לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ללמדך
גמ' פרי עץ. שהעץ כפרי בטעם שוה: ממשמע שנאמר ונטעתם.
שהפלפלין חייבין בערלה. דלא תימא מין ירק הוא מפני
א)
א
ב)
וכתיב בסופיה לא יאכל איני יודע דבעץ מאכל משתעי קרא: חייבין
שהוא עץ שפל כמו רותם שאינו גבוה כך פי' בקונטרס
בערלה. דלא תימא מין ירק הוא מפני שהוא עץ שפל כמין רותם
וקשיא דלא בהכי תליא מלתא וכמה עצים שפלים הם שיש להם תורת
נה ב
שאינו גבוה מן הארץ: לא תחסר כל
בה. ולמדך האי עץ מאכל
אילן אלא היינו טעמא משום דאמרינן פ' בתרא דיומא
נו ג
דאפילו פלפלין בכלל: ננקוט חדא.
כס פלפלי ביומא דכיפורי פטור
ג)
גמ' ת"ר פרי עץ הדר עץ שטעם עצו ופריו
גרעין אחד: לא מינכרא לקיחתה.
ופריך מהך דפלפלין חייבין בערלה
נז ד
1
ד)
❖
מתוך קוטנה: הדיר. פרי עץ שדומה
ומשני הא ברטיבתא הא ביבשתא
שוה הוי אומר זה אתרוג ואימא פלפלין
ה)
אילנו לדיר של צאן: אטו כולהו
וס"ד כיון דסופו ליבש אפילו רטיבתא
כדתניא היה רבי מאיר אומר ממשמע
ו)
אילני לית בהו פירות גדולים וקטנים.
פטורין וא"ת ומנלן דקרא בפלפלין
ז)
שנאמר 2 ונטעתם כל עץ איני יודע שהוא
תורה אור השלם
והלא כל תפוחי אילן אחד אינן שוות:
אימא אתרוג ואימא תלתן דאתרוג
ח)
עץ מאכל מה ת"ל עץ מאכל עץ שטעם עצו
1. וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם
ה"ק עד שבאים קטנים כו'. כלומר
טעם עצו ופריו שוה כדאמר הכא
הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר
ופריו שוה הוי אומר זה פלפלין ללמדך
האי גדולים וקטנים לאו של שנה
וכן תלתן כדאמרינן בשילהי פ' קמא
כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ
שהפלפלין חייבין בערלה ואין א"י חסרה
ט)
אחת קאמר אלא גדולים של אשתקד
דביצה וי"ל אתרוג אין זה
עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל
י) כ)
וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְיָ
כלום שנאמר לא תחסר כל בה התם משום
וקטנים של שנה זו שהאתרוג דר
חידוש אם הוא חייב בערלה ותלתן
3
ל) מ)
אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
וגדל באילנו שתים ושלש שנים וכשבאין
מין ירק הוא מדחשיב כלאים בכרם
דלא אפשר היכי נעביד ננקוט חדא לא
נ)
ויקרא כג מ
ס)
2. וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ
וחונטין של עכשיו עדיין גדולים
כדתנן במס' ערלה ומייתי
מינכרא לקיחתה ננקוט תרי או תלתא
וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל
דאשתקד קיימין בו: הדר. והיא
לה בריש ביצה ובשילהי הערל
(אחד) אמר רחמנא ולא שנים ושלשה
ע)
וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת
א
היא דרבי אלא במשמעותא פליגי מר
מי שהיו לו חבילי
פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה
פירות הלכך לא אפשר רבי אומר אל תקרי
דריש ליה לשון דיר ומר דריש ליה
תלתן של כלאי הכרם:
לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל:
❖
לפי $ שאין בו היתר אכילה.
הדר אלא הדיר מה דיר זה יש בו גדולים
ויקרא יט כג
לשון דירה: לפי שאין בה היתר
3. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא
וקטנים תמימים ובעלי מומין ה"נ יש בו
אכילה. ורחמנא אמר לכם נ) הראוי
ורחמנא אמר לכם הראוי
בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם
גדולים וקטנים תמימים ובעלי מומין אטו
לכם בכל דרכי הנאתו: לפי שאין
לכם בכל דרכי הנאתן ואף על גב
לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ
גליון הש"ס
אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל
בה דין ממון. שאינו שוה פרוטה
דגבי תרומה טמאה דרשינן פ' במה
שאר פירות לית בהו גדולים וקטנים תמימין
גמ' שכן בלשון יווני.
וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת:
דאיסורי הנאה הוא הלכך לאו שלכם
מדליקין מדכתיב לך
דברים ח ט
ובעלי מומין אלא הכי קאמר עד שבאין
תוס' ד"ה לפי שאין כו'.
4. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם
הוא: קא סלקא דעתיה מאן דבעי
שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כיון
קטנים עדיין גדולים קיימים ר' אבהו אמר אל
חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה
היתר אכילה. אי הוי ביה היתר
דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לדרוש
❖
תקרי הדר אלא (הדר) דבר שדר באילנו
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ
אכילה כגון מעשר שני בירושלים לא
לך דידיה לגבי שאר הנאות כמו לכם
במדבר טו כ
משנה לשנה בן עזאי אומר אל תקרי הדר
אֹ5.תָלֹהּא: תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
בעי דין ממון דאע"פ שאין ממונו
דלולב דלא שייך ביה אכילה וא"ת
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
אלא (אידור) $ שכן בלשון יווני קורין למים
מוסף רש"י
לרבי מאיר דאמר בקדושין
גבי לולב של אשרה ושל עיר הנדחת
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי
(אידור) ואיזו היא שגדל על כל מים הוי
מעשר שני ממון גבוה הוא ואינו
למה לן טעמא דמיכתת
שהפלפלין חייבין
בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ
בערלה.
מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת
אומר זה אתרוג: של אשרה ושל עיר
נכסי הדיוט לקדש בו אשה כשר לצאת
שיעוריה תיפוק ליה משום דבעינן
עד שבאין
יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
(יומא פא:)
בו: ומאן דבעי דין ממון לא בעי
דין ממון דאפילו מאן דלא חייש הכא
הנדחת פסול: מ"ט כיון דלשרפה קאי
קטנים עדיין גדולים
כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
❖
קיימים.
היתר אכילה. ומכשיר אתרוג של
גבי אתרוג לדין ממון היינו משום
דברים טז ג
כתותי מיכתת שיעוריה: (ושל) ערלה פסול:
דעיקרו לאכילה אבל לולב דלית ביה
טבל שאסור באכילה ומותר בהנאה:
מ"ט פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי חד אמר
אלא למ"ד
לפי שאין בה דין ממון.
אכילה כתיב לכם דידיה לענין דין
לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין
רבינו חננאל (המשך)
אבל היתר אכילה לא בעינן ומשום
ממון וי"ל דנקט דמיכתת שיעוריה
(סדור רש"י סי' רצא) שדר
בה דין ממון קא סלקא דעתיה מאן דבעי היתר
אבא ור' אסי, חד אמר לפי
דין ממון קרינא ביה לכם: הרי
כדי לפסול בי"ט שני וא"ת אתרוג של
באילנו משנה לשנה.
שאין בה היתר אכילה,
אכילה לא בעי דין ממון ומאן דבעי דין ממון
מסיקה לזו
תחת תבשילו. כדאמרינן
ערלה תיפוק ליה דמיכתת שיעוריה
ולא חיישינן לדין ממון.
לא בעי היתר אכילה תנן של תרומה טמאה
וחד אמר בעינן נמי שיהא
תתן לו ולא לאורו
דמצותו בשרפה דקחשיב ליה בתמורה
(לעיל לא:)
בה דין ממון. מאי בינייהו,
מכלל דבת אורו הוא: אלא בהיתר
פרק בתרא בהדי נשרפין
(פסולה) בשלמא למ"ד לפי שאין בה היתר
שגדל על כל מים.
איכא בינייהו אתרוג של
אכילה דכ"ע בעינן. ואפילו יש
ואמרינן התם הנשרפין לא יקברו
מעשר שני בירושלים,
אכילה שפיר אלא למ"ד לפי שאין בה דין
ואליבא דר' מאיר דאמר
ואפשר דאפילו מדאורייתא הויא ערלה
בה דין ממון לא מתכשרין בלא היתר
ממון אמאי הרי מסיקה תחת תבשילו אלא
במסכת קדושין מעשר שני
בשרפה דילפינן לה מכלאי הכרם
אכילה דכיון דלא חזיא לכל דרכי הנאה
(סדור רש"י
ממון גבוה הוא, למאן
בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי
דין ממון לא בעינן.
דכתיב בה פן תקדש ודרשינן
לאו לכם הוא:
סי' רצא) מצה של
דאמר בערלה פסול לפי
בדין ממון מר סבר היתר אכילה בעינן דין
מעשר שני לדברי ר'
שאין לו בה היתר אכילה,
אם מותרת באכילה כגון מעשר שני
פן תוקד אש ומהאי טעמא
מאיר אין אדם יוצא
באתרוג של מעשר שני
ממון לא בעינן ומר סבר דין ממון נמי בעינן
בירושלים ואליבא דרבי מאיר כשר
נמי פסול אתרוג של תרומה טמאה
בה ידי חובתו ביו"ט.
בירושלים כשר, שהרי יש
מאי בינייהו איכא בינייהו מעשר שני
ומתניתין דקתני של מעשר שני
דמצותה בשרפה ולמה לן טעמא
לו בה היתר אכילה. למאן
דאמר אסור הערלה לפי
שבירושלים אליבא דר' מאיר למ"ד לפי שאין
בירושלים כשר אפילו כר' מאיר דאמר
דהיתר אכילה וי"ל דודאי לא היה
שאין בו דין ממון [אתרוג
מעשר שני ממון גבוה הוא מתוקמא:
צריך אלא נחלקו בהנך טעמי לענין
בה היתר אכילה הרי יש בה היתר אכילה
של מעשר שיני פסול,
דין ממון נמי בעינן. ומעשר שני לר'
ערלה משום דנפקא מינה לענין
תסתיים דרב אסי דאמר
למ"ד לפי שאין בה דין ממון מעשר שני
(פסחים לח.) פטורה
לפי שאין בה דין ממון].
מעשר שני כדמסקינן איכא בינייהו
מאיר פסול ומתני' דקתני כשר רבנן
ממון גבוה הוא תסתיים דר' אסי דאמר לפי
מן החלה.
דאמר ר' אסי אתרוג של
מעשר שני ואליבא דרבי מאיר
היא דאמרי ממון הדיוט הוא ומקדשין
מעשר שני לדברי ר' מאיר
שאין בה דין ממון דא"ר אסי אתרוג של
❖
(שם לז:)
אין אדם יוצא ידי חובתו
בו את האשה: תסתיים דר' אסי הוא
ס)(ומאן דמכשיר היינו אליבא דרבנן)
מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא בו
ביום טוב, לדברי חכמים
דאמר לפי שאין בה דין ממון. וא"נ
והוה מצי למימר נמי מעשר שני
אדם יוצא בו ביום טוב,
ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים אדם יוצא בו
איכא היתר אכילה דין ממון נמי בעינן
בגבולין ואליבא דכולי עלמא
תסתיים. גופא אמר ר'
רבינו חננאל
אסי אתרוג של מעשר
ידי חובתו ביו"ט תסתיים גופא אמר ר' אסי
ושל מעשר לר' מאיר פסול: אין יוצא
כדמוכח בסוף חלק
שני לדברי ר' מאיר אין
ת"ר פרי עץ הדר, עץ
בה ידי חובתו בפסח. ידי חובת אכילת
שהוא ממון גבוה ע): אדם יוצא בו, לדברי
אתרוג של מעשר שני לדברי ר' מאיר אין
שטעם עצו ופריו שוה,
אתיא לחם לחם.
מצה לילה הראשון ולקמן פריך מי
תימה בפרק
חכמים יוצא בו. וכן מצה
הוי אומר זה אתרוג.
אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט לדברי חכמים
של מעשר שני בירושלים,
ואימא פילפלין [כדתניא
כתיב מצתכם: פטורה מן החלה.
כל שעה
אדם יוצא בו ידי חובתו ביו"ט מצה של
ב
לדברי ר' מאיר אין אדם
היה ר"מ אומר ממשמע
דכתיב עריסותיכם והאי דגבוה היא
דאין יוצאין ידי מצה בטבל מדכתיב
יוצא בה, לדברי חכמים
שנאמר ונטעתם כל עץ,
מעשר שני לדברי ר' מאיר אין אדם יוצא
ואע"ג דאיכא היתר אכילה כיון דלית
לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים
אדם יוצא בה ידי חובתו
איני יודע שהוא עץ מאכל,
בה ידי חובתו בפסח לדברי חכמים אדם
מה ת"ל עץ מאכל, עץ
בפסח. וכן עיסה של
ג
בה דין שאר ממון לאו דידיה הוא:
תאכל עליו מצות יצא מי שאיסורו
מעשר שני, לדברי ר'
שטעם עצו ופריו שוה,
יוצא בה ידי חובתו בפסח עיסה של מעשר
עליה משום בל תאכל טבל תיפוק
והיה
מאיר פטורה מן החלה,
הוי אומר זה פלפלין],
שני לדברי ר' מאיר פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה מתקיף
ליה משום דבעינן מצה משלכם
ללמד שהפילפלין חייבין
לדברי חכמים חייבת.
ד
ואתקפא עליה, בשלמא
בערלה. ואסיקנא הדר
לה רב פפא בשלמא עיסה כתיב ראשית עריסותיכם אתרוג נמי כתיב לכם
וטבל לא חשיב לכם כדמוכח הכא
4
עיסה כתיב עריסותיכם,
באילנו משנה לשנה, הוי
גבי אתרוג דעד כאן לא פליגי
משלכם אלא מצה מי כתיב מצתכם אמר רבה בר שמואל ואיתימא רב
אומר זה אתרוג. של
ואתרוג נמי כתיב לכם,
משלכם, דבעינן ממונכם,
אשרה ושל עיר הנדחת
בית שמאי ובית הילל אלא בדמאי
עוני וכתיב התם
יימר בר
שלמיא אתיא לחם לחם כתיב הכא לחם
5
ומעשר שני לדברי ר' מאיר
פסול. משום דהוה ליה
משום דאי בעי מפקר ליה לנכסיה
והיה
ממון גבוה הוא, אלא מצה
מצוה הבאה בעבירה. של
והוי עני וחזי ליה אבל בטבל ודאי
מי כתיב מצתכם. ושנינן
ערלה פסול. מאי טעמא,
יליף לחם
(ד)פליגי בה ר' חייא בר
כולהו מודו
וי"ל
דלא דמי דהא דאין
יכול לצאת באתרוג של טבל
דהוי
כמו אתרוג דשותפין שיש
לכהן
וללוי בו חלק
ודמי לאחין שקנו
אתרוג