לד:
לולב הגזול
פרק שלישי סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נפקא
מינה לגיטי נשים. כדפירש בקונט' דקיימא לן בפ"ק
לגיטי נשים. דקיימא לן
המביא גט
מחוצה לארץ צריך
מד א
א) ב)
דבבל כארץ ישראל לגיטין דאין צריך
דגיטין
שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אי
משום דאין
מצויין לקיימו ואי
ג) ד)
לומר בפני נכתב ובפני נחתם דשכיחי מתיבתא ובקיאין לשמה וגם
משום דאין בקיאין לשמה והמביא מארץ ישראל אינו צריך לפי
עדים מצויין לקיימו והיינו מה שקורין בורסיף דמשתני שמה ובסוף
שבקיאין לשמה ועולי רגלים
מצויין להכיר חתימת עדים לקיימו.
מה ב
ה) ו)
במה מדליקין פי'
ואמרי' התם בבל כארץ ישראל
❖
ז)
נפקא מינה לגיטי נשים: מתני' ר' ישמעאל
לגיטין לפי שהן בני תורה ובקיאין
עוד לשון אחר (א) ונפקא מינה לענין
א
לשמה ובני ישיבה מצויין לילך וללמוד
שמו ושמה ושם עירו ושם עירה ולא
אומר שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד
מו ג
משם תורה מכל מקומות. ובורסיף
יתכן דבבל הוא שם המדינה כדאמר
תורה אור השלם
ואתרוג אחד אפילו שנים קטומים ואחד אינו
א"י עיסה לבבל
סמוך לבבל ואינן בני תורה כדאמרינן
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
קטום ר' טרפון ב אומר אפי' שלשתן קטומים
מז ד
מאי בורסיף בור
ואמרי' פרק עשרה יוחסין עד
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג אחד
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
היכן הוא בבל ואין כותבין שם
ששפו את מימיו ולא נשתייר בו כלום
כך הדס אחד וערבה אחת: גמ' תניא רבי
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
המדינה בגט אלא שם העיר:
והמביא משם צריך שיאמר אבל עכשיו
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
ענף
ישמעאל אומר פרי עץ הדר אחד כפת
מח ה
עץ עבות שלשה. פי' בקונט'
נתחלף שמם הלכך המביא מבבל
1
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
❖
ויקרא כג מ
תמרים אחד ענף עץ עבות שלשה ערבי
ענף חד עץ חד עבות חד
צריך שיאמר ומבורסיף אין צריך:
מתני' שלשה הדסים. בגמרא
ותימה דלעיל אוקימנא ענף
מט ו
נחל שתים ואפילו שנים קטומים ואחד שאינו
יליף לה: ואפילו שנים
עץ שענפיו חופין את עציו ודרשינן
קטום ר' טרפון אומר שלשה ואפי' שלשתן
הגהות הב"ח
קטומין. אהדסים קאי. ובגמרא פריך
נמי עץ עבות קלוע כמין קליעה וא"ת
נ ז
קטומים ר"ע אומר כשם שלולב אחד ואתרוג
(א) תוס'
מה נפשך אי קטום פסול והוא צריך
ונימא פרי עץ הדר שלשה וי"ל
נא ח
אחד כך הדס אחד וערבה אחת אמר לו
❖
דנפקא
שלשה ליבעי כולהו שלימים ואי קטום
דמדרשא דעץ דרשינן שטעם עצו
ר' אליעזר יכול יהא אתרוג עמהן באגודה
כשר לכשיר שלשתן קטומים ומשני
ופריו שוים:
נב ט
ערבי
אחת אמרת וכי נאמר פרי עץ הדר וכפת
נחל שתים. אפילו נותן
חזר בו ר' ישמעאל מתחלת דבריו
לעזי רש"י
נג י
תמרים והלא לא נאמר אלא כפת ומנין
שהיה מצריך שלשה ואמר אפי' שנים
כמה הדסים וכמה ערבות
ג
פור"י (פוריל"ש).
קטומין והוא הדין אי לא מייתי להו
בלולב אין זה בל תוסיף אפילו למ"ד
שמעכבין זה את זה ת"ל ולקחתם שתהא
❖
נד כ ל
כרשים (ירק מאכל).
לגמרי דהא קטומים כמאן דליתנהו
צריך אגד אא"כ מוסיף מין אחר
לקיחה תמה ורבי ישמעאל מה נפשך אי
❖ :
דמי: ר' טרפון אומר אפי' שלשתן
כדפרישית בסוף ראוהו בית דין
שלימין בעי ליבעי נמי כולהו אי לא בעי
מוסף רש"י
קטומים. דלא בעי הדר בהדס:
שלימין אפי' חד נמי לא אמר ביראה א"ר
שתהא
גמ' כפת תמרים אחד. משמע
לקיחה תמה. מהאי
לגיטי נשים.
רבינו חננאל
אמי חזר בו רבי ישמעאל אמר רב יהודה
דכפת כתיב: ענף. חד עץ חד
טעמא נמי פסלינן
מתני' ערבה כמושה
אמר שמואל הלכה כרבי טרפון ואזדא שמואל
עבות חד: ואפילו שנים קטומים.
אתרוג חסר משום דאין זה לקיחה
ו[ש]נשרו מקצת עליה
לטעמיה דאמר להו שמואל להנהו דמזבני
אהדס קאי: יכול יאגדם כולן. ואף
תמה וביום שני לא חיישינן אף על גב
ושל בעל כשרה [וכו'].
חלוקת ר' ישמעאל
אסא אשוו וזבינו ואי לא דרישנא לכו כרבי
דקפדינן אארבעה מינין וטעמא
האתרוג עמהם אמרת וכי נאמר
ור' טרפון במשנתנו,
פירשתי בריש פירקין
וכפת תמרים דניהוי משמע וי"ו
טרפון מ"ט אילימא משום דמיקל ולידרוש
ר' ישמעאל אומר ג'
מוסיף על ענין ראשון לצרפו עם פרי
ובהקומץ רבה
ההדסין ואפי' ב' קטומין
להו כרבי עקיבא דמיקל טפי תלתא קטומי
ואחד שאינו קטום,
מסיק דהא דמעכבי אהדדי לא שנו
עץ הדר והלא לא נאמר אלא כפת
שכיחי חד ולא קטום לא שכיח:
ר' טרפון אומר אפי'
(סנהדרין קט.)
אלא שאין לו אבל יש לו אין מעכבין
משמע בפני עצמן הן ולא עם האתרוג
מתני' אתרוג הגזול והיבש פסול של
שלשתן קטומין. אמר
ד
ה
ו
רב יהודה אמר שמואל
ופירש בהלכות גדולות אין מעכבין
וענף עץ מוסיף עליהם וערבי נחל
אשרה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול
הלכה כר' טרפון. ואזדא
ז
דלא תימא עד דמגבה להו בהדי הדדי
מוסיף עליהם שנאמר בהן ווי"ן לפיכך
שמואל לטעמיה, דאמר
של תרומה טמאה פסול של תרומה טהורה
נאגדין עם הלולב: שמעכבין זה את
אלא אי מגבה כל חד וחד לחודיה
להנהו דמזבני אסא, אשוו
(שבת לו:)
לא יטול ואם נטל כשר של דמאי ב"ש פוסלין
זבינייכו, כלומר החישו
זה. אם חסר אחת מארבעתן אין
שפיר דמי דקיימא לן לולב אין צריך
שתהא לקיחה תמה.
ומכרו בזול, לא תדקדקו
השלשה מצוה: תמה. שלמה דדריש
אגד ודבר תימה הוא לומר כן דכיון
וב"ה מכשירין של מעשר שני בירושלים
(מנחות כז.)
על הקונים הרבה, דאי
ולקחת תם: ור' ישמעאל. דמכשיר
דכולו מצוה אחת היאך יועילו בזה
הלכה כר' טרפון.
לא דרישנא לכו הלכה
לא יטול ואם נטל כשר עלתה חזזית על רובו
כר' טרפון דקיימא לן
אחר זה ור"ת הגיה בספרו לא שנו
שנים קטומים וחד מצריך שלם היכן
נטלה פטמתו נקלף נסדק ניקב וחסר
(סדור רש"י סי' רפד) של
ח
ט
כוותיה, אלא משום מצוה
דמעכבין משום תמה אלא שאין לו
חלקן הכתוב אי בעי הדר ניבעי
דמאי.
בעינא שלימין. ארבעה
כל שהוא פסול עלתה חזזית על מיעוטו
אבל יש לו תמה הוא אע"פ שלא
בכולהו ואי לא בעי הדר אפילו בחד
מינים שבלולב מעכבין זה
נטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר
(לקמן לה:) כדי
את זה, שנא' ולקחתם
לא נצריך: אמר ביראה. שם חכם:
חברו באגדו כדאמרי'
שיאחז שנים בידו.
לכם, שתהא לקיחה תמה.
אתרוג הכושי פסול והירוק ככרתי ר' מאיר
חזר בו ר' ישמעאל. מתחלת דבריו
דלא דרשי רבנן לקיחה לקיחה ולר'
ירושלמי [חייא בריה
מכשיר ור' יהודה פוסל שיעור אתרוג הקטן
ומכשר בחד ומיהו הדר בעי: הלכה
יהודה דדריש לקיחה משמע ליה
דרב מברך על כל פעם
י
(לעיל לא:)
ופעם. רב הונא לא מברך
כר' טרפון. להקל דקטום כשר:
ר"מ אומר כאגוז רבי יהודה אומר כביצה
דלא הוי תמה אא"כ אגדו:
כ
אלא פעם אחת]. רב
ולדרוש
להו כר"ע דמיקל טפי.
אשוו וזבינו. מכרו בשוה ואל תעלו
ובגדול כדי שיאחז שנים בידו דברי ר' יהודה
הונא בשם ר' יוסף טעמא
על דמיהם מפני שמבקשים מכם
תימה הא לא סבירא
דר' הונא, דמאי מדבריהם
ורבי יוסי אומר אפי' אחד בשתי ידיו:
ל
ושאר הימים מדבריהם,
שלשה הדסין ושלימים: ואי לא.
ליה כר"ע אלא כרבי טרפון וי"ל
גמ'
מה דמאי אין מברכין, אף
משויתו: דרשינא כר' טרפון. דמכשר
דכל זה מן הדיוק שבא להוכיח דשמואל
שאר הימים אין מברכין.
בקטומין: כר"ע. דלא בעי אלא חד: מתני' של ערלה ושל תרומה
[מתני'] אתרוג הגזול כו'.
לטעמי' דכרבי טרפון סבירא ליה דאי מפחיד להו במידי דלא סבר
טמאה פסול. בגמרא מפרש טעמא: לא יטול. בגמרא מפרש
כדי שימכרו בזול היה לו להפחידם מר"ע דמיקל טפי ודחי אדרב'
טעמא: בירושלים. שהיא כשרה לאכילת מעשר שני: לא יטול.
מפחדי טפי מרבי טרפון דתלתא קטומין שכיחי מחד דלא קטים ומעולם
כדמפרש בגמרא : ואם נטל כשר. שהרי יש בה היתר אכילה אבל חוץ
לא תשמע דסבר כרבי טרפון ומיהו קשה מפרק כל שעה
לירושלים לא דלכם כתיבז) הראוי לכם: חזזית. כמין אבעבועות דקות:
מקדירות בפסח דאמר שמואל משהי להו עד אחר הפסח ועביד
נטלה פטמתו. ראש אתרוג מפי רבי' יעקב ודוגמתו הפטמ' של רמון
בהו בין במינו בין שלא במינו ואמרינן ואזדא שמואל לטעמיה דאמר
: הכי גרסי' נקלף נסדק ניקב וחסר כל שהוא פסול.
להו שמואל להנהו דמזבנו כנדי אשוו זבינייכו ואי לא דרישנא לכו
כרבי שמעון כלומר דשרי חמץ לאחר הפסח כי ליתיה בעיניה ומשמע
ניקב וחסר כל שהוא חדא מילתא דאילו ניקב ולא חסר שתחב בו
מחט והוציאה כשר כדקתני סיפא: ניטל עוקצו. זנבו כמו
בהדיא דלא מפחד במידי דלא סבר ליה וי"ל דהתם למה לו להפחידם
בעוקצי תאנים : הכושי. שבא מארץ כוש ושחור
במידי דלא סבר ליה דבשלמא הכא מצי למימר דהיה מפחידם כדי
הוא: כרתי. כרישים פור"י: ובגדול. שלא יהא גדול יותר מדאי:
שימכרו בזול ותהא המצוה מצויה ולא ימנעו בשביל יוקר וא"ת ואי
סבר לה כר' טרפון לידרוש להו כוותיה דכי האי גוונא פריך בפרק
גמ'
כל שעה ומשני אתרי' דרב הוה וי"ל דהכא הניח משום הידור מצוה ובריש בבא בתרא גבי רוניא דאקפיה
רבינא מארבע
רוחותיו ואתא לקמיה דרבא ואמר זיל פייסיה במאי דאיפייס ואי לא דיינינא לך כרב הונא אליבא
דרבי יוסי
דאמר הכל לפי
מה שגדר מה
שלא דן לו לפי
שנתפייס
רבינא ומחל לו בפחות:
ללמדך