לח:
לולב הגזול פרק שלישי
סוכה
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלכתא
גיברתא איכא למשמע ממנהגא דהלילא. במקום של
הלכתא גיברתא. הלכות גדולות: ממנהגא דהלילא. ממה שאנו
פז א
א) ב)
ג)
רבא היו כולם בקיאים בהלל והיו כולם קוראים את
רואים שנוהגין עכשיו בימינו בבתי כנסיות כדמפרש ואזיל שהיו
ד)
ההלל עם שליח צבור כמו שאנו קוראים עכשיו ולא היו סומכים עליו
נוהגין לענות הללויה שתי פעמים ולא יותר ואומרים כל ההלל עם
פח ב
ה) ו)
כלל כדפירש בקונטרס אלא שנהגו
לשנות בהנך
דוכתי דמפרש
המקרא עד הודו ועונין הודו אחריו וחוזרין וקורין עמו עד אנא
ז)
והולך כדי ללמוד מהן הלכה למעשה
ועונין אנא הושיעה נא ואנא הצליחה
לבקי ולמי שאינו בקי וגדול מקרא
נא אחריו כמו שאנו עושין ואין זו
הלכתא
גיברתא איכא למשמע ממנהגא
א
❖
❖
אותו או קטן ומה שאין אנו נוהגין
כקריאת הראשונים שהיו עונים
דהלילא הוא אומר הללויה והן אומרים
עכשיו לעשות כן משום דמנהגא קרי
הללויה על כל דבר כדאמרינן
הללויה מכאן שמצוה לענות הללויה הוא
ליה (והיכא דנהוג נהוג) והיכא דלא
במתניתין דהכא ובסוטה
אומר 1 הללו עבדי ה' והן אומרין הללויה
תורה אור השלם
רבינו חננאל
הוא
נהוג לא נהוג: אומר הללויה.
ואמר רבא ממנהג של עכשיו אנו
מכאן שאם היה גדול מקרא אותו עונה
1. הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי
הלכתא גבירתתא איכא
שליח צבור והצבור עונין אחריו הללויה
למדים מהו עיקר קריאת הלל
למיגמר ממנהג ההלל, הוא
יְיָ הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְיָ:
אחריו הללויה הוא אומר הודו לה' והן אומרים
והוא שותק עד שיענו והשתא אינו
כשתיקנוהו תחילה לפי שהכל חייבין
תהלים קיג א
אומר הללויה והן אומרים
הודו לה' מכאן שמצוה לענות ראשי פרקים
מפרש היאך מברכין שגם הצבור
בקריאתו ואין הכל בקיאין בו תקנו
2. כֹּה אָמַר יְיָ הִנְנִי מֵבִיא
הללויה, מכאן שמצוה
לענות הללויה. הוא אומר
רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה
אתמר נמי אמר רב חנן בר רבא מצוה
חייבין לברך קודם שיתחילו ושמא
אחד קורא ואחרים שומעים והכל
הללו עבדי ה' והן אומרים
וְעַל יֹשְׁבָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי
כולם מברכין יחד ואף על פי שהצבור
עונים מקצת ועכשיו שכל בני
לענות ראשי פרקים הוא אומר אנא ה'
הללויה, מכאן שאם היה
הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ
שותקין עד שיפתח שליח צבור הללויה
כנסיותינו בקיאין וקורין אותו כולו
גדול מקרא ההלל, אומ'
יְהוּדָה: מלכים ב כב טז
הושיעה נא והן אומרים אנא ה' הושיעה נא
3. יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע
אחריו הללויה. הוא אומר
אין לחוש בכך:
ואעפ"כ עונין שתי פעמים הללויה
מכאן שאם היה קטן מקרא אותו עונין אחריו
הודו לה' והן אומרים הודו
מִפְּנֵי יְיָ בְּשָׁמְעֲךָ אֲשֶׁר
מכאן
שאםהיהגדולמקראאותו
והודו לה' ואנא מכאן אנו יכולים
לה', מכאן שמצוה לענות
דִּבַּרְתִּי עַל הַמָּקוֹם הַזֶּה
מה שהוא אומר הוא אומר אנא ה' הצליחה
עוניןאחריוהללויה.ממתני'
ללמוד מה תקנו הראשונים לענות
ראשי פרקים. הוא אומר
וְעַל יֹשְׁבָיו לִהְיוֹת לְשַׁמָּה
נא והן אומרים אנא ה' הצליחה נא מכאן
אנא ה' הושיעה נא והן
וְלִקְלָלָה וַתִּקְרַע אֶת
למי שאין בקיאין ולבקיאין: הוא
שמעינן לה אלא מפרש והולך כל
אומרים אנא ה' הושיעה
בְּגָדֶיךָ וַתִּבְכֶּה לְפָנָי וְגַם
שאם בא לכפול כופל הוא אומר ברוך הבא
אומר הללויה והן אומרים הללויה
הלכתא דאיכא למשמע ממנהגא:
נא, מכאן שאם היה קטן
אָנֹכִי שָׁמַעְתִּי נְאֻם יְיָ:
מכאן
❖
והן אומרים בשם ה' מכאן לשומע כעונה
מקרא אותו עונה אחריו
מלכים ב כב יט
שמצוה לענות בראשי
מכאן שמצוה לענות הללויה. ממה
ב
מה שהוא אומר. הוא אומר
הפרקים. פירש בקונטרס
שאנו נוהגין שהמקרא פותח בהללויה
בעו מיניה מרבי חייא בר אבא שמע ולא
אנא ה' הצליחה נא והן
ואנו שותקין ועונין אחריו הללויה
מכאן שבראשי הפרקים צריכין לענות
אומרים אנא ה' הצליחה
ענה מהו אמר להו חכימיא וספריא ורישי
הגהות הב"ח
נא, מכאן שאם בא לכפול
והוא שותק ואין אנו מתחילין לקרות
ראשי הפרקים ולא סגי להו בהללויה
עמא ודרשיא אמרו שמע ולא ענה יצא
(א) רש"י
כופל. הוא אומר ברוך
עמו כסדר שאנו גומרים עמו שאר
משמע מתוך פירוש הקונטרס שבראשי
הבא והן אומרים בשם
אתמר נמי אר"ש בן פזי אמר רבי יהושע בן
ההלל למדין אנו מכאן שמצוה לענות
פרקים עונין ראשי פרקים ולא יותר
אותו (ב) תוס'
ה', מכאן לשומע כעונה.
לוי משום בר קפרא מנין לשומע כעונה
אמר ר' חייא חכימייא
הללויה בפתיחתו ואפילו לבקיאין:
ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים
המקרא
וספרייא ודרשיא ורישי
דכתיב 2את (הדברים) אשר קרא (יאשיהו)
הוא אומר הללו עבדי ה' והם
עונין הללויה עד שיגמור את ההלל
פ' ראשון
עמא אמרי, שמע ולא ענה
וכי יאשיהו קראן והלא שפן קראן דכתיב
אומרים הללויה מכאן למי שגדול
וכן פירש במתניתין ובסוף פרק
יצא. שומע כעונה מהכא,
דכתיב את כל דברי הספר
מקרא (א) שעונה אחריו הללויה.
ויקראהו שפן (את כל הדברים האלה) לפני
כשם לא משמע
אשר קרא מלך יהודה, וכי
הכי דתניא בגמרא כיצד אמרו ישראל
ממה שנוהגין עכשיו לענות עוד הללויה
המלך אלא מכאן לשומע כעונה ודילמא בתר
מלך יהודה קראם והלא
שירה כגדול מקרא את ההלל והן
פעם שניה ושאר הלל קורין כולן
שפן קראם, אלא מכאן
(ב)
דקראנהו שפן קרא יאשיהו אמר רב אחא בר
לשומע כעונה. אמר רבא
עונין אחריו ראשי פרקים משמע
עמו אנו למידין תקנה הראשונה מי
יעקב לא סלקא דעתך דכתיב 3יען רך לבבך
לא לימא איניש ברוך הבא
שמתחילת הפרק עד סופו עונה
שאינו בקי או בקי ואינו גומרו אלא
והדר בשם ה', אלא [לא]
ותכנע לפני ה' בשמעך (את הדברים האלה)
יפסוק ביניהן.
ראש (ראש) פרק על כל דבר ודבר
סומך על המקרא דיו לענות הללויה
בשמעך ולא בקראך אמר רבא לא לימא
עד סופו וכן פרק שני עונה ראש
על כל דבר ודבר ולפיכך החזיקו
איניש ברוך הבא והדר בשם ה' אלא
פרק שני ועל כל דבר ודבר עד סופו
עכשיו במנהג הזה לסמוך בהללו
ברוך הבא בשם ה' בהדדי (א"ל רב ספרא
וכן כולם כגון הללויה בצאת ישראל
עבדי ה' על המקרא ולענות הללויה
משה לדעת תקנה ראשונה ולא תשתכח
ממצרים לא לנו ה' לא לנו אהבתי
כי ישמע ה' הללו את ה' כל גוים
שמותר בכל הלל לסמוך עליו ולענות
הללויה למי שאינו בקי: הוא אומר הודו. והן שותקין ואחר כך עונין:
הודו לה' כי טוב ושמא מתחלת הלל עד הודו פרק אחד מדלא
מכאן. שבראשי פרקים צריכין לענות ראשי פרקים עצמן ולא
עשה במנהגא דהלילא סימן לדבר עד הודו דבפרק ראשון הבא
סגי ליה בהללויה ומיהו אנן דגמרינן כוליה לא צריכינן אלא
אחריו היה להם לעשות סימן זה ומה שנוהגין עכשיו ששליח צבור
שבזה החזיקו שלא תשתכח תקנה הראשונה למי שאינו גומר:
אומר שלשה יאמרו נא והצבור עונין על כל אחד ואחד הודו ולא
הוא אומר אנא והם אומרין אחריו אנא. ואין זה מראשי פרקים
מצינו מנהג זה בש"ס מ"מ נפקי מהנך קראי דשומע כעונה:
הוא אומר אנא ה' הושיעה נא והם אומרים אנא ה' הושיעה נא
בזה החזיקו להיות סימן לעיקר תקנה למי שסומך על המקרא
הוא אומר אנא ה' הצליחה נא וכו'. ואע"ג דאמרינן במגילה
שפעמים שצריך לענות אחריו כל דבר ודבר שהוא אומר והיכי
דמי כגון מי שהיה קטן מקרא אותו כדתנן במתניתין: הוא
אין מפסיקין בפסוק אלא לתינוקות הכא שאני שאמרוהו
אומר אנא ה' הצליחה נא. והן שומעין ואחר כך עונין סימן זה
שני בני אדם כדאיתא בערבי פסחים :
שמע ולא ענה יצא. מי שאינו יודע לקרות ולא לענות אם שמע
החזיקו לדעת שהרוצה לכפול את ההלל כופל כמו שזה נכפל
וכיון את לבו לשמוע אף על פי שלא ענה יצא וכן למתפללין
שהרי שומע כעונה כדלקמן ואלו שומעין ועונין הרי זו כפילה.
בצבור ושליח צבור אומר קדושה או יהא שמיה רבא מברך ישתקו
וכל הני מכאן דקאמר רבא מכאן לקטן המקרא כו' מכאן
מתפלתן וישמעו והרי הן כעונין ולכשיגמור קדושה יחזרו לתפלתן
שאם בא לכפול לאו דווקא דהוא הדין נמי מצי למילף איפכא
וכן יסד רב יהודאי גאון בה"ג כדפירש בקונטרס וקשה מהא דאמרינן
מאנא הושיעה נא שאם בא לכפול ומאנא הצליחה נא לקטן
המקרא אלא אשמעינן שלא על חנם החזיקו אלו שגומרין את
פרק מי שמתו אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע
ההלל לענות דברים הללו אלא כדי ללמוד מהם תקנות הללו
שליח צבור לקדושה יתפלל ואם לאו לא יתפלל ו)וי"א שם כן במודים
שתקנו נביאים לישראל: הוא אומר ברוך הבא והם אומרים
ולמה לן כולי האי יתפלל כדרכו ולכשיגיע שם ישתוק אלא ודאי אם
בשם ה'. ובברוך הבא סומכין עליו ואין עונין לא התיבות
היה שותק היתה שמיעתו הפסקת תפלתו ומיהו שמא אע"ג דשומע
אמר
רבא לא לימא
כעונה מ"מ עונה עדיף ומצוה מן המובחרז):
עצמן ולא הללויה מכאן נלמד לשאינו יודע לא לקרות ולא
איניש ברוך הבא והדר בשםה'. תימה דבסוף מצותחליצה
לענות אם שמע וכיון לבו לשמוע אף על פי שלא ענה
אמר אביי האי מאן דמקרי חליצה לא ליקרי לדידה לא לחודי' ואבה
יצא. וכן למתפללין בצבור ושליח צבור אומר ה) קדיש או יהא
שמיה רבא ישתקו בתפלתן וישמעו בכוונה והרי הן כעונין
[יבמי] לחודיה דמשמע אבה יבמי אלא לא אבה יבמי בבת אחת ולא
וכשיגמור הקדושה יחזרו לתפלתן וכן יסד רב יהודאי גאון
ליקרי לדידיה לא לחודיה וחפצתי [לקחתה] לחודיה דמשמע חפצתי
בעל הלכות גדולות: חכימיא. כמשמעו: וספריא. מלמדי
לקחתה אלא לא חפצתי לקחתה בפעם אחת אמר רבא אפסוקי
תינוקות: אשר קרא המלך וגו'. בספר שמצא חלקיה הכהן
מלתא לית לן בה ויש לומר דלבתר דשמע הכי מרב ספרא סברה:
משתעי קרא בספר מלכים : לא לימא איניש. מי
אבל
שאין
אחר מקרא
אותו לא לימא ברוך
הבא וינשים
בינתים והדר
בשם ה' דלא קיימא
אזכרה
אמילתא דלעיל ומיחזי כמוציאו לבטלה:
משה