לולב הגזול
פרק
שלישי סוכה
לו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בכולה. כשר: במקצתה. פסול דמנומר הוא: תני עולא בר
חנינא.
לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו
סד א
א) ב)
ג)
לפיכך פסול והיינו דתני ר' יצחק בן אלעזר נטלה בוכנתו מה שנכנס
אניקב ולא חסר קאי דמכשר תנא דמתני' ואתא האי תנא
למימר
ד)
בתוך האתרוג כבוכנא הנכנס ומכה באסיתא והקשה בקונטרס על
דאם מפולש הוא מצידו לצידו פסול בנקב כל שהוא אפילו של מחט
סה ב
ה) ו)
זה שלא מצינו בכל מקום פיטמא עוקץ ור"ת מפרש שמצינו עוקץ
ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע"פ שלא חסר
ז)
סו ג ד
ח)
ופיטמא במקום אחד בסוף פ' יוצא
כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתני'
בפחות מכאיסר ובשאינו מפולש:
דופן גבי סימני
הא בכולה הא במקצתה: נסדק ניקב: תני
א
❖
סימני טרפה. שהבהמה נטרפה בה
בוגרת דתנן בן עזאי אומר משתשחיר
ט)
עולא בר (א) חנינא ב ניקב נקב מפולש במשהו
סז ה
ולקמיה מפרש ליה: נקלף. סימני
פטמתו רבי יוסי אומר כדי שיהא
ושאינו מפולש בכאיסר בעי רבא נולדו
טרפה הוא דהיינו הגלודה: נסדק.
נותן ידו על העוקץ והוא שוקע
באתרוג סימני טרפה מהו מאי קמיבעיא ליה
תורה אור השלם
דהיינו גרגרת שנסדק כולה שלא
ושוהה לחזור דעוקץ הוא חודו של
אי נקלף תנינא אי נסדק תנינא אי ניקב תנינא
סח ו
1. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא
דד שהתינוק מכניס לתוך פיו ופיטמא
תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא
כי קא מיבעיא ליה כדעולא אמר רבי יוחנן
הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה: למטה: ניקב. כגון ניקב קרום של
הוא הבשר שתחת העוקץ שמשחיר
סט ז
❖
ריאה שנשפכה כקיתון כשרה ואמר רבא
מוח: ריאה שנשפכה כקיתון. הבשר
סביב וקצת היה נראה מדמזכיר כאן
ג
דברים יד כב
ח
והוא דקיימא סימפונהא הא לא קיימי
שבתוך הקרום נימוח ונעשה כמים:
גבי אתרוג פטמתו ועוקצו וחוטמו
ד
ע ט
הא לא קיימי סימפונהא טרפה.
וכן נמי התם גבי דדי אשה משמע
❖
סימפונהא טרפה הכא מאי דלמא התם הוא
ה
הגהות הב"ח
אלמא מסימני טרפה הוא: הכא
ששלשה במקום אחד לצד ראשו של
דלא שליט בה אוירא הדר בריא אבל הכא
(א) גמ'
מאי. אם נימוח וקיימי סימפונהא
אתרוג דעוקץ פעמים שיוצא מחודו
דשליט בה אוירא סרוחי מסרחת או דלמא
לעזי רש"י
שבראשו כמין עוקץ בולט וקשה כעץ
דהיינו חדרי הזרע שהגרעינין
❖
לא שנא ת"ש ו אתרוג תפוח סרוח כבוש
בתוכם: סרוחי מסרחת. נרקבת:
ולכך קרי ליה עוקץ ונטלה פטמתו
פילוט"א. כדור.
שלוק כושי לבן ומנומר פסול אתרוג ככדור
פורמ"א. צורה, תבנית.
ז
ח
תפוח סרוח. מפרש לקמן: כבוש.
דהיינו בוכנתו היינו שנתלש אותו
אינפל"ה (אינפלי"ר).
מוסף רש"י
פסול ויש אומרים אף התיום אתרוג הבוסר
בחומץ או בחרדל: שלוק. מבושל
עוקץ ממקום חיבורו ונשאר כמין
להתנפח.
ריאה שנשפכה כקיתון.
ר"ע פוסל וחכמים מכשירין גדלו בדפוס
קונטרפא"ט
גומא בראש האתרוג ובפרק יוצא
ביותר באור ברותחין: ה)(כדור). העשוי
(קונטריפיי"ט). בעל-גוף
כמין כדור עגול. כדור פלוט"א:
דופן פירש בקונטרס חוטמו
ועשאו כמין בריה אחרת פסול קתני מיהת
משונה, בעל תכונות
❖
התיום. שנים דבוקין יחד: הבוסר.
ספק וכאן פירש בחוטמו אפילו
תפוח סרוח מאי לאו תפוח מבחוץ וסרוח
חריגות.
קטן כפול הלבן: גידלו בדפוס.
במשהו הנראה בעובי גובהו שמשפע
מבפנים לא אידי ואידי מבחוץ ולא קשיא
(חולין מז:) והוא
ויורד לצד ראשו ובירושלמי אמר נטלה
שעושה לו דפוס כשהוא קטן ונותנו
דקיימא סימפונהא.
הא דתפח אע"ג דלא סרח הא דסרח אע"ג
רבינו חננאל
פטמתו תמן אמרי שושנתו משמע
בתוכו במחובר וגדל כמדת הדפוס.
דלא תפח אמר מר אתרוג כושי פסול והתניא
(שם) אתרוג תפוח וגו'
ניקב וחסר כל שהו פסול.
שהוא לצד ראשו כעין פרח שושן
דפוס פורמ"א בלע"ז. כל דבר העשוי
פסול.
תני עולא בר חנינא
כושי כשר דומה לכושי פסול אמר אביי כי
לעשות למדתו דברים אחרים על גביו
ובערוך ז) פירש בשם ר"ח נטלה
(סדור
ניקב נקב מפולש במשהו,
תנן נמי מתני' דומה לכושי תנן רבא אמר לא
כמו מנעלין או בתוכו כעין שהיו
פטמתו נראין הדברים שהוא דד
רש"י סי' רצז)
ושאינו מפולש בכאיסר.
בעי רבא נולדו בו באתרוג
קשיא הא לן והא להו אתרוג הבוסר ר"ע
עושין קדרות ללחם הפנים שיכניסו
של חוטם כמין פיטמא של דד כדתנן
ט
סימני טריפה, כגון שנשפך
העיסה לתוך הקדרה והלחם נעשה
פיטמא של רימון
פוסל וחכמים מכשירין אמר רבה ר' עקיבא
כקיתון [מהו]. ואמרינן
בצורתה כגון אלו קרי דפוס: כמין
אבל [הא] דאמר רבי יצחק נטלה
ת"ש אתרוג תפוח סרוח
ור"ש אמרו דבר אחד ר"ע הא דאמרן ר"ש
פסול, מאי לאו תפוח
בריה אחרת. שאינו דומה לאתרוג
בוכנתו הוא קצה העץ הנתון באתרוג
מאי היא (דתניא) ר"ש פוטר את האתרוגים
מבחוץ וסרוח מבפנים,
כלל: מאי לאו תפוח מבחוץ.
כאותו דשחיטת חולין האי
וקתני פסול. ודחינן לא
בקוטנן א"ל אביי דלמא לא היא עד כאן לא
שנפחת ונרקב מבחוץ: סרוח מבפנים.
אידי ואידי מבחוץ, ולא
(בוכנא) דאטמא דשף מדוכתיה
ו)
ח)
קאמר ר"ע הכא דבעינן הדר וליכא אבל התם
קשיא הא דאיתפח ואחר
טריפה מתוך פירושו משמע דפטמתו
וקליפתו קיימת כמין ריאה שנשפכה
כך סרח, והא דסרח ואחר
כרבנן סבירא ליה אי נמי עד כאן לא קאמר
כקיתון: לא תפח אע"ג דלא סרח
ובוכנתו תרי מיני נינהו זה בעוקץ
כך איתפח. ולא איפשטא.
ר"ש התם אלא דכתיב עשר תעשר את
אתרוג כושי פסול. אוקמה
סרח אע"ג דלא תפח. תפח אינפל"ה
וזה בראשו ולא בא ט) ר' אליעזר בר
1
אביי דומה לאדם כושי
בלע"ז כגון שנפלו גשמים בתלוש
יצחק לפרש אלא להוסיף על המשנה
כל תבואת זרעך כדרך שבני אדם מוציאין
פסול, אבל אתרוג כושי
ותפח. סרח נרקב. ל"א תפח נרקב
ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש
כשר. ורבא אוקמה בארץ
לזריעה אבל הכא
כרבנן סבירא ליה
ישראל שנו שאתרוג כושי
סרח ריחו רע מחמת תולעים
בערוך כפירוש רבינו יצחק בר יהודה
ותו
הלוי: הא בכולה הא במקצתה.
פסול, שאתרוגיהן [אינם
שאכלוהו: דומה לכושי. שגדל כאן
שחורים. אבל בבבל
והרי הוא שחור: פסול. שנדמה הוא קונטרפא"ט בלע"ז אבל כושי
פי' בקונטרס במקצתה פסול דמיחזי כמנומר ורבינו חננאל פי' איפכא
שאתרוגיהן שחורים כושי
כשר]. [אתרוג] הבוסר
עצמו היינו טעם דכשר דאורחיה הוא: הא לן והא להו. לעולם
בכולה פסול דלטריפות מדמי לה בשמעתין וגבי טריפות אשכחן
כדכתיב אבות אכלו
מתני' כושי נמי פסיל ולא קשיא מתניתין לבני ארץ ישראל שרחוקין
בפרק אלו טרפות הגלודה טריפה ואם נשתייר בה
בוסר. ר' עקיבא פוסל,
מארץ כוש ואינם רגילים בהם ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש
כסלע כשרה דהדרא בריא וכן מוכח מדפריך אי נקלף תנינא כלומר
וחכמים מכשירין. והלכתא
כחכמים. ור' שמעון דפטר
ורגילין בהם ומכל מקום בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול:
אם סימן טריפה דקא אמרינן היינו נקלף דסימן טריפה הוא הגלודה
את האתרוגין בקוטנן מן
רבי עקיבא. דאמר דעד גמר בישוליה לא הוי אתרוג פרי ורבי
תנינא במתני' שהוא פסול באתרוג משמע בהדיא דכעין טרפה
המעשר, בשיטת ר' עקיבא
מיפסיל: אי נסדק תנינא. שהוא כעין טרפות בגרגרת שנסדקה
שמעון אמרו דבר אחד: פוטר את האתרוגים בקוטנן. מן המעשרות:
אמרה.
כרבנן סבירא ליה. דחייבין במעשר דפרי הוא הואיל ותחילתן וסופן
כולה שלא נשתייר בה חוליא למעלה וחוליא למטה תנינא במתני'
אוכל: שבני אדם מוציאין לזריעה. פרי העשוי לצמוח ולא משכחת
נסדק פסול ובכי האי גוונא שנסדק על פני כולה אי ניקב שגם
לה אלא בבשל כל צורכו. והא דנקט אתרוגין משום דלא פלוג רבנן
הוא סימן טריפה כמו ניקב קרום של מוח והשתא הא דפריך עלה
בני פלוגתיה לחיובי בקוטנן אלא אתרוגין ותפוחין דקסברי תחילתן
תנינא לא הוי כעין אחריני אלא כלומר תנינא שהוא כשר גבי אתרוג
וסופן אוכל הוא כדתנן לה פ"ק דמסכת מעשרות כל שתחילתו וסופו
כדקתני מתני' ניקב ולא חסר כשר ומכל מקום אע"ג דלענין טרפות
אוכל אע"פ ששומרו במחובר להוסיף אוכל חייב בין גדול בין קטן
אסור התם הוא משום דקרום לחודיה קאי אבל הכא כוליה אתרוג
וכל שאין תחילתו אוכל וסופו אוכל אינו חייב עד שיעשה אוכל כו'
חיבור הוא ודמי לניקב הלב ולא לבית חללו ויתכן דגבי אתרוג נמי
האתרוגים והתפוחים חייבין בין גדולים בין קטנים ופליג ר' שמעון
אם ניקב עד חדרי הזרע שהגרעינין לתוכן פסול אע"ג שלא חסר
עלייהו באתרוגים ומודי בתפוחים דקסבר כדרך שבני אדם מוציאין
ולעיל דבעי נקב מפולש היינו שלא כנגד אותן חדרים ואם ניקב עד
לזריעה ואתרוגים קטנים שנוטעם אינם צומחין אבל תפוחין קים
שם בכלל מפולש הוא דאותן חדרים במקום סימפונות דריאה קיימי
ליה דאף על פי שלא בישלו כל צורכן צומחין ובקטני קטנים אפילו
כדמוכח שמעתין דבעי ליה למיפסל נשפכה כקיתון משום דלא קיימי
בתפוחין ודאי פליגי הואיל וטעמא משום מוציאין לזריעה הוא:
סימפונהא ואי הוה מפרשי דמתניתין דקתני ניקב וחסר כל שהוא
פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טפי דהוי תנינא דומיא דאחריני
ותו
כלומר ניקב נקב מפולש או לבית הסימפונות או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל אי אפשר לומר כן דמשמע דחדא מלתא היא מדקתני
סיפא ניקב ולא חסר כשר:
אתרוג ככדור פסול. כלומר עשוי כמין כדור של עור שמשחקות הבנות בו כדדרשינן דברי חכמים כדרבונות ככדור
של בנות שזורקות זו לזו כך דברי תורה נזרקין מפה אל פה פלוט"א בלע"ז כי ההיא דהכדור והאימום דסוף ארבע מיתות
ואית דגרס כדוד בדל"ת והיינו עשוי כמין דוד ועגול כקדרה:
: אתרוג הבוסר. פי' בקונטרס קטן כפול הלבן ולא יתכן כדפרישית בריש פירקין אההיא דשיעור אתרוג דמייתינן התם:
מקורזלות