נראה לר"ת לומר שתהא
בית הכוסות.
היא פתורתא. אמר אביי
מינה למחט הנמצא בעובי
למאי נפקא
אחד תחתיו לפי חשבון עד עצרת
טרפה בלא נקב אלא חצי העובי של
אף אני אומר, בי הובלילא
ו
היא בי כסי ובי כסי היא
והשאר אסור מפסח ואילך: ערבה.
בית הכוסות
אמר רבא בר יוסף אף אני
המסס נמי מצד אחד כשרה והא דנקט
בי הובלילא, למאי נפקא
עובי בית הכוסות רבותא קמ"ל אע"פ
למקדש דאילו ערבה ללולב מקרא
אומר בבל
בורסיף
בורסיף בבל למאי
מינה, למחט שנמצאת
נפקא: וניסוך המים. לתמידין של שחר
שניקב עור אחד שלם אפ"ה כשרה עד
בעובי בית הכוסות. בין
נפקא
אם יאמר לך בי הובלילא
שינקבו שניהם ואיידי דנקט מצד אחד
שבעת ימי החג כדאמרינן לקמן בפרק
נמצא, בין אם בבי כסי,
כשרה נקט נמי משני צדדין טריפה אף על פי דמילתא דפשיטא היא
לולב וערבה והתם מפרש כיצד מנסכין בין
מים בין
בעובי בית הכוסות הוא.
(כתובות עו:
וכן שטר שכתוב בו
אי נמי ס"ד משני צדדין דניקבו שתי העורות כשרה לפי ששוכב ע"ג
יין וכל קרבנות כל ימות השנה אין נסכיהם אלא יין חוץ מן החג
וכעי"ז חולין מט.)
בורסיף, היא בבל.
בתמיד של שחר שצריך שני ניסוכין: מאי קראה. דצפצפה לגריעותא
המסס ומדובק שם בשומן ומגין שלא יצא הרעי מידי דהוה אחלחולת
ולא מינא דערבה היא דנרבייה מערבי מכל מקום: קח על מים
שניקבה וירכים מעמידות אותה והא דנפקא מינה הכא במאי דאישתני
רבים צפצפה שמו. כדמפרש ליה ר' אבהו אותו שנשרש ואחוז על
שמייהו היינו נפקותא דלא תטעה מה שאמר מצד אחד כשרה היינו
בהובלילא דהיינו המסס שקורין עכשיו בית הכוסות אבל מה שקורין
מים רבים נעשה צפצפה אלמא גריעותא היא דבתוכחה נאמר
ביחזקאל: א"ר אבהו גרסינן. ולא גרסינן אלא ולאו לפרושי טעמא
הובלילא דהיינו מה שהיו רגילין לקרות בית הכוסות אפי' מצד
אחד טרפה הואיל וניקב עור שלם וכן שלא נטעה נמי במשני
דמתני' אלא מלתא באפי נפשה היא הואיל ואיירי בקרא פרשיה:
ואיכא דמתני להאי קרא אמתני'. דתנא דמתני' גופיה אייתיה במתני'
צדדין טרפה דהוי במה שקורין עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל
מה שקורין עכשיו הובלילא דהוא מה שהיו קוראין תחלה בית הכוסות
ולאו ר' זירא והך אתקפתא דאביי מתני לה בר' זירא ותירוצא דא"כ
מאי שמו מתנו לה בלא גברא: קנה שלה. עץ שלה: ופיה חלק.
אפי' משני צדדין כשרה כחלחולת שניקבה וירכים מעמידות אותה:
חודן של עלין חלק ואינו עשוי פגימות פגימות: והתניא דומה
נפקא
למגל כשר. מגל קציר פגימותיה כולן נוטות לצד אחד עקומות כלפי בית יד שלה. מסר היא מגירה שקורין שיג"ה ופגימותיה
הולכות נוכחו ולהם שני עוקצין אחד מכאן ואחד מכאן כפגימות סכין: ה"ג משכחת לה בחילפא גילא. ולא גרס ומשכחת לה. חילפא
גילא מין ערבה כשרה היא ופיה דומה למגל אבל שאר ערבה פיה חלק: חילפא ערבתא. לאו היינו חילפא גילא אלא צפצפה ועכשיו
נשתנית משמה וקורין לה ערבה: שיפורא. כפוף: חצוצרתא. פשוטה ואינה של איל: פתורתא פתורא. האחת גדולה והאחת קטנה
ושם היו רגילין לקרות לגדולה חלף קטנה ושל קטנה לגדולה: אף אני אומר. אף אני יש בידי עוד אחד שנתחלף שמה: הובלילא.
צנפיי"ל: בית הכוסות. סוף הכרס שקורין פנצ"ה והוא עשוי ככובע וככוס ודופנו סביב (שפה) לו עבה כשתי דפנות ותניא
מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד תחובה בעוביו ולא ניקב נקב מפולש כשר שהעובי סותמו ומגין משני צדדין
שהנקב מפולש טריפה ובאותו שקורין עכשיו בית הכוסות אין
חילוק
להכשיר מפני שדופנו
דק
והוא היה רגיל
לקרות הובלילא:
לגיטי