לולב הגזול פרק
שלישי סוכה
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
לפניו מצוה לברך. כי האי גוונא אמרי' גבי מגילה פ' הקורא
משה. ח) גדול
[שפיר קאמרת.] בתמיה: כל אסוקי מלתא.
הדור:
פט א
א) ב)
לית לן בה: כופל בה דברים. מאנא והלאה:
הואיל וכוונתו
לגמור
את המגילה עומד וכן תנן פרק בא סימן
צ ב
מוסיף בה. בהלל מוסיף לכפול על כפילתו של רבי: מאודך ולמטה.
ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו ומפרש בגמ'
ג)
כדפרי' לעיל שכל המזמור כפול מראשו ועד כאן: ל"ש. דתליא ברכה
לאתויי ריחני הוה מצי למימר לאתויי הלל ומגילה במקום שנהגו שלא
ד) ה)
במנהג אלא ברכה שלאחריו: עובר.
לברך אחריהן אלא ריחני פסיקא ליה
קודם: ויעבור את הכושי. קדמו לרוץ
וכמו כן הוה מצי למימר מצות טובא
משה שפיר קאמרת אלא התם והכא אסוקי
מתני'
הלוקח לולב מחבירו.
לפניו:
כגון ציצית ושופר וסוכה ולולב למאי
צא ג ד
ו) ז)
מילתא היא ולית לן בה) אמר רבא לא לימא
ח)
לי נראה דהלוקח לולב מעם הארץ
דפי' ר"ת דאין מברכין לשמור חוקיו
איניש יהא שמיה רבא והדר מברך אלא
❖
צב ה
גרסי' דהא בעם הארץ קמיירי
אלא אתפיליןלחודייהו ודוקא כשמסלקן
יהא שמיה רבא מברך בהדדי א"ל רב ספרא
כדאמרי' בגמ' ועם הארץ לגבי חבר
משום לילה וכמאן דאמר לילה לאו זמן
משה שפיר קאמרת אלא התם והכא
א
לא קרי ליה חבירו ואי לוקח נמי עם
תפילין הוא י):
רבינו חננאל
ט) י)
עובר לעשייתן. מטעם זה צריך
אסוקי מילתא הוא ולית לן בה: מקום שנהגו
הארץ מי ציית לן להחזיק חבירו
וכן לא יאמר יהא שמיה
לכפול: תנא רבי כופל בה דברים רבי
בחשוד: נותן לו אתרוג במתנה. חבר
לברך אלולב קודם שיטלנו
רבה והדר מברך. אמר
ליה רב ספרא משה
אלעזר בן פרטא מוסיף בה דברים מאי מוסיף
שקונה הושענא כולה מעם הארץ
דאי לאחר שנטלו מדאגבהיה נפק ביה
כ)
שפיר קאמרת, אלא מיהו
בשביעית יבקש ממנו ליתן לו אתרוג
כדאמרי' בסוף פירקין ומיהו
אמר אביי מוסיף לכפול מאודך ולמטה:
ל) מ)
בתרוייהו הכא והתם, חדא
במתנה: לפי שאין רשאי כו'. בגמ'
לא מסתבר כלל דהיאך יברך עליו והוא
מלתא היא, ואסוקי מלתא
לברך יברך: אמר אביי ל"ש אלא לאחריו
❖
לית לן בה. מתני' מקום
מפרש טעמא: גמ' מבליע ליה דמי
מונח בכלי הא אמר בהקומץ רבה
אבל לפניו מצוה לברך דאמר רב יהודה
שנהגו לכפול יכפול. תנא
אתרוג בלולב. ימכור לולב ביוקר עד
תפילין מאימתי מברך עליהן
רבי כופל בה דברים.
אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן
ב
שיתן לו אתרוג במתנה: וליתיב ליה.
משעת הנחה עד שעת קשירה וכל
ר' אליעזר בן פרטא,
תורה אור השלם
עובר לעשייתן ומאי משמע דהאי עובר
מוסיף. ואוקימנא מוסיף
דמי אתרוג בהדיא מ"ט אין רשאי
שעה שאין המצוה מזומנת בידו לעשות
1. וִיהִי מָה אָרוּץ וַיֹּאמֶר
לכפול, מאודך ולמטה.
לישנא דאקדומי הוא דאמר רב נחמן בר
ללוקחו בשביעית: אין מוסרין דמי
לא מיסתבר כלל לברך עליו ושמא
לברך אחריו יברך, הכל
לוֹ רוּץ וַיָּרָץ אֲחִימַעַץ
יצחק דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר
כמנהג המדינה. ואוקמה
פירות כו'. דהתורה אמרה
משיתחיל ליטול לולב קודם שיטול
דֶּרֶךְ הַכִּכָּר וַיַּעֲבֹר אֶת
1
הַכּוּשִׁי: שמואל ב יח כג
אביי לא שנו אלא לאחריו,
לאכלה ולא לסחורה שכל פירות
האתרוג מברך והיינו עובר לעשייתן
ויעבור את הכושי אביי אמר מהכא והוא
2
2. וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם
אבל לפניו מצוה, דקיימא
שביעית חייבין להתבער בשביעית הן
שמעכבים זה את זה אי נמי לאחר
לן כל הברכות כולן מברך
עבר לפניהם ואיבעית אימא מהכא 3 ויעבור
וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע
עליהן עובר לעשייתן. פי'
מלכם לפניהם וה' בראשם: מתני' הלוקח
ודמיהן ולא שיעשה בהם סחורתו
שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן
פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד
ג
אָחִיו: בראשית לג ג
כדכתיב וירץ אחימעץ
להצניע לאחר שביעית ולהעשיר ועמי
כדאמרינן בסוף פירקין
3. עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם
דרך הככר ויעבר את
לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג
הארץ חשודין על כך לפיכך אין מוסרין
כשהפכו דאין יוצא במצות אלא דרך
הכושי, כלומר רץ אחימעץ
פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיֵּצְאוּ
במתנה לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית:
והקדים את הכושי.
בוֹ וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם
להם דמים ליקח מהם כלום בדמים
גדילתן כדדרשינן פרק לולב וערבה
גמ' לא רצה ליתן לו במתנה מהו אמר רב
❖
פיסקא הלוקח לולב
וַיְיָ בְּרֹאשָׁם: מיכה ב יג
דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול
מדכתיב עצי שטים עומדים
מחבירו בשביעית נותן
הונא מבליע ליה דמי אתרוג בלולב וליתיב
: יותר ממזון שלש סעודות.
ואפי' נקיט להו כדרך גדילתן אפשר
לו אתרוג במתנה כו'.
ד
לא רצה לתת לו אתרוג
ליה בהדיא לפי שאין מוסרין דמי פירות
אבל מזון ג' מוסרים כדי חייו דאיכא
שיתכוין שלא לצאת בו עד אחר ברכה
הגהות הב"ח
ה
במתנה, מבליע לו דמי
למימר לסעודת שבת הוא צריך וכיון
דאע"ג דאמרי' בסוף ראוהו ב"ד
שביעית לעם הארץ דתניא אין מוסרין דמי
(א) רש"י
אתרוג בלולב. פי' אם היה
שהותר בערב שבת הותר לכל ימות
דמצות אינן צריכין כוונה מ"מ בעל
שוה הלולב זוז והאתרוג
פירות שביעית לעם הארץ יותר ממזון שלש
❖
זוז (ו)נותן לו שני זוזים
השבת: ואם מסר. ששכח ומסר לו:
כרחו לא נפיק והא דלא משני הכא
סעודות ואם מסר יאמר הרי מעות הללו
בלולב, ולוקח האתרוג
יאמר. חבר זה שמסר לו: מעות הללו.
בסוף פירקין דמיירי באדם
בחנם. כי בפירוש לתת דמי
יהו מחוללין על פירות שיש לי בתוך ביתי
פירות שביעית לעם הארץ
שמסרתי לעם הארץ זה (וכו') וחלה
שאינו בקי שהולך אצל בקי ללמוד אי
(א)
גליון הש"ס
אסור. והאתרוג שהוא פרי
ובא
עליהם קדושת שביעית כדאמרינן
נמי משום דלא גמרה מצותו עד אחר
תוס' ד"ה הלוקח לולב
אסור בהנאה, אבל הלולב
לקמןט) שביעית תופסת דמיה בקדושת' מקראי: יהו מחוללין על פירות ניענוע דמהאי טעמא נמי מברכין אנטילת ידים אחר נטילה דלא גמר
וכו' וקתני סיפא בד"א
שהוא כמו עץ ואינו פרי,
בע"ה.
היית[י] אומר כי אין בו
שיש לי בתוך ביתי. שאינם של שביעית ויכנסו הפירות לקדושה תחתיהן:
מצותו עד אחר ניגוב כדאמרי' פ"ק דסוטה דאסור לאכול בלא
❖
איסור, [מי]הא דאמרינן
ניגוב ידים ומיהו לא דמי כולי האי דניענוע אינו אלא מכשירי מצוה
ובא
לקמן שהוא אסור, [א]לא
בעלמא ולא מעכב כדאמרי' כ)(פ"ק דסוטה) בסוף פירקיןל) מדאגביה נפק ביה ומשני כשהפכו ולא משני בשלא ניענע ומיהו אמת הוא דלבתר דנפק
משום דהוא לולב בן שנה
ששית שנכנס בשביעית.
ביה מברך כדמוכח פ"ק דפסחים דפליגי בעל ביעור חמץ דמר סבר לשעבר משמע טפי ומר סבר להבא נמי משמע ופריך מהעושה
מוסף רש"י
דתניא אין מוסרין פירות
לולב לעצמו דקתני נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב וקשיא למאן דמברך לבער ומשני שאני התם דבעידנא דאגבהינהו נפק ביה ופריך אי
משה.
שביעית לעם הארץ יותר
הכי לצאת יצא בו מיבעי לי' ומשני משום דקבעי למיתני סיפא לישב בה תנא רישא לצאת בו וצריך לומר על כרחך הואיל והמצוה לא נגמר עדיין
(שבת קא:)
ממזון שלש סעודות, ואם
מסר אומר לו מעות הללו
לגמרי דבעי ניענוע מברך ועוד כדאמרי' בסוף פירקין מנהגן של אנשי ירושלים אדם יוצא מתוך ביתו ולולבו בידו נכנס לבית הכנסת
(ביצה לח:)
מחוללין כו'. פי' מזון ג'
ולולבו בידו קורא ק"ש ולולבו בידו אע"פ שכל אלו הדברים אין מעכבין מ"מ הואיל ויש בדבר מצוה מן המובחר חשיב כעובר לעשייתן ובהדיא אמר
(חולין צג.)
סעודות כדי מזונו ליום
כופל בה דברים.
בירושלמי דברכות פרק הרואה גבי ציצית העושה ציצית לעצמו אומר בא"י אמ"ה אקב"ו לעשות ציצית נתעטף בה אומר אקב"ו להתעטף בציצית
אחד ואפילו לשבת.
והיינו טעמא לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד ומ"מ לא לגמרי דמי ללולב דהתם מברך על נטילת לולב ומשנטל עברה כבר
(פסחים קיט:)
עיקר מצוה והתם בירו' פליגי מצות מאימתי מברך עליהן רבי יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן:
ויעבור מלכם לפניהם.
הלוקח לולב מחבירו בשביעית. פירש בקונטרס דמעם הארץ מוקמי לה בגמרא ועם הארץ לגבי חבר לא קרי חבירו ועל חנם דחק
(פסחים
ז:) הלוקח לולב
דאשכחן בדוכתי טובא דקרי ליה חבירו דתנן בפ' הניזקין משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית ובפרק בכל
מחבירו בשביעית.
מערבין האומר לחבירו צא ולקט לך תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי $וקתני סיפא בד"א בעם הארץ ובשבת פרק
שואל לא יאמר אדם לחבירו שכור לי פועלים ומוקי לה בחבירו נכרי:
וליתיב ליה דמי האתרוג בהדיא. מ"ט אין רשאי ללוקחו דאי משום דאסור לעשות סחורה בפירות שביעית לא חשיב סחורה אלא כי ההיא
דמסכת שביעית פ"ז לא יהא לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכור
פי' היינו לוקח היינו לוקט כדקתני סיפא אבל הוא לוקט ובהדיא קתני בתוספתא ולא יהא לוקט וכשמוכר בשוק הוא הלוקט עצמו אסור [דללקט]
לאכלה אמר רחמנא ולא ללקט לסחורה דהיינו למכור אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו דלא חשיב סחורה כיון דהוא לא ליקטם ובירושל' אמרי'
האחין מלקטין ואחד מוכר על ידיהן דעל ידי הבלעה מוכר שלו ושל חבירו א"ר יוסי בר בון ובלבד שלא יעשו פלטר פי' ולא יהא מוכר בההוא
אתרא כל שעה וסוחרי שביעית דתנן פ"ק דר"ה ופ' זה בורר היינו כי האי גוונא ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח
ולמכור ביוקר היינו נמי סחורה ובפ' ז' דשביעית תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבלות ולא
בטרפו' ולא בשקצים ולא ברמשי' לא משכחת שיהו כולם שוים לענין סחורה אלא כי האי גוונא דבהדיא שרא רחמנא למכור כדכתיב או מכור לנכרי:
שאין מוסרין לעם הארץ דמי פירות שביעית. פי' הקונט' דהתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה שכל פירות שביעית חייבין להתבער
(בכורות לא:)
בשביעית הן ודמיהן ולא יעשה בהן סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר וקשה דא"כ לישתרו כל אותן דתנן במס' שביעית
פ"ז שיש להן שביעית ואין להם ביעור ובהדיא פריך בשמעתין אי הכי מ)לולב אין לו ביעור דמתקיים הוא וקא אסר למסור דמיו לע"ה
אלא ה"ט דאיכא איסורי טובא שאין ע"ה נזהר לאסור לקנות בהן בהמה טמאה עבדי' וקרקעו' חלוק וטלית ומנעלי' ואין נותנין לא לבייר ולא
לבלן ולא לספן ולא לספר דשביעית לאכילה ולשתיה ולסיכה ולא לשאר דברים ואסור לפרוע מהן חובו ואין מספר לדינים ולאיסורים שיש בפירות
שביעית שצריך לנהוג בהן קדושת שביעית:
יותר ממזון שלש סעודות. משמע שיש בדמי אתרוג יותר ממזון שלש סעודות והא דתנן פ"ו דמעילה נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך
והבא לי אתרוג באחת ובאחת רמון התם באתרוג פסול דלא בעי ליה אלא לאכילה אבל הכא כשר והדר לברכה דמיו יקרים:
מעות הללו מחוללין על פירות שיש לי בביתי. פלוגתא היא בשמעתא דצנועין במרובה גבי כרם אם יכול לחלל מה שביד חבירו
ולמאן דאסר קשה מה מועיל כאן וי"ל דהכא קנסא בעלמא הוא ודכוותה אשכחן פרק האיש מקדש דאין לוקחין
בהמה
טמאה
ועבדים וקרקעות במעות מעשר שני ואם לקח
יאכל כנגדם ומפרש התם קנסא:
בד"א