לה:
לולב הגזול פרק שלישי סוכה
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
והיה באכלכם. גבי חלה כתיב: היא היא. ודאי מסייע ליה ומאי
אתרוג בתפיסת הבית בסוף יש נוחלין אבל גבי
נח א ב ג ד ה
א)
ב)
לימא: אלא ודאי. בהא מסייעא ולימא דקאמרינן אסייעתא דאתרוג
מצה כשאכל ממנה כמה זיתים אם יש משלו כזית יצא ומהאי טעמא
ומצה קאמר והכי קאמר לימא מסייע לרבי אסי בכולהו דמדבהא
נמי ניחא דעיסה של טבל חייבת בחלה כדמוכח בירושלמי דדמאי
נט ו
פליגי באתרוג ומצה נמי פליגי דהא חד טעמא הוא דהתם נמי לכם
פרק חמישי דתניא הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר וחלה כאחת
ג) ד)
ס ז ח
ה)
כתיב ומצה נמי מחלה ילפא: או
ובודאי איירי מדזקוק להפריש תרומה
ו)
דלמא שאני עיסה. בהא הוא דקאמר
גדולה ולא פטרינן ליה מדכתיב
והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן
❖
סא ט י כ
1
ר"מ פטורה דכתיב מיעוטא יתירא
עריסותיכם דמיירי בשיש שם חמשת
משלכם ולא משל מעשר אף כאן משלכם
אבל בחד מיעוטא לא נפקא לן
רבעים בלא חלקו של כהן (אע"ג)
ולא משל מעשר לימא מסייע ליה עיסה
הגהות הב"ח
דכיון דמשתרי לאכילה אע"ג דלית
דבפרק ראשית הגז
סב ל
של מעשר שני פטורה מן החלה דברי ר"מ
ילפינן עיסה דשותפין:
בה דין ממון לכם קרינא ביה:
(א) גמ'
דכתיב עריסותיכם תרי זימני.
וחכמים אומרים חייבת בחלה לימא מסייע
סג מ
שמכשירה. לקבל טומאה דאמרינן
❖
❖
ליה היא היא אלא מדבהא פליגי בהא נמי
אע"ג דתרוייהו דרשינן
במתני' מקבלת אשה מיד
פליגי או דלמא שאני עיסה דאמר קרא
במנחות פרק ר' ישמעאל
בנה ומיד בעלה ומחזרת למים בשבת
עריסותיכם עריסותיכם תרי זימני: של
שהיו שורין האגודה בשבתד) כדי שלא
למעוטי עיסת נכרי ועיסת הקדש
תורה אור השלם
גליון הש"ס
א
2
3
ועוד דריש ליה בפרק ראשית הגז
ייבשו וכשנוגעים באתרוג הוכשר
תרומה טמאה פסולה: דלית בה היתר
גמ' אר"ח דבר זה וכו'.
1. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם
❖
לכדי עריסותיכם
לטומאה דכתיב וכי יתן
הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה
אכילה: ושל תרומה טהורה לא יטול:
ב
במדבר טו יט
לַיְיָ:
כשיעור עיסת מדבר הכא דחוי
מים על זרע ואסור לגרום טומאה
פליגי בה ר' אמי ור' אסי חד אמר מפני
2. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם
ג
מפני
שמכשירה.
בעלמא הוא:
לתרומה דכתיב משמרת
חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה
מוסף רש"י
שמכשירה וחד אמר מפני שמפסידה מאי
שהלולב כמו שהוא אגוד נותנין אותו
תרומתי אמר רחמנא עשה לה
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ
בינייהו כגון שקרא עליה שם חוץ מקליפתה
עריסותיכם עריסותיכם
במדבר טו כ
אֹתָהּ:
שימור: שמפסידה. קליפתה החיצונה
במים כדי שלא יכמוש כדתנן בפירקין
3. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם
תרי זימני.
חיצונה למ"ד מפני שמכשירה איכא למ"ד
נמאסת במשמוש הידים ואסור
ומחזירו למים וכשנוטלו
תִּתְּנוּ לַיְיָ תְּרוּמָה
מפני שמפסידה ליכא: ואם נטל כשרה:
להפסיד תרומה כדפרישית: הרי יש
נוטפין מימיו על האתרוג והוה מצי
לְדֹרֹתֵיכֶם:
ד
❖ בעי מפקר נכסיה. לא הוה
במדבר טו כא
בה היתר אכילה. לכהן וישראל נמי
למימר איכא בינייהו שכבר הוכשר:
למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה הרי יש
דאי
נפיק בה אם לקחה מכהן הואיל
(פסחים לח.) מאכילין
בה היתר אכילה למ"ד לפי שאין בה דין
את העניים דמאי.
ויכול להאכילה לבן בתו כהן. אבל
צריך להאי טעמא אלא משום
רבינו חננאל
ממון הרי יש בה דין ממון: ושל דמאי:
ה
פדיון אין לה להיות ניתרת לאכילת
דיש בו היתר אכילה לעני כמו
לחם מן העיסה, מה
מ"ט דבית הלל כיון דאי בעי מפקר להו
ישראל והאומר כן רשע הוא: הרי
לישראל דנפיק בשל תרומה דחזי
עיסה של מעשר שני לא,
(ברכות מז.)
לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי לכם
(ערובין יז:)
שנאמר עריסותיכם, אף
יש בה דין ממון. כהן מקדש בה את
לכהן ודכוותה בפרק מפנין
מצה מעשר שני לא. לימא
קרינא ביה דתנן ומאכילין את העניים דמאי
האשה וישראל נמי אם נתנה לו הכהן
תרומה ודמאי פריך בגמ'
מסייע ליה, עיסה של
ואת אכסניא דמאי וב"ש עני לא אכיל דמאי
מקדש בה את האשה ומוכרה לכהנים
דמאי הא לא חזי ליה ומשני כיון דאי
מעשר שני פטורה מן
החלה דברי רבי מאיר,
והדמים שלו: ה) של דמאי. לקחם
בעי מפקר לנכסיה והוה מצי למימר
דתנן (אין) מאכילין העניים דמאי ואת האכסנאי'
(שבת קכז:) ואת אכסניא
וחכמים אומרים חייבת
מעם הארץ וסתם פירותיהן ספק אינן
הואיל וחזי לעני כי היכי דשרי התם
דמאי ואמר רב הונא תנא ב"ש אומרים אין
דמאי.
בחלה. וכי היכי דפליגי
מעושרין: מאי טעמייהו דב"ה. הא
תרומה ביד ישראל הואיל וחזיא לכהן
בעיסה, הכי נמי פליגי
מאכילין את העניים ואת האכסנאים דמאי וב"ה
במצה ובאתרוג. ודחינן
לית בה היתר אכילה: וחזי ליה.
ובההיא דפרק בכל מערבין
אומרים מאכילין את העניים דמאי ואת
דלמא שאני עיסה דכתיב
(ברכות מז.)
דתנן מערבין בדמאי ומפרש
דרוב עמי הארץ מעשרין הן וחומרא
תרי זימני עריסותיכם, אבל
האכסנאים דמאי: של מעשר שני שבירושלים:
ז
הני לא. אתרוג של תרומה
בגמרא משום דאי בעי מפקר נכסיה
בעלמא הוא שהעמידו בספק טבל
למ"ד מפני שמכשירה הרי מכשירה למ"ד
טמאה פסול. לפי שאין בו
התם ניחא דאיצטריך לההוא טעמא
וגבי עניים ואכסניא לא העמידו
(פסחים לה:)
היתר אכילה. ושל תרומה
מפני שמפסידה הרי מפסידה: ואם נטל
דבריהם: אכסניא. חיילותיו של
לישבה אפילו כסומכוס דפליג על
ח
טהורה לא יטול. פליגי בה
כשרה: למ"ד מפני שאין בה היתר אכילה
ר' אמי ור' אסי, חד אמר
ישראל בתרומה ואהא לא פליג:
מלך ומטיל מזונותיהן על בני המדינה:
מאכילין את העניים דמאי ואת
(ערובין יז:)
מפני שמכשירה, כלומר
הרי מכשירה. ומעשר שני בעי
דברי הכל למ"ד לפי שאין בה דין ממון
משוי לה מנא, וחד אמר
האכסנאים דמאי.
שימור דקודש איקרי דכתיב
(ברכות שם
מפני שמפסידה במשמוש
הא מני רבנן היא: עלתה חזזית: $ אמר
ט
❖
ופסחים שם)
הידים. איכא בינייהו כגון
וכל מעשר הארץ וגו': למ"ד. בערלה
משנה בפרק ג' דדמאי ופליגי בגמ'
רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו
שקרא עליה שם תרומה
דירושלמי דרבי יונה אמר בעניים
לפי שאין בה היתר אכילה אבל אי
חוץ מקליפתה, מאן דאמר
המקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום
חברים ובאכסניא כרבי יהושע
הוה בה היתר אכילה הוה מתכשרא
מפני שמפסידה, הנה
רבינו חננאל (המשך)
אחד אבל בשנים ושלשה מקומות כשר אמר
קליפה הפנימית אינה
כדמפרש התם שהם ישראל ור' יוסי
ואפילו לית בה דין ממון הא יש בו
דד של חוטם, כפיטמא
נפסדת וכשר, ומאן דאמר
(א) ליה רבא אדרבה בשנים ושלשה מקומות
אמר בעניים עמי הארץ היא
נמי היתר אכילה ומתני' דתני כשר
של דד [דתניא בפרק
מפני שמכשירה הרי
ובאכסניא נכרי: ואמר רב הונא
הוה ליה כמנומר ופסול אלא אי אתמר
דברי הכל היא ואפילו לר"מ דאמר
יוצא דופן משתשחיר
מכשירה ופסולה . ואם
נטל כשר. ושל דמאי
הפטומת] כדתנן פיטמא
תנא ב"ש אומרים אין מאכילין.
אסיפא אתמר על מיעוטו כשר אמר רב
מעשר שני ממון גבוה הוא מיתוקמא
בית הלל מכשירין, דאית
של רמון. אבל הא
דהא בהא דין ממון לא בעינן דכיון
וסתם מתני' במס' דמאי דמאכילין
חסדא דבר זה רבינו הגדול אמרו והמקום
ביה היתר אכילה, דאי
דתני ר' יצחק ניטלה
דאכיל לה לכם קרינא ביה: ומ"ד.
ותימה מאי קמ"ל רב הונא במאי
בעי מפקר להו לנכסיה
בוכנתו, (ו)הוא קצה
יהיה בעזרו ל"ש אלא במקום אחד אבל
י
והוי עני וחזי ליה, דתנן
העץ הנתון באתרוג, כגון
בערלה לפי שאין בה דין ממון דאי
דב"ש פליגי ואיכא לשנויי הכא
בשנים ושלשה מקומות הוה ליה כמנומר
מאכילין את העניים דמאי
בוכנא דגרסי' בשחיטת
נמי הוה בה היתר אכילה הוה פסיל
כדמשני פ' בתרא דיבמות
ואת אכסניא. ושל מעשר
חולין האי בוכנא דשף
ופסול אמר רבא ועל חוטמו ואפילו במשהו
כ
שני בירושלים לא יטול.
מדוכתיה טריפה. ושם
לה משום דליתיה ממון לשאר הנאות
דתנן ומשיאין על פי בת קול אמר
נמי פסול: ל נטלה פטמתו: תנא ר' יצחק
למאן דאמר שמכשירה
המדוך בוכנא, כדגרסינן
כגון מעשר שני בירושלים לר"מ:
רבה בר שמואל בגמרא ב"ש אומרים
הרי מכשירה. למאן דאמר
בוכנא ואסיתא. ובאתרוג
בן אלעזר נטלה בוכנתו: נקלף: אמר
מתניתין רבנן היא. דאמרי מעשר
אין משיאין וב"ה אומרים משיאין
מ
שמפסידה הרי מפסידה.
העץ שהוא תלוי בו באילן
ואם נטל כשר. למאן
הוא כמין בוכנא, ובעיקר
רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא
ממון הדיוט הוא ולא ר"מ דאילו לר"מ
ופריך מאי קמ"ל ומשני דהא קמ"ל
דאמר לפי שאין לו
האתרוג חקוק כמו אסיתא,
פסול: ה"ג אלא אי אתמר אסיפא
דאי משכחת סתמא דתניא אין משיאין
כשרה והא אנן תנן
נקלף פסול לא קשיא
בה היתר אכילה, דברי
והעץ נתון בה. וקיימא
אתמר: ובחוטמו. בעובי גבהו
ב"ש היא ולא סמכינן עלה:
הכל היא. למאן דאמר
לן שאם נעקרה בוכנא
הא
עלתה
לפי שאין לו בה דין
מן האסיתא, חיישינן שמא
חזזית על רובו. בירושל'
שמשפע משם ויורד לצד ראשו:
ו)
ממון, רבנן היא. מתני'
(תיטל) [ניטל] מגופו
אפילו כל שהוא פסול. שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות
משמע קצת דבי"ט [ראשון] דווקא מיפסל כדפרישית בריש
עלתה חזזית על רובו
של אתרוג עמה וחסר
פירקין: נטלה בוכנתו. במתני' פי' בקונטרס בשם ר' יעקב
שבו שבאותו עובי אדם נותן עיניו: תני רבי יצחק בר אלעזר
פסול. אוקימנא בין במקום
האתרוג ופסול. אבל אם
אחד בין במקומות הרבה,
הבוכנא באתרוג קיימת
נטלה בוכנתו. במתניתיה הוה תני להאי נטלה פטמתו בוכנתו
הזקן ניטלה פטמתו ראש האתרוג ודוגמתו הפיטמא של רמון וכאן
אם תצטרף מכל מקומות
בתוך האסיתא, ונחתך
לפי שהוא חד ועשוי כמין בוכנא זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב.
פי' בקונטרס דר' יצחק בן אלעזר קרי במתני' להאי פטמתו בוכנתו
שיש בו החזזיות נמצאו
העץ למעלה הימנה כשר,
אבל רבינו יצחק הלוי היה מפרש פטמתו ועוקצו שניהם בזנב
לפי שהוא חד ועשוי כמו בוכנא ובשם רבו רבינו יצחק הלוי פירש
רוב אתרוג חזזית ופסול.
שהרי העיקר קיים, וזהו
עלתה חזזית על מיעוטו
ניטל עוקצו כשר. נקלף.
עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש
דפטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ
כשר. ואוקימנא במקום
אוקמינא בשנקלף כולו,
העוקץ מתוך האתרוג וחסרו לפיכך פסול והיינו דתני רבי יצחק
לגומא
אחד אבל בשנים ושלשה
כלומר נפשטה קליפתו
מקומות הוה ליה כמנומר
החיצונה, כולו פסול, אבל
בר אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא. ולשון רבינו יעקב נראה לי שלא מצינו בכל מקום פטמא
ופסול. ובחוטמו אפי' לא
נקלף מקצתו ונשתייר
עוקץ: האי אתרוג
דאגליד. נקלף: כאהינא סומקא. תמרה אדומה
ואף זה לאחר שנקלף נהפך לאדמומית כדרך כל הנקלפים בפירות:
עלתה בו חזזית אלא
מקצתו כשר. כדרבא דאמר
בכולה רבא האי אתרוגא דאגליד
במשהו, פסול. ניטלה
פיטמתו. חוטמו של אתרוג ושושנתו, דגרסינן
בירושלמי פיקא. ניטלה פיטמתו. נראין הדברים שהוא
כאהינא סומקא, פי' האתרוג שנקלף עורו במקצת כמו פגי תמרה אדומין, כשרה. וגרסינן נמי באלו טרפות הגלודה
ר' מאיר מכשיר וחכמים פוסלין, שנקלף עורה כאהינא סומקא. והני מילי כולה אבל נשתייר מקצת מציל בגלודה.